אלכס גלעדי בראיון: "עד היום אני לא מבין מה עבודתה של שרת הספורט"

בווידאו: מסיבת העיתונאים של נבחרות הג'ודו אחרי החזרה מאבו דאבי

אלכס גלעדי, חבר הוועד האולימפי הבינלאומי, נאלץ בשנה האחרונה לעסוק לא מעט בתופעת החרמות על ישראל. המחבט מישה זילברמן, מעין דוידוביץ', נבחרות ישראל בג'ודו והשייטת אורן יעקב הם רק חלק מהספורטאים שנאלצו להתמודד עם העלמת הסממנים הישראלים בתחרות או במקרה של זילברמן – סירוב להכנסתו לג'קרטה בירת אינדונזיה, שם התקיימה אליפות העולם בבדמינטון. למרות הכול, גלעדי לא רואה את הבעיה כחמורה מדי, ומבחינתו עצם הכניסה של הספורטאים למדינות כמו אבו דאבי ועומאן היא ההישג ועליו צריך להסתכל.

"אני לא חושב שיש החרפה בהתייחסות לישראל בשנה האחרונה בתחרויות בינלאומיות", אומר גלעדי בראיון לוואלה! ספורט. "המדינות האלה לא אירחו תחרויות עד לפני כמה שנים. זה נכון, הוועד האולימפי הישראלי מנסה להילחם בזה ומצליח לעשות את זה לא מעט, אבל עדיין ספורטאים נכנסו עם ויזות למרוקו והתחרו באבו דאבי, בג'קרטה ובועמאן. איזו עוד תעשייה או אירוע ישראלי יכול להתפאר בהישג כזה? מצד שני, כשהמשלחת הישראלית יצאה למשחקי באקו, ההנחיות של הביטחון היו שלא ללבוש שום בגדים עם סממן ישראלי".

- יש הבדל גדול. בבאקו זו הייתה הנחיה שלנו לעצמנו, ולא החלטה של המארגנים שלא נופיע עם סממנים ישראלים.

"הישראלים לא רצויים בעיני אנשי הביטחון שלנו בשום מקום. אני רוצה להגיד לך שאנחנו עושים דברים חמורים יותר מהם. משרד הספורט אוסר על משלחות לנסוע אם לא ישלחו מאבטחים. אנחנו בעצם רוצים להכריח את מדינות העולם לקבוע את מי הם מתירים להכניס למדינה שלהם כמאבטחים. עוד מעט נחליט שבלי גדוד של צנחנים מצה"ל, לא נסכים שנבחרות הג'ודו יסעו לאבו דאבי. זה מה שקורה. אנחנו מאשימים את כל העולם ומסרבים להסתכל על עצמנו".

- אז איפה נעוצה הבעיה?

"הבעיה חורגת מאוד מתחום הספורט. לישראל יש בעיה והיא נחשפת עכשיו כשהמדינות המוסלמיות מתחילות לארח יותר ויותר אירועים ספורטיביים בינלאומיים. בהרבה מקומות אנחנו מתערבים, אבל כשאנחנו לא משתתפים באליפות העולם לנוער במלזיה בשייט, מה יש לוועד האולימפי הבינלאומי להגיד? זה נושא שאיגוד השייט צריך לטפל בו. אם זה יימשך ככה, יכול להיות שיום אחד יהיו שלושה מתחרים לוועד האולימפי הבינלאומי, אבל מצד שני, יכול להיות גם שלא יהיו מדינות שירצו לארח".

- אתה לא מודאג ממצבור המקרים הללו שהתרחשו השנה?

"בעקבות המאמצים הישראלים, ספורטאים קיבלו ויזות גם למרוקו, גם לאבו דאבי וגם לג'קרטה. האם זה מושלם? לא, כי הם לא התחרו עם הסמלים של המדינה, אבל כבר ראיתי את זה קורה באירועי ספורט אחרים במקרים שבהם סכסוך עם הוועד האולימפי הבינלאומי הוליד ייצוג ללא סמלים. אנחנו נוטים להסתכל על זה כאילו שזה רק אנחנו. אנחנו חושבים שנלמד את כל העולם, אבל מה האופציה שנותרת לספורט הישראלי? לא להתחרות ואז לאבד את המקום שיש לך באולימפיאדה או להתחרות בתנאים שיש לך?".

- אז אין לנו סיכוי במלחמה הזו?

"אף פעם אסור לומר כזה דבר. צריך להמשיך ולהיאבק כי הצד שמחרים הוא זה שלא בסדר. לעומת זאת, הוא מסכים לארח".

- מה שווה אירוח כזה?

"לך הוא לא שווה, כלומר לאחת מ-209 המדינות זה נחשב לא שווה, אבל כל האחרות מרוצות. לא ראיתי אותך יוצא במצהלות כשביטלו את הקריטריון והתחרות קליעה למטרה בכווית כעונש לכוויתים על החרמה. לוועד האולימפי יש עוד כמה דברים לעשות, ובמקומות שהוא יכול להשפיע, הוא משפיע".

- אבל בינתיים אותן מדינות מקבלות עוד ועוד תחרויות לארח, והמצב שלנו לא הולך ומשתפר.

"אני מניח שהדרך לשנות את זה תהיה המלצה שכאשר עולות מועמדויות לתחרויות כאלה, יהיו תנאי קבלה מסוימים. יכול להיות שאיגוד השייט העומאני, למשל, לא יוכל לארח או להתחייב לארח בלי שהממשלה שלו תאשר את התנאים הללו כמו באולימפיאדה. האם נצליח? אני מקווה".

- שרת הספורט, מירי רגב, ראתה את ירדן ג'רבי ושגיא מוקי מתחרים בלי ISR באבו דאבי והזדעקה. מה דעתך?

"האם כאב ליבה היה מקבל תרופה אם הם לא היו מתחרים בכלל? זו האלטרנטיבה שעומדת כרגע על הפרק. מה יהיה מחר? אני לא יודע, אבל במצב הזה אתה יכול או לא להתחרות או להתחרות תחת התנאים של ההתאחדות הבינלאומית".

- כמה נזק זה גורם ששר ספורט מתערב במה שקורה בספורט?

"השרה חזרה בה מההתערבות שלה. היא אמרה בסופו של דבר שהיא מבינה שרק האיגודים יכולים להחליט. למרות זאת, עדיין הגיע מכתב ממשרד הספורט לאיזשהו איגוד שאם הוא לא ייצא עם אבטחה, הוא לא ייתן להם לצאת. מה זה, צפון קוריאה? אם משלחת רוצה לצאת, היא תצא".

- בכלל, איך אתה רואה את התפקוד של שרת הספורט?

"הספורט התנהל כמו שהוא התנהל לפני שהיה משרד הספורט והוא יתנהל אחרי גם כשלא יהיה פה משרד הספורט. אני לא יודע מה עבודתה של השרה, ועד היום אני לא מצליח להבין את תפקיד משרד הספורט. זה משרד מיותר כי משרד הספורט יכול להיות מקסימום מחלקה במשרד הפנים. אם יהיה את משרד ספורט או לא זה לא ישנה את הספורט. זה רק משרת את הפוליטיקה".

- ובכל זאת, אנחנו זוכרים את הרפורמות של השרה הקודמת לימור לבנת. אפשר להגיד שבלעדיה לא הייתה קמה מנהלת ליגות בכדורגל וכנראה גם אבי לוזון היה ממשיך לשמש כיושב ראש ההתאחדות.

"זה קשקוש ואני לא אכנס לזה. יש מזל גדול לכדורגל הישראלי שאבי לוזון היה בסכסוך הזה ג'נטלמן. אחרת לא היה כדורגל ישראלי".

- ואתה לא חושש מהתערבות פוליטית בספורט?

"אין התערבות פוליטית. מותר לשרה להביע את דעתה, אבל מי שיתערב, ימצא את מי שהוא מתערב בתוכו מחוץ למערכת הבינלאומית. זו גם הסיבה שאף אחד לא מתערב".

- עדיין בנושאי חרמות, לאורך שנים הוועד האולימפי הבינלאומי לא מצליח להתמודד עם זה שג'ודוקא מאיראן מודיע שהוא פורש כשהוא מגלה שהוא אמור להתייצב מול ישראלי.

"יש לך 'כאבומטר'? אם רופא המשלחת אומר שהוא פצוע, אתה צריך להסתכל על זה בדיוק כמוני כמזל שהם לא אומרים שהם מחרימים ושהם משתמשים בפציעה כתירוץ. אם הם היו אומרים שהם מחרימים, כמו שקרה לטניסאי הטוניסאי (מאליק ג'זירי שהחרים את אמיר ויינטרוב לפני כשנתיים, א.ק) שנבחרת הדייויס של מדינתו הושעתה בעקבות המקרה לשנה אז היה יותר טוב? זו לא פגיעה בערכי הספורט? כשג'ודוקא אירני צריך להתמודד מול הישראלי, אתה חושב שמעניין אותו הסכם הגרעין? תאמין לי שכשהוא לא עולה על המזרן, הפגיעה בו הרבה יותר קשה מכל דבר אחר".

- ועדיין, יש פה פגיעה בערכי הספורט.

"אבל איך הוועד האולימפי יכול לנהוג כמומחה לכאב?".

- בעיני זו עצימת עיניים למה שמתרחש כי אם יש רצף כזה של מקרים, לא צריכה להתקבל מסקנה חותכת?

"אז תקים ועד אולימפי משלך שיהיו בו חוקים כאלה. אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר אם אין הוכחה. אם ספורטאי אומר שהוא פצוע, אז הוא פצוע כי אי אפשר לבדוק את זה. ועדיין אני שואל אותך מי עוד בעולם הזה יכול להביא 206 מדינות למקום אחד בכל ארבע שנים? אפילו האו"ם לא מסוגל".

- אם נחזור בלי מדליות זה יהיה כישלון?

"נו ו...נחליף את האתלטים? אני לא מומחה בבניית ספורט מקומי, אני לא מבין בזה. אם נחזור מריו בלי מדליות, זה יהיה חוסר מזל ולא כל כך הוגן כי יש לנו פוטנציאל ליותר משתי מדליות גם בג'ודו, גם באתלטיקה, גם בהתעמלות אומנותית".

- אבל אתה נמנע מלהגדיר את זה ככישלון?

"תקרא לזה כישלון, אני קורא לזה חוסר מזל כי הפוטנציאל ישנו. מי יודע מהיום ועד אוגוסט כמה קרסוליים או כתפיים יישברו או יינקעו? אני אלך איתך ללונדון. איזו חוצפה זו הייתה לקלל את המשלחת ההיא כשלי קורזיץ עם מחלת דם התחרתה והגיעה עד לשיוט המדליות והייתה עם מדליה עד עשר דקות לפני הסוף. זה לא חוסר מזל?".

- ועדיין אנחנו רחוקים ממעצמות הספורט שנות אור. מרגיש שאנחנו לא ממש במשחק.

"אם אנחנו יכולים לזכות בשתי מדליות בג'ודו, למה אתה אומר שאנחנו לא חלק מהמשחק? יש 28 ענפים באולימפיאדה. אתה רוצה שנהיה טובים בהכול? תסביר לי למה בחורים צעירים בגיל 15-18 מוכנים לרוץ מהבוקר עד הערב כדי להתגייס לסיירות, אבל לא מוכנים לרוץ מהבוקר עד הערב כדי להתחרות באתלטיקה".

- ובכל זאת, ההשקעה בספורט מספקת בעיניך?

"לא. כל גוף רוצה להיות זה שמחליט איפה שמים את הכסף. אם הוועד האולימפי מקבל שמונה מיליון שקל בשנה והם חושבים שזה מספיק להם, זה בסדר. אני אומר שהם צריכים לקבל 80 מיליון, ושצריך להכפיל ולשלש את דמי המחייה של הספורטאים ברמת הקצפת, לא ברמת השומן. אבל אלה דעותיי שלי. אני לא מתכוון לבקר את האנשים שמנהלים את הספורט. להיפך, אני תומך בהם".

- לא צורם לך שמי שמוביל את האתלטיקה הישראלית היום הם בכל זאת שלושה ספורטאים שלא גדלו פה, חנה קנייזבה-מיננקו, דונלד סנפורד ומרגריטה דורוז'ון? זה לא אומר בעיניך משהו על זה שבלי אזרוח בכלל לא הייתה לנו אתלטיקה?

"זו מדינת מהגרים, והניסיונות 'לצבר' את כולם מגיעים בעיקר מפרשני הכדורסל והכדורגל למיניהם. אי אפשר 'לצבר' במדינת מהגרים, וזו מדינת מהגרים. גם טל ברודי לא גדל פה ושיחק בנבחרת ארצות הברית. פה כלום לא מספיק טוב. האתלטיקה הולכת ומשתרשת במקומות העניים ביותר כי הכישרון נמצא כרגע, בטח בריצות הבינוניות והארוכות, בכל המקומות שבהם יש לאנשים האלה הזדמנות חיים להתבלט מתוך הכישרון המולד. כל זמן שאנחנו לא מצליחים לערוך את ה-DNA של האדם, כל אחד עם תכונות הגוף שלו יישאר. בתכונות הגוף שלנו אין לא מהירות ולא סיבולת".

- איך אתה רואה את ההכנות לקראת האולימפיאדה בברזיל? הכול יהיה מוכן בזמן?

"תראה, ברזיל קורסת. הם איבדו 30 אחוז מערך המטבע שלהם בשנה, הם נמצאים בצמיחה שלילית של 10 אחוז. למרות זאת, הדבר היחיד שמתקדם זו האולימפיאדה בריו".

- אתה רואה סיכוי שיום אחד המשחקים האולימפיים יגיעו לישראל?

"אין אפילו קול אחד שיצביע בשביל ישראל. אם נניח תל אביב תגיש מועמדות, והיה איזה חלום כזה שתמיד נשאר, לי יהיה אסור להצביע. אז מי יצביע?".

- מה חשבת על חמשת הענפים שאמורים להשתלב בטוקיו? הבייסבול, הקראטה, הסקייטבורד, הטיפוס וגלישת הגלים?

"המחשבה מאחורי זה היא לעניין מחדש את הצעירים. כשאתה מגיע לוועד האולימפי הבינלאומי, אתה לא מגיע כאיש צעיר. אתה מוכרח להתחבר למה מעניין את הנכדים. עדיין לכל אחד יש את הרצונות שלו ואומר למה זה לא ולמה זה כן, אבל זה תהיה תוספת ל-28 ענפים שכבר יש".

- לאחרונה הסוכנות למניעת סימום בספורט (WADA) הודיעה שישראל אינה ממלאת אחר המדיניות למניעת סימום בספורט, וכללה את שמה של ישראל לצידה של רוסיה. נעלבת מזה?

"אחרי שבדקתי את הנושא התברר שכל חטאה של המערכת הישראלית היה בזה שהיא התווכחה עם WADA על הטקסט שיתקבל פה כחוק. אם היו שואלים אותי מראש, הייתי מציע שלא להתעמת כי WADA לא יכולה לקבל 206 גרסאות שונות, אבל מה שנאמר לא נאמר כי השמידו פה מבחנות. לכן כעסתי באופן אישי על נשיא WADA (דיק פאונד, א.ק), שהוא גם חבר הוועד הבינלאומי. דיברתי איתו והוא גם ענה שהוא מצטער, אבל הוא לא יכול לפעול אחרת. אמרתי לו שהוא כן היה יכול לפעול אחרת. יש את רוסיה, אוקראינה, מרוקו, טורקיה וקניה שהן בעייתיות בנושא המאבק בחומרים אסורים. מה לישראל ולסיפור הזה? שהיא עוד לא חתמה על האמנה. היא ביקשה לשנות בטקסט נוסחים, וכדי לאלץ אותה לעשות את זה מהר לפני סוף השנה האזרחית, הכניסו את השם שלה ושל ארגנטינה. גם בארגנטינה כעסו מאוד".

- ואיפה הנושא הזה עומד כרגע?

"זה נגמר. החבר'ה הישראלים הודיעו שהם מקבלים על עצמם הכול. כל הפרשה הסתיימה כלא הייתה".

- איך אתה רואה את ההסתבכות של הרוסים עם WADA?

"שני דברים קרו ברוסיה. המעבדה שממומנת על ידיWada השמידה 1,400 מבחנות. זו עבירה שנחשבת גם לפלילית ברוסיה. הדבר השני זה שכנראה ספורטאים רוסים העלימו את התוצאות של הספורטאים ולא פרסמו אותם למרות שזו הייתה האמנה שלהם. ספורטאים היו מוכנים לשלם כסף לעובדים בהתאחדות האתלטיקה הבינלאומית כדי להעלים מבחנות. זה היה טיפשי ביותר מכיוון שהשמות שלהם הופיעו גם ב-WADA ומשם בסופו של דבר התפתחה החקירה לכיוונים שהיא התפתחה. בהתחלה שר הספורט הרוסי התייחס לזה בזלזול, אבל אז פוטין הבין את מה שקורה והורה לתקן ולשפר. החשוב ביותר הוא שהספורטאים יתחרו כל זמן שהם נקיים, אבל תראה את הצביעות שכל הספורט האמריקאי המקצועני לא מקבל את הכללים של WADA ועדיין כולם נוהרים וצופים ומשלמים כסף. בגרמניה עכשיו עבר חוק שמורה שספורטאי שבגופו יימצאו חומרים אסורים, יילך לכלא, וגם יפן שוקלת להעביר חוק דומה. לדעתי תוך עשר שנים החומרים האסורים בספורט יהיו אסורים כעבירה פלילית מכיוון שזו רמאות בדיוק כמו כל רמאות אחרת. על הנקיים צריכים לשמור מכל משמר".

- כבר החלטת באילו טקסים אתה תרצה להיות בריו כדי שתינתן לך האפשרות להעניק מדליה לספורטאי ישראלי?

"אני אלך על מה שיש לו סיכוי. עוד לא פספסתי עד היום ומלבד המדליות בברצלונה שכן אז לא הייתי חבר בוועד הבינלאומי, הענקתי את שאר המדליות. כל חבר צריך לשלוח את הבקשות שלו מראש. אני כנראה אבקש לחלק מדליות ב-63 ק"ג וב-73 ק"ג בג'ודו (קטגוריות המשקל של ירדן ג'רבי ושגיא מוקי, א.ק) ובקפיצה המשולשת (חנה קנייזבה-מיננקו, א.ק). כל אחד רוצה להעניק מדליה לספורטאי מהמדינה שלו".

- לסיום, באת מתקשורת הספורט ומעניין אותי לשמוע מה דעתך עליה.

"היא גדלה והתעצמה מאוד מהיום שאני התחלתי לעסוק בה ב-1964. היום יש אלפי אנשים שעוסקים בתחום. כמו בכל דבר, יש בהם טובים, רעים ומצוינים".

- מה הדברים הרעים שאתה מזהה בה?

"יש שליטה קלוקלת בשפה, חד צדדיות ובעיקר סקנדל או קרנבל. לא יכול להיות שום דבר אלא אם הוא סקנדל או קרנבל. כל גול הוא מדהים וכל החטאה זה אסון לאומי. לעומת זאת, יש מצוינות גדולה מאוד בהרבה תחומים, ויש שדרים ופרשנים טובים".

- את מי אתה נהנה לשמוע?

"את עמיחי שפיגלר ומוטי איוניר. גם את יורם ארבל עד היום אני אוהב לשמוע".

- מגזימים בביקורות נגדו?

"לא מחמירים איתו, אבל מדברים שטויות. הוא טועה, גם אני טעיתי בכל שידור. כנראה אנשים שרוצים שהוא לא ישדר כדי שלהם יהיה סיכוי".