חמישה ימים, בהם היו שמונה הפסקות במשחק בשל הגשם, היה צריך רפאל נדאל כדי לנצח את רובין סודרלינג בסיבוב השלישי של ווימבלדון 2007. זה נגמר ב-4:6, 4:6, 7:6 (7), 6:4, 5:7 לשור ממאיורקה, במה שהיה ונותר אחד הניצחונות הקשים בקריירה המפוארת שלו. המשחק הבלתי נגמר הזה סיפק גם היכרות מוצלחת יותר עם סודרלינג, שדורג אז בסך הכול במקום ה-28 בעולם. במהלך המשחק, השבדי בן ה-23 חיקה את התנועות של נדאל לפני ההגשות, הביע חוסר עניין כשהוא נפל בצורה מעוררת דאגה על הדשא ולא טרח להתנצל כשהרשת באה לעזרתו בנקודת שבירה.
השניים נפרדו בלחיצת יד קרירה במיוחד. על המגרש נדאל, שבקושי ידע אנגלית באותם ימים, דקלם כמה קלישאות על כמה שהוא מאושר. בחדר התקשורת אחרי המשחק, רפא כבר היה פחות "מאושר מהניצחון" ולא הדגיש ש"זה נותן לו ביטחון לקראת המשך הטורניר", אלא נשמע עצבני מאוד. "זה ממש לא נחמד", ירה מי שהיה מדורג שני בעולם באותם ימים והגיע לגמר ווימבלדון בסופו של דבר, "הוא מוזר מאוד. אמרתי לו שלום כמה פעמים כשחלפתי על פניו והוא אף פעם לא אמר לי שלום. הוא אף לא עונה. חשבתי שזה רק אני, אבל שאלתי בחדר ההלבשה ולא היה מישהו שהיה לו משהו נחמד להגיד עליו". רפא קינח ואמר: "בסופו של דבר, נראה מה קורה בסוף בחיים, לא?". נדאל לא יכול היה לדעת אז שהצ'ילבה שלו - והאיש היחיד שניצח אותו ברולאן גארוס (ב-2009) עד שנובאק דג'וקוביץ' עשה את זה ב-2015 - ישחק במשחק האחרון בקריירה שלו כעבור ארבע שנים וכשהוא בן 27 בלבד. או שאולי זו הייתה מהות הדברים של נדאל?
כך או אחרת, סודרלינג הודיע על פרישה סופית מטניס ב-24 בדצמבר 2015, קצת יותר מארבע שנים לאחר המשחק האחרון שלו בקריירה. "הבנתי שלא אוכל להישאר בריא לאורך זמן ולשחק טניס ברמה שאני דורש מעצמי, בגלל זה החלטתי לסיים את הקריירה שלי כטניסאי מקצוען", אמר השבדי. הטרגדיה המקצועית והאישית של סודרלינג מתחילה בווימבלדון 2011. הוא התחיל להרגיש חולשה, סחרחורת, בחילות ובעיקר עייפות בתקופת ההכנה לטורניר וגם במשחקים. בסופו של דבר זה נגמר בהפסד של השבדי, אז חמישי בעולם, 6:1, 6:4, 7:5 לברנרד טומיץ' (אז 158 בעולם) בסיבוב השלישי של הטורניר. סודרלינג הרגיש רע מאוד אחרי המשחק, כמו גם במהלכו.
השבדי החזק המשיך לחוש רע גם בימים שלאחר המשחק. הוא התקשה להתאמן והיה מתעייף ומאבד אנרגיות מהר, לא יכול היה לצאת מהמיטה במשך יום שלם אחרי אימון. המזל לא האיר פנים לסודרלינג והטורניר שהגיע אחרי ווימבלדון היה בשטאד בשבדיה. מי שהיה "נער הפוסטר" של הטורניר והאיש שבגללו אלפי שבדים נהרו אל הקופות כדי לרכוש כרטיסים, לא רצה לאכזב את האוהדים והחליט לשחק למרות שחש ברע. בכל זאת, הוא הדמות שהתנוססה על השלטים בשבועות שקדמו לטורניר ברחבי העיר והוא היה הטניסאי השבדי היחיד שנותר בטופ העולמי. איכשהו, סודרלינג הצליח אפילו לזכות בטורניר החימר כשהוא מוחץ בחצי הגמר 1:6, 0:6 את תומאש ברדיך ו-2:6, 2:6 את דויד פרר במשחק על התואר. אבל המשחק מול פרר, בסיומו זכה בתואר הרביעי באותה שנה, היה גם המשחק המקצועני האחרון בקריירה שלו.
כשהוא מדורג במקום החמישי בעולם, ביולי 2011, נעלם סודרלינג מעולם הטניס בשל מחלת הנשיקה. אז הגיעו כמה חודשים של חוסר ודאות. בכל פעם הוא הרגיש טוב ושוב לא טוב וכך חוזר חלילה. "התקווה, חוסר התקווה, שוב תקווה, שוב חוסר תקווה, זה מה שהורג אותי", הודה סודרלינג בראיון ל-ESPN ב-2012, "אני מרגיש טוב מאוד, אז אני מתחיל להתאמן ואני חושב שאולי בתוך כמה חודשים אוכל לחזור לסבב ואני באמת מאמין בזה. ואז אני מתאמן ופתאום מתעורר בבוקר שלמחרת ומרגיש רע. היו לי ימים ושבועות מצוינים, אבל בכל פעם שהרגשתי טוב, הכול הלך אחורה והרגשתי רע עוד פעם". סודרלינג ראה רופאים רבים, אפילו טס עד קליפורניה כדי לקבל חוות דעת של מומחה בתחום.
באותו ראיון ב-ESPN הוא נזכר גם בתקופה הקשה ב-2011 ובטורנירים האחרונים בהם שיחק: "ווימבלדון היה ממש לא טוב מבחינתי. הייתי מקיא בבוקר והיה לי חום. אין לי מושג למה שיחקתי. אבל זה ווימבלדון ואתה רוצה מאוד לשחק, זה גם מה שעשית כל החיים שלך: הדחקת את כל הרגשות הרעים ואת העייפות וניסית חזק יותר כדי להצליח". על טורניר בשטאד בו זכה, אמר השבדי: "הרגשתי מת, אבל שיחקתי ושיחקתי מצוין, אבל הרגשתי שמשהו לא בסדר. כמה ימים לאחר מכן, בפעם הראשונה, הרגשתי באמת רע מאוד".
כאמור, מאז אותו יולי סודרלינג לא שיחק טניס. הוא התאמן, עבד קשה, אבל לא הצליח לחזור לרמה בה הוא יכול לשחק בסבב. למרות זאת, הודעת הפרישה שלו הגיעה רק ארבע שנים אחרי שהפסיק לשחק. לתקופה הממושכת בה לא הודיע על פרישה יש מספר הסברים. אחד מהם דיבר על כך שסודרלינג, שתמיד נחשב לעוף מוזר ודמות חריגה בענף, נתפס בשימוש בחומרים אסורים ולכן הושעה "השעיה שקטה". העניין הזה נשאר בגדר שמועה ולכן לא יהיה הוגן לעסוק בזה יותר מדי, כמו גם בעניין הספונסרים. לפי דיבורים אחרים, השבדי היה חתום על חוזי פרסום עד סוף 2015 ולכן משך ומשך את הודעת הפרישה, כדי לא להפר את החוזה ולהמשיך להישאר בסטטוס ששונה מפרישה. גם לעניין הזה קשה מאוד למצוא סימוכין ולכן זה יהיה לא הוגן להשתמש בכך.
עושה רושם שהסיבה המרכזית בגללה סודרלינג לא תלה את המחבט עד לאחרונה הוא הרעב והאמונה בעצמו. ראינו כבר ספורטאים רבים שהתקשו לעכל סופית שהם לא יכולים יותר להתחרות ולכן גם התקשו להודיע על פרישה. משכו ומשכו עד שבסופו של דבר הגיעו לגיל ולמרחק רב כל כך מהגיל בו הפסיקו לשחק, שהודעת פרישה נראתה מגוחכת. המקרה של סודרלינג נראה כמו אכזרי במיוחד. קשה מאוד לספורטאי בן 27 להבין פתאום שנגמרה הקריירה. אמנם הוא הרוויח למעלה מ-10 מיליון דולר בקריירה שלו, הגיע פעמיים לגמר הרולאן גארוס, זכה בעשרה טורנירים ודורג במקום הרביעי בעולם, אבל אפשר להבין את הרצון שלו לנסות ולהמשיך בכל מחיר. זה אך טבעי.
בראיון לטלגרף לפני רולאן גארוס 2015 הסביר סודרלינג כי אותו ניצחון 2:6, 7:6 (2), 4:6, 6:7 (2) מיתולוגי על נדאל בשמינית גמר הרולאן גארוס הוא בעצמו סיבה טובה לחזור ולשחק. "כולם שואלים אותי כל הזמן לגבי המשחק ההוא", אמר השבדי, "אני גאה בעוד הרבה דברים שעשיתי בקריירה שלי: זה שהגעתי לטופ 5, הגעתי פעמיים לגמר טורניר גרנד סלאם. אני אפילו גאה יותר על זה שהגעתי לגמר הרולאן גארוס ב-2010 מאשר זה של 2009 כי היו לי נקודות להגן עליהן וזה היה אתגר גדול. אולי עדיף לי שרפא יפסיד שוב ברולאן גארוס ואז יפסיקו כבר לשאול אותי על זה. זו הפכה לסוג של אגדה ואנשים הרבה פעמים מתבלבלים. חלק חושבים שאני היחיד שניצח אותו במשחק טניס בכלל, אחרים חושבים שזה היה בגמר הרולאן גארוס. חלק אפילו חושבים שזה היה בווימבלדון". כנראה שקאמבק של סודרלינג לצמרת הטניס אחרי ארבע שנים היה יכול אפילו להשכיח את אותו ניצחון על נדאל.
סיבה נוספת בגללה סודרלינג המשיך להילחם במשך כל השנים הקשות הללו היא אוליביה, בתו בת השלוש, שלא זכתה לראות את אבא שלה בשיא תפארתו ככוכב טניס עולמי. "השנה צפיתי באליפות ארצות הברית", אמר בראיון לניו יורק טיימס ב-2014, "פתאום אוליביה נכנסה לחדר וראתה אותי צופה במשחקים, אבל היא רצתה לראות דורה. אז אמרתי 'בסדר' וראינו דורה. אני חושב על זה כל הזמן: אין לה שום מושג שהייתי שחקן. היא מעולם לא ראתה אותי משחק. היא הייתה במגרש, אז אם תשאלו אותה מי במשפחה משחק טניס, היא בטח תגיד שהיא".
גם המוטיבציה הזו, כאמור, לא הצליחה לנצח את המחלה של סודרלינג שהמשיך בחייו, אך נשאר קשור לטניס. טניסאי העבר עוסק היום בשני פרויקטים: הראשון והגדול יותר הוא פיתוח כדורי טניס. לסודרלינג היו תמיד השגות לגבי כדורי הטניס בהם השתמשו בטורנירים השונים ולכן הוא תכנן כדורים חדשים, שנקראים RS כראשי התיבות של שמו. הוא לוקח את העסק ברצינות רבה, יש לו אתר אינטרנט מיוחד לצורך העניין עם ציטוטים של שחקנים שאהבו את הכדור והוא משווק את הכדורים גם דרך עמוד הפייסבוק שלו. פרט לכך, סודרלינג מונה למנהל הטורניר בשטוקהולם. הוא אחראי על כל מה שקורה בטורניר, מהצד הלוגיסטי, דרך התנהלות מול ספונסרים ועד מו"מ עם שחקנים בכירים ועם הסוכנים שלהם כדי למשוך אותם לטורניר שנערך לקראת סוף השנה.
שני העיסוקים הללו משאירים אותו טרוד רוב הזמן, אבל גם הוא יודע ששום דבר לא יחליף את תחושת ההתרגשות של משחק בטורניר גרנד סלאם או את האושר של ניצחון בטורניר גרנד סלאם או זכייה בתואר בכל מקום אחר. עבור מי שהיה שחקן פיזי, עוצמתי ואגרסיבי, אבל גם עם תנועה מצוינת ומגוון חבטות מרשים, זה פספוס אדיר, כמו שיודע גם כוכב העבר השבדי מאטס וילאנדר שדיבר על הפרישה של בן ארצו בראיון למגזין "Tennis World USA" ואמר: "זה עצוב מאוד שקריירה של שחקן צריכה להיגמר כך. אני מאמין שהיו לו האיכויות והכישרון כדי לזכות בתואר גרנד סלאם אפילו אם היה פוגש את ארבעת הגדולים. הוא היה אחד היחידים שהיו מסוגלים לנצח את הטניסאים הגדולים כשהוא מציג את הטניס הטוב ביותר שלו". זה כבר לא יקרה ושבדיה, שבעבר הייתה מעצמת טניס עם כוכבי על כמו וילאנדר, ביורן בורג, סטפן אדברג, תומאס יוהאנסון ואפילו יונאס ביורקמן, מגנוס נורמן ואחרים, תחכה לכוכבים הגדולים הבאים. בינתיים האחים אליאס ומיקאל יימר נראים כמו הבטחות גדולות, אבל לפניהם עדיין דרך ארוכה.