נבדל מכל הדרבים: על התבוסה של ברצלונה לאספניול

ככל שחולפות השנים, היריבות בדרבי של בירת קטלוניה דועכת לאיטה כי זה פשוט לא כוחות, אבל הנה לכם ההפתעה. למרות העליונות המוחלטת של ברצלונה, דווקא אספניול חתומה על הניצחון הגבוה ביותר בתולדות המפגשים בין השתיים. עבור אוהדי התוכים, 15 באפריל 1951 הוא תאריך כמעט קדוש – זה היום בו הביסה קבוצתם את היריבה הגדולה בכחול-סגול 0:6, ועל הדרך הבטיחה את הישארותה בליגה.

בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה, היוותה ברצלונה כוח משמעותי הרבה יותר בכדורגל הספרדי בהשוואה לריאל מדריד. היא זכתה בשתי אליפויות רצופות ב-1948 וב-1949, ואחרי שאיבדה את התואר לאתלטיקו מדריד רצתה להחזיר את הכתר לראשה ב-1951. בליגה צמודה ומרתקת, בה הפגינו רוב הקבוצות כושר מצוין בבית ויכולת גרועה הרבה יותר במשחקי החוץ, פיגרה בארסה בשתי נקודות אחרי המובילה סביליה כשנותרו שלושה מחזורים לסיום. הקרב הישיר ביניהן באנדלוסיה היה הגורלי, וסביליה פירקה את בלאוגרנה 0:4, תוך שהיא מחסלת את סיכוייה לסיים בפסגה.

כתוצאה מכך, מצב הרוח בבארסה היה מדוכדך, וזה היה העיתוי בו פגשה את היריבה העירונית במחזור הלפני האחרון. על הקווים של אספניול היא פגשה דמות מוכרת מאוד – חואן חוסה נוגס, אחד האלילים של אוהדי בארסה בשנות ה-30'.

נוגס לא היה קטלוני, אלא נולד באראגון והחל את הקריירה בסראגוסה, אבל הצטרף לבארסה בגיל 21, הוכיח את עצמו כשוער נהדר, וזכה בחמש אליפויות קטלוניה. אלמלא שיחק בתקופתו של ריקארדו סאמורה, מגדולי השוערים בכל הזמנים, הוא היה מקבל הזדמנויות רבות הרבה יותר בנבחרת, אבל גם כך נפלה בחלקו הזכות לייצג את ספרד במונדיאל ב-1934. סאמורה נפצע ברבע הגמר מול איטליה שהסתיים בתיקו, ונוגס תפס את מקומו במשחק החוזר. הוא הפגין יכולת מצוינת, אבל ספג שער בודד מרגליו של ג'וזפה מיאצה האגדי, והספרדים הודחו.

אחרי שתלה את הכפפות ב-1941, מונה נוגס באופן מיידי למאמן ברצלונה, והוא בן 32 בלבד. הקדנציה, במהלך המלחמה, היתה משונה למדי, ובעונתו הראשונה הקבוצה כמעט ירדה ליגה, גם אם התנחמה בזכיה בגביע. אחרי תקופה לא רעה על הספסל של חימנסטיק טראגונה, חתם נוגס ב-1950 באספניול. "זה היה טבעי למדי בתקופה ההיא, כי האופציות היו מוגבלות", מסביר ההיסטוריון הספרדי אנחל איטוריאגה.

נוגס הביא בשורה מעניינת מאוד לקבוצתו החדשה – כדורגל סוחף והתקפי באופן קיצוני. הוא ירש קבוצה שהציגה סגנון משעמם למדי, והפך אותה לחבורה המלהיבה ביותר בליגה. יותר חמישה שערים הובקעו בממוצע במשחקיה, והכושר שלה באצטדיון הביתי המיתולוגי בשכונת סאריה היה מפחיד. את ריאל מדריד היא פירקה 1:7 בתצוגה נדירה ב-31 בדצמבר 1950, מעין מתנה מופלאה לאוהדיה לרגל השנה החדשה. את ליידה החלשה היא הביסה 0:8, והיה גם 0:7 על מורסיה. ואולם, במקביל גם ספגה הקבוצה בקצב מסחרר, למרות שבשורותיה כיכב חוסה פארה, אחד הבלמים האלגנטיים ביותר בדורו, שחקן מפתח בסגל ספרד במונדיאל 1950 בברזיל שנכלל בנבחרת המצטיינים של הטורניר.

וכך, בליגה צמודה בו כל תוצאה אפשרית, כשבמאזנה 12 ניצחונות ו-12 הפסדים ב-28 משחקים, מצאה את עצמה אספניול במרחק שתי נקודות בלבד מעל המקום שהוביל למבחני הישרדות. נוגס היה חייב לנצח בדרבי כדי לשרוד בליגה. מנגד, בארסה שהביסה את היריבה העירונית 1:4 בסיבוב הראשון, רצתה בעיקר להתאושש ולהחזיר את הכבוד אחרי הפיאסקו במשחק העונה.

על מנת לעשות זאת, הכין המאמן הסלובקי פרדיננד דאוצ'יק הפתעה טקטית מרעישה. היו רק שתי בעיות עם התוכנית – היא לא היתה ישימה, והוא דיבר עליה קצת יותר מדי. במהלך השבוע שקדם לדרבי התרברב דאוצ'יק על החידוש המהפכני. נוגס שמע, ופשוט שלח מרגלים לאימונים של ברצלונה כדי להבין במה מדובר. הוא גילה כי בארסה מתרגלת במרץ יציאה מתוזמנת למלכודת הנבדל, שלא היתה נהוגה כלל בכדורגל בתחילת שנות ה-50'. אספניול עשתה התאמות טקטיות משלה, ובאה מוכנה לקרב. השופטים דווקא לא ממש, כי הם לא היו ערוכים לזהות יציאה מהירה לנבדל, אך זה בכל מקרה לא שינה הרבה. אספניול פשוט דרסה את בארסה במתפרצות מהירות.

זה התחיל בדקה ה-15, כאשר אנטוניו רמאלטס, השוער המפורסם של ברצלונה, הדף לא טוב כדור של ג'וליאן ארקאס, ורפאל גראו הבקיע שער קל. בדקה ה-28 נגח ארקאס בעצמו פנימה, והחגיגה הגדולה החלה. שתי דקות בלבד מאוחר יותר, ברח גראו להגנת בלאוגרנה והשלים צמד אחרי מסירת עומק נהדרת של פרנסיסקו מארסט, קשר הרכש הצעיר והמחונן שגדל באקדמיה של ברצלונה, אך נרכש מריאל מדריד. עוד שלוש דקות חלפו, ומארסט בעצמו הבקיע את הרביעי אחרי יציאה לא מוצלחת של רמאלטס. הוא היה חתום גם על שלושער לרשת ריאל, כך שעונת הבכורה שלו היתה חלומית מכל הבחינות.

המכה היתה אנושה, ודאוצ'יק ישב המום לחלוטין על הספסל. תוכנית המשחק שלו התרסקה לרסיסים. המאמן ניסה להחזיר את המוטיבציה לשחקניו בהפסקה, והם אכן דהרו קדימה בתחילת המחצית השניה. זה דווקא לא היה רעיון טוב, כי ג'וזפ אג'אה, מהשחקנים הנמוכים ביותר ששיחקו אי פעם בספרד – בסך הכל 158 סנטימטרים – חטף את הכדור ויצא לסלאלום לאורך כל המגרש וסיים אותו ברשת. אג'אה הזריז פרח בשיטת המשחק ההרפתקנית של נוגס וכבש 28 שערים בשתי העונות בהדרכתו. את המסמר האחרון נעץ ארקאס שהשלים צמד משלו.

אוהדי בארסה לא ידעו את נפשם מרוב צער. ממועמדת לאליפות, הפכה הקבוצה לבדיחה עלובה שספגה 10 שערים תוך שבוע. היו שיצאו לרחובות כדי למחות על המצב העגום, וגם דרשו את פיטוריו של דאוצ'יק. הם עוד לא ידעו עד כמה חשוב היה חלקו בהחתמתו של חתנו, לדיסלאו קובאלה, כוכב העל ששינה לחלוטין את ההיסטוריה של בארסה.

קובאלה, שהושעה על ידי פיפ"א בעונה המדוברת וקיבל אזרחות ספרדית בדיוק באפריל 1951, שיחק לבסוף בגמר הגביע בו הביסה בארסה את ריאל סוסיאדד 0:3 וסיימה את העונה בטעם טוב. ב-1951/52, עם האליל החדש שכבש 26 שערים בעונת הבכורה ודאוצ'יק על הספסל, ברצלונה כבר זכתה באליפות. היא שמרה על התואר ב-1953, והפיאסקו בדרבי הרגיש כמו זכרון רחוק.

הזיכרון הזה רחוק הרבה יותר היום, ובכל זאת מדהים כי ברצלונה לא הצליחה לנקום כהוגן באספניול על ההשפלה ב-64 השנים שחלפו מאז. ריאל מדריד, למשל, הביסה את אספניול 0:6 העונה, עם חמישייה של כריסטיאנו רונאלדו, אבל בארסה לא השכילה לכבוש יותר מחמישה שערים לרשת היריבה העירונית. זו תהיה, אם כך, המשימה שלה במשחקה הראשון בשנת 2016. ההיסטוריה נגדה.