מחוץ לקווים: סיפורי ספורט מהשוליים

למסירה: 25 שנה ליום בו סקוט סקיילס חילק 30 אסיסטים במשחק בודד

הוא נכנס לכלא, הלך מכות עם שאקיל ופוטר מכל קבוצה בה אימן. אבל עוד קודם לכן, קבע סקוט סקיילס את אחד השיאים המשוגעים בתולדות ה-NBA, מול יריבה משוגעת לא פחות. המדור של נמרוד עופרן

29/12/2015
אימג'בנק GettyImages

בווידאו: תקציר המשחק המיתולוגי

בדומה לאנשים מאוד חכמים אחרים, כך גם סקוט סקיילס ידע לא רק מה קורה בעולם שלו, אלא גם בעולם של אחרים. הוא שם לב להכל - בין אם כדי לנצל אותו לטובתו, או שפשוט לא היה יכול לסמוך על אף אחד חוץ מעל עצמו - והתכונה הזו יכולה להפוך רכזים טובים לרכזים מצוינים, ואנשים טובים לאנשים בלתי נסבלים לפרקים. "סקוט היה עומד על הפרקט ואומר לשחקנים מהקבוצה היריבה - היי, אתה במקום הלא נכון. המאמן שלך רוצה שתהיה שם", נזכר חברו לקבוצה לשעבר ג'ף טרנר בפני האתר הרשמי של הליגה בחודש שעבר. "הוא ידע את כל התרגילים שלנו ואת כל התרגילים שלהם. הוא ידע את כל התרגילים של כולם".

הטוטליות הכמעט חולנית הזו אפשרה לסקיילס לצאת מכמה בורות כנער, להוכיח להמון אנשים שהוא דווקא כן יכול - יכול להפוך לכוכב תיכונים ואז כוכב במכללות ואז כוכב NBA ואז מאמן מצליח למדי. הטוטליות הכמעט החולנית הזו אפשרה לו גם לקבוע לפני 25 שנה את אחד השיאים המיתולוגיים בתולדות הליגה, שיא שעדיין לא נשבר, ולא ברור אם או מתי יישבר.


סקיילס היה שחצן, מלא בעצמו, מעין בריון שמנסה ובדרך כלל מצליח להשיג את כל מה שהוא רוצה בדרכיו שלו. כששחקן אילנוי ברוס דגלאס קרא לעצמו הגארד הטוב במחוז הביג 10, סקיילס אמר: "אם כך, אני הגארד הטוב בעולם"

אביו של סקיילס היה נוהג לצטט לו את מאמן הפוטבול האגדי וינס לומברדי, ובפרט להסביר לו שניצחון זה לא הכל, אלא הדבר היחיד שיש. כילד, לא ממש ידע לשלוט בכעס שלו: כשהפסיד בכדורסל היה מטיח את הכדור ברצפה, כשהפסיד בבייסבול היה מעיף את המחבט והכפפות והקסדות. "הייתי בלתי ניתן לשליטה", אמר ל"אורלנדו סנטינל" ב-1990 על שנות ילדותו. "זה היה מגעיל. ידעתי את זה. כשהפסדנו בבית הספר, זה הרתיח אותי. תמיד הייתי שחקן כועס". את הבייסבול זנח משום שהשתעמם. "יש יותר מדי זמן של סתם לעמוד ולחכות שדברים יקרו. אולי בגלל זה הפכתי לרכז די מוקדם. רציתי שליטה. רציתי את הכדור בידי... תמיד היה משהו בתוכי, ואני לא יודע מה, שנתן לי את הדרייב הזה. בגלל זה אני כל כך אמוציונלי על הפרקט. לפרקים, אני האויב הגדול ביותר של עצמי".

בבית הספר התיכון הפך לאויב של שאר קבוצות הכדורסל באיזור, כשהיה אחראי כמעט בכוחות עצמו על אחת הסנסציות הגדולות בתולדות כדורסל התיכונים האמריקאי. זה קרה ב-1982, כשסקיילס הוליך את תיכון פלימות' לאליפות המדינה על אף שכל שחקני החמישייה היו נמוכים מ-1.88 מ'. עצם ההעפלה לפיינל פור של התיכון בן 800 התלמידים, מעיירה של 8,000 תושבים 150 ק"מ צפונית לאינדיאנפוליס, היה הישג בלתי רגיל. בלתי רגיל עוד יותר היה משחק הגמר, בו ניצחה פלימות' 74:75 את תיכון גארי רוזוולט הפייבוריט והגדול פי שלושה, בזכות סל משוגע של סקיילס ששלח את המשחק להארכה, וסידר לו 39 נקודות במשחק כולו (25 מהן ברבע הרביעי ובהארכה). פלימות' הפך לתיכון הכי קטן שזוכה באליפות המדינה מאז שמיילאן עשתה זאת ב-1954, בנס בלתי נשכח עליו מבוסס סרט הספורט הנהדר Hoosiers.

על אף שסיים את שנתו האחרונה בתיכונים עם ממוצעים של 30.2 נקודות למשחק ושיאים מיתולוגיים כגון הכי הרבה נקודות במשחק בית (63) ובמשחק חוץ (76), אף אחת מהמכללות הגדולות בארצות הברית לא התרשמה. מי שלבסוף נתן לו צ'אנס היה מאמן מכללת מישיגן סטייט ג'אד הית'קוט. תחילת דרכו ב-MSU לא היתה פשוטה, וההמשך היה עוד פחות פשוט. המפגש הראשון עם המשטרה התרחש באוגוסט 1984, כששוטר שעצר אותו בכביש מצא במכוניתו שקית עם מריחואנה, ולצידה תיק ספורט קטן ובו, בין היתר, קוקאין. סקיילס קרא לשוטר שקרן, טען שהתיק שייך לשותפו לחדר המעונות, ושלושה שבועות לאחר מכן נעצר שוב בכביש, הפעם לאחר שנהג מעל המהירות המותרת ולא עצר בתמרור עצור. השוטר שחשד שכוכב הכדורסל המקומי שיכור ביקש ממנו לדקלם את ה-ABC, וסקיילס הצליח רק בפעם השנייה; בפעם הראשונה נעצר באות D. בתחנת המשטרה כינה את השוטרים "חזירים מזוינים", ו-13 חודשים לאחר מכן נעצר שוב על נהיגה בשכרות ומעבר על תנאי המבחן שלו. מאמנו החליט להשעות אותו לחמישה ימים שלמים, אך כשעונתו הרביעית והאחרונה החלה, כוכב ה"ספרטנס" שוב נמנה על הסגל משום שהיה, ובכן, כוכב הקבוצה. עונש המאסר בפועל - 15 יום בכלא - נדחה לסיום העונה.

במשחקי חוץ שמע סקיילס פחות או יותר הכל: קראו לו מסומם, פושע, שרקו לו בוז ללא הפסקה (גם בשל סגנון משחקו והצורה בה התנהל על הפרקט עוד לפני פתיחת התיק הפלילי), ושרו לו את "Cocaine" של אריק קלפטון. סקיילס היה שחצן, מלא בעצמו, מעין בריון שמנסה ובדרך כלל מצליח להשיג את כל מה שהוא רוצה בדרכיו שלו. כששחקן אילנוי ברוס דגלאס קרא לעצמו הגארד הטוב במחוז הביג 10, סקיילס אמר: "אם כך, אני הגארד הטוב בעולם". השירים והבוז והיחס הרע במשחקי חוץ רק עשו את האפקט ההפוך: אחרי 12.5, 14.5 ו-17.7 נקודות למשחק בשלוש עונותיו הראשונות בהתאמה, התפוצץ ברביעית עם 27.4 (ב-55 אחוז מהשדה), 4.4 ריבאונדים, 6.5 אסיסטים ו-1.7 חטיפה לערב והיה, במילה, מהפנט. במהלך העונה, היה לו רצף משחקים של 45 נקודות, 40 ו-36, מה שגרם לפרשן CBS בילי פאקר להצהיר: "הוא חווה את השנה הטובה ביותר של גארד בתולדות כדורסל המכללות".

"מעולם לא ראיתי מישהו שמתחרה כמוהו", אמר מאמן N.C סטייט האגדי ג'ים ולוואנו ל"וושינגטון פוסט". "זה נראה כאילו הוא נכנס לקרב מהרגע שהוא עולה לפרקט. הוא כל כך אינטנסיבי. כשאני צופה בו משחק בטלוויזיה אני מפחד לקום, ושהוא יכעס עלי, יקפוץ דרך המסך ויגיד - היי, לאן אתה הולך?" מאמן נורת'ווסטרן ריץ' פאלק הוסיף: "יש לו את כל מה שיש ללארי בירד, מלבד הגובה"; עוזר מאמן מינסוטה פיל סונדרס הסכים וכינה את סקיילס "לארי בירד של כדורסל המכללות"; סקיפ ביילס, אז מה"דאלאס טיימס הראלד", כתב: "כמו בירד, גם סקיילס מבלבל את השומרים שלנו, שלא מצליחים להבין כיצד הוא עושה זאת. שווה לשלם כרטיס רק בשביל לראות אותו מתחמם". ה-MVP של הביג 10 שמע את המחמאות, ולשם שינוי הצטנע. "תמיד אהבתי לשחק", אמר ל"וושינגטון פוסט". "כשאני עולה לפרקט אני מרגיש בבית. לשם אני שייך".

אלא שבסיום העונה סקיילס היה שייך לבית כלא - דווקא בעיירת נעוריו, פלימות' - כששילם על מעלליו ב-15 ימי מאסר, עם שבעה גברים אחרים ואסלה בודדה בתא קטן וצפוף. "זה לא היה כיף, אבל זה לא אמור היה להיות כיף", אמר כשהשתחרר. "זה היה טוב עבורי. אני לא רוצה לחזור לכלא יותר, לעולם".

שחקן העבר סקוט סקיילס. GettyImages
התפוצץ בעונתו האחרונה בקולג'ים. סקיילס(צילום: GettyImages)
הנאגטס פתחו את העונה עם שבעה הפסדים רצופים, בהם ספגו 162 נקודות, 140, 145, 161, 135, 173 ו-155. את העונה ההיא סיימו עם ההתקפה הטובה בליגה - 119.9 נקודות למשחק, עם שמונה שחקנים בספרות כפולות, וההגנה הגרועה בהיסטוריה, שספגה לא פחות מ-130.8 נקודות לערב

הכלא, ההסתבכויות והאופי הבעייתי ביטלו את היכולות העילאיות על הפרקט, וגרמו לכך שסקיילס צנח בדראפט 1986 עד המקום ה-22, שם המתינה מילווקי. פריצת דיסק אפשרה לו לשחק 13 משחקים בלבד בעונת הרוקי שלו, ובעונתו השנייה הועבר לאינדיאנה. שם החל לשקם את הביטחון העצמי שלו, ואת הפרפקציוניזם החולני. אחרי אחד המשחקים בעונה הסדירה, הודיע לראשי המועדון שהוא פורש מכדורסל; הוא פשוט לא היה מסוגל לשאת את האדישות של שאר השחקנים שלא רצו לנצח כמוהו. הפרישה החזיקה מעמד 24 שעות, לפני שהנשיא דוני וולש שכנע אותו לחזור בו. בקיץ של 1989 הצטרף לקבוצה החדשה באורלנדו, המשיך את השיפור ביכולתו ובממוצעיו, ואז, בעונת 1990/91, קיבל סוף סוף את המושכות והפך לרכז ראשון ולגיטימי בליגה הטובה בעולם.

ואז הגיע המשחק ההוא. ה-משחק. לוח השנה הראה על 30 בדצמבר, 1990. 15,077 צופים התקבצו באולמם הביתי של המג'יק כדי לראות את אורלנדו מארחת את דנבר למשחק עונה רגילה, סתם עוד משחק עונה רגילה, שהתברר כמשחק איקוני ומטורלל, בעיקר שהקבוצה האורחת היתה איקונית ומטורללת.

ב-1990 החליף פול ווסטהד בדנבר את דאג מו, אחד המאמנים הכי התקפיים בתולדות הענף, שלא ממש ידע הגנה מה היא. ראשי הנאגטס קיוו למתן את מעט את הגישה הקיצונית כל כך עם זו של ווסטהד, שהצעיד את הלייקרס לאליפות ב-1979/80 אך לא ממש הסתדר עם מג'יק ג'ונסון. בפועל, טרום העונה הוכיח שדנבר בעצם קיבלה עוד מאותו הדבר: בארבעת משחקי ההכנה הראשונים הקבוצה מקולורדו קלעה 142.5 נקודות למשחק, אך ספגה - קחו נשימה עמוקה - 177.3 נקודות לערב, כולל הפסד 194:166 לאטלנטה, שקלעה באותו ערב 116 נקודות במחצית השנייה, כולל 64 ברבע האחרון. "זה לא היה כדורסל", אמר שחקן ההוקס סידני מונקריף בסיום. ווסטהד התעקש שיש היגיון מאחורי השיגעון שבמרכזו זריקה בתוך עשר השניות הראשונות של ההתקפה, ושהוא מעוניין שקבוצתו תקלע 140-160 נקודות למשחק (שיא NBA עד אותו רגע עמד על 126.5, של דנבר של דאג מו ב-1981/82). הנאגטס פתחו את העונה עם שבעה הפסדים רצופים, בהם ספגו 162 נקודות, 140, 145, 161, 135, 173 ו-155. את העונה ההיא סיימו עם ההתקפה הטובה בליגה - 119.9 נקודות למשחק, עם שמונה שחקנים בספרות כפולות, ההגנה הגרועה בהיסטוריה, שספגה לא פחות מ-130.8 נקודות לערב, והמאזן הגרוע בליגה (62:20).

עוד? עוד: דנבר קלעה לפחות 100 נקודות ב-77 משחקים, לפחות 120 ב-43 משחקים, לפחות 130 ב-14 משחקים, לפחות 140 בשבעה משחקים, ולפחות 150 בשלושה משחקים; מצד שני, ספגה לפחות 100 נקודות בכל 82 המשחקים, אפשרה לתשע קבוצות לקלוע עליה 150 נקודות או יותר, ובפשטות, פשוט תארו לעצמכם שיש לכם התקפה שקולעת בכל משחק משהו כמו 120 נקודות, ובכל זאת מפסידה בהפרש דו-ספרתי. מיותר לציין שעונה כל כך משוגעת של קבוצה אחת עוד לא חזרה על עצמה, וספק אם תחזור על עצמה שוב. "הם משחקים כדורסל כמו שג'רי לואיס משחק את שייקספיר", נכתב ב"לוס אנג'לס טיימס". "הם צריכים להשתמש בשלושה כדורים, כמו ג'אגלר. הם יותר בדרנים משחקני כדורסל. יום אחד, אחת המצלמות תתפוס את ווסטהד משרטט תרגיל על הקווים, והתרגיל יהיה שמישהו מחביא את הכדור מתחת לגופיה. השיטה של דנבר לעצור את היריבה מלקלוע היא לקחת פסק זמן... לראות משחק שלהם זה כמו לצפות בכלבים רודפים אחרי פריזבי".

ואז הגיע סקוט סקיילס, והרים את הפריזבי, וזרק אותו, וזרק, וזרק.

לא ממש שמע על הגנה. פול ווסטהד(צילום: GettyImages)
"ידעתי שיש לי הרבה אסיסטים, אבל לא ידעתי כמה", אמר לאתר הרשמי של הליגה לא מזמן, ואז, 6:57 דקות לסיום, הוא כבר יכול היה לדעת כמה, משום שהכרוז בישר ל-15 אלף הצופים שסקיילס השווה את שיא הליגה, וישבור אותו עם אסיסט נוסף. אורלנדו הובילה ב-40 הפרש באותה נקודה

אף שהשתפרה מהעונה שלפני כן, אורלנדו מודל 1990/91 בכל זאת היתה אחת הקבוצות החלשות בליגה. ואילו, מול דנבר ההיא שהגיעה לפלורידה ללא ארבעה שחקני חמישייה, לא היה צריך מטאטאים שיירו; פשוט היה צריך זוג ידיים ורגליים כדי לקלוע. בנקודת הזמן ההיא - כשאורלנדו במאזן 23:6 ודנבר 22:6 - חווה סקיילס את עונתו הטובה ביותר ב-NBA, הוליך את המג'יק בנקודות למשחק (17.2 לערב באותה עונה) והוזכר כמועמד לעבור בטרייד לדטרויט הגדולה. "היו לנו הרבה חבר'ה שידעו לרוץ, לתפוס את הכדור ולסיים מהלך", אמר סקיילס לאתר הרשמי של הליגה, "שחקנים כגון דניס סקוט, ניק אנדרסון וג'רי ריינולדס. אני ניסיתי להביא להם את הכדור ברגע הנכון, ולתת להם לעשות את השאר... ברוב ההתקפות שלה, דנבר פשוט עברה את האמצע ולקחה זריקה. הגארדים שלה אהבו לזרוק מרחוק, וידענו שאם הם יחטיאו, יהיו ריבאונדים ארוכים שיסדרו לנו התקפות מתפרצות. זה היה כמו המשחקים ששיחקתי על אספלט בילדותי. דנבר שיחקה פרוע ומשוגע, ואנחנו ניצלנו את זה עם חדירות קלות והטבעות. זה היה כמו חימום".

הרבע הראשון הסתיים ב-23:35 למארחת. לחדרי ההלבשה ירדו המג'יק ביתרון 49:72, ולרכז שלהם היו 14 אסיסטים. ברבע השלישי שבר את שיא המועדון (18) שקבע שלושה שבועות קודם לכן בהפסד לפורטלנד, ובסיומו עמד על 25 אסיסטים, רחוק ארבעה בלבד מהשיא בליגה הטובה בעולם שקבע קווין פורטר מניו ג'רזי ב-1978. "ידעתי שיש לי הרבה אסיסטים, אבל לא ידעתי כמה", אמר לאתר הרשמי של הליגה לא מזמן, ואז, 6:57 דקות לסיום, הוא כבר יכול היה לדעת כמה, משום שהכרוז בישר ל-15 אלף הצופים שסקיילס השווה את שיא הליגה, וישבור אותו עם אסיסט נוסף. אורלנדו הובילה ב-40 הפרש באותה נקודה. "המאמן שלי קרא אלי ואמר שבאסיסט הבא הוא יוציא אותי, כי הובלנו במלא. הודיעו שהשוויתי את השיא, מה ששם עלי לחץ לשבור אותו. מסרתי כמה כדורים שהיו יכולים להסתיים באסיסטים, אבל או שהחברים שלי החטיאו, או שכדררו כמה פעמים ואז קלעו, מה שביטל את האסיסט".

הזמן החל לאזול. ריינולדס, ספציפית, פספס שלוש הזדמנויות לסייע לרכז שלו לשבור את השיא, ואף טען שכלל לא ידע מה מוטל על הכף. "כנראה שכל האולם ידע מלבדי", אמר בסיום. "פשוט לא הצלחתי לקלוע, ובגלל זה כל פעם שקיבלתי כדור חדרתי לסל. ואז סקוט הגיע אלי ואמר - היי, פשוט תזרוק. תעזור לי לשבור את השיא". וזה בדיוק מה שקרה: 19.6 שניות לסיום, כשכבר נדמה היה שסקיילס ייאלץ לחלוק את השיא עם קווין פורטר, ריינולדס סוף סוף קבר את הג'אמפר המכריע, סידר לאורלנדו ניצחון 116:155, ולסקיילס את האסיסט ה-30. "אני על גג העולם", אמר הרכז, שהוסיף גם 22 נקודות ו-6 וריבאונדים. בסיום.

אין תמונה(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

משם, הלכה קריירת המשחק של סקיילס ודעכה. גם חייו האישיים חוו טלטלות - בעיקר בדמות גירושים מכוערים שגרמו לו לשקול פרישה כדי לבלות זמן עם הילדים שנלקחו ממנו. על הפרקט עוד הצליח לספק שתי עונות טובות מאוד באורלנדו, בשורותיה כמעט הלך מכות עם שאקיל אוניל הצעיר. ב-1994/95 רשם את עונתו הטובה האחרונה, במדי וושינגטון (13 נקודות ו-7.3 אסיסטים למשחק), לפני שסיים את הקריירה שלו ב-NBA בפילדלפיה, נפצע, ונפרד מהענף בפאוק סלוניקי. בשלהי עונת 1996/97 החליף סקיילס את מאמנו בקבוצת הפאר היוונית, ואפילו עשה עבודה לא רעה. אחרי שתי עונות כעוזר מאמן בפיניקס קיבל את תפקיד המאמן הראשי, ואימן מאז גם בשיקגו ובמילווקי, לפני ששב בקיץ האחרון לאורלנדו. לכל משרות האימון שלו היה מכנה משותף אחד: סקיילס קיבל קבוצות צעירות, הפך אותן לקבוצות מנצחות, המאיס את עצמו על השחקנים וההנהלה בשל הפרפקציוניזם שלו, פוטר, וחזר חלילה. אשתקד היו המג'יק אחת מקבוצות ההגנה החלשות ב-NBA, והעונה מדובר באחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה, כזו שמדורגת נכון לכתיבת שורות אלה במקום השמיני במזרח, מרחק משחק וחצי מהמקום השלישי, בדרכה הבטוחה לשוב לפלייאוף לראשונה מאז עזיבתו של דווייט הווארד.

במהלך העונה נשאל מאמן אורלנדו האם היה מעוניין בטקס הוקרה שיציין את היום ההיסטורי ההוא, מול דנבר, ובכל פעם השיב בשלילה. בינתיים, דומה כאילו שיאו יחזיק מעמד עוד שנים רבות. ג'ון סטוקטון היה הכי קרוב אליו כשחילק 28 אסיסטים ב-1991, אך מאז ג'ייסון קיד ב-1996, אף שחקן NBA לא הצליח לרשום 25 אסיסטים או יותר במשחק בודד (המצטיינים של שנות האלפיים היו רמון סשנס ורייג'ון רונדו, עם משחקים של 24 אסיסטים. ולמקרה שתהיתם, שיא המכללות שייך לשרמן דגלאס, טוני פיירלי ואייברי ג'ונסון - 22 כל אחד. שיא היורוליג שייך לסטפן יוביץ' מהכוכב האדום בלגרד, שחילק העונה 19 אסיסטים מול באיירן מינכן. שיא ליגת העל שייך לקורי גיינס, שחילק 17 אסיסטים ב-2003).

ובכל זאת, סקיילס בטוח שמתישהו, מישהו ינשל אותו מהפסגה. "יום אחד מישהו ימסור 31 אסיסטים", אמר לאתר הרשמי של הליגה, "וכשהשיא שלי יישבר, זה יהיה משחק בלתי רגיל לצפיה. כשמישהו יעשה את זה, לא אהיה עצוב". לפני מספר חודשים נשאל על המשחק ההוא שוב, הפעם על ידי עיתונאי ברזילאי, ואפילו הודה שהוא מייחל שזה ייגמר כבר. "הלוואי שישברו את השיא", אמר. "ככה יפסיקו לי לשאול אותי עליו".

מנהל כעת את אחת מהפתעות העונה. סקיילס מדריך את שחקניו הצעירים באורלנדו(צילום: AP)
  • סקוט סקיילס

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully