"פעם לשחקנים היה שפם פורנו, היום כולם עושים שעווה": הפודיום עם "אנחנו במפה"

לפייסבוק של יוסיפון

- "דוידי לך לאוטו. לך לקנות בורקסים דחוף".
- "למה? למה?"
- "לשבעה. למה מת אבא שלה, מת".

ואז נחנקתי מצחוק.

גילוי נאות: התוכנית "אנחנו במפה" (רביעי וחמישי, 23:00, HOT3) מצחיקה אותי מאוד. בשבוע הבא, בלי נדר, נדבר עם היוצרים באופן מקיף יותר, אבל להצלחה הוויראלית יש השלכות מיידיות - יוצרי "אנחנו במפה" והכוכבים עולים על הפודיום. הנה 10 שאלות ליוצרים אלי בן דוד (שיצר גם את בובה של לילה), אדר מירום ועמרי עמית; מוני מושונוב, שלום מיכאלשוילי, ציון ברוך, אסי ישראלוף וצחי גראד.

אליליילי, אליליי.

1. מה הדבר שהכי מרתיח אותך בספורט הישראלי?

אדר מירום: "חוסר המודעות. אחרי אינספור כישלונות ומחדלים, עולם הספורט הישראלי עדיין לוקה בחוסר מודעות בלתי נתפס. אנחנו בטוחים שאנחנו ברמה עולמית, שהפסד לבלגיה זה 'כישלון' , שלא לעבור את שלב הבתים בצ'מפיונס זה 'פאדיחה', ומקום רביעי באולימפיאדה זה 'פספוס'. אבל זה לא. זה מקומנו האמיתי. אנחנו עכברים שחושבים שהם צ'יטה, ולא מבינים למה הם לא עומדים בקצב של הלהקה. לפחות ביומרנות אנחנו אלופי עולם. גם זה משהו".

עמרי עמית: "הזלזול. הספורט בעולם הוא חלק בלתי נפרד מהחינוך והתרבות, אבל אצלנו 'זה רק ספורט'. זה זלזול בספורטאי עבר שמשלימים הכנסה בהום סנטר, באתלטים אולימפיים שצריכים להביא ציוד מהבית, זלזול באוהדים שצריכים לשלם 80 שקל ולעמוד שעה וחצי בפקק כדי לראות תיקו אפס, זלזול של התקשורת בצופים ובקוראים, וזה מגיע גם לזלזול של בתי המשפט בעבירות של אלימות בספורט, כי 'כבודו, זה כולה כדורגל'".

2. מה המערכון הכי מדויק ששודר עד כה?

אלי בן דוד: "המערכון של הכדורגלן מאור פרץ על ספת הפסיכולוגית הוא הכי מדויק לדור השחקנים של היום. זו דמות שהיא יותר פוזה של כדורגלן מכדורגלן. הוא עסוק בחוזה שלו, בתסרוקת שלו, במיתוג שלו (MP3 על משקל CR7 של כריסטיאנו רונאלדו) ובחיי העושר והסלבריטאות. הספורט עצמו פחות מעניין אותו. שזה קצת כמו כל הכדורגל שלנו – בעיקר דיבורים".

שלום מיכאלשוילי, שמגלם את MP3, על הדמות: "זה לא חיקוי של שחקן ספציפי. זה שילוב של דור שלם של שחקנים, גם בארץ וגם בחו"ל, שאוהבים להסתובב עם התספורת הנכונה, להצטלם בלי חולצה לאינסטגרם ולעשות קעקועים עם שגיאות כתיב. פעם שחקנים כמו מלמיליאן ושלום תקווה היו הולכים עם חצי קרחת ושפם פורנו, והיום כל שחקן עושה שעווה בכל הגוף ומוציא ליין של נעליים. וזה מאור פרץ – אוהב כדורגל, אבל הכי אוהב את עצמו".

3. כמנצח בתזמורת המשטרה, לאיזה שיר הכי התחברת, ובכלל - לאיזו דמות הכי התחברת?

מוני מושונוב: "השיר של הפועל פתח תקוה. בזכות התמצות והמורכבות של המילים. מבחינת דמויות, התחברתי לדמות הדיין שמשחק אותה קשוח אבל הוא ותרן בנושא הענישה. מערכוני בית הדין ב'אנחנו במפה' אקטואליים מתמיד. יצא בינגו".

4. למערכון התזמורת ששרה "טעמה מחבל" הגיע סלים טועמה בעצמו. איך זה קרה, כמה היה צריך לשכנע?

עמרי עמית: "מערכוני התזמורת הם על השירים האלימים והגזעניים במגרשי הכדורגל, ועל המשטרה, שלא עושה שום דבר כדי לעצור אותם. כשאוהדי ליברפול רוצים לתמוך בקבוצה, הם שרים לה 'לעולם לא תצעדי לבד'. אצלנו חושבים משום מה שהשחקנים ירוצו יותר מהר אם ישירו להם שטועמה מחבל".

אלי בן דוד: "ביקשנו מסלים להשתתף כדי שיהיה ברור שאנחנו נגד התופעה, ולא בטעות מעודדים אותה. לשמחתנו, הוא שיתף פעולה, הפגין הרבה הומור עצמי והבין לגמרי את החשיבות של האמירה".

5. אפרופו המערכון של שלום וציון כשני כדורגלנים "קרובים מאוד'" כמה שחקנים 'בארון' יש בליגה הבכירה?

אדר מירום: "האמת שזה לא משנה אם זה אחד או עשרה. המערכון הוא לא על הומואים אלא על הומופובים. והומופובים ממש לא חסר. כמו שהראינו בציטוטים שלפני המערכונים, אפילו שחקנים בכירים ומאמני נבחרות בארץ ובעולם מתבטאים באמירות קשות נגד הקהילה".

עמרי עמית: "מספיק שיש שחקן אחד שמרגיש מותקף בגלל הזהות המינית שלו, וזה כבר מצדיק מבחינתנו את ההתייחסות לנושא".

ציון ברוך: "כמה שחקנים בארון? אל תתפוס אותי במילה, אבל שבעה".

מאיפה בא ה"אליליילי אליליי"?

ציון ברוך: "זה משהו שבא יחד עם הכותבים. היופי בביטוי הזה שהוא מצד אחד נקי, תנ"כי, פניה לאלוהים, ומצד שני משתמשים בו כדי לתאר בחורות ערומות. זה כמו הכדורגלנים שמשחקים בשבת, הולכים לקזינואים ולזונות, אבל מניחים תפילין כל בוקר".

6. כאוהד בית"ר, איך היה לעשות סצנות אוהדים כאלה? מה התגובות של האוהדים?

אסי ישראלוף: "דווקא כאוהד כדורגל היה חשוב לי לעשות את המערכונים האלה. יש פה רוב גדול ושפוי שסובל בגלל מיעוט קיצוני ואלים. אני רוצה לקחת את הבן שלי למגרשי כדורגל בלי לפחד או לאטום לו את האוזניים. שיהיה ברור - אין לנו משהו אישי נגד אוהדי בית"ר. האוהדים במערכונים מייצגים את כל האוהדים הקיצוניים של כל הקבוצות בארץ, שפשוט הורסים לנו את הספורט".

אי אפשר שלא לשים לב שדמות יו"ר האיגוד שלך מזכירה את החיקוי של שאול איזנברג. האם בעיניך הוא העסקן האולטימטיבי?

אסי ישראלוף: "אין צורך להיכנס לשמות. מה שיפה בספורט שלנו שאין שאול אחד. לכל איגוד יש את השאול שלו – שאול של הג'ודו, שאול של השייט, שאול של הטניס, ולכל אחד יש את הקומבינות היצירתיות שלו וקרובי משפחה נפרדים. איך אומרים במערכון? 'הם הרבה דברים, אבל שקרנים הם לא תמיד'".

כמה איצטדיון רמת גן מבאס מגובה הדשא?

אסי ישראלוף: "כמו שהוא מבאס מהיציע. היה עצוב לראות מה נהיה מהמקום הזה, שיש בו כל כך הרבה היסטוריה וזיכרונות. הכל היום מכוסה בעשבים וחלודה. מצד שני, לא צריך להיות יותר מדי סנטימנטלי. מה כבר היה באיצטדיון הזה? גול דקה 90 מאוסטריה. הגיע הזמן להתקדם, ולעשות פאדיחות במגרשים קצת יותר יפים".

7. מה כן מעניין לעורך ספורט WOW את הביצה?

צחי גראד, שמגלם את עורך ספורט WOW: "הקלקות. כמה שיותר אנשים שייכנסו ויראו פרסומות לסכיני גילוח אם על הדרך יש שם איזו אינפורמציה על ספורט, אז בכיף.
קצת קלישאתי להגיד, אבל זו האמת - תקשורת הספורט פה, כמו כל התקשורת, כבר לא עסוקה בעיתונות אלא ברכילות ובסנסציות, כי זה מה שהם החליטו שהקהל אוהב".

אם היית צריך לעשות הפניה לאייטם הזה, לספורט WOW, מה היית כותב?

צחי גראד: "קודם כל - כותב 'בלעדי'. דבר שני, בכותרת - 'האם החדשה של רונאלדו תופיע בעירום בעונה השנייה של 'אנחנו במפה'? התשובה היא לא, אבל אתה כבר נכנסת לכתבה, אז למי אכפת".

8. מה הדבר השכונתי שאתה הכי אוהב בישראל?

אלי בן דוד: "שזה מספק לנו פרנסה. יש כל כך הרבה על מה לצחוק. הליגה עצמה אולי פח, אבל היא מצליחה לספק לנו אינספור דמויות הזויות וצבעוניות. בעשר ליגות באנגליה לא תמצאו בן אדם כמו חנן עדני או פרוספר אזגי. אוהדים כמו אביגיל ונומה זאת תופעת טבע חד פעמית. סיפורים של רז זהבי זה זהב טהור. לכתוב חיקויים ומערכונים על כל זה, זה כיף אמיתי. הרי כדורגל אין פה, אז לפחות שיהיו צחוקים".

9. מה ההבדל בין "בובה של לילה" לבין התוכנית הזו, מבחינת הסאטירה, מבחינת הגבולות שהצבתם לעצמכם?

עמרי עמית: "ההבדל הוא בעיקר בכלים שאנחנו משתמשים בהם – 'בובה' היא תוכנית אקטואלית, שבועית, שיושבת על הדברים בזמן אמת, מגיבה להתרחשויות, ויש בה חיקויים של דמויות אמיתיות. היא פונה בעיקר לקהל שאוהב ועוקב אחרי ספורט. ב'אנחנו במפה' ניסינו לפנות לקהל יותר רחב, והתעסקנו בתופעות יותר רחבות ועל-זמניות. אין בה חיקויים של דמויות ספציפיות, גם אם מי שמכיר יוכל לזהות את מקורות ההשראה לחלק מהדמויות. מה שחשוב לנו הוא ששתי התכניות יכולות לחיות זו לצד זו, הן לא מתחרות".

אדר מירום: "מבחינת הגבולות שאנחנו שמים לעצמנו, אין ממש הבדל. בשתי התוכניות אנחנו מרשים לעצמנו להגיד את כל מה שחשוב לנו להגיד על הספורט הישראלי, וייאמר לזכותם של ערוץ הספורט ושל הוט שהם נותנים לנו יד חופשית לעשות את זה. אנחנו דואגים לשים לעצמנו גבולות כשצריך, ובעיקר משתדלים לא לפגוע במישהו בלי סיבה".

10. אחת הדמויות הטובות ביותר היא זינה - מאמנת ההתעמלות האומנתית. כמה השקעת בתחקיר לדמות, עד כמה זה הדהים אותך להבין שיש ספורטאיות שחיות ככה, או קרוב לזה, לפחות?

שלום מיכאלשוילי, זינה: "מה שעצוב במערכונים של ההתעמלות האומנותית זה לראות כמה הם קרובים למציאות. לפני הצילומים ראינו סרטונים וראיונות עם המתעמלות והמאמנות של נבחרת ישראל, ולא היה צריך להקצין הרבה מעבר לזה. מדובר בילדות בנות 14 עם משמעת של סיירת מטכ"ל. אז נכון שהנבחרת מביאה לנו כבוד בכל העולם, אבל צריך לבדוק שהבנות האלה לא משלמות מחיר גבוה מדי".

מה היית ממליץ להן לאכול?

"פירה או מרשמלו. זה לא עושה רעש, והמאמנת לא תעלה עליהן".

התוכנית "אנחנו במפה" (כתבו וייצרו אלי בן דוד, אדר מירום ועמרי עמית) משודרת בימים רביעי וחמישי, ב- 23:00, ב-HOT3 וב-VOD.

בדרבי התל אביבי בדרייב אין היו כמה דברים שמכאיבים לבטן (השירים לעבר רגב פנאן, למשל; הכדורסל של הפועל תל אביב, למשל), והיו המון דברים שלא. כמובן שבאיגוד שמשווע לתשומת לב ובמדינה שמשוועת לדם, ממדי האסון נופחו מעבר לכל פרופורציות, וכך גם מסמך ההעמדות לדין ותגובות המועדונים. ייתכן שבתום מלחמת וייטנאם התחקיר היה מצומצם יותר, אבל יאללה, זרמנו.

מה שבלט בין כל הג'ורה היתה תגובת הפועל תל אביב להאשמה הספציפית על השלט בו נצבעו האותיות ש.ש.ל. כפי שכבר נכתב, באיגוד שמשווע לתשומת לב ובמדינה שמשוועת לדם, כולנו כבר יודעים מה זה ש.ש.ל. כמו בשירים נגד שמעון מזרחי, ככל שינסו לטפל בתופעה, כך היא תתרחב. אבל שוב - האישיו הפעם טמון בתגובה. "ומדוע לא 'שנת שלום לישראל'? או 'שלום! שוויון! לכידות!'? למנסח התלונה הפתרונים", נכתב בתגובה של הפועל תל אביב. להערכתי, הכוונה הייתה "שתהיה שואה למכבי".

תגובה רשמית להעמדה לדין, כן? נכון, אתם צודקים - זה נראה כמו טוקבק.

וזו הבעיה במקרה הנ"ל. הפועל תל אביב היא פרויקט אוהדים נפלא. מועדון שנוצר בזכות אוהדים, מנוהל על ידי אוהדים וחי על אוהדים. אבל התגובה הזו היא תגובה של אוהד. ולא סתם - אוהד בן 13, בפייסבוק, כשחבר שלו מאשים אותו שהוא לא בסדר. זו לא תגובה של מועדון כדורסל מקצועני.

אם בהפועל ירצו, שיילחמו נגד העובדה שהם בכלל עומדים לדין על דבר אידיוטי כזה (וזה דבר אידיוטי - ואוו, כתוב ש.ש.ל!!!!). אם ירצו, שיודו שהם לא בסדר. אבל התגובה הזו פשוט מטופשת וילדותית. יתרה מכך, היא גורמת לאנשים לחשוב שבהפועל מעלימים עין מנושא שבאיגוד לא רוצים שיעלימו עין אודותיו. היא גורמת לאנשים לחשוב שהפועל תל אביב הרשמית "בסדר" עם גינוני שואה. ואז, במקרה עתידי, כשבקבוצה יצעקו "אנחנו נלחמים", פחות אנשים יאמינו.

והכול בגלל טוקבק רשמי.

התלהבתם מבאר שבע השבוע?

רדו דרומה. כן, עוד קצת. הופ, הגעתם לדימונה - לקבוצה עם המאזן הטוב ביותר בישראל.

מ.ס. דימונה פתחה את העונה בליגה ב' דרום ב' עם 11 ניצחונות מ-11 משחקים, והפרש שערים של 5:30. לא רע, למועדון שסיים את העונה שעברה במקום השביעי עם 53% הצלחה. כרגע, זו הקבוצה היחידה במדינה עם מאזן מושלם (ב-10 משחקים ומעלה). השחקנים הבולטים הם ליאל זגורי (6 שערים) ומשה אסולין (7), הקפטן הוא משה קספו, ועליהם מנצח המאמן אהוד כחילה, שאומר: "לא יודע מה השיא של הכדורגל הישראלי, אבל זה אחד ההישגים הגדולים".

בקיץ, החליטו בעיר לעשות סוויץ' ולנסות לטפס קצת למעלה. ראש העיר בני ביטון ומחזיק תיק הספורט אלי סגרון צירפו את כחילה, לשעבר בלם ושתי אליפויות עם בית"ר ירושלים. כחילה, שעבר לדרום, התנסה במכבי באר שבע ובעירוני נתיבות, ורצה את האתגר. "עשינו שם שינוי גדול מאוד", הוא אומר. "והמטרה היא לבנות קבוצה טובה שתיאבק בשביל להחזיר את הקהל למגרשים, את הנוער לכדורגל. המטרה היא בעיקר חברתית. ואז, עם האוכל בא התיאבון, ואנחנו רוצים לעשות היסטוריה ולעלות ליגה".

לפי כחילה והבאזז של החפצים ביקרה של מ.ס. דימונה, אכן יש שדרוג בנושא האוהדים. "בשבת האחרונה היו מעל ל-1,000, במשחק ליגה ב'", אומר כחילה. "בתחילת העונה אנשים בעיר חשבו שעוד פעם תעבור עליהם עונה של דשדוש. אבל בנינו מערך מקצועי, והקבוצה מצליחה, והעיר בטירוף. אנשים מצביעים ברגליים. לא קל להביא אנשים מדימונה, ביום שישי בשעה 12 או 1. אבל אנשים באים, ואני אומר לך - זה תענוג גדול. כאחד שחווה המון תקופות גדולות במועדונים גדולים, וראה משחקים של 30 ו-40 אלף, להגיע למקום כזה זה נהדר. באמת - האווירה מחשמלת. השבוע אמר לי אוהד בעיר שהוא לא היה 20 שנה במגרש, ועכשיו בא. זה עשה אותי מאושר".

ומה הלאה, אם וכאשר? "הגעתי לפני תשע שנים לבאר שבע", כחילה אומר, "ואם הייתי נשאר במרכז הייתי מאמן היום בליגה לאומית - מינימום. המטרה היא להתקדם, ברור. אשמח להיכנס לתחום הכדורגל במרכז, אבל הסכומים שמשלמים למאמנים היום הם לא סכומים גדולים. וכשאתה עושה את החשבון, והיו לי הצעות גם מהלאומית, אלו סכומים פחות טובים ממה שאני מרוויח כאן. אם אתה מוסיף את הדלק, יוצא שאני מאמן בחינם".

אז עד כמה מיוחד זה, בעיניו, לנצח 11 פעמים ברציפות, בליגה כזו? "מהניסיון שלי, אני לא זוכר דבר כזה בליגות הנמוכות. בליגות האלו מדובר בשחקנים לא מקצוענים, וקשה להביא אותם לשיא כל פעם מחדש. אבל הם מפוקסים, מרוכזים, משקיעים המון, וזה לא דבר מקרי".

יקיר העיר יוסי בניון מתעניין?

"בינתיים לא, אבל אם בסוף נגיע למשחק עלייה, הוא יהיה אורח הכבוד. קודם שנגיע".

orenjos@walla.co.il