11:11, 7:7, 4:4 ו-17:20. ככה נראו הלילה (בין שישי לשבת) ארבע ההארכות במשחק הפרוע של העונה ב-NBA, בסיומו יצאה דטרויט עם ניצחון 144:147 משיקגו. כדי שתבינו כמה המשחק הזה היה יוצא דופן, הנה כמה מספרים:
* זה היה המשחק ה-13 בתולדות הליגה שהגיע לארבע הארכות, רק השני ב-18 השנים האחרונות. הפעם האחרונה הייתה במרץ 2012, אז אטלנטה ניצחה 133:139 את יוטה. מאז 1963, היו רק תשעה משחקים כאלה.
* עבור דטרויט, שקיימת מאז 1948, זו הייתה הפעם הראשונה. שיקגו שיחקה לאחרונה ארבע הארכות אי שם במרץ 1984, שלושה חודשים לפני שבחרה בדראפט שחקן לא רע בשם מייקל ג'ורדן.
* חמישה שחקנים (מרקוס מוריס, ארסן איליאסובה ואנדרה דראמונד מדטרויט, ג'ימי באטלר ודרק רוז משיקגו) שיחקו יותר מ-53 דקות. הכי הרבה: מוריס, עם 57:17 דקות מתוך ה-68 האפשריות. עוד שלושה שחקנים היו קרובים לרף ה-50: קנטביוס קולדוול פופ ורג'י ג'קסון מדטרויט ופאו גאסול מהבולס.
* במשחק הזה היו 291 נקודות ולא פחות מ-70 עבירות. דטרויט איבדה שלושה שחקנים בשש עבירות תוך 20 שניות לקראת הסיום.
* שתי הקבוצות קלעו יחד 106 מתוך 244 הזריקות שלהם מהשדה. רוז זרק הכי הרבה וסיים עם 14 מ-34.
* לראשונה מאז 1996, אז עשו זאת ג'ורדן, פיפן וקוקוץ', שלושה שחקנים של שיקגו (באטלר, רוז, גאסול) סיימו עם לפחות 30 נקודות.
* לראשונה מאז 1991, אז עשה זאת דניס רודמן, שחקן של דטרויט (אנדרה דראמונד) סיים עם לפחות 30 נקודות ו-20 ריבאונדים (33 ו-21).
* זו גם הפעם הראשונה מאז לארי בירד בעונת 1980/81 ששחקן רושם משחק כזה של 30 ו-20 בחוץ נגד שיקגו.
* לדטרויט יש קצת זמן לנוח והיא תשחק רק ביום שלישי במיאמי. לשיקגו לעומת זאת, מצפה כבר הערב משחק חוץ מול ניו יורק ולא ברור איך היא תעמוד בזה. מצד שני, שתי קבוצות ב-25 השנים האחרונות התייצבו למשחק לילה אחרי ששיחקו ארבע הארכות: יוטה ב-2011/12 ופורטלנד ב-1997/98. שתיהן ניצחו את המשחק הזה בפער דו ספרתי.
התגובות:
"וואו. אין לי מילים אחרי משחק כזה. אני יותר שמח מאשר עייף כרגע, אבל אני בטוח שברגע שנעלה למטוס לא תשמעו עוד מילה ממני להמשך הערב", הודה דראמונד בסיום. מאמנו, סטן ואן גנדי, הוסיף: "אולי זה היה כיף לכן העיתונאים והצופים. בשביל פרד הויברג ובשבילי זה בעיקר היה מתיש. זה היה משחק אפי".
גאסול סיכם: "נלחמנו, נתנו כל מה שיש לנו על המגרש ולהפסיד ככה בארבע הארכות, בבית, זה שובר את הלב". מאמנו, פרד הויברג, אמר: "השחקנים המשיכו להילחם כל הזמן ולצערנו לא היינו מספיק טובים בהארכה האחרונה".
והיה עוד משחק מרתק הלילה. מילווקי, היחידה העונה שניצחה את גולדן סטייט, הגיעה לאוקלנד למפגש מול האלופה חדורת הרצון לנקמה. אלא שהבאקס לא נבהלו כלל ועמוק בתוך הרבע הרביעי עוד הובילו ב-11 נקודות. לצערם, גם האלופה לא ממש נבהלת מאתגרים. גולדן סטייט הפכה את המשחק עם מהפך ענק בשמונה הדקות האחרונות, אותן ניצחה 12:32, בדרך ל-112:121 בסיום.
הווריירס עלו למאזן 13:18 מאז תחילת העונה שעברה במשחקים בהם הם נמצאים בפיגור דו ספרתי, בעוד שאר קבוצות הליגה ניצחו רק 21 אחוז מהמשחקים הללו. הם רשמו ניצחון ביתי 30 ברציפות והם הקבוצה הראשונה שעושה זאת מאז שיקגו הגדולה של 1996/97. כל זאת, למרות שהובילו רק ב-11 דקות מתוך ה-96 בהם שיחקו העונה מול מילווקי.
"לא הסתרנו את העובדה שאנחנו רוצים נקמה", הודה המאמן הזמני של הווריירס, לוק וולטון, "אבל כשהתחיל המשחק, לא שיחקנו ברמה שלנו ולא הייתה לנו את המנטליות הנכונה. כשאתה אומר שאתה רוצה לנקום, אתה לא יכול לצפות שהקבוצה השנייה פשוט תתקפל מולך".
* לקינוח, אלי דיי, אשתו של כוכב הגולף ג'ייסון דיי, שוחררה מבית החולים בקליבלנד יממה לאחר המפגש הלא נעים שהיה לה עם לברון ג'יימס: "כשמישהו כל כך גדול נכנס בך, זה מרגיש כמו תאונת דרכים קלה", כתבה דיי בחשבון הטוויטר שלה, "הראש והצוואר שלי ספגו מכה די חזקה וזה היה מאוד מפחיד. כל הגוף שלי הרגיש כאילו משאית נכנסה בו. עד שתיים לפנות בוקר, בכלל לא זכרתי שהכדור הגיע לכיוון שלי, הכול היה מטושטש. למשוגעים שחושבים שג'ייסון היה צריך להגן עליי עם הגוף שלו... אם היה לו זמן, הוא היה מגיב, וכך גם אני. וגם לא הייתי רוצה ששני החבר'ה ינחתו עליי יחד. לברון עצום והגיע בתנופה. הוא לא יכול היה לעצור. הכול טוב, לברון".