אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך, אומרת קלישאת הספורט האמריקאית הידועה. וקלישאות ספורט, אם מישהו עדיין מטיל בהן ספק, בד"כ משקפות את המציאות. כשקבוצה מסיימת את העונה במקום הלפני אחרון, אבל לאחר ניצחון הירואי במחזור הסיום, יש חגיגות אל תוך הלילה. אבל אם מסיימים איפשהו באזור המקום התשיעי, בלי מתח ולחץ במשחקים האחרונים, נותרים עם תחושת ריקנות.
הפועל ירושלים העפילה לשלב השני ביורוקאפ. והיא עשתה את זה עם רצף נחמד של שלושה ניצחונות. והפגינה בכך חוסן מנטלי ועמידה לחצים, שזה אחלה. ועדיין, היא בסך הכול העפילה לשלב השני ביורוקאפ - ושם היא תפגוש עוד 31 קבוצות כמותה. אז אם נתעלם לרגע מכרונולוגיית המשחקים והדרמה של המחזור האחרון, נזכור שהישג אין כאן. מקסימום אנחת רווחה. כי אי העפלה לשלב שש עשרית הגמר במפעל השני בחשיבותו ביבשת, פירושו כשלון מוחץ. גם בגלל שהפועל ירושלים, על תקציבה והסגל שבנתה, חייבת להיות בשלבים המכריעים של המפעל הזה. גם בגלל זהות ורמת היריבות בבית אליו היא הוגרלה. ובעיקר בגלל שאנחנו זוכרים את העונה שעברה.
המועדון של אורי אלון מוכיח לנו כמה די הרבה זמן שהוא צועד בדרך הנכונה. אפשר לזהות את כל הסימנים הנכונים בדולרים אשר מושקעים בקבוצה, אבל זה רק חלק מהסיפור. אולם מרהיב יש. קהל שמגיע יש. ניהול שפוי, אחראי ולא מתלהם יש. אה, ואליפות יש. והדברים הללו חייבים להגיע באותה החבילה עם הצלחות באירופה. ונאמר שוב העפלה לשלב הבא ביורוקאפ לא יכולה להחשב כהישג.
בקבוצה של דני פרנקו משחק, ולו סטטיסטית, הרכז הטוב ביותר ביורוקאפ. אי. ג'יי רולנד ממוקם רביעי בטבלת מצטייני המפעל, עם מדד יעילות ממוצע של 20.1, כשלפניו נמצאים רק לוקאס מברוקפלידיס, אריק מקולום וקית' לנגפורד. לירושלים יש, ולו סטטיסטית, את הסמול פורווארד הכי טוב ביורוקאפ. דונטה סמית', לפני משחק מפוהק בערבות רוסיה, מוקם במקום ה-7 בטבלת מצטייני המדד, כשלפניו אין אף 3 אחר. הפועל ירושלים ממוקמת רביעית באחוזים ל-2 נקודות , שלישית בטבלת האסיסטים הקבוצתיים ושניה מבין 36 הקבוצות שהתחרו עד כה באחוזי קליעה אמיתיים (TRUE SHOOTING).
אז אם הכול כל כך טוב, למה ירושלים עדיין נראית בינונית? התשובות לכך פשוטות, כשהראשונה מביניהן מוכרת לעייפה. גם העונה, נמצאת אלופת ישראל במקום מביך בטבלת הזריקות ל-3 נקודות, עם 15 כאלו בלבד למשחק (מקום לפני אחרון במפעל). בעונה שעברה, למען ההגינות, המצב היה גרוע יותר (12 זריקות ומקום אחרון). כאן צריך להוסיף שני נתונים נוספים ומייצגים: ירושלים מדורגת במקום ה-35 במספר העבירות שהיא סוחטת; ירושלים מאפשרת ליריבות שלה לקלוע מעל 41% ל-3 נקודות, אחד הנתונים החלשים ביורוקאפ העונה.
ואם רוצים להפנות זרקור כלפי שחקן אחד שאחראי על לא מעט מהבעיות של ירושלים עד כה, צריך להסתכל על יותם הלפרין. כן פציעה לא פציעה, ניתן לנתונים לדבר: ממוצע של 18 דקות למשחק; 3.3 נקודות בממוצע, 4 שלשות עד כה במצטבר; 0-1 מהקו ב-8 משחקים; מדד יעילות ממוצע של 2.4. אז נכון שקיימת בעיה רפואית ו(חצי) נכון שבר טימור נכנס לעניינים העונה. לפחות בתחושה, כי ברמת המספרים, עומד הטאלנט הצעיר יותר על 3.9 נקודות בלבד למשחק. ונכון גם שזו לא הפעם הראשונה.
אם הפועל ירושלים מכוונת גבוה העונה, וכך היא אכן טוענת, יכול להיות שצריכים לעשות שם קצת חושבים. גם בכל הקשור לאיך שהקבוצה נראית ומתפקדת על המגרש. גם לתהות האם הקו הקדמי שיש לה כיום טוב, רחב ומגוון מספיק כדי להתחרות בקבוצות הטובות יותר שיש ליורוקאפ להציע. וגם לשאול את עצמה ביושר האם קו אחורי שמורכב משני שחקנים מתפקדים (רולנד וג'נינג) באופן קבוע יכול לקחת אותה לשלבי הנוקאוט הגבוהים של המפעל.