מישהו בכלל זוכר שערן זהבי שיחק בהפועל תל אביב? קפטן מכבי תל אביב בן ה-28 נמצא בעיצומה של עונתו הרביעית בשורות הצהובים, עימם העפיל לליגת האלופות בקיץ האחרון. הוא זכה לקבל את סרט הקפטן אחרי שרשם עונות מדהימות עם 29 שערי ליגה בעונת 2013/14 ו-28 בעונה שלאחר מכן. העונה אם תהיתם, הוא כבש כבר 12 פעמים, וזה רק בליגה, כן?
בינואר הקרוב יחגוג הקשר שלוש שנים בצהוב, ולכבוד המאורע סיפק ראיון לאתר הרשמי של מכבי תל אביב, שבו דיבר על התקופה בצהוב, ההעפלה לליגת האלופות וגם על היום שאחרי הכדורגל.
"אני חושב שאני נהנה מזה", אמר זהבי כשנשאל על האהבה שהוא מקבל ממעריציו. "זה כיף לי. מדובר בהתמודדות יומיומית עם לחצים וקשיים. אני לא יכול להגיד שנמאס לי. ברור שיש ימים שאתה רוצה לעשות דברים בלי שאף אחד יסתכל עליך, אבל זה לא יישאר לאורך שנים, זה יירגע. יהיה כוכב אחר לכדורגל הישראלי וכך זה יימשך".
הקשר הוסיף: "קורה לי הרבה פעמים שאני יושב עם אנשים והם אומרים לי 'הייתי בטוח שאתה קצת שחצן'. אבל מחוץ למגרש אני אדם רגיל שחי חיים נורמליים. יש לי שלושה ילדים ויש לי קשר טוב איתם. אני זוכר שאמא שלי הייתה מסיעה אותי בשש בבוקר להוד השרון בגלל שחייתי שם ושבית הספר היה שם. היא הקריבה מאוד, אבל עבור ילד בן 15 זה לא קל. אח שלי היה גם שחקן כדורגל אבל הוא לא היה ממוקד במטרה כמוני, והוא לא היה פחות טוב. תמיד הייתי יותר אובססיבי לזה. לא עניין אותי כלום, רק להצליח להיות שחקן כדורגל. זה היה החלום שלי מגיל קטן. מדובר בהקרבה שאני לא יודע כמה ילדים יהיו מוכנים לעשות אותה היום".
"רוי נותן לי נשיקה לפני משחק ומבקש שאשים שערים. הוא בועט ועושה פיו פיו. אני לא יודע אם אני שמח מזה, כי מצד אחד כיף לי לראות את זה, ומצד שני הוא מתחיל לקלוט את התמונה. כשבאים להצטלם איתי הוא קצת מתבייש ולוקח לי את היד. מצד שני, לפעמים הוא מבקש שנלך לקניון, הוא אומר 'ילדים מחכים להצטלם איתך אבא'".
"לא ביקשתי להיות הקפטן. בחרו בי כי חשבו שאני באמת מתאים, שאני מהווה דוגמא לשחקנים ודוגמא במגרש. מקפטן יש הרבה דרישות מעבר לסרט על היד. שרן ייני היה קפטן בעונה שעברה, אבל אם תשאלו אותו הוא יגיד שעזרתי לו בהרבה מאוד דברים. אני יודע בדיוק מה הוא עשה בחדר ההלבשה. היה לי מורה דרך טוב. הוא קפטן יותר טוב ממני ויש לי עוד לאן להתקדם. אני מאמין שאדביק את הפער הזה לאט לאט".
"הייתי מאוד אובססיבי להגיע לליגת האלופות. כשלא הצלחנו להגיע הייתי גמור. זה מפעל שמי שלא חווה אותו לא מבין את כל העוצמה שיש שם. אתה משחק באצטדיונים הגדולים בעולם וברמה הגבוהה בעולם. הגשמתי את החלום - להעפיל דווקא עם מכבי תל אביב לליגת האלופות. האמת? זה הגדיל לי את התיאבון. לעשות שנה אחת ואז עשר שנים לא להיות? אני ממש לא קונה את זה. אנחנו צריכים לשאוף להיות בשלב הבתים בכל עונה".
"כשיש לי שבועיים בלי אימון אני משתגע. לפעמים אני מפחד שזה ייגמר. אמא שלי לא הייתה יכולה לסבול אותי בזמן פגרה כי אני לא מכיר משהו אחר. אני חי את זה יום יום. ביום שאחרי אתה יכול לעשות הרבה דברים ואולי גם יותר כסף, אבל להגיע להיי כזה ולהגשים את החלום - לא בטוח שזה יקרה שוב. אני זוכר שעליתי לבוגרים לפני עשר שנים וזה עבר במהירות. אני מנסה לנצל כל רגע שאני על המגרש ולהשיג כמה שיותר. אני יודע שזה ייגמר, ואני לא רוצה לצאת עם הרגשה שלא מיציתי".