בדרך לאנדזון: סיכום המחזור ה-NFL

הדרבי בין ניו יורק ג'טס לניו יורק ג'איינטס סיפק יצרים, דרמה, טראש טוק שיצא מגבולות המותר ובעיקר, טעם של עוד. וגם: שני הקוורטרבקים המושמצים של ג'קסונוויל, עבר והווה, מרימים ראש ולפילדלפיה לא כדאי לבנות על עוד ניסים. עידן ויניצקי סוגר שבוע

08/12/2015
אריק דקר ניו יורק ג'טס מול ניו יורק ג'איינטס. Bill Kostroun, GettyImages
אריק דקר והג'טס לקחו את הדרבי(צילום: GettyImages, Bill Kostroun)

דאון ראשון ו-10:

אין שום דבר בעולם שהוא יותר טוב מדרבי. אקזיביט A: המשחק אתמול בחיפה. אקזיביט B: המשחק שלשום במדולנדס.

ההפרדה ביניהן ל-AFC ו-NFC מובילה לכך שניו יורק ג'טס וניו יורק ג'איינטס לא נפגשות יותר מדי. רק פעם אחת כל ארבע שנים. וזה מעט, מעט מדי. המשחק ביום ראשון, בו הסילונים השיגו את ניצחונם הראשון מאז 1993 על הענקים, 20:23 בהארכה, היה נהדר. מלא יצרים, מלא דרמה, כל מה שקרב על העיר צריך להיות.

למרות הניצחון, ברנדון מרשל יצא עצבני מהמשחק. במחצית הראשונה, הוא כמעט הלך מכות עם קולן ג'נקינס אחרי ששחקן קו ההגנה של הג'איינטס קצת הגזים עם הטראש טוק: "יש דברים שהם מעבר לגבול. אני בעד טראש טוק. הוא אמר משהו על... בת הזוג שלי. הוא לא ידע שאני נשוי ואין מספיק כסף על פני כדור הארץ תמורתו אאפשר למישהו להעליב את אשתי". ג'נקינס התנצל ומרשל סלח, אבל הג'טס המשיכו להיות עצבניים גם אחרי הסיום והאנד ההגנתי לאונרד וויליאמס נשאל על ההחלטה של הג'איינטס לזרוק בדאון רביעי ושתיים מקו הארבע, 8:50 לסיום וביתרון 10:20: "הופתעתי מההחלטה הזו. לקחנו את זה באופן אישי, והגבנו". לצערנו, נצטרך לחכות ארבע שנים כנראה לדרבי הבא (או לסופרבול הקרוב?).

לעומת זאת, מה שממש לא נצטרך לחכות לו הרבה הוא עוד תפיסה מטורפת של OBJ, אודל בקהאם ג'וניור. כמעט בכל מחזור התופס האדיר של הג'איינטס מספק מהלך טופ 10 ובעוד שבליגה יש כמה תופסים כבירים כמו אנטוניו בראון, דיאנדרה הופקינס או סמי ווטקינס, הרי שאצלו, במקום לבצע בצורה מושלמת פלוס תפיסות רגילות, אנחנו מקבלים בעיקר דברים שאף פעם לא ראינו. גם השבוע בקהאם ג'וניור הוסיף תפיסה ביד אחת במרכז המגרש וגם השבוע, כמו שהיה מול דאלאס בשנה שעברה וכמו שקרה מול וושינגטון במחזור הקודם, תפיסת היילייט של הכוכב הצעיר מלווה בהפסד של הג'איינטס, כאשר הפעם הוא גם פספס שני מהלכים קריטיים לקראת הסיום ואפילו ספג דגל מטופש אחרי שבעט בכדור. אז מה זה עוזר?

ובשעה שהג'יי-מן נאבקים במאזן השלילי וב-NFC מזרח העגום, הרי שבצד הירוק של העיר כבר סופרים שבעה ניצחונות. התקופה הרעה נשארה מאחור ולמרות שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לתפוס את הפטריוטס, למרות הכושר הרע של האלופה, הרי שנכון לסיום המחזור הנוכחי, הג'טס במקום השישי ואם הדברים יישארו כך, הם יתארחו בפוקסבורו למשחק אש בסיבוב הראשון של הפלייאוף. כמובן שעוד צפויות לא מעט טלטלות בדירוג, אבל טוד בואלס ושחקניו הראו שיש חיים גם בלי דרל ריוויס, רשמו ניצחון שני וכעת מארחים את טנסי לעוד "מאסט ווין גיים". אחר כך מצפה להם משחק חוץ בדאלאס הפצועה ואז, הפטריוטס מגיעים לביקור לפני משחק סיום עונה בבפאלו. שלושה ניצחונות כנראה יספיקו.

עוד בוואלה!

סוגי נופש פופולריים בחצי האי סיני

בשיתוף הפניקס smart
היילייטס יש, ניצחונות? פחות. אודל בקהאם ג'וניור(צילום: GettyImages, Bill Kostroun)

דאון שני ו-2:

מאז 2006 ועד לסיום העונה שעברה, רק לשני קוורטרבקים רוקיז היה QBR יותר גרוע לאורך עונה שלמה מאשר זה שהעמיד בלייק בורטלס בשנתו הראשונה בליגה. אחד מהם היה ג'ימי קלאוסן, בקרוליינה ב-2010. השני? בליין גאברט, קודמו של בורטלס בתפקיד המפוקפק "הפרנצ'ייז קוורטרבק של ג'קסונוויל ג'אגוארס" (בין לבין, צ'אד הני עוד העביר שם איזה שתי עונות). יום ראשון לעומת זאת, היה סוג של תחיית המתים עבור שני מהקוורטרבקים הכי מושמצים בליגה בשנים האחרונות.

בורטלס, הבחירה מספר שלוש בדראפט הקודם, הודה בפגרה שעונת הבכורה שלו בליגה הייתה "לא טובה, בלשון המעטה". העונה לעומת זאת, למרות שהג'אגס שוב במאזן חלש (8:4), הקוורטרבק הצעיר מוכיח שאולי היה קצת מוקדם לוותר עליו. הוא במקום השביעי בליגה, עם 3,274 יארד, מקום שלישי בטאצ'דאונים (27, רק בריידי ופאלמר לפניו) וה-QBR, גם אם עוד לא בשמיים, קפץ מ-25.2 בעונה שעברה ל-54.9 העונה. ביום ראשון, בהפסד הדרמטי והפרוע מול טנסי, בורטלס, שבעונת הרוקי רשם רק פעמיים שני טאצ'דאונים במשחק והעונה ירד רק שלוש פעמים משני טאצ'דאונים במשחק, סיפק את משחקו הטוב ביותר בקריירה המקצוענית, עם חמישה טאצ'דאונים בלי אף איבוד, QBR של 90.6 ורייטינג של 134.5.

זה כאמור, לא הספיק לניצחון, בעיקר בגלל ההגנה החלשה. לעומת זאת, גאברט סיים את שישים וקצת הדקות שלו עם חיוך גדול. סן פרנסיסקו חיסלה סופית את העונה של שיקגו כאשר 2:10 דקות בתוך ההארכה בסולג'ר פילד, גאברט סיפק מסירה יפהפייה לטוריי סמית', שדהר כל הדרך ל-71 יארד ולווקאוף טאצ'דאון. זה היה ניצחון החוץ הראשון של הניינרס אחרי שבעה הפסדים, חמישה מהם העונה, מאז ה-10:16 על הג'איינטס בניו יורק ב-16 בנובמבר 2014. היום של גאברט אומנם היה פחות מרשים מזה של בורטלס, אבל עם 196 יארד, טאצ'דאון, אפס איבודים ועוד 75 יארד וטאצ'דאון על הקרקע, כולל ריצה אדירה ל-44 יארד וטאצ'דאון משווה, 1:42 לסיום, אין לו על מה להתלונן.

"גאברט הציל את הקריירה שלו, וקבר עוד יותר את זו של קולין קפרניק", נכתב ב"ניו יורק פוסט" ואכן, אחרי 22 הפסדים מ-27 משחקים במדי ג'קסונוויל, פתאום הוא 2:2 עם הקבוצה מהמפרץ ועושה רק את מה שהוא צריך. השבוע מסתמן עוד מפגש די נוח, בחוץ נגד קליבלנד ועד לסיום העונה לסן פרנסיסקו נשארו משחקים בבית נגד סינסינטי, בחוץ נגד דטרויט ובבית מול הראמס. אז לסופרבול הביתי הניינרס כבר לא יגיעו, אבל אם גאברט ימשיך במגמת השיפור, אולי עוד תהיה להם תקווה קטנה לעונה הבאה ולעתיד בכלל.

הציל לעצמו את הקריירה בסן פרנסיסקו. גאברט(צילום: GettyImages, Charles Rex Arbogast)

דאון שלישי ו-5:

מאז תחילת עונת 2007, במשחקים מלאים שלו בפוקסבורו, לטום בריידי יש ארבעה הפסדים. ארבעה. זה הכל. הרביעי הגיע ביום ראשון, באחת מהפתעות העונה, כאשר פילדלפיה הגיעה לניו אינגלנד וכנגד כל הסיכויים ואחרי שני משחקים בהם חטפה 45 נקודות מטמפה ביי ומדטרויט, יצאה עם ניצחון סנסציוני. בטורו (הנפלא בדרך כלל), פיטר קינג השתפך על צ'יפ קלי, השיטה, האמונה בסם בראדפורד, הדרך וכו' וכו' וכו', אלא שנדמה שהמשחק ביום ראשון היה בעיקר סטיית תקן.

בגלל המצב ב-NFC מזרח, האיגלס עדיין חזק מאוד בתמונת הפלייאוף, אבל לא בטוח שכדאי להם לבנות על יותר מדי הצלחה. בסופו של דבר, 35 נקודות רצופות במשחק חוץ מול ניו אינגלנד נראות עבור קלי ושחקניו כמו נס חד פעמי וגם את המשחק הזה הם כמעט הצליחו לחרב בסוף. אפשר לפרגן לבראדפורד, ובצדק, על כמה מסירות מפתח, כולל שני דרייבים מצוינים והשלמה קריטית בדקות הסיום בדאון שלישי ו-11, תחת לחץ גדול, אבל בסופו של דבר, ההתקפה ייצרה 14 נקודות בלבד והאיגלס לא יקבלו בעוד הרבה משחקים חסימת פאנט לטאצ'דאון בשניות הסיום של המחצית ואז גם פיק סיקס של 99 יארד ועוד החזרת פאנט ל-83 יארד.

הם מגיעים לשלושה משחקי בית שיקבעו את גורלם, מול בפאלו, אריזונה ו-וושינגטון ולסיום, יסעו למשחק חוץ מול הג'איינטס. האמת? קשה לראות אותם מנצחים יותר מפעם או פעמיים.

אל תבנו על זה לטווח ארוך. שחקני האיגלס חוגגים בפוקסבורו(צילום: AP, Bill Sikes)

דאון רביעי ו-4:

עוד ארבעה ניצחונות. זה כל מה שמפריד בין הפנת'רס לעונה המושלמת החמישית בתולדות ה-NFL, השלישית בתקופת הסופרבול והשנייה בלבד בשיטת 16 המשחקים. ההגנה של הפנתרים שוב לא הבריקה ביום ראשון וספגה 38 נקודות בניו אורלינס, אבל ה-MVP שבדרך, קאם ניוטון, הציל את המצב. קאם משחק העונה את הפוטבול הטוב ביותר בחייו וקשה לראות את קרוליינה נופלת השבוע, בבית מול אטלנטה החלשה. אחר כך יגיעו משחקי חוץ בניו יורק מול הג'איינטס ואז באטלנטה ואם ריבר בואט רון יצלח את שניהם, החגיגה תושלם בבית נגד טמפה ביי. הפנת'רס הם לא ניו אינגלנד 2007 וכנראה שגם לא מיאמי 1972, אבל הם קרובים מאוד, מאוד, להכניס את שמם לספרי הזהב של הליגה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully