ניב ברקוביץ' ועמית ביר-כץ אפילו לא קלעו סל אמש (שני) בעין שרה, אבל לספרי ההיסטוריה הם כבר נכנסו. גם נבירה בארכיונים לא העלתה עוד שחקנים בישראל שהחזיקו בארבעה ניצחונות רצופים על מכבי תל אביב. תשכחו מבארי ליבוביץ' ומחיים זלוטיקמן, מבראד ליף וממאיר טפירו. רק לברקוביץ' ולביר-כץ יש רצף כל כך מרשים: שלושה בעונה שעברה עם הפועל אילת, ועוד אחד מאתמול עם עירוני נהריה.
ואולי, בעצם, הרצף לא כל כך מרשים. בחייה של קבוצת צמרת יש תמיד משחקים כאלה. מוקשים. אתה חוזר הביתה אחרי ניצחון חוץ מרשים, ונתקל ביריבה לא מוכשרת במיוחד, לא עקבית בעליל, אפשר להגיד אפילו בינונית. הכדורסל שלך לא מבריק, אתה יורד להפסקת המחצית בפיגור זעום, ובסוף מצליח לגרד עוד ניצחון. הפרס הגדול ממתין עם הבאזר - העפלה לראשות הטבלה. היקום קורס לתוך עצמו: הקבוצה שבפיסגה היא נהריה, והיריבה הבינונית היא מכבי תל אביב.
"רגע, אם הם ינצחו בססארי, ואז את באמברג, ואז בחוץ את דרושפאקה ב-11.978 נקודות הפרש, אז יש להם סיכוי לעלות לטופ 16? זה לא רציני. אף אחד בכלל לא בכיוון, כי החישוב האמיתי פשוט מאוד: מכבי צריכה להפסיד לססארי בפחות מ-16 הפרש כדי לשמור על החלום ולא לסיים במקום האחרון. לשלב הבא ביורוליג היא כבר תגיע בשנה הבאה".
את הודעת הווטסאפ הזו, ספק צינית וספק רצינית, שלח לי אחד משחקני העבר של הצהובים בשעת לילה מאוחרת. יש משהו בדבריו. בזמן שעיני כולם נישאות לעבר הנס שלא התחולל וספק אם יתחולל ביורוליג, הקבוצה הזאת סוחבת כבר תשעה הפסדים. אפילו ניצחון באיטליה לא יחלץ אותה מהמאזן השלילי שאליו נקלעה ב-16 משחקיה העונה בכל המסגרות.
אהרל'ה ויסברג | מאחורי הק?ל??עים בפייסבוק
דברים שרואים בסטטיסטיקה
בתוך ים השיאים השליליים שמנפצים העונה ביד אליהו, יש נתון אחד שנשכח בצד ושאיש לא הבחין בו, אבל הוא אומר כל כך הרבה. שיטת המדד המשוקלל (שבה מחברים את כל הפעולות החיוביות ומחסרים מהן את הפעולות השליליות) אינה מושלמת או אידיאלית, אבל היא הקרובה ביותר שיש כדי לפשט את יעילותו של השחקן.
בעזרת חישוב היחס בין מדד לנקודות אפשר לבחון היטב את יעילותו של הקו האחורי. הרי ישנם לא מעט שחקנים חד גוניים שקולעים בסיטונאות, ויורים לסל בכל פעם שנקרית בידיהם חצי הזדמנות, והמדד שלהם תמיד יהיה נמוך יותר מסך הנקודות. המצב יהיה הפוך אצל אלה שדואגים לתרום בשאר האספקטים - ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות וסחיטת עבירות. הם לא תלויים ביום קליעה כזה או אחר, וימצאו את הדרך לתרום גם בערבים שבהם הכדור לא נכנס לטבעת.
התמונה שונה באשר לשחקני פנים. א', כי הם קולעים פחות נקודות (מבין השחקנים שהרכיבו בשנים האחרונות את הצמרת בטבלת מלך הסלים ביורוליג, 80 אחוזים היו גארדים), וב', המדד פחות משקף את חלקם היחסי בקבוצה - כי רבות מהנקודות שלהם מגיעות מריבאונד ההתקפה ולא ממעורבות אמיתית.
מחרתיים תפגוש מכבי שני גארדים שהיא מכירה היטב, ושהמדד הפך לאויב המושבע שלהם. מרקז היינס קלע בעונת הבכורה שלו ביורוליג עם ארמאני מילאנו 30 נקודות, אבל המדד המשוקלל שלו היה מביך: 1-, מינוס אחד, בעשר הופעות ובכמעט 135 דקות. דייויד לוגאן לא טוב בהרבה; רק פעמיים ב-17 הופעותיו עם ססארי במפעל הבכיר הוא הצליח להעמיד מדד גבוה ממספר הנקודות.
מכבי תל אביב התחמשה הקיץ בקו אחורי יקר, עמוק, מדופלם ויעיל. היא לא החתימה היינסים ולוגאנים: למעט גיא פניני (שבילה בשנים עברו לא מעט בעמדת הפאוור פורוורד) וסילבן לנדסברג (סקורר חד גוני וחסר תקנה, שתלוי לחלוטין בקליעה, כבר אמרנו?), כל השחקנים בשלוש עמדות החוץ עמדו על יותר מדד מנקודות במהלך הקריירה שלהם ביורוליג. אולי היא אפילו הגזימה, ואולי החתימה יותר מדי שחקנים מגוונים, שדומים מדי האחד לרעהו. אולי דווקא היה חסר לה כוכב אחד "רע" שיאיים באופן בלתי פוסק על הסל.
בשורה התחתונה, העבר מחוויר לעומת ההווה. כל אחד ואחד משחקני החוץ - מג'ורדן פארמר וטיילור רוצ'סטי, עבור ביוגב אוחיון ובדווין סמית', ועד פניני ולנדסברג - מחזיק העונה ביחס שלילי בין המדד לנקודות. וזה לא שהם קולעים כל כך הרבה. סמית' ורוצ'סטי הם היחידים שפוגעים בדאבל פיגרס (14.3 ו-14 בהתאמה).
מבין 24 הקבוצות ביורוליג, מכבי היא היחידה (היחידה!) שאין לה אפילו גארד אחד עם יחס חיובי. אפילו לססארי של לוגאן והיינס יש עלה תאנה בדמותו של מרקו דה וקי, עם יחס של 1.250.
ביום חמישי צפוי קלאסיקו אמיתי בין שתי הקבוצות שמאזנן הוא הגרוע ביורוליג, ושחיברו עד כה ניצחון אחד ב-14 משחקים (וגם הוא נרשם, מכורח המציאות, במפגש ביניהן). מן העבר האחד יעמוד אלוף אירופה המכהן, ז'אן טבק, עוזר מאמן ריאל מדריד לשעבר. מן העבר השני יתייצב מרקו קלבאני, מאמן ברצלונה לשעבר. לא ברצלונה שאתם מכירים, אלא ברצלונה מהליגה השנייה באיטליה. יחי ההבדל הקטן.
מאז נחת המאמן החדש באלופת איטליה, היא רשמה שני ניצחונות ליגה בפער מצטבר של 51 נקודות, ולא הייתה רחוקה מסנסציה במוסקבה מול צסק"א. כך משיגים אפקט של זעזוע.
הפועל תל אביב, גבת/יגור, מכבי תל אביב, הפועל ירושלים
גלאטסראיי הותירה אחריה אדמה חרוכה בעונה שעברה ביורוליג: משכורות שלא שולמו בזמן או לא שולמו בכלל, שחקנים ששבתו ואף עזבו, רצח אוהד יריב והתפרעויות נוספות של הקהל. אבל עכשיו היא אחת הקבוצות המרשימות ביורוקאפ, והערב תגיע לארנה כשכרטיסה לשלב הבא כבר מובטח, במטרה לחרוץ באופן סופי את גורלה של הפועל ירושלים.
מלבד האולם שאולי סוף סוף יתמלא, ושובו המבורך של ליאור אליהו, והתקווה הקלושה אך טבעית שמתישהו הרי הכל צריך להתחבר, אין לאדומים יותר מדי סיבות לאופטימיות. אבל הנה אחת משמעותית: גלאטסראיי מעולם לא ניצחה בישראל. היא הפסידה להפועל תל אביב, להפועל גבת/יגור, לירושלים ולמכבי תל אביב. עכשיו צריך לשמור על האיפוס.