מינסוטה עלתה לגמר האמריקן ליג

עם כל חבטה, עם כל תפיסה, עם כל זריקה שפוסלת שחקן יריב נדמה ששחקני המינסוטה טוינס משגרים עוד "נה!" לקומישינר של הליגה, באד זליג. אתם מבינים, בחורף האחרון החליט זליג, בעצמו בעליה של קבוצה קטנה ודי כושלת, שלטוינס אין זכות קיום. קבוצה משוק כזה חלש פשוט לא תוכל להתחרות על שירותיהם של שחקנים בשוק החופשי, ולכן מוטב לצמצם את הליגה ולבטל את קיומה של קבוצה שזכתה בשתי אליפויות ב-15 השנה האחרונות (אבל שתיהן בטרם עידן השוק החופשי ומשכורות העתק).

והפדיחה של מר זליג רק הולכת וגדלה, כי עכשיו הולכים הטוינס -אלה שזליג אמר שפשוט אין טעם שינסו להתחרות בגדולים - להתמודד על אליפות הליגה האמריקאית, המקנה זכות לשחק בסדרת הגמר הגדולה, הוורלד סיריס.

אז הם בכל זאת עשו את זה? הרי זליג לא הוזה. הטווינס באמת עניים במידה ניכרת מרוב הקבוצות המעזות לחלום על תואר, ולמעשה התקציב שלהם הוא אחד הנמוכים בליגה. התקציב של היאנקיס גדול מזה של הטווינס ביותר מפי שלושה. אבל היאנקיס כבר התחילו לשחק גולף, ואילו במינסוטה עדיין משחקים בייסבול. אז מה הסוד?

קודם כל, הגשה. הקלישאה העתיקה ביותר בבייסבול אומרת שהגשה טובה מנצחת התקפה טובה. לטווינס יש מגיש, בראד ראדקה שמו. הוא לא הולך לקחת שום פרס אישי השנה. ממוצע הראנס בחובה שלו הוא 4.72 בינוני, וגם מאזן הניצחונות וההפסדים שלו - 5:9 - אמנם מכובד, אבל לא משהו שחולמים עליו בלילה. לעומתו, המגיש המפסיד מהמשחק של אמש, מארק מולדר, רשם ממוצע ראנס בחובה של 3.69, ומאזן של 7:19. אבל כשהגיע הפלייאוף בראדקה החליף הילוך וניצח.

במשחק המכריע השאיר בראדקה את אוקלנד על ראן אחד בלבד משש חבטות. בתחילת האינינג התשיעי היתה התוצאה 1:2 למינסוטה. התופס איי. ג'יי פיירז'ינסקי חבט הום ראן כפול, ודייויד אורטיז הכניס עוד ראן. זה בקושי הספיק, אחרי שבחצי השני של האינינג חבט מארק אליס מאוקלנד הום ראן משולש וצמצם את יתרון התאומים לראן אחד בלבד, אבל גוארדאדו הצליח להשיג את הפסילה האחרונה ולהעלות את חבריו לשלב הבא.

לטוינס אין הרבה כוכבים. למעשה, יש להם רק אחד. קוראים לו טורי האנטר. אז בסדרה הוא היה בסדר - ממוצע חבטה של 30 אחוז - אבל מי שהצטיינו באמת היו השחקנים ה"אפורים" של מינסוטה: החובט הייעודי מאט לה-קרוי עם ממוצע 44.4, שחקן השדה הימני מייק קודייר עם 38.5, שחקן הבסיס השני דני הוקינג עם 50 אחוז והתופס איי.ג'יי פיירז'ינסקי עם 43.8 אחוז. מינסוטה היא לא קבוצה של שחקנים גדולים. היא סתם קבוצה גדולה, ששחקניה מתעלים ברגע הנכון.

תכונה זו עומדת בניגוד מוחלט לשחקני אוקלנד, ששמטו יתרון 1:2 בסיבוב הראשון של הפלייאוף זו השנה השלישית ברציפות. אוקלנד היו הקבוצה הכי חמה בבייסבול בחודשיים האחרונים של העונה הרגילה. הם קבעו שיא של 19 ניצחונות רצופים. אז מה. רק עכברי בייסבול שאין להם תקנה יזכרו את זה באמת. רוב האנשים יזכרו רק ששלוש שנים ברציפות עמדה הקבוצה הזו על סף התקדמות לסדרת הגמר של הליגה האמריקאית, ושלוש פעמים ברציפות היא מצאה דרך להפסיד.

עכשיו שחקני אוקלנד ילכו לשחק גולף ולחשוב מה לעזאזל תוקע אותם במקום, ואילו הטוינס יפגשו עוד סיפור סינדרלה - הנאהיים איינג'לס, שמעולם לא זכו בסדרת פלייאוף עד השנה - לקרב איתנים, עם פחות שמות מפוצצים ויותר דם יזע וביצים - על הזכות לשחק בהצגה הגדולה.

שישה חודשים ארוכים וחמים העפנו עין תורנית (במקרה הטוב) לעבר המשחק המוזר הזה. אבל עכשיו, כשכל הגשה, כל חבטה, כל זריקה וכל החלטה חורצים גורל של עונה שלמה - עכשיו יש מה לראות. השרופים כבר עוקבים מאפריל, ועכשיו הגיע הזמן שנגאל אותם מבדידותם. ריח הבייסבול האמיתי נישא באוויר. תסניפו אותו עמוק לריאות, שישאיר לכם טעם של קיץ בנשמה.