יש בך משהו שונה: על פתיחת העונה המרשימה של קריסטפס פורזינגיס

בווידאו: פורזינגיס מרשים את כולם באימוני קדם-הדראפט

"אני לא שון בראדלי!", התגונן קריסטפס פורזינגיס מפני חשש שהביע לא אחר מאשר פיל ג'קסון, האדם שבחר בפאוור-פורוורד מסביליה במקום הרביעי בדראפט האחרון. מה גרם לג'קסון לצאת לתקשורת עם התהייה הזו? קשה לדעת. לא היה דבר שקרה מאז שהצדיק אותה.

אז מה גורם לאוהדי הניקס רווי האכזבות להתלהב מרוקי שקולע רק ב-41 אחוזים מהשדה, 31.3 אחוזים משלוש, ונותן 13.4 נקודות בינוניות לערב? התשובה הקצרה היא תקווה כנה לעתיד טוב יותר. אבל אתם לא כאן בשביל התשובה הקצרה. אחרי עשור וחצי שבמהלכם המניע העיקרי לאהוד את הקבוצה היה מזוכיזם, פתאום הגיע ילד לטבי מקבוצה קטנה בספרד, והכישרון שלו עשוי לשנות את הכל. 16 משחקים לתוך קמפיין 2015/16, אחרי העונה הגרועה בתולדותיה, ניו-יורק (8:8) נמצאת עמוק במה שהיא מכנה "זינגסניטי", ואפשר שהרגע המכונן שלה הוא סל ניצחון שלא היה.

במשחק בשארלוט, קודי זלר שם את הצרעות ביתרון שתיים עם ליי-אפ פשוט מתרגיל חוץ, ולניקס המובכים נותרו רק 0.6 שניות כדי לנסות לתקן. שש עשיריות השנייה. כל מי שצפה או השתתף במשחק ידע שהניקס יסדרו תרגיל לכרמלו אנתוני. גם זלר, ששמר על פורזינגיס. אלא שאז הרוקי נתן לנו הצצה ראשונה מני רבות לתפקיד שהוא מייעד לעצמו בליגה. הלטבי בן ה-20 קלט מיד שזלר מרמה לכיוון של מלו, מה שהפך את החסימה שהיה אמור לסדר לסופרסטאר לבלתי יעילה בעליל. בלי להקדיש לכך כל מחשבה, פורזינגיס לקח שני צעדים אחורה, קרא לכדור והשחיל שלשה שלא נגעה בטבעת. באותו רגע, בתוך האולם כולו, הוא היה היחיד שלא נראה בהלם מוחלט ממה שקרה. מבט בשידור החוזר ביטל את הסל – אצבעותיו הארוכות עדיין נגעו בכדור כשהבאזר נשמע. אבל בניגוד לניצחון, יש דברים שאי אפשר היה לקחת לניקס מאותו ערב. קריסטפס פורזינגיס הגיע, והוא כאן בשביל להישאר.

הכל התחיל בהכנות לדראפט האחרון. קריסטפס שיחק בסביליה והתחיל לסובב ראשים ככל שערב הדראפט התקרב. הפוטנציאל הגלום בו היה משהו שקשה להתעלם ממנו. לא תמצאו הרבה שחקנים בגובה של קונסטנטין פופה שזזים כמו שחקני כנף לכל דבר. ובטח לא כאלה שקולעים ככה מבחוץ. אפילו בעידן החדש של ה-NBA, שמקדש קליעה וגיוון, פורזינגיס הוא חד-קרן יחיד במינו. ציידי הכישרונות שהגיעו לראות אותו חזרו לדווח על הפלא. שמות כמו דירק נוביצקי ופאו גאסול עשו את דרכם לשיחה, ובהמשך גם לתקשורת הסקרנית לא פחות. מי אתה קריסטפס פורזינגיס? שאלו כולם, והלטבי לא התבייש לענות באנגלית מושלמת.

באימון פתוח (מופיע בסרטון למעלה) שנערך בלאס וגאס על-ידי "אימפקט באסקטבול", שחקני קולג' מוכרים כמו מיילס טרנר ואחרים היו רק תירוץ – כולם באו לראות את פורזינגיס, איש המסתורין מספרד. אנשי מקצוע יודעים לקחת את האימונים האלה בערבון מוגבל – הסוכנים מארגנים אותם ככה שלשחקנים יהיה רק מה להרוויח, באווירה אופטימלית להראות מה הם יודעים לעשות. פורזינגיס טייל בין קונוסים והשחיל ג'אמפרים בהילוך שני, מבלי להיתקל פעם אחת במגן אנושי. ולמרות כל זאת, אף אחד לא נשאר אדיש אחרי האימון הקצר.

סדרה נפלאה של שלוש כתבות מלוות בסרטונים דוקומנטריים שנעשתה על-ידי אתר גרנטלנד ז"ל פיזרה מעט מהערפל. אחרי נוביצקי וגאסול, לא פחות מ-16 אירופאים נבחרו בלוטרי של הדראפט, אף אחד מהם לא הפך לאול-סטאר. עם כל החשש לגבי אירופאים צעירים ורזים שמנסים להצליח באמריקה, פורזינגיס היה, ועדיין, רחוק מלהיות המניה הכי בטוחה בדראפט. אבל אחרי אותו אימון בוגאס הוא תויג בתור השחקן שיכול לגרום לפיטורים של מי שלא בחר בו דווקא. הכישרון שלו היה עד כדי כך ברור לעין.

בגובה 2.21 ס"מ, השיער הקצוץ והבלונדיני שלו משווה לו מראה של עמוד תאורה. לרוב, אנשים עם הפרופיל הפיזי שלו יידחפו לכיוון הכדור הכתום, בין אם הם יתעניינו בו או לא (תשאלו את המתאגרף דארקו מיליצ'יץ). אבל קריסטפס עשוי מחומר אחר. האהבה שלו למשחק ניכרת בדרך שבה הוא מתנהל על הפרקט ומחוצה לו. הוא עושה מהלכים מורכבים עם הכדור בצד אחד ומשתטח על הפרקט בניסיון להשיג כדור אבוד בצד השני. כשאוהדי הניקס בבארקלי סנטר שרקו לו בוז בערב הדראפט, פורזינגיס לא לקח את זה קשה. בראיון שנערך עוד באותו ערב, החיוך המרומז של הפורזינגיס הסגיר את העובדה שהוא יודע משהו שהם לא. "הם ישרקו בוז לכל מי שהיה נבחר", אמר וצדק. "אני פשוט צריך להפוך את הבוז למחיאות כפיים עם איך שאני משחק".

לפני שהגן על עצמו, היה זה פראן פראצ'ילה שהתנגד בשידור חי לאכזבת המקומיים: "גדלתי בניו-יורק כאוהד של הניקס", הוא הקדים בניסיון לרפד את המכה. "הניקס מסריחים! הם מסריחים!! זה הימור טוב...אני אוהב את הבחירה הזו". חמישה חודשים אחר כך, לכולם כבר ברור שלילד יש פוטנציאל להיות כוכב על.

דרק פישר לא עשה הרבה דברים נכון בקדנציה שלו כמאמן, אבל חייבים לתת לו קרדיט על שנתן לרוקי שלו רישיון לזרוק ולעשות טעויות מבלי לפחד שירד מהפרקט. גם בתוך הארגון מבינים כבר מה יש להם ביד. בגובה שלו, הלטבי יזרוק כמה שלשות שהוא רוצה עד סוף הקריירה שלו. אין דרך ממשית לעצור אותו מלשחרר את הכדור מעל כל מגן שייצא אליו. מאותה נקודה הכל כבר נהיה קל יותר. את הלחם והחמאה שלו הוא משיג בעיקר מפיק-אנ-רול, פיק-אנ-פופ וריבאונד התקפה. הוא כבר הספיק להפוך לא מעט מההחטאות של חבריו להטבעות מהדהדות. יש לו התחלה של ארסנל התקפי מגוון. כלומר, הוא לא מוגבל למהלכים או תנועות ספציפיים, אך הוא עדיין לא משופשף מספיק כדי לדעת מה יעבוד ומתי.

הלולב מלטביה מפגין בכל משחק קשיחות ומוטיבציה שמחפים, יחד עם מוטת הידיים הענקית שלו, על החיסרון היחסי שלו במסה. על אף שאיש לא ציפה ממנו להשפיע על משחקים בשנתו הראשונה, הוא נותן 1.8 חסימות למשחק לצד 9.1 ריבאונדים ב-27.5 דקות. יש לו כבר מספר הצגות עם מספרים משוגעים, כמו 29 ו-11 מול אותה שארלוט, במשחק שהגיע אחרי אותו סל שלא ניצח, או משחק חוץ מול הרוקטס שבו סיפק 24 ו-14, והוסיף שבע חסימות. פורזינגיס לא היה צריך יותר מכמה שבועות כדי להפוך את שריקות הבוז למחיאות כפיים, ואוהדי הניקס הנרגשים יכולים להראות את פרצופם בחוץ לראשונה מזה הרבה זמן.

אחרי הפרגון מכל הכיוונים, כולל נוביצקי עצמו, נותר לנו רק לחכות ולראות אם הלטבי יצטרף לגרמני ולגאסול ברשימת האירופאים הגדולים ביותר. פורזינגיס הוא שחקן מיוחד, והמסלול שתיקח הקריירה שלו מעסיק את כל מי שאוהב כדורסל מקצועני.

87.5 אחוזים – נתחיל דווקא עם מספר מהעונה שעברה. 87.5 הוא האחוז מקבוצות הפלייאוף של העונה שעברה שהיו במקומות המובילים לפלייאוף עשרה משחקים לתוך העונה. שוב, 14 מתוך 16 הקבוצות שהגיעו לפוסט-סיזן היו בשמונה הראשונות בקונפרנס אחרי עשרה משחקים. אם הפלייאוף היה מתחיל היום, קבוצות כמו בוסטון ומילווקי היו מפנות את מקומן לאינדיאנה ושארלוט, בזמן שבמערב הפרוע יוסטון וניו אורלינס היו נותרות בחוץ לטובת פיניקס ומינסוטה. דאלאס, שכולנו ציפינו ממנה לשקול בחיוב טנקינג אגרסיבי – כדי להימנע מלתת בחירה מוגנת בטופ-7 לסלטיקס – נמצאת במקום החמישי בקונפרנס, עם מאזן זהה למקום הרביעי. הפסל שיבנה לריק קרלייל מחוץ לאולם צריך להיות עשוי משיש, ורצוי שירכב על סוס.

אנחנו כבר יודעים שעשרים המשחקים הראשונים של העונה משקפים טוב יותר את הצלחתן של קבוצות בפלייאוף מאשר עשרים המשחקים האחרונים. בשנה שעברה התשובות נחשפו ממש בתחילת העונה, האם ההפתעות של העונה כבר מונחות מתחת לאפינו?

39 – המשחק הראשון מבין שניים רצופים שנערכו בין בוסטון לברוקלין היה מרתק, למרות שההפרש מספר אחרת, 95:120 לבוסטון. הסלטיקס חילקו 39 אסיסטים, לא פחות משבעה שחקנים עם לפחות שלושה כאלה, בהצגה שהיה לה ערך מוסף משמעותי ביותר – הבחירה של ברוקלין בדראפט הקרוב הולכת אליהם. מעבר לתמריצים הרגילים בספורט תחרותי, שחקניו של בראד סטיבנס ידעו שניצחון במשחק יקרב עוד טיפה את הנטס לתחתית הטבלה, ויגדיל את הסיכוי להנחית כוכב בעזרת בחירת הדראפט של היריבה האומללה. את המשחק השני הסלטיקס כבר הפסידו, והנטס לפחות נקמו על הכבוד שאבד.

3:3 – בשבוע שעבר הווריורס חזור מפיגור 23 וניצחו את הקליפרס בחוץ, באחד מהמשחקים המהנים ביותר של העונות האחרונות. על-פי אנשי הסטטיסטיקה של אי.אס.פי.אן, האלופה עומדת על מאזן 3:3 במשחקים שבהם – תקשיבו טוב – היא פיגרה ב-20 נקודות או יותר. קשה לקבוע מה יותר קשה לתפיסה – המחשבה שהלוחמים נפלו לפיגור כזה רק שש פעמים החל מהעונה שעברה, או הידיעה שגם כאשר הם במינוס 20 יש להם חמישים אחוזי הצלחה! רק כדי לקבל פרספקטיבה, בתקופה הזו, נכון ליום שבו נערך המשחק, שאר הליגה עמדה על 13 ניצחונות מתוך 499 משחקים, שהם 2.6 אחוזי הצלחה. גולדן סטייט משחקת כדורסל היסטורי.