פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        פרס בודד: שלטון היחיד של פלורנטינו פרס בריאל מדריד מתרסק

        פלורנטינו פרס חיסל פוליטית את יריביו, שינה חוקים כדי להאריך את שלטון היחיד שלו, הפך את ריאל מדריד לעסק כלכלי מוצלח אך נטול זהות ותמיד מצא שעירים לעזאזל. עכשיו, אחרי שברצלונה העמידה אותו ואת המינוי האישי שלו באור מגוחך, הוא זה שהועלה על המוקד. לבד

        פרס בודד: שלטון היחיד של פלורנטינו פרס בריאל מדריד מתרסק

        בווידאו: תקציר התבוסה של ריאל מדריד 4:0 לברצלונה בקלאסיקו

        לפעמים תגובה שנשלפת מהמותן, כזו שבאותה רגע נשמעת כמו עוד בדיחה לא מזיקה, יכולה לחזור כבומרנג. תשאלו את פלורנטינו פרס.

        בקיץ 2014 פנה אוהד של ריאל מדריד לנשיא המועדון וביקש ממנו: "תביא את לואיס סוארס". החלוץ האורוגוואי, אז עוד בליברפול, היה מועמד גם לריאל מדריד, אך פלורנטינו השיב בלגלוג: "סוארס לא שחקן כזה טוב". השחקן הלא טוב הזה חתם בסופו של דבר ביריבה המושבעת ברצלונה, כבש את שער הניצחון בקלאסיקו בקאמפ נואו בעונה שעברה, ובמחזור הקודם הבקיע צמד ב-0:4 המהדהד של הקטלאנים בסנטיאגו ברנבאו. בין לבין, הוא גם סייע לבארסה לאסוף איזה טרבל קטן על הדרך.

        עוד לפני ההפסקה בקלאסיקו האחרון, רגע אחרי החמצה של סוארס, חלק מהקהל במדריד כבר נופף במטפחות הלבנות. והן לא יצאו בגלל רפא בניטס, אלא קודם כל "לכבוד" נשיא המועדון הכל-יכול, שהחל לשמוע גם קריאות "פלורנטינו, תתפטר", בכמה שלבים במשחק ומכמה יציעים שונים. בהפסקה אפילו הגבירו באצטדיון את הרמקולים שניגנו את המנון המועדון. הכול כדי להשתיק את המחאה המתפשטת. "אתה יכול להטעות את כולם בחלק מהזמן, אתה יכול להטעות חלק מהאנשים כל הזמן, אבל אי אפשר להוליך שולל את כולם כל הזמן", כתב אלפרדו רלאניו בעיתון "אס" ונגע בשורה התחתונה. פלורנטינו פרס התמקד בביסוס שלטון היחיד שלו, ביצע כמעט כל טעות אפשרית ובשבת הבלון התפוצץ בפניו, ולעיני כל. עכשיו הוא אכן לבד. בודד מאי פעם.

        פלורנטינו פרס נשיא ריאל מדריד (GettyImages)
        "אי אפשר להוליך שולל את כולם כל הזמן". פלורנטינו פרס (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        כ-1.2 מיליארד יורו הוציאה ריאל מדריד על שחקני רכש בתקופת כהונתו של פלורנטינו פרס. כ-100 מיליון יורו בעונה. בקדנציה הראשונה שלו, משנת 2000 ועד ההתפטרות ב-2006, הוא שילם על חטא היוהרה עם שלוש שנים ללא תואר ונדחק החוצה. ב-2009 חזר, בלי מדיניות "הזידאנס והפאבונס", אלא עם מודל גלקטיקוס משוכלל למענו הוציא 755 מיליון יורו בשש השנים האחרונות. ההשקעה הזו אמנם הביאה למועדון את הדסימה (אליפות אירופה העשירית) אבל אליה צורפה רק אליפות אחת. ברצלונה נותרה השליטה הדומיננטית של הכדורגל הספרדי, בעוד ריאל הפכה לעסק שבין היתר מעורב גם בכדורגל. ההכנסות שברו כל שיא ועברו את ה-660 מיליון יורו בעונה שעברה, בה ריאל שוב הייתה הקבוצה בעלת השווי הגבוה בעולם. "מגזין פורבס משתחווה בפנינו", התגאה פרס. אכן הצלחה כלכלית.

        אז מה קנה הכסף של פרס? בעיקר כוח, ואת המשך שלטונו האישי. לפני הבחירות ב-2013, העביר הנשיא המכהן שורת שינויי תקנון. בין היתר, נקבע שם כי מי שירצה להגיש מועמדות לתפקיד הנשיא, יצטרך להיות חבר מועדון לפחות 20 שנה, במקום 10 לפני כן. בנוסף, המועמד חייב להעמיד ערבויות בנקאיות לכ-15 אחוזים מהסכום הצפוי להיכנס לקופת המועדון באותה שנה, וללא עזרה של צד שלישי. כך, המולטי-מיליונר פרס הצליח לחסל פוליטית שלושה אופוזיציונרים בכירים, ביניהם קודמו בתפקיד ויסנטה בולודה, שכיהן כנשיא זמני אחרי עידן רמון קלדרון.

        "רציתי לרוץ ב-2013, אבל לא יכולתי כי אני לא חבר מועדון מספק זמן. הם שינו את החוקים באמצע המשחק!", זעם בולודה, שנחשב ליריב הקולני ביותר של פרס בשנים האחרונות. "אם ישנו את החוקים שוב, ארוץ ב-2017". ביום רביעי האחרון דן בית המשפט בעתירה שהגישו 15 חברי מועדון לביטול התיקונים של פרס. "מדריד הפכה לרכוש של פלורנטינו, לצעצוע שלו, אבל אין סיכוי שהדיקטטור יוכל לקנות אותנו. אנחנו רק רוצים שהצדק ייצא לאור", מחו העותרים, שטענו כי הנשיא מנסה לעכב ככל האפשר את הדיונים ושואף להגיע לפשרה, בידיעה שיפסיד ואף ייאלץ להקדים את הבחירות. אלא שהניצחון היחיד של פרס השבוע היה בבית המשפט. העתירה נדחתה, ולפיכך בולודה לא יוכל להתמודד אפילו בבחירות ב-2017, שכן עדיין יחסרו לו כמה חודשים כדי להשלים 20 שנה כ"סוסיו". ובניגוד לברצלונה, שם נשיא מועדון מקבל רק שתי קדנציות, בריאל יש לפרס בן ה-68 אפשרות להתמודד שוב ושוב. ללא מתחרים.

        רפא בניטס מאמן ריאל מדריד עם הנשיא פלורנטינו פרס (רויטרס)
        לא יכול להודות כל כך מהר בטעות ולוותר על מי שהיה מינוי אישי שלו. פלורנטינו פרס עם רפא בניטס (צילום: רויטרס)

        במסיבת העיתונאים שלו ביום שני, בה העניק כצפוי את הגיבוי לרפא בניטס, בדיוק כפי שעשה במקרים של ז'וזה מוריניו וקרלו אנצ'לוטי (שניהם נפרדו מהמועדון באופן מקרי כמה חודשים לאחר מכן) פרס הפנה אצבע מאשימה לכיוון האוהדים ואנשי התקשורת. גם הוא יודע שבהיעדר אופוזיציה אמיתית במסדרונות ההנהלה, היחידים שיכולים להפילו הם האוהדים. לגישתו, האולטראס של המועדון פצחו בקמפיין נגדו לפני כשנתיים, אז נלחם להרחקת האוהדים האלימים מהאצטדיון, ואליהם הצטרפו כמה כלי תקשורת שלא אהבו את מינויו של בניטס בקיץ ותמכו במועמדים אחרים. "קמפיין הכפשה", הגדיר זאת.

        אלא שהדברים לא מתיישבים עם המציאות. גם אם הקמפיין של האולטראס החל לפני שנתיים, הוא בקושי הורגש. לא היה לו זכר כאשר ריאל זכתה בליגת האלופות וגם לא באמצע העונה שעברה, כאשר הקבוצה קבעה שיא של 22 ניצחונות רצופים. ההתמרמרות הגדולה החלה ברגע שהבוס הגדול החליט למנות את בניטס למאמן, מתוך איזו תקווה להחזרת הזהות באמצעות דמות המזוהה עם המועדון. בניטס אולי מדרידיסטה, אבל שנות העבודה האחרונות שלו לא הצדיקו קידום לאחד הג'ובים המבוקשים והתובעניים בכדורגל האירופי. וכשזה בא על חשבון אנצ'לוטי, שהיה אהוב על רבים מהשחקנים וכן על אוהדי הקבוצה, אז ברור שיחכו בפינה לאיש שביצע את המהלך התמוה.

        "פרס עושה במועדון ככל העולה על רוחו, הוא הוציא מריאל את הזהות שלה", נכתב ב"אס" אחרי התבוסה בקלאסיקו. ההצגה של ברצלונה בברנבאו הציפה את כל הבעיות אל מעל פני השטח. בעקבותיה, רבים טענו שבהרכב ריאל פתחו ה-11 של פרס ולא ה-11 של בניטס, שאלמלא לא היה חושש כל כך למשרתו ומחויב פוליטית לאדם שהביא אותו, ודאי היה עולה בהרכב התואם יותר את פילוסופיית המשחק שלו.

        פרט לדנילו בעמדה של דני קרבחאל, היה זה ההרכב שהריץ את ריאל לרצף הניצחונות בעונה שעברה. אבל איזה הבדל. כל הכוכבים היקרים של פרס היו על המגרש והתחברו לסגנון מופקר לגמרי. וגם אם זה אך ורק באשמתו של בניטס, מי התעקש להביאו? נכון, איש אחד. ומי היה אחראי על הרכש? בטח לא בניטס, שלא קיבל ולו שחקן אחד מהרשימה שהגיש עם מינויו לתפקיד. "קמפיין? אני לא רואה שום קמפיין נגד פלורנטינו", אמר ראש הממשלה מריאנו ראחוי, אוהד מוצהר של הבלאנקוס. "הרי היינו שומעים קולות אחרים אם ריאל הייתה מנצחת 0:4. זה תמיד היה כך".

        כריסטיאנו רונאלדו שחקן ריאל מדריד (AP)
        כמו הנשיא שלו, גם הוא סופר אליפות אחת בשש שנים. כריסטיאנו רונאלדו (צילום: רויטרס)

        הצרה הכי גדולה של פרס נובעת מההשוואה הבלתי נמנעת לברצלונה. וזה עוד לפני שמזכירים שעל כר הדשא, היריבה המושבעת מובילה 2:8 בניצחונות ליגה בקדנציה הנוכחית של הבוס ממדריד. הקטלאנים אמנם החליפו חמישה מאמנים בתקופה בה הנשיא של ריאל החליף שלושה, אבל להם תמיד הייתה אותה מדיניות. לריאל, לפחות מבחינה מקצועית, אין כזו בתקופת פרס. נראה שקבוצת הכדורגל מתנהלת לשם העסק בלבד. סמל כמו איקר קסיאס נבעט מהדלת האחורית, שחקן רכש אהוב ומשמעותי כמו אנחל די מריה נמכר אחרי שהביא אליפות אירופה (מישהו אמר קלוד מאקללה?) וכריסטיאנו רונאלדו, שמראש לא אהב את המינוי של בניטס, מרשה לעצמו לפלרטט מדי תקופה עם פריס סן ז'רמן, כשהוא יודע שהמועדון לא יתנגד למכור אותו בחלון ההזדמנויות הצר שעוד נותר כדי להחזיר את ההשקעה עליו. ביזנס בלבד.

        עם הכניסה לשנתו ה-13 כנשיא ריאל מדריד, מצבו של פרס גרוע אפילו מהימים שלפני התפטרותו ב-2006. הוא בודד מאי פעם. ז'ואן גספאר, נשיאה של ברצלונה בין השנים 2000-2003 ואחת הדמויות המושמצות בתולדות הכדורגל הספרדי, הוגדר על ידי פרס כ"נשיא הטוב ביותר של ריאל מדריד", שכן בתקופה בה שניהם כיהנו בתפקיד, הגלקטיקוס בלבן העמידו באור חיוור את הבלאוגרנה וחגגו על חשבונם. עכשיו, כשברצלונה סופרת 10 תארים גדולים (שלוש זכיות בליגת האלופות ושבע אליפויות) על הראש של פרס, היוצרות התהפכו. השבוע כבר הכריזו בקטלוניה: "פרס הוא הנשיא הטוב ביותר... של ברצלונה".

        פלורנטינו פרס נשיא ריאל מדריד (רויטרס)
        הנשיא הטוב ביותר... של ברצלונה. פלורנטינו פרס (צילום: רויטרס)