פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        יונייטד בסכנת הדחה: ואן חאל משעמם? מה עם פרגוסון ב-2005?

        קל לאבד פרופורציות ביום המוקדש לזכרו של ג'ורג' בסט, אבל מיכאל יוכין מציע לשמור על שפיות כאשר מבקרים את מנצ'סטר יונייטד העונה. כמו פרגוסון ורונאלדו, גם ואן חאל וממפיס ייבחנו בטווח הארוך

        יונייטד בסכנת הדחה: ואן חאל משעמם? מה עם פרגוסון ב-2005?

        בווידאו: אוהדי פ.ס.וו שרים "מי שלא קופץ יהודי" לפני המשחק

        יום מרגש היה אתמול (רביעי) במנצ'סטר שציינה עשור למותו של ג'ורג' בסט. האוהדים של יונייטד דאגו למופע מרהיב ביציעים, וכולם נזכרו בימים בהם כיכב הגיבור המיתולוגי באולד טראפורד, או ליתר דיוק עשו את עצמם נזכרים – בעזרת כתבות וסרטונים ביוטיוב – כי הרי רוב המנויים נולדו מאוחר מדי כדי לצפות בביצועיו. הנוסטלגיה גורמת באופן טבעי לציפיות גבוהות, ואף מוגזמות, ממה שקיים בהווה. בתאריך כה משמעותי, קיוו בצד האדום של מנצ'סטר לראות תצוגת תכלית מול פ.ס.וו איינדהובן בליגת האלופות ולחגוג ניצחון שהיה מעלה את הקבוצה לשמינית הגמר. במקום זאת, הם קיבלו תיקו מאופס נטול אירועים, מתסכל עד כאב, והזעם הופנה בעיקר כלפי המאמן לואי ואן חאל.

        הרי כבר תקופה ארוכה יונייטד לא מלהיבה בלשון המעטה. היה זה תיקו 0:0 רביעי תוך חודש, וחוסר היכולת להבקיע, או לפחות לייצר מהלכים התקפים ראויים, גורמת לאנשים לאבד את העשתונות. אז היו שקראו להולנדי להתפטר. רבים מתלוננים על הגישה ההגנתית והמשעממת שלו, המנוגדת לחלוטין למסורת של מנצ'סטר יונייטד, לרוחו של בסט ולעידן אלכס פרגוסון. זו הייתה למעשה הכותרת של מאמר המערכת באתר הכדורגל של ESPN אתמול: "מנצ'סטר יונייטד של ואן חאל משעממת". "פרגוסון אהב להמר. זה מה שיונייטד מצופה לעשות – לקחת סיכונים. עם פרגוסון על הקווים, יונייטד הייתה דוהרת קדימה כדי לרגש את הקהל. זו המורשת שלו: התקפה, התקפה, התקפה", נטען בו.

        מאמן מנצ'סטר יונייטד, לואי ואן חאל (GettyImages)
        סופג ביקורות. ואן חאל (צילום: AP)

        כשרוי קין נזרק

        לפי התיאוריה הזו, ואן חאל פשוט לא רוצה להיות פרגוסון. ואולם, אם כבר כולם מתגעגעים לבסט, בואו נחזור בדיוק עשר שנים לאחור, ליום בו הלך מספר 7 האדיר לעולמו. היה זה בשבוע בו סיימה מנצ'סטר יונייטד בתיקו מאופס עם ויאריאל באולד טראפורד, במחזור החמישי בליגת האלופות. היא זה תיקו 0:0 שלישי שלה בשלב הבתים ההוא בעונת 2005/06. בתוספת הפסד 1:0 מביך בפריז מול ליל, היה זה המשחק הרביעי בו לא מצאו השדים האדומים את הרשת. ניצחון על ויאריאל היה מבטיח העפלה, אבל התיקו סיבך מאוד את יונייטד, שהייתה זקוקה לשלוש נקודות בליסבון מול בנפיקה במחזור הסיום כדי לעלות – בדיוק כמו עכשיו כשהשדים האדומים חייבים לנצח בוולפסבורג.

        היו אלה ימים סוערים מאוד ביונייטד. כריסטיאנו רונאלדו הצעיר היה בכושר ירוד וספג ביקורת בלתי פוסקת. שחקני הרכש לא הצליחו, והגישה של כל הסגל עצבנה את רוי קין שהעניק ראיון בוטה במיוחד לערוץ הטלוויזיה של המועדון. העונש לא איחר להגיע – פרגוסון זרק את הקפטן הוותיק מהקבוצה ב-18 בנובמבר 2005. שבוע לפני מותו של הצפון אירי, נפרדה יונייטד מהאירי בנסיבות אחרות לגמרי. וגם זה לא עזר לה נגד ויאריאל.

        אלכס פרגוסון בשנת 2005 (GettyImages)
        ימים סוערים לפני 10 שנים. פרגוסון (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        כשרונאלדו בכה

        זה לא עזר לה גם נגד בנפיקה. פול סקולס העלה את השדים האדומים ליתרון, אבל הם הפגינו יכולת ירודה, והנשרים עשו קאמבק בדרך ל-1:2. רונאלדו, שהוקנט לאורך המשחק כולו על ידי האוהדים הפורטוגלים, עשה תנועה מגונה לעבר היציעים כאשר הוחלף. בחדר ההלבשה, התנפל עליו פרגוסון בצעקות, השפיל אותו וגרם לו לבכות. ההפסד דרדר את מנצ'סטר למקום האחרון בבית, עם שלושה שערי זכות בלבד בשישה משחקים. לשם השוואה, העונה היא כבשה חמישה שערים בחמישה משחקים בשלב הבתים עד כה, והלהיבה במוקדמות מול קלאב ברוז' בניצוחו של ממפיס דפאי.

        וכך כתב הפרשן הבכיר של גרדיאן, רוב סמית, אחרי ההדחה: "המסקנה הבלתי נמנעת היא שפרגוסון דועך. אין לו להט וכוח להתמודד עם האתגר העצום, שהיה מחדיר בו מוטיבציה בשנים הקודמות. הוא מדרדר את יונייטד עם הניהול המבולגן שלו". מסתבר שגם פרגוסון לא תמיד הצליח להיות פרגוסון. אפילו הסקוטי, עם כל המוניטין שצבר, עמד חשוף בקו האש הבלתי מרוסנת אחרי כישלון מהדהד. סמית הוא לא היחיד שהיה צריך לאכול את הכובע כאשר המנג'ר הוותיק זכה לאחר מכן בשלוש אליפויות רצופות, ובליגת האלופות ב-2008, שנתיים בלבד אחרי שהוכרז על "דעיכתו".

        כריסטיאנו רונאלדו במדי מנצ'סטר יונייטד ב-2005 (GettyImages)
        ספג צעקות. רונאלדו (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        זוכרים את הרביעייה בדרבי?

        ואן חאל הוא אדם מורכב מאוד ושנוי מאוד במחלוקת. הוא עקשן, יהיר ודיקטטור, והוא מצהיר על כך בגאווה בעצמו. הוא מסוגל לעשות את המוות לשחקנים שלא מוצאים חן בעיניו. הוא לא מתאים לכל קבוצה, ויכול להיות שהקדנציה שלו ביונייטד תסתיים רע. אבל לומר עליו שהוא הגנתי ומשעמם? אנשים פשוט ירדו מהפסים. הרי זה ואן חאל שבנה את אייאקס המופלאה בתחילת שנות ה-90'. הקדנציות שלו בברצלונה לוו באינספור סכסוכים ומריבות, אבל ממש לא היו משעממות, בוודאי לא על הדשא.

        הוא לקח אליפות הולנד עם אלקמאר סופר-התקפית ב-2009, ולאחר מכן שיקם את ההריסות שהותיר אחריו יורגן קלינסמן בבאיירן מינכן וגילה לעולם את הכישרון הנדיר של תומאס מולר, אשר התייבש בקבוצת המילואים והיה מועמד להשאלה לפני שההולנדי הגיע לגרמניה. זה ואן חאל שפירק את ספרד 1:5 במונדיאל האחרון. וזה גם ואן חאל שפירק את מנצ'סטר סיטי בדרבי, 2:4, בתצוגת תכלית של כדורגל התקפי סוחף באפריל האחרון.

        זה היה לפני שבעה חודשים! אשלי יאנג היה כוכב המשחק עם שער, בישול והופעה מהפנטת. מרואן פלאיני היה אדיר, ובאופן כללי קיבל ואן חאל לא מעט שבחים בעונה שעברה על שיקום הקריירה של הבלגי. היום סופג המנג'ר ביקורת קשה על כך שהוא שולח אותם למגרש כמחליפים, כי לכאורה אין מהם כל תועלת. אין שום היגיון באמירות מסוג זה.

        אשלי יאנג שחקן מנצ'סטר יונייטד חוגג (AP)
        כבר שכחתם את הדרבי באפריל האחרון? (צילום: AP)

        במרחק נקודה מהפסגה

        זה לא אומר שהאכזבה לא מוצדקת. ברור כשמש שמשהו רע עובר על יונייטד מבחינה התקפית העונה. ואן חאל לא מצליח למצות אפילו עשירית מהפוטנציאל של שחקניו בחלק הקדמי. הוא מהסס לתת את המושכות לאנדר הררה, ודנו בסוגיה זו לא מכבר. אנתוני מרסיאל מתגלה ככישרון נהדר, אבל הוא לא חלוץ מרכזי קלאסי, ושחקן מסוג זה חסר מאוד בסגל. חואן מאטה סופסל אתמול בהחלטה שלא הצדיקה את עצמה, ושולב כמחליף באופן ביזארי רק חמש דקות לסיום. בקיצור, יש הרבה בעיות שדורשות פתרון. לאור זאת, לגמרי לא טריוויאלי שהקבוצה נמצאת במקום השני בטבלה, במרחק נקודה מהפסגה, בעיקר בזכות הגנה, ואי אפשר להגזים בהערכת תרומתו של ואן חאל להתקדמותו האדירה של כריס סמולינג.

        אז יכול מאוד להיות שיונייטד תודח מליגת האלופות בשלב הבתים בגלל שהיא לא מסוגלת לשים את הכדור ברשת, כמו לפני עשור. לעומת זאת, ב-2011 היא הודחה בגלל שספגה שמונה שערים בארבעה משחקים מול בנפיקה ובאזל ולא הצליחה לנצח אף אחת מהן. הסיבות לפיאסקו יכולות להיות מגוונות, וזה אף פעם לא נעים לאוהדים, אבל אסור לקפוץ למסקנות נמהרות.

        כדאי לזכור שלפני עשור, כאשר בסט הלך לעולמו, רונאלדו נחשב לסוג של פלופ שלא הצליח לעמוד בלחצים. כאשר בכה לעיניו של פרגוסון, הוא היה בן 20, בעונתו השלישית בקבוצה. ממפיס בן 21 בעונתו הראשונה, יש לו תכונות אופי שמזכירות את הפורטוגלי, ויהיה זה מגוחך לשפוט אותו כבר עכשיו. איש לא יודע אם ההולנדי ראוי באמת ללבוש את החולצה מספר 7, ואסור בשום אופן להספיד אותו כבר עכשיו אחרי מספר משחקים לא מוצלחים, גם אם הוא מוחלף ביום הזיכרון למספר 7 המקורי.