בווידאו: ההפסד האחרון של בני הרצליה להפועל אילת
"חתמתי לארבע וחצי שנים ולא הובטח לי כלום. עשיתי המון בירורים לפני שהגעתי, רפי מנקו ואדם אריאל ששיחקו שם המליצו בחום על בראד גרינברג, אמרו שהוא מפרגן לצעירים. היה להם רק את דרווין קיצ'ן בתור רכז, וחשבתי שאוכל להגיע ולהשתלב. לצערי ולשמחתי, איך שהגעתי הקבוצה רצה והייתה במומנטום חיובי ויצא שבהתחלה לא זרקו אותי למים. זה משהו שבמבט לאחור מאוד מבאס, לשני הכיוונים. גם אני יכולתי לתרום בהפועל ירושלים - היה לי מה לתרום, אין ספק - וגם בשבילם, הפועל קצת פספסו אותי. בליגה של 33 משחקים, בהמון משחקים אפשר לתת לצעירים לשחק, אולי זה יעלה לך בהפסד או שניים, אבל אתה יכול להרוויח מזה שחקנים".
זאת הייתה אמורה להיות אחת הגניבות הגדולות של הפועל ירושלים בעונת 2013/2014. אחרי שהמאבק של תום מעיין עם צה"ל נגמר בהבהרה שאם לא יחזור לארץ ייחשב כעריק, ובכך הסתיימה גם קריירת המכללות שלו, החליטה הקבוצה של אורי אלון לצרף את הגארד שגדל בגליל עליון. בפועל, הגניבה הפכה אכזבה - בשנה וחצי בירושלים מעיין שיחק 123 דקות במצטבר, רק 10 דקות יותר ממה שקיבל בשבעת מחזורי הפתיחה בקבוצה החדשה שלו, בני הרצליה. כעת, כשהוא פותח דף חדש וחיובי מאוד, מתפנה מעיין לספר לבלוג פתיחת המחזור של וואלה! ספורט מה לא עבד בבירה, האכזבה מהמקרה ההוא בצה"ל, והתקוות הגדולות ממנו, וגם מבני הרצליה.
זה קרה בדצמבר 2013. חנן קולמן שוחרר, זאק רוזן עבר למכבי אשדוד ועמדת הגארדים של הפועל ירושלים כללה את דרווין קיצ'ן ויותם הלפרין. ההזדמנות עבור תום מעיין הייתה מושלמת. חודש לאחר מכן הגיע ברייסי רייט, השתלט על העמדה, ומעיין ראה בעיקר גארבג' טיים. אף שהקבוצה מהבירה נעצרה בחצי גמר הפלייאוף והצהירה שהיא הולכת להתחזק, הגארד הצעיר לא ויתר, בידיעה שנותרו לו עוד ארבע עונות בחוזה, והחליט להישאר ולהיאבק על מקומו.
"אחרי חצי עונה שהייתי בירושלים, אחרי התקופה עם בראד, הגענו לקיץ והייתה לי דילמה של מה עושים הלאה, ואני שחקן עם אמונה וביטחון עצמי", משחזר הגארד בן ה-22, "האמנתי שאם זאת תהיה עונה חדשה, ואהיה מתחילתה בסגל ואעשה את כל ההכנה, אוכל לשדרג את המעמד שלי וכן לשחק ולקבל יותר דקות. לצערי זה לא קרה. ההזדמנויות להצליח לא היו שם". עד כמה הן לא היו שם? לאחר פתיחת העונה הנהדרת ירושלים פשוט קרסה. בר טימור ודרווין קיצ'ן נפצעו והאדומים נותרו ללא רכז טבעי בסגל מלבד מעיין. המאמן דני פרנקו העדיף לשחק עם ברייסי רייט ויותם הלפרין כרכזים, וזה עלה לו ברצף של חמישה הפסדים. מעיין נותר מתוסכל בקצה הספסל.
לא באת וביקשת מההנהלה לעזוב?
"האלטרנטיבות של שחקן שלא משחק שנה וחצי או שנה רצוף לא גדולות. שיחקתי ברמלה בקבוצה מפורקת, בכרטיס כפול, וזאת לא הייתה מההחלטות הטובות, אימונים כל השבוע בירושלים ורק להגיע למשחקים עם רמלה שזה ממש לא מתכון להצליח. חבל לי, כי הפועל ירושלים זה מועדון שהתחברתי בו לאוהדים ולהנהלה. אני מרגיש פספוס, אבל מכישלון לומדים, זה חישל אותי, למדתי בתקופה הזאת, ניסיתי ללמוד כמה שיותר דברים, אם זה מדונטה סמית', יותם הלפרין, טיוון מקי או דרווין קיצ'ן. השנה וחצי שם תרמה לי, ולך תדע, אולי עוד ניפגש שוב".
כאמור, מעיין הגיע לירושלים בגלל שצה"ל לא נתן לו להמשיך את הקריירה בסיטון הול, מקום בו היה אמור לשחק בו את עונת הסיניור שלו כעת. "זה היה מאוד קשה. הבאתי את עצמי לסיטואציה שהמון אנשים והמון ילדים חולמים עליה. קולג' גדול, שווי מלגה של מיליון שקל ללימודים. ובכל זאת לא ביקשתי להשתחרר מהצבא. לא ביקשתי כלום, ביקשתי רק דחיית שירות, שרק יתנו לי לסיים עם הקולג' ולהתגייס. בסיטואציה שלי לא הייתה אוזן קשבת, ולא באו לקראתי במצב הזה. זה עצוב. יכולתי לשלב את הכדורסל, ולשלב את הצבא שלי, ולייצג ולהראות ולהגיע למקומות יותר רחוקים. זה קצת עצר אותי, הגעתי להפועל ירושלים לא הכי מוכן, לא כמו שרציתי. אני באמת מקווה שלהבא הצבא יראה יותר גמישות כלפי הספורטאים שמייצגים את המדינה".
מהמקום הנמוך הזה חתם מעיין בבני הרצליה על חוזה לשנתיים. הוא פתח את העונה בצורה מפתיעה למדי, עם 5 נקודות, 4.7 אסיסטים (עשירי בליגה) ו-3.3 ריבאונדים למשחק, תוך שמקבל 16.1 דקות לערב ממיקי גורקה. "מבחינתי הגעתי לעונה הזאת עם המון ציפיות מעצמי, לשחק במועדון שהוא קצת יותר קטן מהפועל ירושלים ולדעת שהצ'אנס הוא שם, והוא יגיע. עשיתי את כל המאמצים להגיע הכי מוכן לעונה, ואני שמח שהצ'אנסים באו, ושמיקי והצוות המקצועי וההנהלה נותנים ביטחון. ירושלים היא לא סיטואציה קלה לשחקנים צעירים, אפשר לראות את זה עכשיו גם עם רפי מנקו, שחזר למועדון שגידל אותו אחרי עונה טובה בגלבוע ולא שורף את המגרש. מכניסים אותו ומנסים לשלב, אבל אלה לא דקות אמיתיות. אני שמח בשבילי שהגעתי למועדון כמו הרצליה עם ציפיות פחות גבוהות, ושנותן לי את הבמה".
ובכל זאת, אתה בא אחרי עונה וחצי ללא משחק ובוחר בקבוצה של מורן רוט, שהוא שחקן שלוקח הרבה דקות. לא הימור מסוכן?
"מורן עבר בכל הקבוצות וכל הסיטואציות. לקחתי את זה בתור אתגר לשחק עם שחקן כזה, זאת הייתה הסיטאציה האידיאלית. מיקי הולך עם השחקנים הטובים, אין לו פוליטיקות. הוא נותן ביטחון לשחקנים, מפרגן כמה שהוא יכול ואני מרגיש שיש לנו קבוצה מאוד רחבה. בכל יום מישהו יכול להתעלות ואנחנו, שחקנים לא מצפים למספר דקות מסוים, ההיררכיה יכולה להשתנות. אין הרבה קבוצות שמשתפות באופן שווה עשרה שחקנים, ואני מבסוט על זה".
את העונה הזאת החלה בני הרצליה בצלילה. שלושה הפסדים רצופים, כולל תבוסה בנס ציונה, הובילו את ראשי המועדון לחשוב על ביצוע שינויים בסגל, ושמועות על מעמדו של מיקי גורקה החלו לצוץ. דווקא בשלב הזה הגיעה לאולם היובל מכבי ראשון לציון, ללא הפסדים, וראתה את מעיין מסיים משחק עם 6 נקודות, 13 אסיסטים ו-6 חטיפות. היה זה תחילתו של רצף בן שלושה ניצחונות, שנטקע השבוע מול הפועל אילת. הסגל של הרצליה הוא אולי האמריקאי ביותר מחוץ למכבי תל אביב. ארבעה זרים אמריקאים ועוד סנטר מסנגל דובר אנגלית, מתאזרח אחד (דני רובין), שני ישראלים ששיחקו במכללות (תום מעיין וכארם משעור) ועוזר מאמן יהודי-אמריקאי (איי ג'יי מיטניק). "מדברים עברית בהרצליה, אם זה הזרים ששרים את השירים במזרחית שזליקוביץ' אוהב, ויש אווירה טובה מאוד בקבוצה", מספר מעיין. "זה שיש הרבה אמריקאים זה לא משתלט על חדר ההלבשה, יש חדר הלבשה עם ציביון ישראלי, ויש חיבור טוב בין הזרים לישראלים בקבוצה, ובכלל אני חושב שהביאו שחקנים בלי אגו, שחקנים עם רעב להצליח.
לא רק שחקנים, גם למיקי גורקה יש הרבה מה להוכיח.
"לפי דעתי זה מאוד מדרבן. זאת קבוצה שלא מקבלת את הכבוד, מאמן צעיר, שחקנים צעירים ומבחינתנו אנחנו לוקחים את זה כדרייב לבוא בכל ערב ולהוכיח שלא רק הניסיון והשנים מדברות, אלא גם הרעב והתשוקה. כרגע, במקום ובסיטואציה בה אנחנו נמצאים, הפלייאוף זה השאיפה הראשונה. עם האוכל בא התיאבון, ונזרום ונראה לאן אפשר להגיע. אם נסיים במקומות 1-8, מבחינתי זו הצלחה ומשם כבר נראה כמה רחוק אנחנו עוד יכולים להגיע".
ובאופן אישי, מה השאיפות והחלומות שלך לעתיד הקרוב ולאחר מכן?
"מבחינה אישית אני שואף העונה לתרום כמה שיותר ולעזור לקבוצה לנצח. אני מרגיש שניצחונות יותר חשובים ממספרים, אם אתה יכול לתרום לקבוצה שלך להשיג את הניצחון זה יותר חשוב מאם תקלע 20 ותפסיד. השאיפות לקריירה זה באמת הנבחרת, קודם כל. אני רוצה לבסס את עצמי כשחקן משמעותי בליגה, ועם הזמן נראה אם זה יהיה אירופה או משהו אחר, אני לא מסתכל יותר מדי רחוק".
