בווידיאו: קטעי ארכיון של רד גראנג' משחק
מחר (שבת), לפני 90 שנה בדיוק, ליגת ה-NFL נולדה. טוב, לא בדיוק נולדה, אבל בהחלט השתנתה לנצח והמסע שלה לקבלת לגיטימציה והפיכה לליגה המצליחה ביותר בעולם יצא לדרך והכל בזכות בחור חביב, צעיר ומוצלח מאוד מפנסילבניה.
ב-21 בנובמבר 1925, יממה לאחר שרשם את משחקו האחרון במדי אוניברסיטת אילינוי, רד גראנג', שחקן פוטבול המכללות הטוב בהיסטוריה על פי ESPN והאייקון הגדול ביותר בהיסטוריה של ה"ביג 10", על פי ה"ביג 10" עצמו, דחה סופית את ההצעה של קבוצת הפוטבול הדועכת רוצ'סטר ג'פרסונס ל-5,000 דולר למשחק וחתם בשיקגו ברס. המאמן/שחקן/בעלים עתידי, ג'ורג' האלס האגדי, נתן את הסכמתו וגראנג' הצטרף לדובים למסע של 19 משחקי ראווה. אמריקה כולה הצטרפה אף היא.
בדברי הימים של הפוטבול, כאשר ההיסטוריונים של הענף ניסו לשים את האצבע על הרגע בו הוא כבש אומה שלמה, אותו מסע משחקים שארך 67 ימים עמד במרכז. בין היתר, המסע הזה עזר להציל את ניו יורק ג'איינטס, אחרי שכ-70 אלף צופים הגיעו לראות את גראנג' מככב במפגש בין הקבוצות. גראנג' היה גדול מהחיים באותם ימים ובמשחק ההוא הוא רשם פיק סיקס של 35 יארד, רץ בהתקפה ל-53 יארד, תפס כדור ל-23 יארד והשלים שתי מסירות ל-32 יארד. אול אראונד פלייר.
מבוגרים וצעירים כאחד, כולם ביקשו לחזות בפלא וגראנג' ידע לסדר את עצמו כלכלית בזכות המצב. בשעה שהחברים לצדו הרוויחו מקסימום 100 דולר למשחק, הוא קיבל אחוזים על מכירת כרטיסים ויחד עם המשכורת, הגיע לכ-100 אלף דולר רווחים באותם חודשיים בהם נדד עם שיקגו ברחבי ארצות הברית.
כאשר החלה העונה הסדירה של 1925, הוא שיחק רק חמש פעמים ואחרי ויכוח עם ראשי המועדון, חתך לניו יורק ועזר להקים קבוצת פוטבול בשם ניו יורק יאנקיז, על שם מועדון הבייסבול המצליח כמובן. הוא שיחק עם היאנקיז ב-1927 ורשם פציעה קשה, דווקא במפגש נגד הברס, מה שהשבית אותו מפעילות לכל אורך העונה הבאה.
כאשר התאושש, גראנג' חזר לשיקגו והבריק במדיה בין 1929 ל-1934, אז פרש. שיאי הקריירה המקצוענית שלו הגיעו לקראת הסוף, כאשר במשחק האליפות של 1932 הוא תפס את טאצ'דאון הניצחון ושנה לאחר מכן, עשה מהלך הגנתי מבריק והציל טאצ'דאון, מה שסידר לדובים אליפות שנייה ברציפות.
ב-1951 נכנס גראנג' להיכל התהילה של פוטבול המכללות וב-1963, גם להיכל התהילה של ה-NFL בקנטון, אוהיו. הוא נכלל בקבוצת השחקנים הטובים ביותר בתולדות הליגה כאשר זו ציינה 50 שנים ושוב, בחגיגות ה-75. בנוסף, שיקגו הפרישה את החולצה שלו, עם המספר 77.
"הרוח הדוהרת" כינו אותו ובספר של ג'ון קרול, שיצא תחת אוניברסיטת אילינוי ונקרא "רד גראנג' והעלייה של הפוטבול המודרני", נכתב: "שנות ה-20 היו תור הזהב של הספורט. ג'ק דמפסי, בייב רות', ביל טילדן ובובי ג'ונס שבו את דמיונם של האמריקאים כמו שאף ספורטאים לא עשו בחברה הזו לפניהם. אבל עם כל הכבוד להם, לאף ספורטאי לא הייתה אחריות לצמיחה ולפופולריות של ענף ספורט כמו שהייתה לגראנג'. המשחק שלו באן ארבור במדי אילינוי מול מישיגן, בו מסר לטאצ'דאון, תפס לעוד ארבעה ורץ ל-402 יארד הוא ההופעה הטובה ביותר ביום ספורטיבי בודד שנראתה, אולי לצד יום שיאי העולם של ג'סי אוואנס באולימפיאדת 1936".
גראנג' עצמו אגב, תמיד נותר צנוע ושנים אחרי הפרישה הוא אמר: "הוציאו את ההישגים שלי מפרופורציות. אף פעם לא חשבתי שאני איזה 'ביג שוט'. יכולתי לרוץ טוב עם כדור פוטבול, אבל יש רופאים, מורים ומהנדסים שיכולים לעשות את העבודה שלהם הרבה יותר טוב ממה שאני עשיתי את שלי". באותם ימים של 1925, אמריקה לא הייתה צריכה רופאים, מורים או מהנדסים. היא הייתה צריכה את רד גראנג'. למזלנו, כי אחרת ימי ראשון היו הרבה יותר משעממים.