בווידאו: הפרישה של ראול
בתוך הידיעות על ביטולי משחקים, התרעות על פצצות ואווירה כללית של טרור ברחבי אירופה, אנא אל תפספסו את החדשות החשובות ביותר מבחינת כדורגל נטו. מורטן אולסן סיים אתמול (שלישי) את דרכו כמאמן נבחרת דנמרק בגיל 66, כאשר נבחרתו הודחה בידי השכנה שבדיה בפלייאוף העליה ליורו 2016, ובכך תמה קריירה מדהימה עם שיאים מופלאים. אולסן הודיע על עזיבת משרתו זמן רב מראש, והשאלה היחידה הייתה אם ישלים 16 שנה על הקווים בקיץ בצרפת, או שייאלץ להיפרד בתחושת החמצה גדולה. הגורל זימן לו את האפשרות השנייה, אבל כל העיתונאים הדנים קמו על רגליהם ומחאו לו כפיים במסיבת העיתונאים האחרונה, כי זה הכבוד שמגיע לדמות החשובה ביותר בתולדות הכדורגל במדינה.
הגדולה של אולסן יוצאת מגבולות דנמרק. אולסן הוא האדם היחיד בהיסטוריה שהשלים יותר מ-100 משחקים בנבחרת הן כשחקן והן כמאמן. 102 הופעות על הדשא, ועוד 166 על הספסל. 268 משחקים בנבחרת בסך הכל, הפרוסים על פני כמעט 35 שנה במצטבר. זהו הישג חסר תקדים, ועצם העובדה כי אולסן החזיק מעמד והרגיש רצוי במשרה התובענית מאז תחילת המילניום היא חריגה באופן קיצוני. זה אומר לא מעט על המנטליות הדנית, אך חשובה אף יותר ההערכה העצומה שחשים במדינה לאיש המקצוע יותר הדופן. הוא לא היה חף מטעויות, ואף ספג לא פעם ביקורת קשה ונוקבת, אך בשורה התחתונה, הצלחותיו עם סגל מוגבל למדי במשך תקופה כה ארוכה מרשימים.
0:4 על ברזיל במשחק הפרישה
בימיו כשחקן, מאז ערך את הופעת הבכורה בנבחרת בספטמבר 1970, התנסה אולסן פחות או יותר בכל התפקידים, והדבר העניק לו נסיון חשוב גם לקראת הקריירה כמאמן. בתחילת דרכו הוא היה בעיקר שחקן אגף, אך בהמשך שולב כפליימייקר, וגם כקשר אחורי שאחראי בעיקר על בניית משחק. אחרי שעבר פציעה קשה בגיל 33, הוסט הכוכב לעמדת הבלם האחורי על מנת לנצל את ראיית המשחק המשובחת שלו. אז, ב-1983, הוא גם מונה לקפטן דנמרק על ידי המאמן הגרמני המהפכן ספ פיונטק, והיה מנהיג נבחרת הדינאמיט הדני שהדהימה את העולם ביורו 84' ובמונדיאל 86' עם כדורגל סוחף והרפתקני. אולסן היה שותף מלא של פיונטק בגיבוש המערך הטקטי. "ספ הביא אופי גרמני, אבל הבין שיש לו עסק עם שחקנים דנים שצריכים להביע את עצמם, ומצא את האיזון המושלם בין משמעת לחופש היצירה. זה היה חכם מאוד מצידו", נזכר לימים אולסן.
אחרי חצי גמר באליפות אירופה ושמינית גמר במונדיאל, קיווה אולסן לפרוש מהנבחרת עם הופעה מרשימה גם ביורו 88', אך התוכניות לא התממשו. הדנים הפסידו בכל המשחקים בשלב הבתים, בעוד הקפטן הוותיק בן ה-39 מתופקד בעיקר בקישור, וההדחה עצרה אותו על 99 הופעות. פיונטק סירב לקבל את רוע הגזירה, ושיכנע את אולסן לשוב למדים הלאומיים ב-1989 על מנת לחצות את רף ה-100. הוא אכן לבש את החולצה האדומה שלוש פעמים נוספות, ובמשחקו האחרון בחייו מפגש רעים מול ברזיל שאורגן לרגל ציון 100 שנה להיווסדה של ההתאחדות הדנית הוא כבש בפנדל בניצחון 0:4. לא רע בשביל הופעת פרישה חודש וחצי לפני יום הולדת 40!
ארבעה שערים בלבד כבש אולסן עבור דנמרק, אך נתון סטטיסטי אחר חשוב הרבה יותר. הוא ספג כרטיס צהוב אחד בלבד ב-102 משחקיו, וייזכר לתמיד כאחד הבלמים ההוגנים בהיסטוריה, בנשימה אחת עם גאטאנו שיראה שפיאר את נבחרת איטליה באותה תקופה.
על ספסל דנמרק מאז תחילת המילניום
את העבודה כמאמן החל אולסן חצי שנה אחרי שתלה את הנעליים, הצעיד את ברונדבי למרחק נגיעה מגמר גביע אופ"א ב-1991, זכה איתה בשתי אליפויות דנמרק, הציל מירידה את קלן בשורותיה הצליח מאוד כשחקן בשלהי הקריירה, וסחף ב-1998 את אייאקס לדאבל בהולנד, כולל 0:5 על איינדהובן בגמר הגביע, אחרי שהביא לאמסטרדם את מיכאל לאודרופ.
איאקס התאימה לו מאוד, כי אולסן אהב מאוד את המערך ההולנדי המסורתי 3-3-4. הוא דבק בו ברוב המשחקים כמאמן דנמרק, אחרי שירש בקיץ 2000 את בו יוהאנסון השבדי. רבים רצו לראות אותו נשאר בנבחרת לשנים ארוכות, במיוחד אחרי ההצלחה בטורניר הגדול הראשון שלו עם העפלה לשמינית גמר המונדיאל ב-2002, אך מעטים האמינו שהקדנציה תהיה כה ארוכה. לרשותו של אולסן לא עמד דור הזהב של שנות ה-80', האופציות שלו היו מוגבלות למדי, ואפשר לומר כי יון דאל תומאסון הוא השחקן הדני הבולט מאז תחילת המילניום, אך הוא הצליח לא פעם להרכיב שלם גדול מסכום חלקיו.
"כואב במיוחד על האוהדים"
אחרי שנכשל במוקדמות מונדיאל 2006 ויורו 2008, רמז אולסן שירצה לסיים את כהונתו ב-2010, והביע תקווה כי לאודרופ יחליף אותו בתפקיד. ואולם, במשחקו ה-100 על הספסל, תוך שהוא עושה היסטוריה יוצאת דופן, ניצחה דנמרק את שבדיה, הבטיחה העפלה לגביע העולם בדרום אפריקה, והמאמן הסכים להאריך את החוזה כדי לשבור שיאים חדשים.
בסופו של דבר, הקריירה שלו הסתיימה באכזבה גדולה. דנמרק לא העפילה למונדיאל בברזיל, ותוצאותיה במוקדמות כללו בין היתר תבוסה 4:0 לארמניה בקופנהאגן. גם קמפיין המוקדמות הנוכחי היה חלש ומתסכל, והוא הסתיים בהדחה צורמת בדרבי. לפחות שער שיוויון בזמן פציעות אתמול מנע הפסד במשחק הפרידה של אולסן, אבל זה לא באמת תרם למצב רוחו. "אמרתי לשחקנים שאני לא רואה טעם להמשיך. עצוב לסיים כך 35 שנים בנבחרת, אבל כואב לי במיוחד על האוהדים. הם היו תמיד הכי חשובים עבורי. היה לי כבוד גדול לשרת את המדינה, ואני אסיר תודה לעמיתים הנהדרים שעבדו איתי. אחרים ישפטו אם עבודתי היתה טובה מספיק", הוא אמר במסיבת העיתונאים, וחלק מהנוכחים אפילו הזילו דמעה. כעת מייחלים רבים שלאודרופ אכן יסכים לקבל את השרביט, אבל האם יש לו סיכוי לשבור את השיא של אולסן?
הסיפורים המיוחדים עשו את הפלייאוף
זה היה אקורד הסיום של הפלייאוף, שלא תמיד התעלה לרמה גבוהה במיוחד, אך כל אחת מההתמודדויות סיפקה דרמה וסיפורים ייחודיים, שהופכים את הכדורגל למשחק כה מרגש. לו היה אולסן מנצח את שבדיה, הוא היה גורם לזלאטן איברהימוביץ' לסיים את הקריירה בנבחרת בפיאסקו, והכוכב הגדול חגג באומרו: "הם רצו לגרום לי לפרוש, ואני גרמתי לכל המדינה שלהם לפרוש". לפני שנתיים, בפלייאוף העליה למונדיאל, הבקיע זלאטן פעמיים מול פורטוגל, אך זה לא הספיק מול רביעייה של כריסטיאנו רונאלדו. הפעם לא עמד מולו כוכב בסדר הגודל הזה, והשבדי עצמו הרשית שלוש פעמים כדי לסדר לעצמו טורניר פרידה על אדמת צרפת, שהפכה לביתו בשנים האחרונות.
הונגריה לא רק חגגה העפלה ראשונה לטורניר גדול אחרי 30 שנה, אלא גם הציגה את אחת הבכורות המטורפות ביותר אי פעם. לאסלו קליינהייסלר בן ה-21, המכונה פול סקולס ההונגרי בעיקר בזכות צבע השיער, כלל לא שיחק העונה בעקבות סכסוך עם מועדונו וידאוטון, אבל הוא נחשב לשחקן האהוב של ראש הממשלה ויקטור אורבן, וזה גרם ככל הנראה למאמן ברנד שטורק לזרוק אותו למים העמוקים במשחק החשוב ביותר של הנבחרת במילניום הנוכחי. התוצאה שער ניצחון על נורבגיה באוסלו. היש תסריט הזוי מזה?
אוקראינה חגגה ניצחון ראשון אי פעם בפלייאוף אחרי חמישה כשלונות, תוך שהיא נוקמת בסלובניה על ההדחה הסנסציונית במוקדמות יורו 2000, עם השער המפורסם של מילנקו אצ'ימוביץ' מחצי מגרש. היא העפילה לאליפות אירופה בכוחות עצמה בפעם הראשונה, אחרי שאירחה את הטורניר הקודם. עם זאת, לזכותם של הסלובנים יש לומר כי הם היחידים שהצליחו לשמור על מתח גבוה עד לשניות הסיום של הגומלין, על אף שהפסידו 2:0 בקייב.
לבסוף, אירלנד הקסימה שוב בעיקר בזכות הקהל, והוכיחה שלכידות קבוצתית עדיפה בדרך כלל על כוכבים בודדים. אדין דז'קו ומיראלם פיאניץ' לא סיפקו את הסחורה עבור בוסניה, והעפלת החבורה של מרטין אוניל מוצדקת בהחלט. הם יוסיפו צבע לטורניר, ויהיו בו הרבה מאוד סיפורים אישיים וקבוצתיים מסקרנים נבחרות קטנות תורמות המון בהיבט זה. חבל שאולסן לא יהיה אחד הסיפורים האלה. יורו 2016, שיתקיים בצרפת בה שיחק לראשונה באליפות אירופה ב-1984, היה אמור להיות סיום הולם ונכון לקריירה המפוארת שלו.
