ימים לבנים: על הקריירה של לואיס אנריקה בריאל מדריד

ב-21 במרץ 1996, פחות מ-24 שעות אחרי שריאל מדריד הודחה ברבע גמר ליגת האלופות בידי יובנטוס, המתינו צלמי פפראצי ללואיס אנריקה מחוץ לקליניקה פרטית בבירת ספרד. כאשר הכוכב יצא לרחוב והבחין שנתפס על חם, הוא התנפל על העיתונאים ושבר את המצלמות. זה היה הרגע בו השמועות על מעבר אפשרי לברצלונה הפכו למוחשיות. לואיס אנריקה עבר את הבדיקות הרפואיות, ולפי הדיווחים אף חתם על חוזה בשורות הקטלאנים. כאשר זימן אותו נשיא ריאל רמון מנדוסה למשרדו, הכחיש השחקן את דבר החתימה, ודיבר אמת. בפועל, המסמכים נחתמו רק בקיץ, אבל זה לא שינה את העובדה – לואיס אנריקה חצה את הקווים, והפך לשחקן הראשון שעבר ישירות מריאל לבארסה מאז לוסיאן מולר הצרפתי ב-1965.

כך הפך ניימאר למפלצת התקפית מפחידה

לואיס אנריקה: "מסי? לקראת המשחק נדע". בניטס: "אנחנו פייבוריטים"

לרפא את חאמס: חאמס רודריגס חוזר לכושר בדיוק בזמן

בייל: "נראה קלאסיקו התקפי", קבלת פנים עויינת מצפה לפיקה

על אף שהיתה זו בגידה של ממש בעיני אוהדי ריאל רבים, לא כולם האשימו את השחקן בעריקה. היו שראו פגם ביחס המועדון המלכותי כלפיו, והם צדקו. במשך חמש השנים בסנטיאגו ברנבאו, לא הוערכו כישוריו של לואיס אנריקה כראוי. הפוטנציאל שלו לא נוצל, הוא נזרק מעמדה לעמדה ללא המשכיות, ולבסוף גם המשא ומתן לגבי הארכת חוזהו נמשך הרבה מעבר לפרק זמן הגיוני. אז נכון, הוא מעולם לא נשבע אמונים לריאל, ואף הצהיר לא פעם על אהדתו לברצלונה, אך זה לא הפריע לו לתת את הלב והנשמה בכל רגע על הדשא, ואם היו הופכים אותו לשחקן המרכזי בפרויקט – כפי שהקטלונים השכילו לעשות לאחר מכן – הוא היה עשוי להפוך לסמל בברנבאו לכל החיים.

למעשה, לואיס אנריקה יכול היה להגיע לברצלונה בשלב מוקדם הרבה יותר. הוא גדל בחיחון, העיר הגדולה ביותר בחבל אסטוריאס בצפון מערב ספרד, וכילד חלם תמיד לשחק בספורטינג המקומית. לרוע מזלו, במועדון סברו שהוא צנום מדי וחלש פיזית, ולכן את צעדיו הראשונים עשה הנער בקבוצת לה בראניה הקטנה, שם איתר אותו הסקאוט של בארסה, איסידורו סאנצ'ס. הדיווח הגיע ללה מאסיה, ולואיס אנריקה הוזמן למבדקים בקבוצת הנוער של הקטלאנים. הוא כה התרגש מהמעמד שאפילו איבד את הכרטיס חזרה הביתה, אבל את המבחן עצמו הוא לא שרד. הוא לא עשה רושם במשחק בו שותף גם טיטו וילאנובה, ומיד בסיומו נאמר לו פשוט לא מספיק טוב. הילד נאלץ לקנות כרטיס חדש ולשוב על עקבותיו.

האכזבות יכלו אולי לשבור את רוחו של שחקן אחר, אבל לואיס אנריקה היה נחוש להגשים את החלום. לשם כך, הוא אפילו הסכים לחתום באוביידו, היריבה האזורית המושבעת של חיחון. כאשר שמעו על כך בספורטינג, הם ביקשו ממנו מיד לשוב לצבעים הנכונים, והכוכב הצעיר אכן עשה זאת. הוא החזיר לאוביידו את השכר שקיבל בחודשיים הראשונים, חתם בחיחון, ואחרי שנתיים בקבוצת המילואים עשה את הפריצה הגדולה בעונת 1990/91, כאשר היה בן 20.

לא פחות מ-14 שערים היו לכוכב שכונה לוצ'ו בעונת הבכורה בליגה הראשונה, והוא מצא את הרשת בשני המפגשים מול בארסה, האלופה שבדרך, כולל ב-0:1 הביתי. בנוסף, הוא היה האיש שקטע את הרצף המדהים של אבל רסינו, שוער אתלטיקו מדריד, אשר עמד על 1,275 דקות ללא ספיגה. אתם מוזמנים לראות את ביצועיו במדי ספורטינג, אשר זיכו אותו בתואר תגלית העונה, בסרטון הבא.

בריאל צפו והתלהבו. חורחה ולדאנו, חלוץ העבר שהחל לעבוד בקבוצת הנוער, קבע: "לואיס אנריקה גם נלחם על כל כדור, וגם ניחן במגע עדין". רפאל מרטין ואסקס, כוכב ריאל לשעבר ולעתיד ששיחק באותם ימים בטורינו, אמר שהחלוץ הלוהט מתאים לליגה האיטלקית, אבל לואיס אנריקה העדיף להישאר בספרד. לוס בלאנקוס שילמו תמורתו 250 מיליון פזטות, שנראו סכום מוגזם מבחינת ברצלונה. כך מצא את עצמו השחקן הצעיר בסנטיאגו ברנבאו בקיץ 1991, נחוש להוכיח את עצמו במאבק על המקום בהרכב.

אלא שהמאמן רדומיר אנטיץ' שיחק עם חלוץ חוד אחד בלבד, אמיליו בוטראגניו, וכך מצא את עצמו לואיס אנריקה משובץ בעמדות שונות בקישור, ואפילו בהגנה. במשחק מול סביליה, למשל, תופקד כוכב הרכש בתפקיד המגן השמאלי. "אני לא מרגיש נוח כי אני ממש לא רגיל לשחק כך, אבל מקווה להתאקלם במהירות", אמר לואיס אנריקה, אבל זה לקח זמן. באוקטובר כבר קבע העיתון "אל פאיס": "תוך מספר חודשים איבד החלוץ את הכיוון, תוך שהוא מחפש את דרכו בתפקידים המגוונים. ריאל החתימה אותו על תקן שחקן חוד, ומנסה כעת להפוך אותו לשחקן הגנה".

כאשר ליאו ביינהאקר מונה במקומו של אנטיץ' המפוטר בינואר 1992, הוא נתקל בדרישה של הנשיא מנדוסה לשתף את הוגו סאנצ'ס, על אף שהמקסיקני לא היה לגמרי כשיר. כלל לא מפתיע, אם כך, שגם בנבחרת האולימפית שזכתה במדליות הזהב בברצלונה ב-1992, כבר ראו בו קשר, כאשר אלפונסו, חברו לריאל שידע הרבה מאוד דקות ספסל בברנבאו, שיחק בחוד לצד קיקו. באותו סגל הכיר לוצ'ו מקרוב לראשונה את פפ גווארדיולה.

בקיץ מונה בניטו פלורו הצעיר, בו ראתה ריאל גרסה ספרדית של אריגו סאקי, אבל מצבו של לואיס אנריקה החמיר עוד יותר בעקבות הגעתו של החלוץ הצ'יליאני איבן סמוראנו, הסקורר האולטימטיבי שהיה אמור לשחק לצד העיט ואז לרשת אותו. פלורו התברר בסופו של דבר כפלופ, אך הוא בהחלט קידם את לוצ'ו כשחקן כלבו שמילא כמעט כל תפקיד אפשרי באגפים ובקישור.

אחד המשחקים הגדולים שלו היה בניצחון 1:3 על פריז סן ז'רמן ברבע גמר גביע אופ"א ב-1993. בגומלין בצרפת, הוחלף לואיס אנריקה בדקה ה-80, כאשר קבוצתו היתה בפיגור 1:0 בדרך להעפלה. הוא צפה מהספסל בדרמה מורטת העצבים שהסתיימה ב-1:4 לסן ז'רמן, וירד לחדר ההלבשה כשהוא ממרר בבכי חסר מעצורים וזוכה לחיבוק אוהב מצד פרננדו היירו. התמונה הזו הדגישה את המחויבות האדירה של לוצ'ו לקבוצה, ואוהדים התאהבו בו יותר ויותר עם כל חודש שחלף. הרצון להוכיח את עצמו בא לידי ביטוי גם בסירוב נחרץ להיכלל בעסקה עם טנריפה שהיתה אמורה להביא לריאל את פרננדו רדונדו.

הארגנטיני הגיע בסופו של דבר לברנבאו בקיץ 1994, לצד ולדאנו ששב למועדונו האהוב. מבחינת לואיס אנריקה, שהפך לכוכב מוכר בפני עצמו בזכות הופעה טובה במונדיאל, ובמיוחד בגלל מאורו טאסוטי ששבר לו את האף ברבע הגמר, המאמן הארגנטיני סימל מפנה לטובה. ולדאנו, שהמליץ בזמנו בחום לריאל להחתים את לוצ'ו, נתן לחניכו חופש פעולה גדול הרבה יותר בחלק הקדמי, ולא העמיס עליו משימות הגנתיות. התוצאה היתה העונה הטובה ביותר שלו במדים הלבנים, שהסתיימה בזכייה באליפות הראשונה בחייו. על הדרך, הוא כבש את אחד השערים ב-0:5 המפורסם על ברצלונה – נקמה מושלמת על החמישייה שספגה ריאל שנה קודם לכן בקאמפ נואו.

בעולם האידיאלי, התנופה הזו היתה אמורה להפוך את לוצ'ו לגיבור המועדון למשך שנים ארוכות, אבל הכול התקלקל בעונת 1995/96. הקבוצה נקלעה למשבר בליגה, וכבר בינואר הוחלט לפטר את ולדאנו. במקביל, התברר שגם מבחינה כלכלית ההתנהלות לא היתה תקינה בלשון המעטה. לורנסו סאנס, שניצח בבחירות לנשיאות בנובמבר 1995, הכריז על התייעלות, ביקש לקצץ בשכרם של השחקנים, והתמהמה מאוד בחידוש החוזים, כולל זה של לואיס אנריקה. הקשר חש פיחות במעמדו בכל המובנים, והבין שיהיה זה הזמן הנכון לפתוח דף חדש. הצעה של ברצלונה באה בעיתוי הנכון מבחינתו, וכמעט עשור אחרי שנפסל במבחנים בלה מאסיה הגיע לואיס אנריקה לקאמפ נואו דרך הדלת הראשית. במשחקו הלבן האחרון בברנבאו הוא הבקיע והביא ניצחון 0:1 על לה קורוניה.

ומאז הכול היסטוריה. אחרי 15 שערי ליגה במצטבר בחמש שנים בריאל, הפציץ לואיס אנריקה 17 פעמים בעונתו הראשונה בבארסה. הוא נהנה לכבוש חמישה שערים נגד ריאל בשמונה שנים במועדון הכחול-סגול, תלה את הנעליים בקאמפ נואו, עבד במשך שלוש שנים בברצלונה ב' כיורשו של גווארדיולה, ובקיץ 2014 חזר כדי להתגבר על הקשיים הרבים ולזכות בטרבל בעונתו הראשונה על הספסל של הקבוצה הראשונה. אלא שהוא טרם ניצח כמאמן בברנבאו, ובשבת יש לו הזדמנות לעשות זאת. "אני מרגיש מוזר כאשר אני רואה את התמונות שלי בחולצה הלבנה", אמר לא פעם לוצ'ו, אבל גם הוא יודע שאם ולדאנו לא היה מפוטר לפני שני עשורים, הכול יכול היה להתפתח אחרת לגמרי.