פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לכסח את הדשא של השכן: סקירת היריבות המרה בין שבדיה לדנמרק

        הן נאבקות עשרות שנים על פילוסופיית כדורגל, משמעת ספורטיבית והפער בין לאודרופ לזלאטן. אי אפשר היה לבקש דרבי לוהט יותר בפלייאוף העלייה ליורו, ומיכאל יוכין מתכונן לעוד קרב על סקנדינביה

        זלאטן איברהימוביץ' שחקן נבחרת שבדיה מעל לארס יאקובסן שחקן נבחרת דנמרק (רויטרס)
        עוד קרב על סקנדינביה. זלאטן מול יאקובסן (צילום: רויטרס)

        איך מטביעים ספינה שבדית? שמים אותה במים.

        (בדיחה דנית)

        אולי נדמה לכם שאין הבדל משמעותי בין דנמרק לשבדיה, אבל מבחינת שני העמים מדובר בהיסטוריה עתיקה של יריבות. במשך מאות רבות של שנים היתה זו עוינות של ממש, ותחילתה בברית עתירת הבעיות המכונה איחוד קאלמאר. האיחוד הוקם ב-1397 ביוזמת מלכת דנמרק מרגרט הראשונה וכלל את רוב שטחי סקנדינביה, כאשר המדינות לא ויתרו על עצמאותן באופן רשמי, אך בפועל היה זה מלך דנמרק שאמר את המילה האחרונה. השבדים לא היו מרוצים מחלק ניכר מההחלטות, הסכסוכים לא פסקו, ולבסוף פרשה שבדיה מהאיחוד ב-1523, בעוד הדנים צירפו מספר שנים לאחר מכן את נורבגיה לממלכה שלהם.

        מאז העסק רק הלך והתחמם. ההיסטוריונים יודעים לציין לא פחות מ-27 מלחמות שונות בין דנמרק לשבדיה בתקופה של כ-300 שנה בין 1523 ל-1814. רובן פרצו ללא סיבה אמיתית, אלא מתוך רצונו של מלך זה או אחר להשיג מטרות פוליטיות, בדרך כלל פנימיות. מלכים חדשים הכריזו מלחמה על השכנה מיד עם עלייתם לשלטון, רק כדי להוכיח לעמם עד כמה הם חזקים. במאה ה-16 היתה בדרך כלל ידה של דנמרק על העליונה, אך באמצע המאה ה-17 השתנו יחסי הכוחות, והשבדים ניצחו ברוב הקרבות.

        בימי נפוליאון, ניסתה דנמרק לשמור על נייטרליות, וזה לא השתלם לה. הבריטים לא ראו זאת בעין יפה, תקפו את קופנהאגן, ולאחר כניעת צרפת ב-1815 נאלצו הדנים לחתום על הסכם בעייתי מאוד שהעביר את השליטה בנורבגיה לשבדים. אמנם נורבגיה קיבלה עצמאות ב-1905 בכל מקרה, אך הפיאסקו הזה הותיר צלקת בתודעה הלאומית של הדנים. כך או כך, מאז המאה ה-19 השכילו שתי המדינות להבין כי כדאי להן לחפש אינטרסים משותפים במקום להילחם, וככל שחלפו השנים הקשר הלך והתהדק. כיום אין עוינות פוליטית בין דנמרק לשבדיה, אך המשקעים נותרו – הם רק החליפו גוונים עם הזמן. בימים אלה, שני העמים לא שונאים זה את זה, אך מנצלים כל הזדמנות להראות מי מוצלח יותר, מטפחים גאווה לאומית ומספרים המון בדיחות.

        אוהדי דנמרק שבדיה ביורו 2004 (GettyImages , Sandra Behne)
        העוינות נעלמה. אוהדי דנמרק ושבדיה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        למה הדנים לא משחקים מחבואים? כי אף אחד לא רוצה לחפש אותם.

        (בדיחה שבדית)

        הדנים רואים את עצמם כאומה השמחה ביותר. הם נינוחים, לוקחים את הכל בקלות ואוהבים לחייך. השבדים דווקא די מסכימים, אך רואים את המצב מזווית אחרת. מבחינתם, הדנים עצלנים, לא יודעים לעבוד, נטולי משמעת עצמית, מעשנים בלי הפסקה ושותים הרבה יותר מדי. בעוד השבדים חשדנים מטבעם, הם נוטים לחשוב שהדנים תמימים וקלי דעת.

        מאידרך, הדנים משוכנעים שדווקא השבדים הם השתיינים הגדולים. מחיר האלכוהול נמוך הרבה יותר בדנמרק, ולכן שבדים נוהגים לחצות את התעלה כדי להצטייד בשתיה חריפה. לדעת הדנים, החוקים בשבדיה נוקשים מדי, האנשים משעממים ומרובעים מדי, והכל חייב להתנהל לפי הספר. גם השבדים נוטים לחשוב כך, אך מטבע הדברים רואים את היתרונות. "אם יום עבודה מתחיל ב-8.00 בבוקר, השבדי יגיע ב-7.45, בעוד הדני יבוא ב-8.30", אמר לי חבר שבדי, והוסיף: "למדתי בקופנהאגן במשך שנתיים, הסטודנטים המקומיים ראו בי יס-מן. לדעתם, הייתי יורם ונתתי יותר מדי כבור למרצים".

        מיכאל לאודרופ שחקן נבחרת דנמרק (GettyImages , Henri Szwarc)
        זלאטן לא מגיע לקרסוליו? מיכאל לאודרופ ((צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        על הספסל יושבים שני גברים. הראשון שיכור כלוט, וגם השני שבדי.

        (בדיחה דנית)

        כל התכונות הללו באות לידי ביטוי גם בכדורגל. לפני מאה שנה הדנים היו טובים הרבה יותר, ולראיה שני משחקי הידידות הראשונים בין היריבות ב-1913 שהסתיימו בתוצאה המצטברת 0:18 לטובתם. לאחר מכן, במשך כמה עשורים היה לשבדים יתרון ברור על הדשא. בשנות החמישים הם לא רק אירחו את המונדיאל והעפילו לגמר, אלא התפארו בשורה של כוכבי על ברמה העולמית. דנמרק היתה בתקופה זו נבחרת מהדרג הזוטר ולא העפילה לאף טורניר, עד שהגיע המאמן הגרמני ספ פיונטק, קיבל לידיו דור זהב של ממש, והפך את האדומים-לבנים לאחת הנבחרות האטרקטיביות בתבל. כל העולם הוקסם מדנמרק שהעפילה לחצי גמר יורו 1984 ונחשבה לאחת הפייבוריטיות לזכיה במונדיאל הראשון שלה ב-1986, אבל התפרקה לאכזבת הרומנטיקנים בתבוסה 5:1 לספרד בשמינית הגמר.

        "אנחנו הברזילאים של סקנדינביה. מבחינתנו, צריך לשחק כדורגל מהיר ויצירתי עם מסירות קצרות. השבדים קידשו מאז ומתמיד קבוצתיות, והם דוגלים בסגנון פיזי הרבה יותר. אצלנו כדורגל זה מוח, אצלם זה כוח", אומר העיתונאי הדני סבנד פרנדסן. מיכאל לאודרופ, עם הטכניקה המלוטשת, ראיית המשחק המרהיבה והמסירות המופלאות, נתפס לא רק ככדורגלן הדני הטוב בכל הזמנים, אלא כסמל האולטימטיבי של כל מה שטוב בגישה הלאומית למשחק. לתושבי קופנהאגן אין ספק שזלאטן איברהימוביץ' לא מתאים אפילו לצחצח ללאודרופ את הנעליים.

        "אנחנו רציניים, עובדים קשה ומאמינים במשמעת טקטית, בעוד הדנים מסתמכים על יכולות טכניות", אומר העיתונאי השבדי מגנוס קדלין. "בשנים האחרונות המצב אצלנו השתנה בגלל השפעת המהגרים ובראשם זלאטן. אנחנו יצירתיים יותר עכשיו, אבל איבדנו קצת את הזהות, ואני לא בטוח שזה לטובתנו. כל נבחרת צריכה לשים דגש על התכונות החזקות של המנטליות שלה, כי הרי הספרדים אף פעם לא ישחקו קטנאצ'ו. כדורגל הגנתי מתאים לנו יותר. אני מעדיף לנצח במשחקים משעממים ולא להפסיד יפה".

        מאמן נבחרת דנמרק ריצ'ארד מולר נילסן חוגג זכייה ביורו 1992 (GettyImages , bongarts)
        עשו היסטוריה סקנדינבית דווקא על אדמת שבדיה. ריצ'רד מולר נילסן ב-1992 ((צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        הכל טוב יותר אצלנו בהשוואה לדנים, ורק דבר אחד הרבה יותר טוב אצלם... השכנים!

        (בדיחה שבדית)

        במסגרת היריבות הגדולה, נהגו שתי הנבחרות לקיים משחקי ידידות רבים, ולכן נכון לעכשיו נערכו כבר 103 מפגשים בין שתיהן. לשבדים יתרון קל של 45 ניצחונות לעומת 40 של הדנים, אך זה לא לגמרי מובהק. דנמרק מתגאה, כמובן, שהיא הנבחרת הסקנדינבית היחידה שזכתה בטורניר גדול, ועוד על אדמת שבדיה, כאשר חוללה סנסציה מרעישה באליפות אירופה ב-1992. מצד שני, השבדים זוכרים כי באותו טורניר הם היו היחידים שניצחו את הדנים, 0:1 בשלב הבתים משער של תומאס ברולין.

        המשחק השני בין השתיים במסגרת אליפות אירופה נכנס להיסטוריה כאחד השנויים ביותר במחלוקת. ב-2004, במשחק האחרון בשלב הבתים, נדרשו היריבות הסקדינביות לסיים בתיקו 2:2 כדי להעפיל בצוותא לרבע הגמר ולשלוח את איטליה הביתה. זה בדיוק מה שהן עשו, והאיטלקים לא בדיוק קיבלו את ההסבר על כך שהמשחק היה דרמטי עם מהפכים – כי הרי איך בדיוק תשיג 2:2 אם אף נבחרת לא תוביל?

        תיאוריית הקונספירציה לגבי המפגש ההוא לא תופרך לעולם, ולדעת רבים היתה זו עדות לכך שהיריבות המסורתיות יודעות לשתף פעולה כשצריך. מאידך, כאשר הן נפגשות במוקדמות ויכולה להיות רק מנצחת אחת, הרוחות עלולות להתלהט. ביוני 2007, בקרב גורלי במוקדמות אליפות אירופה, הובילה שבדיה 0:3 בקופנהאגן בדקה ה-26, אך הדנים חזרו ל-3:3 – ואז בעטו בדלי. הקשר הקשוח כריסטיאן פואולסן היכה את מרכוס רוזנברג, ספג כרטיס אדום, ואוהד שיכור ירד מהיציע כדי לתקוף את השופט. המשחק פוצץ, שבדיה זכתה בניצחון טכני ועלתה ליורו בסופו של דבר, בעוד הדנים נותרו בבית.

        לוח התוצאות שבדיה מול דנמרק ביורו 2004 (GettyImages , Sandra Behne)
        ככה נראית יריבות? ה-2:2 המפורסם בהיסטוריה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        הנקמה הושגה במוקדמות מונדיאל 2010 בנסיבות דרמטיות. דנמרק עשתה צעד ענק לדרום אפריקה כאשר ניצחה 0:1 בשבדיה בזכות הדיפת פנדל של השוער תומאס סורנסן ושער של תומאס קאלנברג, והשלימה את העבודה כעבור ארבעה חודשים עם 0:1 קטן נוסף בקופנהאגן כדי לעלות מהמקום הראשון ולהשאיר את היריבה מחוץ לגביע העולם.

        לפיכך, המאזן במאה ה-21 שווה, וצמד המשחקים בפלייאוף ההעפלה ליורו 2016 גורם להתרגשות עצומה בשתי המדינות. מאות שנות היסטוריה יתנקזו ל-180 דקות של כדורגל רווי יצרים, ואת המשחקים האלה באמת אסור להחמיץ.