מאת שי גולדן
המחבר מתחיל את סיפורו בשנות השישים, בהבאת חלומו של אחד דאגלס פלוטי, אז זאטוט בן שמונה עם טי שירט של בארט סטאר ופוני סטייל ג'ורג' האריסון, להיות יום אחד קוורטרבק פותח בליגה המקצוענית החדשה, ה-NFL. אבל איפה דאגלס פלוטי ואיפה פוטבול מקצועני. הבעיה של דאגלס הקטן היא שהוא קטן, זאת אומרת, קטן מדי. זאת אומרת קטן מדי לשחק פוטבול. על המקצוענים בכלל אין מה לדבר. חלומות נעימים ילד קטן, כשתגדל בטח תבין איך פועל העולם באמת.
תפקיד הקוורטרבק שמור באופן מסורתי לבחור לבן רצוי בלונדיני מעל מטר ותשעים, תשעים וחמישה קילוגרמים וניסיון מיני עם כל הנבחרת של הצ'יר לידרס. דאגי הקטן לא ענה פיזיולוגית לתיאור. אלוהים הילווה לו מאה שבעים ושישה סנטימטרים והסכים שיתנפח לממדים של שמונים קילו רוזי אודונ'ל ביום רע. בכל מקרה, לא שחקן פוטבול, אפילו ברמת התיכונים. אבל אז, כמו שקורה באגדות האמריקאיות המצופות קרמל, הקוורטרבק הראשון בתיכון בו למד פלוטי נפצע, המחליף שלו חטף הרפס או משהו, ודאגי שלמד בעל פה את ספר התרגילים התחנן לצ'אנס. המאמן צחק עליו, אבל אבא פלוטי איים בפיזור הנהלת בית הספר (כי היה ראש המועצה המקומית) ודאגי עלה למגרש והוביל את הקבוצה לשישה ניצחונות רצופים.
לבוסטון קולג' הוא הגיע על מלגת לימודים. ובינתיים, רק בשביל השעשוע, למרות שכולם הזהירו אותו מפאדיחה איומה, הוא ניגש לטרייאאוט של קבוצת הפוטבול של האוניברסיטה. בעמדת הקוורטרבק. לאלוהים, כנראה, יש חוש הומור מצויין, אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שהתקבל דווקא בתור קורנרבק? זריז, כבר אמרנו? זריז כשד. וגם חכם, הבן זונה. אבל קטן. פיצקל'ה.
בעונה השנייה הקוורטרבק הראשון נפצע, השני נזרק מהמכללה ודאג (שהתאים לעצמו שם של אדם מבוגר) פלוטי נהפך לקוורטרבק השני של הקולג'. ואז באמצע העונה השלישית שלו הגיעה ההזדמנות השנייה. למאמן לא היה מה להפסיד כי הוא פתח את העונה עם שבעה הפסדים ואפס נצחונות. ארבעה משחקים אחר-כך ודאג פלוטי דאג לתיסוף במאזן הניצחונות בארבעה. בעונה האחרונה שלו במכללה הוא כבר היה הקוורטרבק הפותח וכולם דיברו על החלילן הקטן מבוסטון שבורח לדפנסיב אנדס הענקיים מתחת לידיים. אבל המשיכו להשמיץ. דאג פלוטי נשאר מטר שבעים ושש. זה מה יש.
הוא הוביל את בוסטון קולג' למאזן הטוב שלהם בהיסטוריה ולעונה של עשרה נצחונות והפסד אחד ודירוג במקום הרביעי בין המכללות. לקינוח גם לקח ממיאמי החזקה את המאזן ללא רבב שהיה מבטיח לה אליפות במשחק האחרון של העונה. משחק שעד היום תשמעו אותו לפרטיו מכל תושב בוסטון. אבל למאמנים ולסקאוטרים ב-NFL זה לא הספיק. הם הסתכלו על הטבלה הסטטיסטית, על שיאי היארדים באוויר ובקרקע, על המאזן של 1:14 במשך חמישה עשר משחקים ואמרו "וואוו!", אבל אז הביטו בנתוני הגובה והמשקל והמליצו לו ללמוד רפואת שיניים. את הויזה ל-NFL אף אחד לא התכוון לתת לו. חוץ משיקגו ברס. הם הסכימו לבחור אותו בסיבוב התשיעי, כמחליף שני לסטיב מקמהון. שנה הם ייבשו אותו על הספסל ואחרי זה זרקו אותו לניו אינגלד (אותה שחטו בסופרבול שנה קודם לכן) שחיפשה גיבור מקומי. הם זכרו לפלוטי את ימיו בבוסטון קולג' וגייסו אותו תמורת שכר המינימום. פלוטי עלה לשחק בעונה השנייה שלו וניצח חמישה מתוך שמונה משחקים. את העונה השלישית שלו הוא פתח עם שישה נצחונות רצופים. אחר כך באו שני הפסדים. הם זרקו אותו לקבוצת המילואים והדביקו עליו את התווית "נמוך מדי להיות קוורטרבק בפוטבול המקצועני".
בקיץ אחר כך הם חתכו אותו מהסגל ושלחו אותו לחפש קבוצה בעצמו.פלוטי נסע לקנדה. קנדה, אתם קולטים. הם מתמצאים שם בפוטבול כמו שאתם יודעים מה קוד הכניסה לפנטגון. אבל הוא שיחק שם עשר שנים, תמורת דולרים קנדיים. שתי אליפויות, שני תארי MVP, שלא תהיינה לכם אי הבנות. ואז הבפאלו בילס חיפשו מחליף לג'ים קלי שתלה את הקסדה והשם דאג פלוטי עלה. מישהו העלה אותו מהנפטלין. מארב לוי אמר, "תביאו לי את הקטן. מקסימום נהפוך אותו לעוזר מאמן". דאג פלוטי היה אז בן שלושים וחמש. הבילס היו קבוצה במשבר זהות, אחרי שלושה הפסדים בסופרבול ותחילת התפרקות הסגל המנצח שלה.
נקמת האלים
בעונה שעברה ווייד פיליפס החליט להמר על פלוטי. האוהדים שיגעו לו את השכל ואפילו ראלף ווילסון, הבעלים, רמז שלא יתנגד ופיליפס זרק את פלוטי לזירה, בתקווה להחזיר אותו מהר למלונה. אבל לפלוטי היו תוכניות אחרות. עשרה נצחונות, ליתר דיוק, ומקום בפלייאוף מהבית הכי קשה בליגה. הטי שירט השלישי במכירות אחרי זה של פארב ורנדי מוס, היה שלו. עכשיו, כל שחסר היה תואר אליפות. בליגה של הגדולים.
שלושה ימים לפני משחק הפלייאוף, פיליפס החליט לספסל את פלוטי. "נמוך מדי לשחק בליגה" היה הנימוק המקצועי. פלוטי לא תלה את עצמו בחדר ההלבשה, למרות שבבאפלו שרפו בובות של ווייד פיליפס. רוב ג'ונסון, הגבוה והפוליטיקלי קורקט עלה לשחק. הוא שיחק לא רע, אבל לאלים היו תוכניות אחרות: מהלך של השנייה האחרונה נתן לטייטנס את הנצחון באחת הסיומות המדהימות ביותר בתולדות הליגה. בבפאלו תלו שלטים, "נקמת האלים".
את העונה הנוכחית פלוטי פתח על הספסל ורוב ג'ונסון פתח עם מאזן של שלושה נצחונות ושלושה הפסדים. בינוני. אבל אז הוא נפצע. פלוטי נקרא להציל את המצב. ניחשתם נכון, שלושה נצחונות והפסד אחד. ניחשתם נכון גם הפעם: פיליפס סיפסל אותו בשנית. "נמוך מדי לשחק ב-NFL", אתם יודעים. דאג פלוטי ניצח 94 משחקים והפסיד רק 15 לאורך הקריירה שלו, מאזן נצחונות טוב יותר באחוזים משל אלווי, מונטנה ומרינו. אבל את מי זה מעניין? הבחור נמוך מדי, קטן מדי בשביל הליגה. ואולי בעצם, כל העניין הזה של ספורט מקצועני, של נצחונות והפסדים, של מיליונים של דולרים ושל שלושים אחוזי רייטינג קטן על פלוטי? אולי הוא יודע, את מה שכל אדם מחוץ ל-NFL יודע שיחסית למרורים שהאכילו אותו, לאמון שנתנו בו ולמתנות שחילק לו אלוהים דאג פלוטי הוא בעצם השחקן הקטן הגדול ביותר בתולדות הפוטבול.