כשאפילו נשים נכנסו לאצטדיון: בחזרה לאחד הימים הגדולים בהיסטוריה של איראן

לפני כחודש הלך לעולמו חאדי נורוזי, הקפטן הנערץ של קבוצת פרספוליס האיראנית. ההלוויה נערכה באיצטדיון אזאדי הענק בבירה, ואלמנתו אמרה בבכי לעיתונאים: "סוף סוף נתנו לי להיכנס לכאן, אבל רק אחרי מותו. בחייו, לא זכיתי לראות אותו משחק". מאז המהפכה האיסלאמית, חל איסור על נשות איראן להיכנס לאצטדיונים, ורק פעם לא הצליחו השלטונות לשמור על החוק המחפיר הזה. היה זה אחרי אחד ההישגים הגדולים בתולדות הכדורגל האיראני, ואולי אף החשוב ביותר. כל האומה שומרת אותו עמוק בלב גם עכשיו.

היום השמיני לחודש אזאר לפי לוח השנה הפרסי היה ונשאר סוג של חג לאומי באיראן. בלוח המקובל מדובר ב-29 בנובמבר, תאריך בו נערך ב-1997 אחד ממשחקי הפלייאוף הדרמטיים והסנסציוניים ביותר אי פעם, בסיומו עלו האיראנים לגביע העולם בצרפת על חשבון אוסטרליה. אי אפשר להגזים בחשיבות האירוע. המונדיאל היחיד של איראן עד אז היה ב-1978, לפני המהפכה, ושלטון האייטולות חש תסכול לנוכח הכשלונות התמידיים של הנבחרת במוקדמות. הפעם הפיאסקו עלול היה להיות מהדהד במיוחד, כי ניתנו לפרסים שלוש הזדמנויות להגשים את החלום, והם היו קרובים לפספס את כולן.

ב-7 בנובמבר קיימה איראן את משחקה האחרון בשלב הבתים, שהיה צמוד ומרתק לכל אורכו. האיראנים, עם המאמן המקומי, מוחמד מאיילי, פתחו את הטורניר ברגל ימין, אך ביזבזו נקודות בהפסד 1:0 בסעודיה וב-0:0 הביתי עם כוויית. כעת הם היו חייבים לנצח את קטאר בדוחא כדי לחגוג העפלה היסטורית, ומעדו שוב. קארים באגרי, הקשר החשוב ביותר של הקבוצה שכיכב בבילפלד הגרמנית, גילח לפני המשחק את שפמו המפורסם, ויש הטוענים כי הייתה זו טעות. ללא השפם, היה באגרי עצבני במיוחד וספג כרטיס אדום. מוחמד אל אנזי הקטארי כבש פעמיים, ובחלוף חמישה ימים חגגו דווקא הסעודים העפלה. איראן נותרה במקום השני, ומאיילי פוטר מתפקידו לפני משחק הפלייאוף הגורלי מול יפן שסיימה שנייה בבית המקביל.

בסוף שנות ה-90', הכדורגל היפני היה מפותח הרבה פחות בהשוואה לעידן המודרני. הליגה המקצוענית הוקמה רק שנים ספורות קודם לכן, ויפן מעולם לא העפילה לגביע העולם. הקרב מול איראן באיצטדיון נייטרלי במלזיה היווה הזדמנות היסטורית עבורה, והוא היה מותח במיוחד. שני החלוצים מהבונדסליגה, חודדאד עזיזי מקלן ועלי דאי מבילפלד, הבקיעו, אבל יפן השוותה ל-2:2, ובדקה ה-118 כבשה את שער הזהב ששלח את האוהדים במדינת השמש העולה לחגוג. לאיראן, אותה קיבל לידיו באופן זמני המאמן הברזילאי ואלדייר ויירה, נותרה עדיין ההזדמנות השלישית והאחרונה מול האוסטרלים, שזכו בקלילות באיזור אוקיאניה.

גם עבור אוסטרליה היה זה צ'אנס נדיר לעשות היסטוריה. היא שיחקה במונדיאל פעם אחת בלבד, ב-1974 הרחוקה, אליו העפילה בין היתר בזכות ניצחון על איראן, וכל היבשת האמינה כי השחזור בדרך. הכדורגל האוסטרלי היה בתנופה בזכות כוכבים שהצליחו בליגות הבכירות באירופה, ובראשם השוער מארק בוסניץ' מאסטון וילה, והחלוץ בן ה-19 הארי קיואל שצמח באקדמיה של לידס. המאמן האנגלי המפורסם טרי ונבלס גויס למשימה הלאומית והחדיר אמונה באוהדים. מבחינתם, הם היו הפייבוריטים הברורים מול איראן, והמשחק הראשון בטהראן הוכיח זאת.

128 אלף גברים נדחסו לאצטדיון אזאדי כדי לעודד את הפרסים, וקיואל בעל פני התינוק הימם אותם כבר בדקה ה-19. איראן השיבה עוד לפני ההפסקה בזכות כוכב צעיר משלה – מהדי מהדביקיה בן ה-21, שהפך לימים לכוכב גדול בבונדסליגה במדי המבורג, בישל לעזיזי את שער השיוויון. אלא שכאן הסתיים הקאמבק, ו-1:1 העניק לאוסטרלים יתרון ברור לקראת הגומלין שהתקיים כעבור שבוע במלבורן.

גם הפעם לא נותר כיסא פנוי באצטדיון. 98 אלף צופים, גברים ונשים, נדחסו לקריקט גראונד בציפייה לחגיגה גדולה. ונבלס שידר בטחון עצמי, והמתקפה על השער האיראני החלה משריקת הפתיחה. אחרי אינספור החמצות, ניצל בדקה ה-32 קיואל מסירת רוחב נהדרת של הכוכב הוותיק אורליו וידמאר והעלה את הסוקרוז ל-0:1. כאשר וידמאר עצמו הכפיל את היתרון בתחילת המחצית השנייה, לכולם במלבורן היה ברור מי הולך לנצח. הקהל פצח בשירה אדירה: "אנחנו נוסעים לצרפת, אנחנו נוסעים לצרפת". האיראנים נראו אומללים. הם עמדו על סף פספוס שלישי ברציפות תוך פחות מחודש, ובראשי השחקנים עברה קבלת הפנים העגומה שציפתה להם בטהראן.

אלא שאז נכנס לפעולה פיטר הור. הרקדן המובטל שעשה לעצמו שם של פורץ סדרתי לאירועים ואובחן בהמשך כסובל מסכיזופרניה, הצליח להסתנן למגרש וחתך את רשת השער של איראן. לקח לסדרנים שש דקות לתקן את הבעיה, ואחרי חידוש המשחק המומנטום השתנה ב-180 מעלות. "אנחנו היינו על הגל, והם היו גמורים. זה היה רגע קריטי, וממש לא היינו זקוקים להפרעה הזו", ביכה בהמשך ונבלס את התקרית. בזמן ההפסקה המאולצת, אירגן ויירה את השורות, מסר הוראות טקטיות חדשות לחניכיו, ואיראן חזרה בהדרגה למשחק.

ככל שעברו הדקות, נדחקו האוסטרלים לשערם, ובדקה ה-76 הובילה טעות ביזארית בהגנה המקומית לשער של באגרי, אשר הספיק בינתיים להצמיח מחדש שפם קטן. ארבע דקות מאוחר יותר, שלח דאי מסירת עומק גאונית לעברו של עזיזי, שמצא את עצמו מול בוסניץ' והכניע את השוער בנגיעה אחת. 2:2 – ולפתע איראן הייתה בדרך למונדיאל בזכות שערי החוץ. ג'באד חיאבני, השדר הלאומי שהיה ידוע הן בזכות האמוציות המטורפות והן בגלל הטעויות הרבות, צהל ומילותיו נכנסו לתודעה בערך כמו השידור של מאיר איינשטיין מפריס ב-1993. חיאבני כינה את עזיזי המהיר "איילה", והכינוי הזה הולך עם החלוץ עד היום.

מנגד, ג'וני וורן, כוכב אגדי של אוסטרליה שכיכב במונדיאל 1974 ושימש הפעם כפרשן, פרץ בבכי חסר מעצורים. "שיחקנו כל כך טוב. לא נתנו להם אפילו להתקרב לכדור. הגיע לנו יותר", הצהיר ונבלס העגום במסיבת העיתונאים. "כאשר פיגרנו 2:0, חשבנו שזה נגמר. אם הם יתקפו אותנו, אין לנו סיכוי. אם לא יתקפו אותנו, אין לנו סיכוי. אלוהים עזר לנו", אמר ויירה. היה זה אחד המהפכים המופלאים ביותר בתולדות מוקדמות גביע העולם, והשמחה באיראן לא ידעה גבול.

"המשחק נערך ב-13.00 לפי שעון איראן, ולכן בתי הספר נסגרו באותו יום, וגם מקומות עבודה רבים לא פעלו. כל הרחובות התרוקנו במהלך השידור, ואחריו יצאה כל המדינה לחגוג. היה זה חצי שנה אחרי זכייתו המפתיעה של מוחמד חאתמי בבחירות לנשיאות, בניגוד לרצון האייטולות, וראינו את זה כניצחון העם. אחרי בחירתו, האווירה הציבורית השתנתה, התקשורת הייתה חופשית יותר, ונשים הרשו לעצמן לשנות את הלבוש. ההעפלה למונדיאל הרגישה כמו הניצחון השני של העם באותה שנה, והתחושה הייתה נהדרת", מספר לוואלה! ספורט עיתונאי איראני.

במסגרת חגיגות הניצחון, הונחתו השחקנים הגיבורים במסוק צבאי מיוחד באיצטדיון אזאדי, אליו הגיעו שוב יותר מ-100 אלף אוהדים. בפעם הראשונה והאחרונה מאז המהפכה, היו שם גם נשים רבות מאוד. "אי אפשר היה לעצור את הסחף. כולם רצו להיות בפנים, והשלטונות הבינו שאם ינסו לסנן את הנשים, אסון גדול עלול לקרות", אומר העיתונאי האיראני. הרגע המדהים הזה נצבר בזכרון הקולקטיבי באיראן לנצח. במשך יותר מעשור, הוקרן ב-8 לאזאר שידור מלא של משחק הגומלין במלבורן, והשיג תמיד אחוזי צפייה גבוהים.

הטורניר עצמו זכור מבחינת איראן בעיקר בזכות הניצחון על ארצות הברית באחד המשחקים הטעונים ביותר מבחינה פוליטית בתולדות גביע העולם. עד אז, ההתאחדות הספיקה להדיח את ויירה, למנות במקומו של טומיסלאב איביץ' הקרואטי, ואז לפטר גם אותו ממש לפני תחילת המונדיאל ולהחליפו בג'לאל טאלבי המקומי. מהדביקיה הבקיע את השער הקריטי מול האמריקאים, ואיראן העפילה מאז פעמיים נוספות לגביע העולם, אך אפילו הישגים אלה לא התקרבו בעוצמת הרגשות למה שהתרחש בזכות הבעיטה של עזיזי. האוסטרלים נאלצו לחכות ל-2006, אז העלה אותם חוס הידינק לגביע העולם השני שלהם, ומאז הם מעפילים לכל המונדיאלים, והפכו לנבחרת מכובדת מאוד בזירה העולמית, אבל גם הם זוכרים עדיין את שברון הלב מלפני שני עשורים. גם בתודעה הקולקטיבית של האוסטרלים, הייתה זו דרמה מכוננת.

משחקי הפלייאוף במוקדמות יורו 2016 יוצאים כעת לדרך, והם מבטיחים להיות מרתקים ודרמטיים במיוחד – אבל הם לא יספקו אפילו עשירית מהרגשות שחוו האיראנים והאוסטרלים ב-29 בנובמבר 1997.