ברחבי ירושלים ותל אביב אפשר למצוא דירות שתופסות פחות נדל"ן מאנדרה דראמונד. הסנטר של דטרויט פיסטונס חולש על 127 ק"ג המתפרסים על 213 ס"מ ומוטת הידיים המפלצתית שלו מתייצבת על 229 ס"מ. נסו לדמיין איך היה נראה "האלק", אם הוא היה בצבע כחול במקום ירוק. דראמונד פתח את השנה הרביעית שלו כאחוז דיבוק והפיסטונס מכוונים לפלייאוף, עם מאזן נעים לעין של 1:5 בחסות הדומיננטיות של הפרנצ'ייז-פלייר שלהם. הלילה, כאשר קלע 29 נקודות ולצדם קטף לא פחות מ-27 ריבאונדים בניצחון על פורטלנד, איש לא הופתע: בשישה משחקים, לדראמונד יש כבר שלושה משחקי 20-20.
אנדרה ג'מאל דראמונד נולד במאונט ורנון, ניו יורק, לזוג מהגרים מג'מייקה באוגוסט 1993. את קריירת הכדורסל הוא התחיל בתיכון בהרטפורד, קונטיקט. שנתיים לפני שסיים את לימודיו עבר לסט. תומאס והמספרים שהעמיד בארבע השנים הללו גבוהים מדי מכדי שתהיה בהם תועלת כלשהי. דראמונד היה בליגה משלו ויריבו העיקרי היה השעמום. בקיץ של 2010 הוא זכה בזהב באליפות העולם עד גיל 17 עם נבחרת ארה"ב וזו ממש לא הייתה ההופעה האחרונה שלו במדיה.
כמו לא מעט מהכוכבים של היום, העולם התוודע לתיכוניסט המבטיח דרך קליפים קצרצרים ב"יוטיוב", בהם הוא הוצג עושה כל העולה על רוחו מול ילדים חסרי אונים, שרק חיכו לאסוף את הכדור מתחת לרשת. דראמונד עשה דברים מרשימים ביותר וכמו כל סנטר בגיל הזה שגבוה מ-2.10 מ', הוא הוכתר במהרה להיות שאקיל אוניל הבא (ג'רמי טיילר, אני מסתכל עליך). אלא שעם כל ההתלהבות, צפייה בסרטונים מיד תעלה בדמיון סצנות של גוליבר בליליפוט וציידי הכישרונות היו יכולים רק לנחש כיצד המשחק של דראמונד יהיה מתורגם למגרש בו יש עוד שחקנים בגודל שלו. המעבר לשלב הבא אמור היה לספק יותר אינפורמציה לגבי העילוי הצעיר וב-ESPN דירגו אותו במקום הראשון מבין כל שחקני התיכונים בארצות הברית טרם הצטרפותו לקולג'.
המעבר למכללות כמעט נדחה בשנה, לאחר שהשחקן הודיע שיעשה שנת "פוסט-גראד" באקדמיית ווילברהאם ומונסון, מעין שנת י"ג. בסוף הוא התחרט ושבועיים לאחר מכן, התחייב בציוץ לאוניברסיטת קונטיקט. הסנטר לא מיצה את הפוטנציאל העצום שלו תחת ג'ים קלהון והתקשה להטביע חותם, במיוחד בהתקפה. אחרי שנה אחת במדי ההאסקיס, דראמונד הכניס את שמו לדארפט 2012.
כבר בגיל 18, בהיותו השחקן השני הכי צעיר במחזור, הפרופיל הפיזי המדהים של דראמונד היה ידוע לכל. הוא שילב אתלטיות גולמית מפחידה לשחקן בגודלו והפגין ניידות וקואורדינציה מרשימים, לצד כוח מתפרץ ויכולת ניתור נהדרת. איי-קיו כדורסל בינוני וקליעה מפוקפקת מקו העונשין לא הסתירו כישרון טבעי למשחק. מה, אם כן, גרם לשמונה קבוצות לדלג על הפוטנציאל הנפיץ, לפני שג'ו דומארס צירף אותו לדטרויט?
סימני השאלה הרבים סביב דראמונד הפחידו לא מעט אנשים ברחבי הליגה. הוא סומן מראש בתור השחקן עם הפער הכי גדול בין התסריט הטוב ביותר של הקריירה שלו לבין הגרוע ביותר. הכישרון מעולם לא עמד בספק, אלה היו שאלות על מוסר עבודה ואופי שהלחיצו את מקבלי ההחלטות, שלא היו מוכנים לקשור את גורלם לזה של הילד המגודל. שחקן נוסף מיוקון, ג'רמי לאמב, לכלך על מוסר העבודה של דראמונד בראיון לקראת הדראפט ובכך מצא דרך משונה להוריד את הערך של חברו לקבוצה יחד עם ערכו שלו. המניה של הסנטר המשיכה לדעוך.
למרבה האירוניה, היה זה דומארס, הג'נרל מנג'ר של הפיסטונס, האיש שבחר בדרקו מיליצ'יץ' לפני כרמלו אנתוני, שלחץ על ההדק ראשון. בעונתו הרביעית בליגה, דראמונד מוכיח שהוא לא דרקו ואחריו לא חיכה שחקן ברמתו של אנתוני. "אם הוא נופל אלינו עד לבחירה התשיעית, הערך שלו גבוה מדי בשביל לדאוג מה עלול להשתבש," הסביר דומארס את ההימור, "אתה לא יודע מתי תגיע הפעם הבאה שתהיה בעמדה לקחת מישהו בעל נתונים פיזיים כאלה." דומארס צדק ומסתבר שלא תמיד צריך להיבהל כשילד בגיל טיפש-עשרה שמפגין ילדותיות.
בעונתו השנייה, דראמונד הוקפץ לחמישייה ותויג בתור "פני המועדון", אחרי עונת דאבל-דאבל, שכללה 13.5 נקודות לצד 13.2 ריבאונדים. שחקן הציר המאסיבי התגלה כמטרה נפלאה לאלי-הופים, כריבאונדר דומיננטי בשני צדי המגרש וכבחור סבבה, בסך הכול. את הקיץ של 2014 הוא שוב העביר עם הנבחרת, הפעם הבוגרת, שדרסה כל מה שעמד בדרכה לזהב באליפות העולם בספרד.
כיום, המסע לקח את גוליבר לארץ הקלעים שבנה לכבודו סטן ואן גנדי, "הלוחש לסנטרים". המאמן-ג'נרל מנג'ר של הפיסטונס פותח את עונתו השנייה בתפקיד היוקרתי והרכיב לדראמונד צוות קלעים שירווח את משחק ההתקפה סביב נוכחותו המאיימת ברחבות, בדומה למה שהיה למאמן באורלנדו עם דווייט האוורד. התכנית פשוטה: להקיף את המסה של דראמונד בקלעי שלשות, שיחוגו סביבו ויפנו לו את הצבע ובהגנה, לתת לו לכסות על החסרונות הפיזיים שלהם. לפחות בצד ההגנתי, הניסוי מוכתר כבר עכשיו כהצלחה.
כשמדברים על נוכחות בצבע, השיחה הופכת מורכבת מאוד מהר מאוד. האתר ניילון-קלקילס הנפלא, המתמחה במחקרים מעמיקים של סטטיסטיקות מתקדמות, פיתח נוסחה משוקללת ומורכבת הממקמת את דראמונד במקום השישי בליגה בנקודות שהוא מנע למשחק (7.7) בעונה שעברה. החסימות הן קצה הקרחון ואלה הזריקות שהוא משנה ויותר מכך, אלה שהוא מונע כליל, שמספרות את הסיפור שמתחת לפני השטח. בכל הקשור לקרשים, דראמונד הפך את הפיסטונס לאחת מקבוצות הריבאונד הטובות בליגה ו-20.3 הריבאונדים שהוא שואב למשחק מובילים הליגה, למקרה שהיה לכם ספק.
בהתקפה, דראמונד קולע 20.3 נקודות לערב בששת המשחקים הראשונים. הוא מראה סימני שיפור מעודדים, אך עדיין רחוק מלהיות תוצר מוגמר. בהרבה מקרים הסנטר המפלצתי פשוט מזיז את מגניו בדרך לטבעת או קופץ מעליהם. אין הרבה שניתן לעשות כדי לעצור אותו. אך ככל שיהיה יותר דומיננטי, כך קבוצות יתפתו לשלוח אותו אל הקו. האחוזים של הסנטר טרם חצו את מחסום ה-42 לעונה מלאה והם הופכים אותו למועמד מושלם לטקטיקה הכי דוחה בכדורסל, ה"האק-א-אנדרה". העונה, עם טכניקת קליעה משופרת, דראמונד הראה מעט ניצני שיפור, אך הוא עדיין תקוע על 42.3 אחוזים לא אסתטיים ויצטרך להוכיח יותר מפעם או פעמיים שהטקטיקה הנלוזה לא משתלמת, לפני שמאמנים יריבים יניחו זאת מראש.
המשחק שלו עם הגב לסל מראה הרבה הבטחה, אך הוא עדיין לא יעיל מספיק ובינתיים ניזון בעיקר מכדורים חוזרים בהתקפה ואלי-הופים שמזעזעים את הסלים. כחוסם, על אף שהוא רחב ויציב כמו מקרר ישן, הוא צריך לחפש יותר מגע עם המגן כדי לשחרר שחקן עם הכדור ולשחק איתו שניים-על-אחד מול הסנטר היריב. כל אלה הם רק ניואנסים עדינים במשחק הקצבי של ה-NBA. תהיו בטוחים שקולו הצווחני של ואן גנדי דואג להעביר לו את כל הנקודות האלה באופן די תדיר וזו בהחלט עשויה להיות השנה שבה דראמונד מצטרף למשחק האולסטאר ונותן למזרח כוכב על נוסף שיש להכיר בו.
המספרים של העונה
כמו תמיד, פתיחת העונה מציעה לנו לא מעט מספרים משוגעים, שרק מחכים לפיני גרשון שיטען שסופם להתיישר. להלן מהדורה חגיגית של שניים מהם, ועוד אחד:
43 נפתח עם דראמונד. אתר NBA.COM שם לו למטרה להרים את מדור הסטטיסטיקה שלו והם עושים עבודה מצוינת. אינספור המצלמות בכל אולם מאפשרות לבודד את המהלכים שדרכם השחקנים והקבוצות עושים את הנקודות שלהם. לפני מספר שנים, למשל, לא היינו יודעים שהסנטר של דטרויט מוביל את הליגה בפער עצום בנקודות ישירות מריבאונד התקפה. 43 כאלה יש לו אחרי שישה משחקים.
15 חצי מהקבוצות בליגה משחקות בקצב של יותר מ-100 פוזשנים למשחק ועוד חמש נמצאות במרחק של פחות מפוזשן מהמספר התלת ספרתי. בעונה שעברה זו הייתה רק גולדן סטייט ובעונה שלפניה שלוש קבוצות בלבד ששיחקו מהר כל כך. ההיגיון הבריא מכריח אותנו להניח שהקצב המטורף הזה יאט, אך אל תטעו את עצמכם: קצב המשחק הולך ועולה, כחלק מהאבולוציה שעובר המשחק. גם קבוצות שלא רצות בכל הזדמנות עושות מאמצים להיכנס להתקפה שלהם מוקדם ככל האפשר והמחקרים מוכיחים את ההבנה האינטואיטיבית, שככל שיש פחות זמן על שעון הזריקות, כן פוחת הסיכוי לעשות נקודות.
12 מה לא נאמר כבר על הפתיחה של סטפן קרי והאלופים הבלתי מנוצחים? רק נזכיר ששיא השלשות למשחק אחד בכל הזמנים עומד על 12 ואותו חולקים קובי בריאנט מעונת 2002/03 מול הסופרסוניקס עליהם השלום ודוניאל מארשל, שעשה זאת נגד הסיקסרס ב-2004/05. מר MVP, לטיפולך.