וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

השבת האחרונה של רבין: "הפודיום", 4 בנובמבר, הגרסה הספורטיבית

החבר ששיחק איתו טניס בבוקר הרצח, חיים רמון שצפה איתו במשחק של הפועל תל אביב מול בית שאן, דוידוביץ' שרצה לראות את עצמו בפעם הראשונה בטלוויזיה, בנאדו, חזן, בלבול וגם יורם ארבל. היום האחרון בחייו של רבין היה מלא בספורט. הגיבורים משחזרים

צילום מסך

בווידאו: יורם ארבל מודיע על ההתנקשות ברבין

וכולם זוכרים את יורם ארבל.

אריק בנאדו, חייל בן 21 ובלם בית"ר ירושלים: "חזרתי הביתה, לפגוש את החברה שלי, וראינו את הדקה ה-91 עם יורם ארבל…".

אלון חזן, בן 28, קשר מכבי חיפה: "גיסתי התקשרה לטלפון הביתי ואמרה שמדברים על זה שירו ברבין. עניתי 'תפסיקו לדבר שטויות'. היא התעקשה: 'היה ניסיון התנקשות'. ואז ראיתי את יורם ארבל. מבזק…". החבר לקבוצה מרקו בלבול, בן 28, נזרק מאוכזב בסלון, קרח סביב הברך. ארבל בישר גם לו דרך המסך.

ניר דוידוביץ', שוער בן 18 שלפני שעות ספורות ערך את הופעת הבכורה שלו בליגה הלאומית: "ישבתי וחיכיתי לתוכנית הספורט של יורם ארבל כדי לראות את עצמי…".

וארבל? עת סיים את שידור המשחק המרכזי, 2:2 בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים, המסוק כבר חיכה בעיגול האמצע של קרית אליעזר.

לרגל 20 שנה לשבת האחרונה של רבין "הפודיום" מביא את גרסת הספורט של 4 בנובמבר, 1995.

כל טורי הפודיום

sheen-shitof

עוד בוואלה!

קופת החולים המובילה מציגה: השירותים שיהפכו את החיים שלכם לקלים יותר

בשיתוף כללית
יורם ארבל, שדר ספורט. צילום מסך
יורם ארבל, שדר ספורט/צילום מסך

מדליית זהב: ההודעה של יורם ארבל

ארבע שנים שהמסוק ליווה את יורם ארבל. קיצר את הזמן בין המגרשים לאולפנים. באופן סטנדרטי, גם אחרי ה-2:2 בין מכבי חיפה (קנדאורוב, רביבו) לבית"ר ירושלים (אוחנה, רונן חרזי), המסוק חיכה במרכז המגרש. ארבל קפץ לתוכו, המריא בסמוך למרפסת שהשקיפה על השער השמאלי, עשה שלום ועף לירושלים.

הוא הגיש את "הדקה ה-91", של טלעד. השידור עבר חלק, ובמסך החל להתנגן הסרט השני בסדרת אסקימו לימון, "יוצאים קבוע". ארבל החל לקפל את עצמו. הוציא את האוזניה, השיל את הז'קט. ואז נכנס העורך.

"ירו ברבין".

העורך הגיש לארבל דף נייר שהכיל כמה משפטים שלכולם היה קשה לעכל. ארבל לא היה צריך לעכל דבר - הוא רק היה צריך להישיר מבט למצלמה ולבשר למדינה שלמה שמישהו ירה בראש הממשלה שלה. "חזרתי והתיישבתי", ארבל משחזר, "לקח לי זמן, איזו דקה, להתעשת". מומו, בנצי ויודל'ה החזירו את השידור. עלה האות - מבזק.

"מהדורת החדשות בנווה אילן הסתיימה מזמן", ארבל מפרט, "וכולם פשוט הלכו הביתה. כל אחד לדרכו. ארהל'ה ברנע נשלח לכסות את העצרת. באולפן, במערכת, לא היה אף אחד". אז על ארבל הוטלה המשימה.

"לא חשבתי על שום דבר", הוא אומר. "חשבתי שיש ידיעה ואין מי שיודיע ואני צריך לקפוץ. עבורי, במובן מסוים, זה היה דז'ה-וו". ב-1967 ארבל עמד במצב די דומה. הוא ישב במערכת קול ישראל כשהעורכת דחפה לו נייר ליד. "רוץ למעלה, ותקריא את זה.

"וככה פתחתי את מלחמת ששת הימים".

בחזרה לנובמבר 95'. "הייתי קר לגמרי", הוא משחזר את 40 השניות הרעות. "רק אחרי זה התחלנו להתפרק. זה מסוג הדברים שאתה עושה באופן כמעט מכני. לא ידענו הכול. ידענו שהוא פצוע, ידענו שהוא באיכילוב, ידענו שהמצב קשה. לאחר שסיימתי להקריא, הפכתי לצופה פאסיבי".

ואיך זה הרגיש? "זה היה לילה כבד, כבד מאוד. לילה בלי שינה. מסוג הדברים שנחרתים בראש כמו אסון התאומים ורצח קנדי. רק שכאן זה היה הרבה יותר חריף, הרבה יותר דרמטי, הרבה יותר אסוני".

את המשחק ששידר כמה שעות לפני כן, את ה-2:2 בקרית אליעזר - ארבל לא זוכר כלל.

יצחק רבין משחק טניס, 1992. סער יעקוב, לשכת העיתונות הממשלתית
יצחק רבין משחק טניס, 1992/לשכת העיתונות הממשלתית, סער יעקוב

מדליית כסף: רבין, וינר, רמון וגוטמן - המשחק האחרון

בשבת בבוקר הוא היה משחק טניס ב"דן אכדיה". הוא וציונה לשם, אדריכלית, מול אישתו לאה ושותף נוסף. זוגות מעורבים. גברת רבין הרגישה שהיא מפסידה יותר מדי, ויום אחד פנתה למנהל המלון, רפי וינר, ששיחק במגרש הצמוד. לאה ביקשה שיחבור אליה, ויעזור לה להתמודד מול בעלה יצחק והחברה ציונה. וינר הסכים. בידיעת ההעברות היומית של וואלה הדבר לא פורסם, אבל לפי וינר, "זו היתה הפעם האחרונה שלאה הפסידה".

מאז, ובמשך עשר שנים - כולל ב-4 בנובמבר - זה היה הציוות. יצחק וציונה מול לאה ורפי. "הוא היה כל כך תחרותי", מספר וינר, כיום מנהל רשת המלונות "טמרס". "התחרות בין יצחק ללאה היתה עד הסוף, כל אחד מהם היה מוכן לתת הכול. ברגעי מחלוקת לאה היתה צועקת 'הכדור בחוץ', ויצחק היה צועק 'הכדור בפנים', והיא 'בחוץ' והוא 'בפנים' והיא 'בחוץ' והוא 'בפנים'. ואז יצחק היה פונה אליי, 'רפי, איפה הכדור היה?'. ומה אני צריך להגיד - שראש הממשלה משקר? שראש הממשלה לא רואה טוב?".

"כשהוא היה נותן כדור מסובב", ממשיך וינר, "לאה היתה עוצרת ואומרת לו 'יצחק, אתה שפל'. והוא היה עונה: 'לאה, אל תחנכי אותי'".

לאחר שרבין הפך לראש ממשלה, בגלל אילוצי התפקיד, הזוגות המעורבים נטשו את "דן אכדיה" ועברו לשחק בקאנטרי שליד ביתו של רבין בצפון תל אביב. הם כמעט ולא פספסו שבת של טניס. "הפעמים היחידות בהן לא שיחקנו היו מתחילות בשיחת טלפון מהמזכירה, לפנות בוקר", מספר רפי. "היא היתה אומרת שראש הממשלה לא יגיע, ואני ידעתי שקרה אסון - רק לא ידעתי מה. ואז, במוצאי שבת, הייתי מגלה. פעם אחת זה היה בגלל בלגן בלבנון ובפעם השנייה בגלל התרסקות המסוק של האלוף תמרי. אלו היו שתי הפעמים בהן רבין לא הגיע".

והיתה פעם אחת שוינר בעצמו ביקש שחרור. "אדוני ראש הממשלה", פנה אליו וינר ("כי לא יכולתי לקרוא לו יצחק"). "בשבוע הבא לא אוכל לשחק".

"למה?".

"כי אני נוסע לחו"ל".

"איפה תהיה?".

"בכנס הארגונים היהודיים בדנבר, קולורדו".

"ומי אתה חושב הולך להיות הנואם הראשי שם, אם לא אני?".

וינר נדהם.

"תביא רקטה", רבין אמר. "אולי נשחק".

וינר חשב שראש הממשלה מתבדח, אבל הוסיף מחבט למזוודה וטס. לאחר הנאום של רבין בדנבר, קולורדו, איש הביטחון שלו התקרב לעבר וינר והגיש לו פתק. 'אם גם לך משעמם, בוא נלך לשחק', היה כתוב שם.

"אז יצאנו ושיחקנו טניס במלון שלו בדנבר", משחזר וינר.

ב-4 בנובמבר, כרגיל, הם שיחקו בקאנטרי שברמת אביב. לאחר המשחק, כרגיל, הם ישבו לקפה. במהלך הדרינק רבין עבר כעשר פעמים על הנאום אותו יקריא באותו ערב. "נפרדנו ב-11", נזכר וינר.

לתמיד.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
"רבין לא היה אוהד שרוף, אבל באופן טבעי התחבר להפועל". רמון/מערכת וואלה, צילום מסך

אחר הצהריים חיים רמון הגיע לפגישה בביתו של רבין, ברחוב הרב אשי שבנווה אביבים. השניים התכנסו בחדר העבודה, ובמקביל, וכמובן שברקע, הטלוויזיה שידרה את הפועל תל אביב נגד בית שאן. הנכד של רבין, יונתן בן ארצי, סיפר בשבוע שעבר לאביעד פוהורילס במסגרת כתבה ב-nrg, שלאה קנתה ליצחק טלוויזיה גדולה של סוני. "איתה יוכל להתפנק ולראות כדורגל". הטלוויזיה וכל חפצי חדר העבודה, כך נכתב, הועברו למרכז יצחק רבין, והמסך משדר ללא הפסקה את ה-0:0 המשמים שבין הפועל תל אביב לבית שאן.

הפרט המעניין היחיד מאותו משחק הוא שבדקה ה-72 נכנס רונן גבאי במדי הפועל תל אביב, ובדקה ה-73 נכנס ג'קי סורג'ון במדי בית שאן, ובדקה ה-74 הורחק גבאי לאחר שהכשיל את סורג'ון. "באנו במטרה להוציא תיקו והצלחנו", אמר למעריב מאמנה הצעיר של בית שאן, אלי גוטמן. "זה היה משחק טקטי נבון".

רבין חיבב את הפועל תל אביב. "לא אוהד שרוף, אבל באופן טבעי, מתנועת העבודה, זה התחבר", מבהיר חיים רמון, אז יו"ר ההסתדרות. רמון היה אז צעיר ובעיצומה של קריירה פוליטית מבטיחה, ורבין אהב אותו מאוד. "הוא היה הרבה יותר מראש ממשלה עבורי", רמון משתף. "היה בינינו פער של 30 שנה, היינו ביחסים ממש קרובים ואישיים. בשבילי זה היה אבדן של אבא לא-פיזיולוגי. אבא פוליטי".

הם נפגשו לשיחה "חשובה מאוד", בה, לפי ההערכות, ביקש רבין מרמון שיחזור למפלגה. "ראינו את המשחק, ואחר כך דיברנו על הרבה דברים", מוסיף יו"ר ההסתדרות דאז. "וזה היה הדבר האחרון שהוא עשה בחייו".

"אני לא זוכר את המשחק, אבל זוכר שלא ניצחנו", רמון אומר. "הראש של רבין היה בעצרת, כך שמבחינתו היו דברים קצת יותר חשובים מהפועל תל אביב נגד בית שאן. מבחינתו", הוא צוחק, "לא מבחינתי. אני זוכר כל שנייה מאותו ערב", רמון מקנח. "איפה הייתי ומה עשיתי. הייתי גם בבית החולים. הסתובבתי סהרורי במשך ימים". בשלב זה הוא מדבר חלש ולאט, והקצב מסגיר את המועקה.

"זה היה מהימים הקשים בחיי".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
אין תמונה/מערכת וואלה, צילום מסך

מדליית ארד: האפודה הראשונה של ניר דוידוביץ'

שמונה משחקים התקיימו באותה שבת, והמרכזי היה מכבי חיפה נגד בית"ר. באירוניה מצמררת, גם המשחק המרכזי הקרוב יפגיש בין חיפה לבית"ר, ושוב הירוקים יהיו אמונים על האירוח. אז זה נגמר ב-2:2, ואוחנה היה שמח מהתיקו, ובחיפה קצת פחות. בלבול זוכר שחזר מאוכזב. אבל זה היה עוד כלום לעומת הלילה שעמד לפניו. "כל הרגשות והכאבים מהמשחק נעלמו", הוא אומר, "והציפה אותי תחושה של חוסר אונים".

בנאדו עבר לבית"ר - לקדנציה ראשונה מתוך שתיים - והתרגש כרגיל לשוב לקרית אליעזר. הוא גר בראשון לציון באותה תקופה, כי רונן חרזי אמר לו 'אל תגור בירושלים'. את אותו ערב עשה אריק בחיפה. "זה היה שוק טוטאלי", הוא אומר כשנזכר בהודעה של ארבל. "מזעזע, קשה לעיכול. ואז, כשהודיעו שהוא מת… הלם. הלם בבית. אני זוכר את הישיבה בספה. היה קשה לזוז".

חזן, שאיבוד כדור שלו הוביל לגול הראשון של בית"ר, אפילו לא זכר את התוצאה במשחק. הטראומה הדחיקה. "הכול נמחק לחלוטין", הוא אומר. "אני יכול להגיד לך בדיוק איך הרגשתי - זו תחושה שלא תעזוב אותי לעולם. הרגשתי קור מקפיא בכל הגוף. כאילו מישהו הזריק לי קרח לתוך הגוף, במהירות מטורפת. קיפאון והלם ואני לא מעכל את מה שאני שומע - יהודי רצח ראש ממשלה? בלתי נתפש".

הוא ישב עם אישתו בסלון, וחבר חיפאי הגיע לבקר. חזן לא נתן לו ללכת. "אתה לא זז לשום מקום. תישאר איתי", ביקש. "פחדתי", הוא מודה, "לא ידענו מה קורה. נכנסתי לחרדה מסוימת, חשבתי שזה יכול גם להגיע למלחמת אזרחים. כשהודיעו שהוא מת, הרגשתי משותק. לא הצבעתי לו, אבל זה לא עניין אותי. רצחו את ראש הממשלה שלי". למחרת, זוכר חזן, אימון מכבי חיפה בוטל. הוא נסע לבית הוריו באשדוד. "לא יכולתי להישאר בחיפה אפילו רגע אחד", הוא נזכר. הוא דיבר בטלפון עם החברים הקרובים רוני לוי, רפי כהן, אלון חרזי. אף אחד לא האמין.

ובין כל השחקנים מאותו משחק מרכזי, יש אחד שלא ישכח את הערב ההוא בקרית אליעזר, ולא בגלל מה שקרה לאחר מכן בכיכר מלכי ישראל.

ניר דוידוביץ' שוער מכבי חיפה במשחק הפרישה. אדריאן הרבשטיין
"עשיתי מאז לא מעט דברים יפים?. דוידוביץ' במשחק הפרישה, 17 שנים אחרי/אדריאן הרבשטיין

בבוקר אותה שבת ניגש גיורא שפיגל לניר דוידוביץ' בן ה-18, והודיע לו שהוא פותח בהרכב. לראשונה אי פעם. וכך, הקריירה של השוער הכי מעוטר בישראל החלה זמן קצר לפני סופו של ראש הממשלה. "התרגשתי מאוד, כי זו גם היתה בית"ר", דוידוביץ' אומר. "משחק מרכזי, איצטדיון מפוצץ, ואתה יודע שכולם רואים בטלוויזיה. אוחנה וחרזי בחוד - כוכבים גדולים. באחת הפעמים שעליתי לכדור גובה מול אוחנה, נפלתי על הדשא. ואוחנה ניגש אליי ואמר 'ילד - קום, קום', במן זלזול של ותיקים".

זו היתה הופעה סבירה של דוידוביץ', בטח לבכורה, והוא קיבל 6 בעיתון. "אמנם היה לי חלק בשער הראשון, אבל הצלתי כמה כדורים יפים, במיוחד בדקה ה-87, באחד על אחד מול אמסלם". ראיתם שיש מישהו שזוכר את המשחק הזה?

לאחר מכן חזר דוידוביץ' לספסל. "כנראה גיורא רק רצה לזעזע קצת את רפי כהן באותה שבת", הוא אומר. חלפו ארבעה חודשים עד להופעת הליגה הבאה של השוער הצעיר, ובעונה שלאחר מכן הוא תפס את הכפפות באופן סופי. "בערב ההוא הפכתי להיות מוכר בכל מקום במדינה", הוא אומר. "כחייל, זה שינה לי את החיים. פתאום כולם בבסיס מדברים איתי, ברחוב כולם עוצרים". באותו לילה התיישב מול הטלוויזיה, וכמובן חזה בארבל. "חיכיתי כדי לראות את עצמי, אבל מה לעשות, הופעת הבכורה טיפה התקלקלה. עזוב אותך מכדורגל, זה היה עצב בלתי רגיל. הכול זז הצדה, והמשחק שלי הפך למשני בהחלט. לשמחתי, עשיתי מאז לא מעט דברים יפים".

אפליקציית הספורט שתסדר אתכם בחיים

מכבי תל אביב מנצחת את הפועל באר שבע, מתוך עיתון מעריב - השבת האחרונה של יצחק רבין. עיתון מעריב, צילום מסך
מכבי תל אביב מנצחת את הפועל באר שבע, מתוך עיתון מעריב - השבת האחרונה של יצחק רבין/צילום מסך, עיתון מעריב

מכבי חיפה סיימה את העונה ההיא במקום השני. בית"ר במקום השלישי. ומכבי תל אביב, שניצחה בווסרמיל באותו ערב (שני בישולים של נמני, מהספסל), זכתה באליפות. בית"ר תל אביב ומכבי יפו ירדו.

ונסיים בסיפור ברנז'אי מאותה שבת: שעת לילה באחת ממערכות העיתונים, ועל מסכי המחשבים הופיע הכיתוב "היו יריות בכיכר". כל עיתונאי מדור הספורט התקבצו מול הטלוויזיה. הנה ההודעה, והנה הבשורה המרה של איתן הבר וכולם היו מפורקים. ואחד העיתונאים עם המבט לתוך המסך והאצבעות מחייגות בטלפון, במקביל.

הוא התקשר ליו"ר בני יהודה, שהפסידה באותו ערב למכבי יפו.

"תגיד, גד - יש משהו חדש?".

  • עוד באותו נושא:
  • יצחק רבין

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully