פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        טבעת ניסויים: ההימורים לקראת פתיחת עונת 2015/16 ב-NBA

        האלופה שבדרך, הקבוצה שתסתפק בסגנות, ה-MVP, רוקי העונה, שחקן ההגנה, המאמן, השחקן השישי והאיש שיאכזב את כולם. כותבי מדור ה-NBA נותנים את ההימורים שלכם לקראת העונה שבפתח

        טבעת ניסויים: ההימורים לקראת פתיחת עונת 2015/16 ב-NBA

        בווידאו: ההסתבכות של למאר אודום

        מי תזכה באליפות?

        אסף רביץ: קליבלנד. חשבון פשוט: יש כרגע שש קונטנדריות אמיתיות וחמש מהן נמצאות במערב, קליבלנד היא הימור מתבקש מבחינה סטטיסטית. מוקדם מאוד לנסות להכריע מי מהשש הכי טובה וגם ככה לפציעות יהיה משקל משמעותי בכך, אך אין סיבה להניח שבהכרח תהיה קבוצה טובה יותר מהחבורה של דיוויד בלאט. הקבוצה הזאת בסגל מלא הייתה הטובה בליגה בחצי השני של העונה שעברה, יש לה פוטנציאל התקפי והגנתי, יש לה עומק ויש לה לברון.

        אורן לוי: גולדן סטייט. יש לא מעט טוענות לכתר השנה, רובן המכריע במערב. אך המחשבה שגולדן סטייט נכנסת לעונה הזו כפחות מהפייבוריטית הבלעדית לתואר אבסורדית בעיני. אחרי עונה היסטורית, ופלייאוף שבו הם חזרו פעמיים מפיגור 2:1 בסדרה כדי לנצח באופן משכנע, מה עוד אפשר לבקש מהלוחמים? כל הסגל חוזר, למעט דייויד לי, ולפחות חלק מהגרעין הצעיר אמור לעשות צעד נוסף קדימה. אחרי עונה רגילה חלומית ופלייאוף פחות דומיננטי, אני מנחש שהיוצרות יתחלפו, ואחרי עונה שבה יורידו את הרגל מהגז הם יתנו פלייאוף שיזכיר לנו מה שכבר היינו אמורים לדעת.

        שגיא רפאל: גולדן סטייט. בתחילה עוד היו לי ספקות אם לשחקנים של הווריירס יש את המוטיבציה לספק עוד עונה גדולה, אולם לאחר ההערות של דוק ריברס נראה שהם שוב בדיוק במקום שבו הם אוהבים, האנדרדוגים. ככל שיותר אנשים ידברו על כך שהיה להם מזל בעונה שעברה, לווריירס יהיה יותר להוכיח, וכך האופי של השחקנים יבוא לידי ביטוי בצורה טובה יותר. אין ספק שצמרת המערב תהיה צפופה יותר, אבל הווריירס באים עם גיבנת, כמו שהם אוהבים. כל משחק נגד אוקלהומה סיטי, סן אנטוניו או לוס אנג'לס קליפרס הולך להיות מלחמה. הסגל נשמר, הכוכבים עדיין צעירים, ולחלקם יש עדיין מקום להשתפר. הווריירס שוב ילכו עד הסוף.

        שחקני גולדן סטייט מרימים את גביע האליפות של ה-NBA (AP)
        התמונות יחזרו על עצמן? שחקני גולדן סטייט חוגגים (צילום: AP)

        מי תהיה סגנית האלופה?

        אסף רביץ: OKC. אם נדמיין עולם בו כולם בריאים ובכושר וצריך להחליט למי במערב יש את הפוטנציאל הכי גבוה, אני מהמר על הפוטנציאל של קווין דוראנט וראסל ווסטברוק. יש להם מאמן חדש שעושה רושם ראשוני מוצלח, יש לצידם את סרג' איבקה שהוא עדיין אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, יש להם צוות מסייע שיספק הגנה, שלשות ונקודות מהספסל. קיימים סימני שאלה, אך כאלה יש גם אצל כל היריבות הפוטנציאליות.

        אורן לוי: קליבלנד. אין חדש תחת השמש. אין באופק קבוצה שתמנע מהקאבס את הסיכוי להתנקם באלופה המכהנת, אך קשה לי לראות אותם מצליחים. פציעות ימשיכו לשחק תפקיד בקבוצה עם אירווינג, לאב, ורז'או והספסל הוותיק, ואני מאמין שהחיבור של בלאט עם ג'יימס קריטי להצלחת הקבוצה, והוא לא טוב. כך או כך, מה שיש להם יספיק כדי לקחת את המזרח.

        שגיא רפאל: שיקגו בולס. כבר במשחקי ההכנה ההתקפה של הבולס נראית הרבה יותר טובה. יש המון חופש פעולה לשחקנים, הרבה תנועה, הרבה חסימות והרבה מרווחים לחודרים של הקבוצה. נראה שהויברג יודע להשתמש בעומק של הסגל בצורה טובה יותר והוא מוציא ממקדרמוט, סנל, מירוטיץ' יותר ממה שת'יבודו הצליח להוציא. פורטיס נראה מצויין ועם גאסול, נואה, גיבסון, מירוטיץ' ופורטיס לבולס יש כלים לעשות טרייד ולהתחזק עוד במהלך העונה. את מחנה האימונים הם עשו בלי דרק רוז ומייק דאנליבי שאמורים לפתוח בחמישיה. הויברג ישמור על ההגנה של ת'יבודו אבל עם התקפה חדשה, הבולס יהיו טובים יותר, והפעם בהתמודדות עם לברון גם יעברו אותו.

        דיוויד בלאט לברון ג'יימס גמר NBA קליבלנד נגד גולדן סטייט (GettyImages)
        היחסים ביניהם קריטיים להצלחה של קליבלנד. לברון ובלאט (צילום: AP)

        מי יזכה ב-MVP?

        אסף רביץ: אנתוני דיוויס. בדרך כלל זוכה בתואר שחקן מאחת הקבוצות הטובות בליגה, אבל דיוויס הוא ההגדרה של היוצא מן הכלל. אם בעונה שעברה הוא הוביל את ניו אורלינס החבולה ל-45 נצחונות, לא מופרך להאמין שעם מעט יותר בריאות הפליקנס יכולים לעבור את ה-50 ולהיאבק על מקום 6-7 במערב. דיוויס צפוי להוסיף שלשות לרפרטואר שלו, השיטה של אלווין ג'נטרי תשתמש בו נכון יותר ומאוד יכול להיות שמדד היעילות שלו יגיע לגבהים היסטוריים חדשים.

        אורן לוי: קווין דוראנט. התואר נמצא בצומת דרכים מסקרן, ועם לא מעט כיוונים אפשריים, תרשו לי לעשות פרסה. העתיד של הת'אנדר כפרנצ'ייז מונח על הכף העונה עם תום החוזה של הסופרסטאר בקיץ. ה-MVP של עונת 2013/14 ישתמש בפציעות של העונה שעברה כדלק, ויגיע לקמפיין 2015/16 עם משהו להוכיח. כולנו שמענו בינתיים שצריך לפחד מבעיות ברגליים של אנשים מעל 2.10 מ', ובלי להפריך את החשש, זו אינה אלא דרך זולה לשים את דורנאט באותה סירה עם סנטרים גמלוניים שהגוף שלהם היה כבד מדי עבורם. אני מנחש שדוראנט יחזור לעצמו, ושאר הליגה תאלץ לתפוס מחסה. לברון כבר לא מהווה איום בעיני, כנראה מבחירה, קרי יצטרך להמציא טריק חדש, והשאר טובים פחות (או משחקים בניו-אורלינס).

        שגיא רפאל: העונה של קליבלנד אמורה להתחיל כשהיא יותר מתואמת, אבל אני בספק אם היא תסיים את העונה הסדירה במקום הראשון במזרח, מה שיפגע במועמדות לברון. דוראנט יפסיד כמה משחקים וינוח באחרים. מי שירצה להוכיח את עצמו באוקלהומה סיטי הוא ראסל ווסטברוק. אם הת'אנדר יסיימו בצמרת, וראסל ייתן מספרים קרובים למה שנתן בעונה שעברה, הוא כנראה יהיה ה-MVP. לקרי יהיה מאוד קשה לשחזר ולהשיג ריפיט. הארדן ישחזר את היכולת, אבל נראה שיוסטון יתקשו לסיים במקום השני במערב. דייויס יהיה מועמד, אבל אני לא רואה את ניו אורלינס מסיימת בטופ 4. אני הולך עם ראסל.

        ראסל ווסטברוק, אוקלהומה סיטי ת'אנדר (AP)
        חובת הוכחה. ווסטברוק (צילום: AP)

        רוקי העונה

        אסף רביץ: קארל אנתוני טאונס. לא מעט שחקנים מהמחזור הטרי צפויים לקבל דקות משמעותיות, טאונס נראה הבשל מכולם. למרות שנבחר ראשון, נדמה שטאונס מצליח להיות אנדרייטד, הפוטנציאל שלו להיות סנטר איכותי בשני הצדדים לא מודגש מספיק. אין הרבה שחקנים בליגה שמשלבים קליעה מבחוץ והגנה על הטבעת, טאונס מוסיף לכך פוטנציאל למשחק פוסט איכותי וניצנים של יכולת מסירה. שווה לעקוב אחרי ההתפתחות שלו.

        אורן לוי: עמנואל מודיאיי. כבר בליגת הקיץ הרכז שנבחר שביעי בדראפט גרם לשישה ג'נרל מנג'רים להזיע באי נוחות. רכז העתיד של הנאגטס הפתיע רבים עם ראיית המשחק שהוא מפגין, והיכולת שלו להגיע לטבעת ברמות האלה מעודדת ביותר. אחרי שנת השתפשפות בסין, מודיאיי מגיע בשל לסיטואציה מושלמת עבורו בדנבר. יש לו את הנתונים הפיזיים ואת מוסר העבודה הנחוצים כדי לתרגם את הכישרון שלו להצלחה בטווח הרחוק, ולתואר רוקי העונה בטווח הקרוב. הקליעה עוד לא שם, והיעילות לא תהיה בשמיים – זה לא חשוב לתואר הזה. בתור מנהל מועדון המעריצים של סטנלי ג'ונסון בארץ, הייתי רוצה להפנות את תשומת לבכם לפורוורד מדטרויט, שהרים הרבה גבות בליגת הקיץ ובפרי-סיזן, לא רק את שלי.

        שגיא רפאל: עמנואל מודיאיי. שלושה רוקיז מרשימים מאוד במשחקי ההכנה - בובי פורטיס משיקגו, קארל אנתוני-טאונס ממינסוטה ועמנואל מודיאיי מדנבר. נראה שמדובר במחזור מצויין שישאיר חותם על הליגה כבר בעונה הקרובה. הבעיה של פורטיס היא שהוא תקוע בקו קדמי סופר עמוס. לאנתוני-טאונס יש בעיה דומה. למודיאיי אין את הבעיות האלה. הוא רכז העתיד וההווה של דנבר. ג'אמיר נלסון שם, אבל לא אמור לגנוב לו דקות. בנוסף יש לו את היתרון המובנה של רכזים – הכדור יהיה אצלו ביד רוב הזמן. השניים האחרים תלויים מאוד בגארדים שימסרו להם את הכדור בסיטואציה נוחה.

        עמנואל מודיאיי (GettyImages)
        סיטואציה מושלמת. מודיאיי (צילום: AP)

        השחקן המשתפר של העונה

        אסף רביץ: בראדלי ביל. השוטינג גארד של וושינגטון יותר טוב ויותר מוכשר מהמספרים שהוא מספק עד כה, התחושה איתו היא שבסופו של דבר הכל יתחבר, הוא יישאר בריא עונה שלמה ויפרוץ. אולי השנה זה יקרה. יש הרבה מאוד שחקנים שיקבלו הרבה יותר דקות בסיטואציה חדשה (כל החמישייה של פורטלנד, למשל), אבל אם מחפשים שחקן בקבוצה גדולה שיישאר באותה סיטואציה ויבצע קפיצת מדרגה משחקן טוב לאולסטאר ביל הוא מועמד מוביל.

        אורן לוי: סי ג'יי מקולום. דמיאן לילארד אולי יראה את ממוצע הנקודות שלו מזנק צפונה מ-24, אבל ידידו החדש לקו האחורי הוא הבחירה שלי. בואו נשים רגע את ההגנה בצד – מסתמן שגם הבלייזרס יאמצו את הגישה הזו – ונתמקד בכישרון ההתקפי של מקולום בן ה-24. אחרי שהופשטה ממרבית נכסיה, פורטלנד נואשת לקבל 28-34 דקות איכותיות ממקולום כל ערב, וההתקפה שלה צמאה לכל דברים שהגארד מסוגל לעשות עם הכדור בידיו. הוא עשוי לראות זמן גם כרכז, כשלילארד על הספסל או אפילו כשהשניים על הפרקט. אחרי שתי עונות בהן הבשיל בסבלנות לקראת תפקיד ברוטציה, וסדרה מול ממפיס שבה היה נקודת האור היחידה, צפו לעונה גדולה ממקולום.

        שגיא רפאל: אם מדברים על הייפ, המועמד הבולט הוא סי ג'יי מקולום. לאור המהפך שעבר על הקבוצה (הפכה לפח), מקולום צפוי לקבל המון דקות וכמה זריקות שרק ירצה לקחת. מועמד נוסף הוא מרכוס מוריס שעבר לדטרויט ויראה הרבה דקות ב-3 וב-4. אבל יש גם שחקנים אחרים: ג'ון ג'נקינס יפתח את העונה כגארד הפותח של דאלאס, עד שמת'יוז יחזור והפציץ במשחקי ההכנה. ג'נקינס התייבש על הספסל של ההוקס שלוש עונות. דרק וויליאמס נראה מחובר יותר לכדורסל בניו יורק ממה שהיה בסקרמנטו. למרות שכמעט בלתי אפשרי לנבא את הזוכה בקטגוריה זו, ההימור שלי הוא דרק וויליאמס, שיהפוך בניו יורק לשחקן משמעותי יותר.

        גארד פורטלנד טרייל בלייזרס סי ג'יי מקולום (AP)
        הבשיל בסבלנות. סי ג'יי מקולום (צילום: AP)

        השחקן המאכזב של העונה

        אסף רביץ: גוראן דראגיץ'. משהו לא עובד בשילוב בין דראגיץ' לוייד. למרות ששניהם שיחקו בהצלחה לצד מובילי כדור דומיננטיים, כשהם ביחד הם נראים מאוד לא מסונכרנים. מיאמי זאת עדיין הקבוצה של וויד, ואם הרכז הסלובני לא יסתדר עם בעל הבית תהיה בעיה גדולה לאריק ספולסטרה. דראגיץ' חתם בקיץ על חוזה של 90 מיליון דולר ל-5 שנים, יכול להיות שמהר מהצפוי יתחילו לעלות תהיות אם המוניטין שהביא לו את החוזה הזה לא נוצר בעונה חד פעמית שהוא לא יוכל לשחזר.

        אורן לוי: טוני פארקר. הרכז הצרפתי נכנס לעונה אחרי אליפות אירופה מדאיגה ביותר. בגיל 33, פרקר לא שיחק מעל 68 משחקים מאז עונת 2010/11. נכון שהשיטה של הספרס בנויה כדי לשמור על כוכביה, אך הרכז שכל כך תלוי בזריזות שלו נראה רחוק משיאו, וזו עלולה להיות העונה שבה כבר אי אפשר להסתיר את הסוד. שימו לב גם לחסן ווייטסייד המוכשר, יש בו משהו מטריד.

        שגיא רפאל: המועמד הראשי בעיני הוא ברוק לופז. הסנטר של ברוקלין נטס קיבל חוזה בסך 60 מיליון דולר לשלוש עונות. לופז הוא סנטר התקפי נפלא, אבל יש לו שתי בעיות : 1. רכות הגנתית שבאה לידי ביטוי במספרי ריבאונד נמוכים. 2. בעיות רגליים חוזרות ונשנות. בעונה האחרונה הוא רשם את מספרי הריבאונד הטובים בשש העונות האחרונות והוא שיחק 72 משחקים. זו הייתה עונת חוזה. עכשיו מגיעה העונה שאחרי ואיתה העייפות מכל המאמץ שעונת חוזה כרוכה בו. לופז יסתפק בפחות מ-60 משחקים והרבה עליות וירידות ביכולות.

        שחקן נבחרת צרפת טוני פארקר מאוכזב (רויטרס)
        רחוק משיאו. פארקר (צילום: AP)

        מאמן העונה

        אסף רביץ: גרג פופוביץ'. בשלב הזה, העיתונאים שבוחרים את התארים רק מחפשים הזדמנויות להוסיף כמה תארים למאמן הטוב בעולם, עונה שתתקרב ל-60 נצחונות מצד הספרס תאפשר זאת להם. תמיד יש אופציה של קבוצה מפתיעה ומאמונת היטב שתיתן את התואר למישהו כמו בראד סטיבנס או קווין סניידר, אבל התחושה שלי היא שהשנה פופ יקבל את הכבוד פעם נוספת.

        אורן לוי: קווין סניידר. אחרי סיום עונה מהסרטים, סניידר נכנס לתודעה. הג'אז מצפים להיאבק על הפלייאוף למרות שהם חסרים אולסטאר, מי שיקלע, או מי שימסור למי שיקלע. האפקט של סניידר ניכר הרבה יותר מאשר זה של מאמנים אחרים, ועונה נוספת שבה הג'אז יתעלו מעל הציפיות עשויה לתגמל אותו בפרס החמקמק.

        שגיא רפאל: המועמדים שלי הם סטיב קר, פרד הויברג, בראד סטיבנס ודוק ריברס. אם הווריירס יעברו את ה-60 ניצחונות, סטיב קר כנראה יזכה, גם כפיצוי על עונה שעברה. הויברג וריברס צריכים לזכות באיזורים שלהם בשביל התואר. סטיבנס לא תלוי בעצמו, כי לא נראה שבוסטון תתמודד בצמרת הגבוהה. ההימור שלי הוא על סטיב קר. אם הווריירס ימשיכו לעונה טובה נוספת, קשה יהיה לעיתונאים להתעלם ממה שקרה בעונה שעברה, והחיבור של שתי העונות יוביל לזכייה של קר.

        מאמן סן אנטוניו ספרס גרג פופוביץ' (AP)
        שוב הוא? פופוביץ' (צילום: AP)

        השחקן השישי של העונה

        אסף רביץ: איזיאה תומאס. כנראה הבחירה הקלה ביותר. לו וויליאמס עזב את טורונטו למחוזות של אי רלוונטיות, ג'מאל קרופורד יחלק דקות וזריקות עם ספסל עמוס. אלה היו שלושת הגדולים בקטגוריה הזאת בעונה שעברה, מתוכם רק איזיאה נשאר בסיטואציה אידיאלית לזכייה בתואר. מאוד יכול להיות שאיזיאה היה זוכה בעונה שעברה אם היה משחק את כולה בבוסטון, השנה זה מה שיקרה, ואם ישמור על מאזן של כ-19 נקודות ו-5.5 אסיסטים למשחק קשה לראות מי ייתן לו פייט.

        אורן לוי: ריאן אנדרסון. הגעתו של ג'נטרי, בצירוף עם הפציעות הבלתי נגמרות, יסדרו לאנדרסון תפקיד קריטי בהתקפה. הסטרץ'-4 הראה בפרי-סיזן שהידית במקום, והוא נראה מוכן לעונת קאמבק מרשימה מהספסל של הפליקנס. הציוות שלו עם אנתוני דייויס המפלצתי הופך את ההתקפה של ניו-אורלינס לאימתנית כמעט בלי קשר למי נמצא איתם על הפרקט, וזה חשוב, בהתחשב בסגל המדולל סביבם.

        שגיא רפאל: העונה יש שניים שיצטרפו למועמדים הקבועים לו וויליאמס וג'מאל קרופורד. אחד סקורר ותיק שיורד לספסל, קווין מרטין ממינסוטה. השני כוכב עולה שכרגע עדיין שחקן ספסל, והוא רודני הוד מיוטה. אם אייזיאה תומאס ימשיך לעלות מהספסל בבוסטון גם הוא במועמדים. קרופורד עם ספסל עמוס בלוס אנג'לס, ולו וויליאמס לא יזכה פעמיים ברציפות. תומאס ומרטין תלויים בקבוצות שלהם שכנראה לא יגיעו רחוק בסגל הנוכחי. נהמר על הוד ביוטה, קבוצה שאמורה להגיע לפלייאוף. קבוצת הגנה מעולה, כשהוד יוסיף לה ניצוץ התקפי מהספסל. נקווה שלא יהיה טוב מדי ויוכנס לחמישיה.

        ג'יי אר סמית' שחקן קליבלנד (שמאל) מול אייזאה תומאס שחקן בוסטון (AP)
        מי מסוגל לתת לו פייט? איזיאה תומאס (צילום: AP)

        שחקן ההגנה של העונה

        אסף רביץ: רודי גובר. אני מאמין בהגנה של יוטה, מאמין שהיא תתקרב לשמור על הרמה של החצי השני של העונה שעברה ותהיה הטובה בליגה. במקרה כזה, הזרקור יופנה כלפיי הפרנץ' ריג'קשן. גובר הוא מכונת ההגנה המושלמת, כיסוי הצבע שלו נדיר והוא נייד מספיק כדי לרדוף קצת אחרי שחקני חוץ במידת הצורך. יכול להיות שבקטגוריה הזאת נהיה עדים השנה להשתלטות עוינת שתימשך כמה שנים טובות.

        אורן לוי: דריימונד גרין. האלוף הטרי ישחק על הקלף החזק של "שדדו אותי בעונה שעברה", וזה עשוי להספיק. הגיוון ההגנתי של גרין הוא לא פחות ממדהים, והוא פותח לגולדן סטייט אפשרויות קטלניות שהופכות את הקבוצה למה שהיא. כעת, כשהגדולה שלו בצד הזה כבר ידועה ברבים, אני מנחש שגרין ינצח את רודי גובר ויזכה בתואר.

        שגיא רפאל: הסטייפל טאוור, המוכר גם כרודי גובר, נכנס לעונה מלאה ביוטה, ויהיה הסנטר הפותח מהרגע הראשון. היכולת שלו להגן על הטבעת ולחסום פשוט תשאיר אבק לכל האחרים במאבק על התואר. קוואי לאונרד ימשיך להיות השומר האישי הכי טוב בליגה, ודריימונד גרין ימשיך להיות השומר האיזורי הכי טוב ב-NBA. זה לא יעזור להם להיאבק בחסימות של גובר, ובאחוזי הסיום הנמוכים ליד הטבעת כשהוא משחק, שיכריעו את המאבק בקטגוריה הזו.

        סנטר יוטה ג'אז רודי גובר (AP)
        מפלצת. גובר (צילום: AP)