בינינו, משחקי קדם העונה של ה-NBA הם לא משהו שצריך להתעכב עליו יותר מדי. זו בעיקר הזדמנות לקבוצות לבצע ניסוי וטעייה, כך שלא צריך להתלהב יותר מדי מיכולת הקליעה של ג'ון ג'נקינס, או מההשתלבות המהירה של דרק וויליאמס בניו יורק, או מהמיני-לינסניטי של ג'רמי לין בשארלוט. לרוב יכולת טובה בפרי סיזן היא פשוט יכולת טובה בפרי סיזן, והיא לא מתורגמת להצלחה אמיתית בליגה.
עם זאת, עדיין מי שחופר מתחת לפני השטח של משחקי קדם העונה יכול לזהות מגמות מעניינות ונרטיבים ששווה מאוד להמשיך לעקוב אחריהם גם במהלך העונה הרגילה. בפרי סיזן האחרון היו לא מעט כאלו, אבל אני בחרתי להתמקד בארבעה שחקנים מרכזיים שמייצגים את הנרטיבים הללו, שחקנים שכדאי להסתכל עליהם בזכוכית מגדלת בעונה הקרובה.
קלינט קאפלה (יוסטון רוקטס)
בשנים האחרונות, במיוחד אחרי האליפות של סן אנטוניו ב-2014, קדחת הספרס החלה לפשוט בליגה. כל קבוצה סיפרה כמה היא רוצה לשחק כמו הספרס, כולם רצו את המאמנים של הספרס, את המנהלים של הספרס. כולם רצו לשחק את הכדורסל התנועתי, חסר האנוכיות והאינטליגנטי של גרג פופוביץ'.
יש קבוצות שניסו ואף אפשר להגיד שהצליחו במידה מסוימת לעשות זאת, כמו אטלנטה, ויש קבוצות שלקחו את הכדורסל הזה לספירה אחרת, כמו גולדן סטייט, אבל באופן כללי, להגיד שאתה רוצה לשחק כמו הספרס זה הרבה יותר קל מאשר באמת לשחק כמו הספרס. בשביל לשחק בסגנון הייחודי של הטקסנים יש צורך בשחקנים ייחודיים, שמשלבים בין ורסטיליות, יכולת מסירה, הבנת משחק וקליעה. הסגנון של הספרס הוא כמעט חד-פעמי, כמו שסגנון הטיקי-טאקה של ברצלונה הוא חד-פעמי.
מה שמעניין הוא שלצד הספרס, ממש קרוב, צמחה קבוצה עם סגנון הרבה יותר ישים, שהרבה יותר קבוצות יכולות לאמץ. הסגנון של יוסטון, שכולל ריצה אינסופית, אתלטיות בכל עמדה ושלשות לכל דורש, הוא הסגנון שצריך לסחוף את הליגה. כמובן שלרוקטס יש יתרון מובהק בדמות ג'יימס הארדן, אבל אין ספק שגם בלעדיו, מדובר בשיטה שפשוט עובדת. כשיש לך הגנה אתלטית ומשחק ריצה שמתיש את היריבה, אין לך צורך בשחקנים אינטליגנטיים או ורסטיליות בכל עמדה כמו שיש לספרס. לעזאזל, אפילו ג'וש סמית' נראה טוב בשיטה הזו.
השחקן הבא בתור שכנראה יצא מהמעבדה של דריל מורי הוא קלינט קאפלה השווייצרי. מדובר בשחקן די מוגבל, שזכור בעיקר בזכות ה-4 מ-23 מהעונשין שלו בעונה שעברה ואני בספק גדול אם הוא יודע להקפיץ, אבל בשיטה של יוסטון, בה הוא נדרש רק לקחת ריבאונדים ולסיים ליד הטבעת, הוא מושלם. בחמישה משחקים בפרי סיזן קאפלה העמיד מספרים יפים של 9.2 נקודות ב-56.3 אחוז מהשדה, 10.2 ריבאונדים ו-1.4 חסימות (כולל שלושה דאבל-דאבל) והוכיח כי הוא גם מסוגל לשמור על גארדים לרגעים ספורים, מה שיאפשר לרוקטס לעשות חילופים בפיק-אנד-רול כאשר הוא על המגרש בלי לפגוע בהגנה.
בשיטה של יוסטון, ביחד עם הפציעות בקו הקדמי (דונטאס מוטיונאס, דווייט האוורד), קאפלה עוד יכול להתברר כאחת ההפתעות הנעימות של העונה.
גלן רובינסון (אינדיאנה פייסרס)
הפייסרס הולכים להיות קבוצה מרתקת העונה, בעיקר בעקבות התזוזה של פול ג'ורג' לעמדת הפאוור פורוורד. אמנם מדובר בסיכון עצום לאור העובדה שג'ורג' יאלץ להתמודד באופן קבוע עם שחקנים פיזיים ממנו אחרי שנה שבה לא שיחק כדורסל, אבל הפייסרס בונים על כך שהיתרונות שהמיס-מאץ' הזה יפתח בהתקפה יעלו על החסרונות שיפתח בהגנה.
השינוי הזה יוביל לבעיה בהגנה ובריבאונדים עבור הפייסרס, אבל יש להם גם בעיה נוספת, והיא מי לעזאזל הולך להיות הפורוורד שמשחק לצד ג'ורג'? כרגע התפקיד הזה מאויש על ידי סי ג'יי מיילס, ויש סיכוי קלוש שסולומון היל סוף סוף יוכיח שהוא שחקן כדורסל, אבל כדאי לשים לב דווקא לגלן רובינסון השלישי.
שנה אחרי שלאנס סטיבנסון עזב, נראה שלארי בירד מצא לעצמו חיית מחמד חדשה בדמות הבן של הביג-דוג. האגדה מספרת שבירד התאהב ברובינסון במשחק קדם עונה מול מינסוטה בעונה שעברה ולכן, דווקא אחרי עונת רוקי זניחה שבה לא הרשים במדי שתיים מהקבוצות החלשות בליגה (מינסוטה ופילדלפיה), החליט לתת לרובינסון חוזה לשלוש שנים (חשוב לציין שרק אחת מהן מובטחת).
"ניסיתי להשיג אותו במשך שנה", אמר בירד בקיץ אחרי שהחתים את רובינסון, ונראה שיש לו את אותה תחושה לגבי הפורוורד ממישיגן שנבחר בסיבוב השני כמו שהייתה לו לגבי סטיבנסון, עוד שחקן שנבחר בסיבוב השני ופרץ באינדי. קו דמיון נוסף בין סטיבנסון לרובינסון הוא שלשניהם יש בעיית קליעה. רובינסון קלע 31.3 אחוז בלבד מהשלוש בקולג', ועם אחוזים כאלה יהיה לו קשה לתפוס את מקומו של מיילס בפרט, ומקום בליגה, בכלל.
אך כאשר אתה הפרויקט האישי של לארי בירד יש לכך הטבות. בירד הצמיד את רובינסון בקיץ להאל ויסל, שהיה עוזר מאמן בליגה במשך שנים ונחשב למומחה קליעה. בחמישה משחקים בפרי סיזן זה נראה מצוין עם 1.2 שלשות ב-45 אחוז, ביחד עם 10.3 נקודות ו-4 ריבאונדים. אמנם זה רק קדם עונה ויש לרובינסון עוד כברת דרך כדי להפוך לווינגמן של פול ג'ורג', אבל כשללארי בירד יש פרויקט מחמד, כדאי לשים אליו לב.
אוטו פורטר (וושינגטון וויזארדס)
הטרנספורמציה שעברה על וושינגטון וויזארדס בעונה שעברה היא לא פחות ממדהימה. הקבוצה שבעונה הרגילה שיחקה לאט והסתמכה המון על זריקות מיד-ריינג' ומעט מאוד על שלשות הפכה בפלייאוף לקבוצת סמול-בול לכל דבר עם פול פירס כסטרץ' פור. הגרסה הזו דרסה את טורונטו בסיבוב הראשון והייתה רחוקה כף יד בריאה של ג'ון וול מלהדיח את ההוקס בסיבוב השני. בגרסה הזו אוטו פורטר היה מעולה. הפורוורד, שעד לפלייאוף הופיע בעיקר ב-Shaqtin' A Fool ובבדיחות מוסכים, התגלה כשחקן סופר יעיל בפוסט-סיזן עם 10 נקודות, 8 ריבאונדים ו-1.2 שלשות ב-37.5 אחוז.
בפרי סיזן נראה כי הוויזארדס מחויבים לגרסת הסמול-בול שלהם. אמנם פירס עזב וג'ארד דאדלי עדיין לא נכנס לעניינים, אבל הרוח של הקבוצה היא לחלוטין רוח של Pace & Space. חוץ מפילדלפיה, הקוסמים היו הקבוצה ששיחקה בקצב הכי מהיר בקדם העונה, הם זרקו 25.2 שלשות בממוצע (בעונה שעברה זרקו רק 16.8) והייתה להם את ההתקפה הכי טובה. נכון, חמישה משחקים הם לא בהכרח מדגם מייצג, אבל ביחד עם הפלייאוף האחרון, כנראה שמדובר במגמה ולא בגחמה של רנדי וויטמן.
אחת הסיבות להתחייבות לסמול-בול היא שפורטר פורח בשיטה הזו. בקדם העונה הוא המשיך את המגמה מהפלייאוף עם 13.8 נקודות באחוזים מעולים מכל הטווחים ביחד עם קצת ריבאונדים ואסיסטים והרבה התלהבות. אחרי שנתיים שבהן הוא נראה אבוד בוושינגטון, פורטר ככל הנראה מצא את הנישה שלו לצד ג'ון וול (שזה פשע נגד האנושות לא להקיף אותו בכמה שיותר קלעים שמרווחים את המשחק לחדירות שלו) ובראדלי ביל, ואלו חדשות טובות מאוד לוויזארדס.
אלו חדשות טובות מאוד כי בגרסה הזו יש לוושינגטון סיכוי לא רע להתמודד עם קליבלנד בגמר המזרח, ולא פחות חשוב, יש להם סיכוי לא רע להחזיר את קווין דוראנט הביתה בקיץ הבא.
אנס קאנטר (אוקלהומה סיטי ת'אנדר)
אמנם וושינגטון בונה על חזרה של KD ל-DC, אבל לאוקלהומה סיטי יש עוד עונה שלמה להוכיח לדוראנט שיש לו בשביל מה להישאר. על מנת להוכיח לו את זה הם החליטו להחליף את סקוט ברוקס בבילי דונובן ואף להכניס את היד עמוק לכיס כדי להחתים מחדש את אנס קאנטר.
הסנטר הטורקי לא ממש הוכיח במהלך הקריירה הקצרה שלו שהוא שווה 70 מיליון דולר לארבע שנים, במיוחד כשמשקללים את ההגנה הפרובלמטית שלו, אבל בסיטואציה שנוצרה ב-OKC, ביחד עם הזינוק הצפוי בתקרת השכר, קאנטר ירוויח יותר מדריימונד גרין בארבע העונות הקרובות. כעת חובת ההוכחה עליו. לפחות בפרי סיזן נראה שהוא מוכן לאתגר עם 15.5 נקודות ב-70.6 אחוז מהשדה ו-8.8 ריבאונדים.
כרגע מסתמן כי קאנטר צפוי לעלות מהספסל ולחגוג מול חמישיות של מחליפים, אבל יהיה מעניין לראות האם הוא יקבל דקות לצד דוראנט, ווסטברוק ואיבקה במאני-טיים ובפלייאוף, והאם בילי דונובן יצליח להוציא מים מהסלע ולשפר את ההגנה שלו. השאלות הללו קשורות אחת בשנייה, והן כמובן גם קשורות לענן שמרחף מעל כל העונה הזו של OKC, ענן סיום החוזה של דוראנט, שמאיים להפוך לסופה שתחסל את הקונטנדרית המבטיחה שסם פרסטי עבד כל כך קשה כדי לבנות.
להצלחה של קאנטר ולהשתלבות שלו (נזכיר שהוא ודוראנט לא שיחקו ביחד בעונה שעברה) תהיה משמעות אדירה להצלחה של הת'אנדר העונה, וכתוצאה מכך להחלטה של דוראנט האם להישאר או לא. שווה לעקוב.
לבלוג ה-NBA של יובל עוז
