"הפודיום" עם חיים סילבס: "רוצה שרעננה תהיה כמו גליל עליון של הניינטיז"

בווידאו: הפועל רעננה מנצחת 0:1 את הפועל עכו

חיים סילבס זורם כמו הירמוך, אבל כמעט אחרי כל הלצה הוא מיד מבהיר שזו היתה הלצה. אצלנו, וזה לא שהוא טועה, לפעמים מתבלבלים בין צחוק לבין רצינות, בין דחקה לבין הצהרה. ולכן, בטקסט זה נשתמש ב-* במקרים הנחוצים באמת. ראו ב-* כציניות מוחלטת, כסמיילי קורץ, כ'סתם, זה היה בצחוק'. כמערכת תופים שעושה 'סטגדיש'.

ועכשיו, אפשר להמשיך. "הפודיום", המדור הכי טוב בעולם*.

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למדליית הארד ומדליית הכסף בפודיום זה

לכל הטורים

"כולם היו קטנים חוץ מהראשון, היחיד והגדול. היו לי שערים שהשפיעו על עליית ליגה, באותה עונה של הגול מול אייאקס היה לי שער גדול נגד ראשון לציון. אבל כנראה שבלי אייאקס לא היו זוכרים אותי בכלל. פה ושם, השם היה מצלצל, אבל לא יותר מזה".

"לי, ברמה האישית? כלום. שום דבר. שמעתי מדי פעם על דברים כאלה, כמו שאתה שומע וכמו שכולם קוראים, אבל לא נתקלתי בזה. הייתי בתפקיד שלא משפיע כל כך על המשחק, יכול להיות שאם הייתי בלם או שוער, היו פונים אליי יותר. אולי בגלגול הבא הייתי צריך לעשות את זה, כדי שכן יפנו אליי*".

הוא נקרע מצחוק. "לא יודע, אם הרישומים אומרים שנולד ב-1989, אז נולד ב-1989. בעצם השאלה שלך מתחבא הקצ'".

על הדשא הוא נראה בן 21. לפי הפנים שלו הוא נראה לפחות בן 32.

"יכול להיות שגם 32 הוא קונה*, לך תדע".

המצב בליגה נוראי אם מישהו בן 38 מפרפר את כולם ככה.

"טוני שחקן-שחקן. כל הזמן היו חשדות וצחוקים בנושא הגיל שלו, הוא באמת נראה 'מיושב', אבל זה לא עניין של גיל. הוא עבר בקריירה מספיק מקומות וזה המקצוע שלו. הוא מנהל את עצמו נכון".

מה העמדה הכי טובה לו?

"אל תשאל אותי על עמדות כי אני דפוק כשזה נוגע לעמדות. אני אוהב לשנות כל הזמן. בעיקרון העמדה שלו היא כנף שמאל. אני שונא קבוצה מקובעת עם שחקנים שעושים רק תפקיד אחד. אם היית רואה את ברק [בכר] עושה את השינויים מול בית"ר, היית מבין למה באר שבע ניצחה את המשחק, בדקה ה-15. הייתי באיצטדיון, וזה בלט - פתאום ברק ומימר קמו, סימנו עם היד, ומליקסון וטוני נכנסו לאמצע מתחת לחלוץ. זה בלבל את כל המגרש. זו יציאה מהקופסה, ואהבתי את זה. כמאמן, התלהבתי. אני מת על דברים כאלה. אוהד כשהמאמן והקבוצה חושבים, לא תקועים. הכדורגל מתקדם. הולך לכיוון של כדורסל במהלכים מסוימים, מבחינת תרגילים מתוכננים. אבל אסור כמובן להעמיס. זה עדיין צריך להיות פשוט. סדר בהגנה, חוסר סדר בהתקפה. בחוסר סדר הכישרון בולט, ואסור לנו לדכא את הכישרון".

"בהתחלה הייתי עסוק בענייני פרידה - גם תקשורתית וגם טכנית. ואז אתה מתחיל לבדוק את הכיוונים, מה אתה רוצה, מה יש בשוק. רציתי לחזור לעבוד. לקחתי בחשבון שכמאמן צעיר הסיכוי שאקבל קבוצה נוספת בליגת העל יהיה נמוך. עלתה האופציה להיות עוזר של מרקו בלבול במכבי חיפה. עוד לא הספקנו להשתעשע בראיון וחזרתי לרעננה".

אז יכולת להיות היום המאמן הראשי של מכבי חיפה.

"לא בטוח".

כשהסכמת לחזור היה נראה שאתה מוותר לגמרי על אגו.

"לא היה לי בכלל ספק. אני, חיים סילבס, צנוע, מאמן שקיבלת הזדמנות ראשונה בליגת העל - קבוצה שאני בניתי, שלי! אני יודע מה אני יוכל להוציא, אני מאמין בה. ואני מקבל הזדמנות לחזור לעבודה, בקבוצה שלי".

אבל זה כמו שמישהי נפרדת ממך ורוצה לחזור אליך רק כי לא מצאה מישהו אחר.

"זה היה הפוך. כי פתאום, כשאתה חוזר, היא אומרת לך 'זהו, נגמר, עבר לי'. חזרתי, והגישה היתה שונה לגמרי. זה היה כמו שבר שמחלים, ואז הכול חזק יותר. גם בזוגיות, לפעמים, אם נפרדים וחוזרים - חוזרים חזק יותר.

"אין פה עניין של אגו. אתה תצחק, אבל אני דווקא חושב שמה שקרה זו טפיחה על האגו שלי. זו קבוצה מליגת העל, כלכלית היא בסדר גמור, ובחוץ מאמנים טובים ומתים לאמן. הרי רעננה היתה מוצאת מאמן אחר, בקלות. ואם אחד כמו אשר אלון בא ומודה בטעות, אומר 'אתה כן טוב לי'. ואם הוא מוכן שיירדו עליו בתקשורת, שיגידו שהוא הזוי, אבל העיקר להחזיר אותי - יש יותר טפיחה על האגו מזה? אחלה טפיחה. ויודע מה? זה רק חיזק לי את הביטחון. נהייתי יותר אמיץ.

"אני זוכר עוד שישבתי עם אשר על עניין השכר בפיטורים, הרגשתי שהוא לא שלם. יצאתי החוצה, התקשרתי לאישתי ואמרתי לה 'זה הזוי - איך שראיתי את אשר, אם הוא היה יכול להפוך עכשיו את ההחלטה, הוא היה הופך'. אמרתי לה את זה יומיים אחרי שפוטרתי. אחרי יומיים חזרתי".

"מה האופציות?".

1 ל-25, 1 ל-50, 1 ל-200?

"אחד להרבה".

ראינו את מקרה רב"ש, את מקרה בכר. האם רק בקבוצה גדולה מתייחסים למאמנים פה כאל 'מאמנים גדולים'?

"אני לא מקשיב לכל הדברים מסביב. הפועל רעננה זה מועדון מתקדם, ואני מאמין שזו לא סוף הדרך. ספורטאי כל הזמן צריך לשאוף קדימה. גם עם הקבוצה שלו, וגם בנפרד. יכול להיות שכמו רן בן שמעון, שהביא את קרית שמונה עד הסוף, גם אני אעשה דבר כזה. רן לא היה צריך לעזוב את קרית שמונה כדי להיות מאמן גדול. אני מאמין שאפשר לעשות הכול במועדון שיש בו את התנאים הנכונים, וברעננה יש. לא אומר שנרוץ לאליפות, אבל אפשר לעשות דברים טובים מאוד.

"אני רוצה שזה יהיה מקום בסטייל של גליל עליון של הניינטיז. פיתוח, כיף, אטרקטיביות, מועדון שמסוגל להבליח פה ושם מבחינה מקצועית, אבל בעיקר קבוצה שנייה אהודה על כל אוהד בארץ. שחקנים שמתקדמים, מאמנים שמתקדמים".

מי הדורון שפר שלך, אלי בבייב?

"בבייב אחלה שחקן. יש לי כמה דורון שפרים. אתה חשבת שהדורון שפר שלי זה וואקמה, לא?".

וואקמה כבר יצא לקונטיקט.

"ועכשיו גידלנו עוד כמה דורון שפרים. יש לי הרבה ליאור אליהו - כאלה שבאים ואתה רואה שיעשו אצלך את הצעדים ראשונים וילכו קדימה. אפילו בינואר הזה".

בינואר הזה תיפרד משחקנים?

"יכול להיות. הלוואי. זה יוכיח שהצלחנו. זה ה-DNA של המועדון. אנחנו גאים בזה".

"זה ממש אינדיווידואלי. לא יודע מי מבוגר ומי צעיר בעיניך, לא יודע עד כמה אלה שבחוץ רוצים לאמן ולא יודע מי רוצה אותם. אני בן 40 בחודש הבא, אגב, אז אל תעשה אותי כזה צעיר. אבל כל הזמן מתקדמים. מה שעשיתי לפני שלוש שנים אני כבר לא עושה היום. זה רץ".

אז אולי זה קשור לכסף?

"זה תירוץ. כי בשכר שלי היום, כל מאמן פנוי ירצה לאמן. אני מרוויח מצוין, יש לי חוזה טוב, כסף מעל הממוצע - גם בשוק המאמנים. אני ממש לא חושב שאני מאמן את רעננה כי אני זול. ואם מאמן מבוגר אחד אומר את זה, זה לא אומר שזו הדעה הרווחת".

"אני לא מפחד משום אתגר, ואל תצחיק אותי ותגיד שיש מאמן שמכבי חיפה תרצה אותו והוא יענה לה 'לא'. אני מאמין בעצמי ב-100 אחוז, שבכל מקום שאהיה בו, אהיה טוב. לא משנה איפה אנחת, לא משנה הליגה ולא הקבוצה, אוכל לעשות טוב".

בחיפה יש רק 'טוב' אחד.

"וכן, אפשר לעשות את ה'טוב' הזה".

כשאתה רואה מהצד, חמש שנים לא הולך, אתה יודע מה היית עושה כדי לשנות? בראש שלך?

"אם לא הייתי מאמן פעיל זה היה עובר לי בראש, כי הייתי פחות רחב אופקים. אני יותר מסתכל על זה כמן הזדהות, השתתפות במצב. כמאמן למאמן, כקולגה".

הזדהית עם מצבם טוב מדי - אתה היחיד שנתן להם להבקיע העונה.

"בגלל זה עשיתי את זה. אמרתי 'קחו, תבקיעו, מסכנים'*. נו, אל תצחיקו אותי. זו מכבי חיפה".

נראה שאין כבר הסברים ריאלים למצב שלהם.

"אין ספק שזה משהו חריג. זה לא חוסר הצלחה רגעית, או משבר. זה משהו חריג, וזה מעניין. מפחיד אפילו לנסות לפרש את זה. זה כל כך חריג שלא יכול להיות שזה רק כדורגל. זה משהו שעד שלא תהיה שם, אתה לא תבין".

"כחלק מהרצון להתפתח אני חושב על זה. אבל לא מסיבות ביטחוניות. כאזרח, כן, אני חושש יותר בתקופה הזו. מפחד יותר על הילדים. פחות לוקח סיכונים. הילד לא הולך לבית ספר לבד. זו תקופה מתוחה. לצערי, זו המציאות שגדלנו בה מגיל אפס, ואנחנו מקבלים את הפחד הזה. פעם זה טילים ופעם אזעקות ופעם חדרים אטומים ואוטובוסים ופיגועים. זה לא משהו שמפתיע אותי. ביום יום זה קשה, אבל כשזה קורה, אני לא אומר 'אני רוצה לעזוב את המדינה, העולם נחרב'. דווקא מסביבנו העולם נחרב. אצלנו יש תקופות קשות, אבל למדנו לחיות איתן. אנחנו עם חזק. למדנו לשרוד במציאות הזו. זה לא נעים ולא נוח, אבל ממשיכים הלאה".

"אלון זיו. היום הוא עוזר מאמן שלי. היה חבר כמו אח. כשכיר-חרב שעבר בין הרבה קבוצות (15 מעברים) תמיד היו צוחקים עליי, אומרים שהחברים הכי טובים שלי הם מאוגוסט עד מאי. אז הנה, עם אלון זיו נפגשתי גם בפגרות. והוא איש מקצוע ענק, לפני שהוא חבר. יש גם אנשים שהפכו להיות משפחה שלי. יניב לביא, הבלם ששלי - אישתו היא אחותה של אישתי".

עוד מקרה של נפוטיזם.

"רק שיניב לביא הגיע לפני שאני הגעתי, והוא במקרה השחקן הכי טוב בקבוצה בשנתיים האחרונות".

אם אתה צריך לכעוס עליו, זה לא עושה בלגן במשפחה?

"להפך. אם יש משהו, אני מתקשר לאישתו ולא אליו. האישה תמיד תעביר את המסר טוב יותר".

בקורס הפרו היה נראה שיש בינך לבין ג'ורדי קרויף חיבור טוב. אידיוטי מצדי לחשוב שבעוד שנה-שנתיים אולי ייקח אותך למערכת שלו, לחפיפה פלוס התרשמות פלוס עוזר מאמן בואכה מאמן ראשי?

"אידיוטי מצדך לחשוב שזה יקרה בגלל שהתחברנו בקורס הפרו. נדמה לי שהוא מכבד ומעריך. מקווה שזה עדיין נכון אחרי שניצחתנו אותם. בשנה שעברה רק ניצחנו את המתחרות שלו, וזה כנראה התאים לו. אולי עכשיו קצת פחות".

"לא אני".

לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il