בווידאו: תקציר הניצחון של מכבי תל אביב על בני הרצליה
הספרה 7 תהדהד מחר (חמישי) בכל פינה ביד אליהו, כשמכבי תל אביב תארח את אוניקאחה מלאגה. לפני שריקת הפתיחה ייערך טקס זיכרון לנייט האפמן המנוח, והצהובים יעלו לפרקט כשכולם נושאים את החולצה מספר 7 עם שמו; על המגרש הם יחסרו את מספר 7 הנוכחי, בריאן רנדל, ומנגד, בגופייה מספר 7 בירוק - איך לא - ישחק האקס המיתולוגי ריצ'רד הנדריקס.
"מעולם לא פגשתי את האפמן, אבל הפכתי לאוהד שלו", מספר הנדריקס בראיון לוואלה! ספורט. "אני רואה בעצמי היסטוריון של המשחק. תמיד אהבתי לצפות במשחקים ישנים, לשמוע על שחקנים שהיו לפניי, לדעת מי הם ואיך הביאו הישגים למקומות ששיחקתי בהם. עוד כשהייתי כאן, שמתי לב להשפעה שהייתה לנייט על מכבי, איך הביא את גביע אירופה והוביל אותה לשליטה גם בליגה. הסיפור שלו כל כך עצוב. הצטערתי לשמוע שהוא הפסיד לסרטן. זו מחלה נוראית".
הנדריקס, שיהיה בחודש הבא בן 29, שיחק במשך שנתיים במכבי; בעונתו הראשונה (2010/11) הגיע עמה במפתיע לגמר היורוליג, ובשנייה זכה במדיה בליגה האדריאטית. הצהובים אפילו זכו בשני דאבלים ישראליים בתקופה ההיא, מה שאולי אז עוד נתפס כמובן מאליו.
את האימפקט שלו הוא לא הותיר במספרים, וממוצעיו היו דלים יחסית לשחקן זר משמעותי - 7.2 נקודות וחמישה ריבאונדים לערב בזירה האירופית - אבל הקהל בהיכל ידע להעריך את תרומתו, ובביקוריו הקודמים כשחקן יריב, עם לוקומוטיב קובאן, הריע לו. מאז עזב את תל אביב שמו הוזכר שוב ושוב כמועמד לחזור, וזה לא קרה. לא תמיד, מתברר, זה גם היה נכון.
"אני לא יודע אם היה משהו בפרסומים האלה", צוחק הנדריקס. "בכל פעם שכתבו עליי וששמעתי את השם שלי עולה בהקשר של מכבי, הייתי בכלל חתום על חוזה בקבוצה אחרת".
בימים האחרונים הפך הנדריקס למעין שגריר ישראלי, כשהתקשורת המקומית במלאגה עסקה במתיחות הביטחונית בישראל לקראת המשחק. "תל אביב היא העיר הבטוחה ביותר שחייתי בה", אמר ל"מלאגה הוי". "מעולם לא הרגשתי מאוים שם. הביטחון נמצא בראש סדר העדיפויות של הישראלים, והם מבינים את המצב ויודעים איך להתמודד עם המדינות שנמצאות מסביב. הם מעניקים לך את תחושת הביטחון והרוגע, ואתה רק צריך להתרכז בכדורסל".
"לא כולם יודעים להתמודד עם הלחץ במכבי"
הייתה לך קדנציה מעט מוזרה במכבי. במשך תקופה ארוכה הוזכרת כמועמד להחלפה, ההנהלה רצתה להשאיל אותך לוויטוריה כדי לפנות את המשבצת למילאן מצ'באן, ובסוף הפכת לזר מיתולוגי שלא מפסיקים להתגעגע אליו.
"הרבה אנשים לא מסוגלים להתמודד עם הלחץ שיש במועדון כמו מכבי. אתה צריך להיות מקצוען, לעשות מה התפקיד שלך ולדעת לסמוך על המערכת ועל הקבוצה לדאוג לשאר. לא לתת למה שקורה מסביב להשפיע. אני זוכר שהיו דיבורים על עזיבה והשאלות, אבל לא נתתי להם להגיע אליי. השנתיים בתל אביב היו מהמאושרות בחיי, זכינו כמעט בכל תואר אפשרי, למעט היורוליג, שבה הגענו לגמר. השיעור הכי חשוב שלמדתי במכבי היה איך לשחק בבמה גדולה ומרכזית, ואיך להתמודד עם העובדה שאתה מגיע לכל משחק כפייבוריט, וכזה שכולם רוצים לנצח אותו".
ניהלת עם מכבי משא ומתן ארוך עוד במהלך העונה השנייה שלך בתל אביב, ולבסוף עזבת בגלל מחלוקת על 40 אלף דולר שקשורה לביטוח.
"רציתי להישאר, וכשדיברנו עם מכבי היה איזשהו עיכוב מצידה. הופתעתי שהדברים לא הסתדרו, אבל למען האמת, כשאני מביט לאחור על כל מה שקרה, אין בי חרטות שזה יצא ככה ושעזבתי. גדלתי וצמחתי כתוצאה מהעזיבה הזאת. במבט לאחור, במשך שנתיים עשיתי כל מה שאני הייתי מחויב לו בחוזה, וגם מכבי מילאה את החלק שלה בעיסקה. שיחקתי חזק, ניצחנו בהרבה משחקים, אבל אחר כך מצאתי לעצמי בית חדש. כשסיימתי את הפרק במילאנו, אחרי מה שקרה לי שם, רציתי לנחות בלוקומוטיב קובאן. היו לי שנתיים וחצי נפלאות ברוסיה, והתברכתי לשחק במועדון שגם הוא עדיין מאוד יקר לי".
כשהנדריקס מדבר על "מה שקרה לו" במילאנו, הוא מתכוון לחוויה לא פשוטה מבחינה מקצועית. לקראת סיום דרכו במכבי תל אביב, הוא הוזכר כמועמד למועדונים הגדולים באירופה, ולבסוף עבר יחד עם שותפו קית' לנגפורד לקבוצתו של ג'ורג'יו ארמאני.
בעוד לנגפורד הפך לכוכב על באיטליה, שחקן הפנים הלך לאיבוד. על אף חוזה של כמיליון יורו לעונה, הוא קיבל פחות מ-12 דקות למשחק, נתקע על 3.7 נקודות בממוצע, וכבר אחרי השלב הראשון ביורוליג נחתך ועבר לקרסנודאר. ברוסיה הוא פרח, וזכה עם לוקומוטיב ביורוקאפ ב-2013, תוך שהוא מוכתר ל-MVP של הגמר. הקיץ, אחרי שנתיים וחצי ברוסיה, עזב.
"אני לא מצטער שהלכתי למילאנו", אומר הנדריקס, שגם היום לא מצליח להבין מה השתבש מבחינתו. "באותו זמן זה נראה לי כמו צעד טוב ונכון - נשארתי ביורוליג, רציתי לראות אם הכישרון שלי יהיה אפקטיבי גם במקום אחר. אני לא חושב שזו הייתה טעות. נקלעתי לסיטואציה שלא הייתה הכי טובה מבחינתי, מי יודע למה, אבל למזלי מצאתי את עצמי מיד אחר כך במקום טוב, במסגרת שהוציאה ממני את המקסימום. החוויה במילאנו הייתה מבחינתי רק מהמורה קטנה בדרך".
"אני מאמין שהקהל יריע לי גם הפעם"
הנדריקס היה שחקן ייחודי בנוף של הכדורסל הישראלי. כשמכבי הגיעה לפיינל פור בברצלונה ב-2011, הוא ישב בלובי של בית המלון וניגן בפסנתר; יחד עם לנגפורד הוא הרכיב צמד מוסיקלי לא רע בכלל; והוא אפילו הפך למורה הפרטי של מורן רוט בבייסבול.
"תשמע, עברו כבר חמש שנים מאז שהגעתי לתל אביב בפעם הראשונה", הוא נדהם. "הייתי ילד בן 23 כשדיברתי בפעם הראשונה עם דיוויד בלאט. הוא מאמן גדול ואדם נהדר. תמיד היה מוטיבטור נפלא וידע איך להוציא את המקסימום מכל שחקן בקבוצה. הדבר הכי מרשים אצלו זו אתיקת העבודה. כשאתה רואה את הדוגמה האישית שלו, כמנהיג, אתה לא יכול שלא לעבוד קשה".
היו כוכבים שעזבו את מכבי והובילו אותה להישגים, אבל כשחזרו להיכל כיריבים התקבלו בשריקות בוז.
"לא הופתעתי מהאהבה של הקהל כלפיי. שמחתי, הייתי מרוצה מזה. נתתי כל מה שהיה לי בשנתיים שלי במכבי, הגענו להצלחות, ניצחנו יחד בהרבה משחקים, והאוהדים העריכו אותי, את כולנו. לקהל של מכבי יש קלאסה, ואני מאמין שגם מחר יקבלו אותי בצורה דומה".
מכבי אמנם זכתה בלעדיך ביורוליג, אבל היא לא נמצאת בתקופה הזוהרת ביותר שלה.
"שיחקתי עם דווין סמית', גיא פניני ויוגב אוחיון, וגיא גודס היה עוזר המאמן. גם ג'ורדן פארמר היה איתנו לתקופה קצרה, ועכשיו הוא חזר. הופתעתי לראות מה קרה בפלייאוף הישראלי בעונה שעברה, ובעיקר ריחמתי על החברים שלי והצטערתי בשבילם. רבים מהחבר'ה האלה היו שותפים שלי לקבוצה, ואתה תמיד רוצה שהחברים שלך ינצחו, לא מאחל להם רע. אבל בעונה ארוכה מתרחשות הפתעות, קשה להישאר כל הזמן בפיסגה. יש הרבה קבוצות טובות בישראל, שהולכות ומשתפרות מעונה לעונה, והן ממוקדות רק במטרה של הליגה".
המעבר לספרד, בקיץ האחרון, היה כמעט טבעי עבור הנדריקס. אפילו נוסטלגי משהו. בעונת 2009/10 נחת בגרנאדה, תחנתו הראשונה באירופה, והוכתר לתגלית העונה בליגה הספרדית. גם את שיאי הקריירה שלו ביורוליג - בנקודות, בריבאונדים, בדקות ובמדד המשוקלל - העמיד במדי מכבי מול יריבות ספרדיות (ויטוריה וברצלונה).
הנדריקס חולק את עמדת הסנטר באוניקאחה עם פראן ואסקס, ובניצחון הביתי על באמברג בשבוע שעבר תרם עשר נקודות, חמישה ריבאונדים ושלושה אסיסטים. אלא שמספרים, כאמור, מעולם לא הציגו את תרומתו האמיתית.
"יש לנו חבורה נהדרת של שחקנים במלאגה. אני כאן רק חודש, וכבר מרגיש שיכול להתפתח אצלנו משהו מיוחד. אני אחד שתמיד חושב על אליפויות, תמיד רוצה לזכות בכל התארים. ריאלית, אני מבין שיש קבוצות טובות שעומדות בדרך, אבל אתה חייב לכוון הכי גבוה, וגם אם לא תגיע עד הסוף, לפחות תדע שהצלחת להוציא מעצמך את המקסימום".
אז מי הפייבוריטית לזכות העונה ביורוליג?
"אם אנחנו שם, אז אנחנו שם כדי לנצח. אני לא אגיד על קבוצה אחרת שהיא פייבוריטית, רק הקבוצה שלי".