בתחילת העונה הנוכחית, בסבב הראיונות שערכה הפועל באר שבע, רק שחקן אחד סירב להתראיין מאור מליקסון. חודשים רבים הילד, אוטוטו בן 31, ישב בבית, ספג ביקורות קשות ושתק, פרט לראיון אחד לתקשורת הפולנית. הביקורת הגיעה מכל כיוון, למליקסון היו סיבות טובות לדבר, להסביר מה מונע ממנו לפרוח בישראל כפי שפרח פעמים רבות בקריירה שלו, אבל הוא האמין שאת הציטוטים הטובים ביותר הוא יוכל לתת העונה במגרש.
אחרי כמעט שנתיים, מליקסון חוזר (ובצדק) גם לסגל הנבחרת. המעמד מחייב, התקשורת שוב לוחצת, אבל מליקסון יודע שדווקא התקופה האחרונה תוכל להוביל אותו, אולי, להישג המרשים בקריירה שלו ושל עוד שחקנים רבים בנבחרת העפלה לטורניר גדול, או לפחות להצלבה ראשונה מאז ההשפלה ההיא מול דנמרק. בראיון ראשון זה יותר משנה, מליקסון פותח לנו צוהר למה שקרה בעונה שעברה, מדבר על פרשת הקפטנים בהפועל באר שבע ובעיקר על היכולת הטובה העונה שמפתחת ציפיות חדשות גם עבור הנבחרת של אלי גוטמן.
נחזור אחורה. ההופעה הרשמית האחרונה שלו נרשמה באוקטובר 2013, לפני שנתיים בדיוק, מול נבחרת צפון אירלנד. שלושה שערים יש למליקסון בנבחרת: צמד מול חוף השנהב ב-2011, ושער יחיד במסגרת רשמית מול לוקסמבורג ב-2012. "לא זומנתי כששיחקתי בצרפת, זה נכון, וכשחזרתי לארץ לא הייתה לי עונה טובה. אני שמח מאוד לחזור עכשיו, עבר הרבה זמן", הוא מספר.
כשמדברים עם מליקסון על הפציעה שעבר בעונה שעברה, טון הדיבור משתנה. הוא לא אוהב לדבר על הנסיבות שהובילו אותו להיבחר לאחד השחקנים המאכזבים בליגה. "אף פעם לא תירצתי את היכולת שלי, גם בעונה שעברה, לא אמרתי שהנסיבות הן כאלה או כאלה. יש לי נסיבות מקלות אחרות. באתי הרבה אחרי המחנה של הפועל באר שבע, כשכולם סיימו את ההכנות לטרום העונה. עברתי פציעה קשה בשריר האחורי, קרע נורא גדול, וזה עיכב אותי קצת. אבל כל אלה תירוצים. אני לא אומר שזה מה שמפריע לי, רק פגע בי כי נורא רציתי להחזיר לקהל והתרכזתי רק בזה, עד שנהייתי אובססיבי וכאב לי שאכזבתי אותם".
בדיעבד, היית מעדיף להישאר בצד? לשבת ביציע ולא לשמוע את הביקורת של הפרשנים?
"זה לא משנה. אם החלטתי שאני עולה על המגרש, אז נתתי מאה אחוז. לא הייתי מספיק טוב, אבל האמן לי שציפיתי מעצמי ליותר, התאכזבתי מעצמי הרבה יותר ממה שכולם התאכזבו ממני. אצלנו בתקשורת אוהבים להקצין את היכולות של השחקנים. הביקורת? זה היה מוגזם. לא קל לחזור מאירופה אחרי הרבה שנים. היי, שיחקתי בליגה מצוינת כמו הליגה הצרפתית. מנטלית, למרות שאני מכאן, הנחיתה חזרה היא קשה, לא פשוטה. לא הייתי מרוצה מעצמי מהרגע הראשון".
העונה, אחרי הפציעה, כולם מדברים אחרת.
"עבדתי מאוד קשה בתחילת העונה, אני מאוד מחובר לצוות הפיזיולוגי, דרור שמשון ומיכאל ברוש. הם נורא עזרו לי להתחזק, לחזור לעצמי מבחינה פיזית, ואיתן עזריה סייע לי מבחינה מנטלית. הביטחון עולה לי עם הזמן, אני מרגיש בתקופה טובה ורוצה לתרגם את זה ליותר שערים ובישולים, לחזור למקום שלי. הרבה אנשים אמרו בתחילת העונה, גם אתה כתבת, שבכר משנה לי תפקיד, וזה נכון. הוא שינה. אבל אני כבר לא משחק באמצע. הוא רצה אותי בשלישייה הזאת, ואני אוהב את זה, אין לי בעיה עם ההחלטה. היום אני חוזר לכנף, המערך של ברק טיפה שונה. אני מרגיש נוח לעלות, כי במקרה הכי גרוע יחפו עליי".
אתה קצת מתחמק מלדבר על מה שקרה. הציפיות הרסו לך?
"אתה יודע מה זה כדורגל, כשאתה מתחיל טיפה לא טוב, כשאתה לא בכושר טוב, זה גלגל. הביטחון טיפה ירד, פתאום לא יכולתי לעשות פעולות פשוטות עם הכדור. כן, לא הייתי בכושר מספיק טוב. הביקורות? זה אומר שהציפיות גבוהות. תמיד עדיף להיות שחקן שמצפים ממנו, מאשר אחד שלא מצפים ממנו לכלום. דיברתי עם שחקנים בבאר שבע ואמרתי להם: 'אומרים שאני מאכזב, זה בסדר, אבל למה לא משנים את הדעה במשחק ספציפי אם אני טוב, אבל לא כובש או מבשל?'. היו לי משחקים טובים, אנשים לא ראו אותם. אני מרגיש שלא שפטו אותי בצורה אובייקטיבית".
למה ציפית?
"כשאני בתקופה לא טובה, אין לי בעיה שיבקרו, אבל אם אני בתקופה רעה והיה לי משחק טוב, אין סיבה לדבר על ירידה ביכולת. הבעיה היא שלכל משחק הפרשנים הגיעו עם דעה מוקדמת. אז בחרתי לשתוק. אני מדבר כאן אחרי למעלה משנה. שתקתי. הבטחתי לעצמי שלא אדבר על מה שקרה. אין לי חברים בתקשורת, אין לי מי ששומר עליי. טוב לי בבאר שבע ועם המשפחה שלי, אבל אני לא בחור מתוקשר. לא מאלה שישלחו לפרשן הודעות, יתקשרו או ישלחו מישהו. אומרים ככה על מליקסון, זה לפעמים טיפה מציק, אבל לא מניע אותי ולא ישנה את הדרך שלי. אמשיך בדרך שלי. לא כמו שחקנים אחרים שיותר חשוב להם מה אומרים עליהם, או מה התדמית שלהם בעיני הציבור".
מי תמך בך בקבוצה במהלך התקופה הקשה?
"לא הרבה תמכו, אפשר לספור אותם על יד אחת. זה מצחיק, אבל לפעמים טוב להיות בתקופה פחות טובה כי אז אתה רואה מי באמת אוהב אותך ותומך בך".
הילד מאור מליקסון גדל, ליתר דיוק: אוטוטו בן 31. ברזומה שלו לא תמצאו יותר מארבעה שערי ליגה מאז עזב את הפועל באר שבע בקדנציה הראשונה, אבל התרומה שלו לבאר שבע של העונה מגלה רק ניצוצות אותם הראה בהפוגות בוויסלה קרקוב וגם בוולנסיין הצנועה, למרות ירידת ליגה.
"עברתי דברים טובים ופחות טובים, אבל יש דבר אחד שמציק. המחשבה של 'למה לא יצאתי מוקדם מדי?'", הוא מודה היום ומסביר: "היום זה חורה לי. כי ברגע שאתה מצליח, והצלחתי בחלק מהזמן, קבוצה גדולה מגיעה לשולחן ורוצה לקנות אותך. ואז מה קורה? אני בן 26, 28, והן נרתעות לשים את הכסף הגדול ומסבירות שיהיה קשה למכור אותי בעתיד. אני מבין אותן. בדיעבד, בגיל 24 זה לא היה קורה. הייתי מגיע למקום אחר.
"אז אתה מדבר איתי על הגיל ואני שואל: בן 31? אני? שמע, זה קטע, אני הולך ברחוב ואנשים מדברים איתי כאילו אני נער. לפני כמה זמן ישבתי במסעדה עם אשתי, גם היא נראית ילדה. פתאום הגיע המלצר ולקח את תפריט היין מהשולחן. חשב שאנחנו בני פחות מ-18. אני מרגיש כמו ילד, זה מצחיק שעוד מעט אהיה בגיל הזה. לפעמים אני גם מתנהג כמו ילד".
בכר טעה שלקח מהילד את סרט הקפטן? קשה לדלג על הסוגיה הזאת. שחקנים סיפרו שנעלבת.
"בקדנציה הראשונה שלי בהפועל באר שבע גיא עזורי רצה שאהיה הקפטן, וסירבתי. אני בחור שקט, לא תראה אותי במשחק צועק ומרים ידיים. אני אוהב את השקט שלי, לקח לו זמן לשכנע אותי לקחת אותו. כשאליניב הגיע הסיפור השתנה. הוא מזוהה עם העיר, עבר הרבה בבאר שבע והפך למודל לחיקוי. עניין הקפטן השני היה פחות חשוב מבחינתי. יכול היה להיות יותר נחמד אם היו באים ואומרים לי ולאביתר אילוז משהו לפני, מסבירים לנו שהסרט עובר לשחקן אחר (בוזגלו, א"י). אבל גם זה בסדר גמור. אני לא אחד שמתחנף לקהל, וצריך את הסרט להרשים מישהו".
זומנת גם למשחקים הקודמים נגד ויילס ואנדורה. כמה לחץ יש בנבחרת?
"המשחקים חשובים, אבל התקשורת עושה את העבודה ואוהבת להאדיר ולהגזים. אפשר לסיים במקום השלישי, אבל עדיין, התחושה היא שרוצים לעשות הכול נורא גדול ואנחנו צריכים להתנתק מזה. זה רק מוסיף לחץ. ברור שהמשחק מול קפריסין חשוב, אבל צריך להתרכז בלעשות את מה שאנחנו יודעים. זה לא יהיה פשוט, אני מכיר את קפריסין. זאת נבחרת מצוינת. הגיע הזמן שנעשה צעד קדימה. יש להם שחקנים טובים ומהירים בחלק ההתקפי. אם חושבים על עלייה? ברור שאפשר, חושבים על זה בטוח, אבל נעשה את זה צעד צעד, לאט לאט".
לא היה עדיף לשחק בחיפה?
"שני המגרשים מעולים, האווירה מדהימה, אבל טדי זה סוג של הר געש. כששואלים אותי על מגרשים, אני אומר שטרנר הוא האצטדיון הכי ביתי שיש היום, אבל הכי קשה לשחק בטדי. יהיה מטורף. יש תכונה, אנשים מרגישים שאפשר לעשות משהו מיוחד. יאללה, דיברנו מספיק, עכשיו הגיע הזמן לעשות את העבודה במגרש".
תעלו לשלב הבא?
"התחלת?".
