הטכניקה של אוחנה

השער השני של בני יהודה בטדי בשבת האחרונה, התחיל במסירה של רן בן שמעון לאסי בלדוט עמוק בתוך החצי של בית"ר. בן שמעון הוא הבלם האחורי ובלדוט הוא שחקן האגף השמאלי. שנים שלא ראינו בבני יהודה את הבלם האחורי שלנו מנהל התקפה בחצי של היריבה, כל כך קרוב לרץ השמאלי שלנו. אני לא יודע אם אוחנה הנחה את בן שמעון לבצע מהלך כזה, אבל אני מאמין שבן שמעון מבין שאוחנה מצפה לזה ממנו. אוחנה לא אוהב בוקים והוא ממעט להביא שחקנים שבורכו רק ביכולת טקטית.

בעונה הראשונה שלו בבני יהודה היו לו חמישה-שישה שחקנים טקטיים, בשנה שעברה זה ירד לשלושה-ארבעה, השנה יש לו שחקן וחצי כאלו. התקציב שלרשותו צמח מאז בשלושים אחוז. זה לא סוד, אוחנה הוא מאמן של שחקנים טכניים והישגיו הם ביחס לתקציב העומד לרשותו. אוחנה לא יפיק משחקן בינוני יותר ממה שהוא, גם לא מהתקציב.

אצל גרנט, למשל, אם השחקן מבין מה גרנט רוצה ממנו, גרנט יפיק ממנו יותר. גם מהתקציב. קשטן מחפש חיילים כדי שיוכל להזיז אותם כרצונו על לוח השחמט הירוק. וכל שיטה מפיקה יופי משלה כשהיא עובדת. אפילו אצל גוטמן. אבל גרנט, קשטן וגוטמן הם אנשים עגמומיים, סיזיפיים, מאמנים שברור להם בדיוק איך צריך להיראות המשחק ואיך הוא אמור להתפתח והם מתכרכמים מאכזבה כשזה לא יוצא. אוחנה, וזאת העונה השלישית שלי איתו, מאשר ואפילו מצפה מהשחקנים לגלות את המשחק. אולי זה מתוך עצלות, אולי מתוך חסך ביכולות אימון. מה שבטוח, זה מסביר מדוע בני יהודה צריכה להבקיע שלושה שערים מרהיבים בשביל לנצח 3:2.

אוחנה ממעט בטקטיקה קשוחה. הוא בונה על שחקנים טכניים שיודו לו במגרש על האמון שהוא נותן בהם. הוא בוודאי לא מומחה בלהפריע לקבוצה היריבה. הוא טוען שקשטן היה המורה הגדול שלו, אבל אין שום דמיון בינו לבין קשטן. אפילו בשנה שעברה בליגה הלאומית אוחנה אולי שיחק זהיר, אבל לא הפריע להכח רמת גן לשחק. לא בזין שלו לנטרל את המשחק של היריבה.

אלא שתפישה כזאת של כדורגל דורשת המון אופטימיות. בשנה הראשונה שלו בשכונה שיחקה בני יהודה משוחרר בשליש הראשון. בשליש השני היא קירטעה, ובשליש האחרון היא הוכתה בנוק אאוט מהיר וסיימה את הליגה שלושה מחזורים לפני הסוף. לקבוצה של אוחנה אין מושג איך שורדים, בוודאי ובוודאי שלא בתחתית. פתיחת העונה הנוכחית מזכירה מאוד את הפתיחה היפה של עונת הירידה.