בווידאו: פטרוביץ' צולף 62 נקודות על הראש של אוסקר שמידט
גם היום, שלושים שנה אחרי, הדעות חלוקות. הסימפוניה הקצרה מדי של מוצארט של הכדורסל, דראז'ן פטרוביץ' בשבילכם, הייתה מלאה במשחקים לפנתאון למרות שנגדעה באיבה: 62 הנקודות בדו קרב האדיר עם אוסקר שמידט וקאזרטה בגמר גביע אירופה למחזיקות ב-1989; ההתפוצצות מול לימוז' עם 51 ב-1986; 42 במדי ריאל בקלאסיקו; 44 מול יוסטון במדי ניו ג'רזי; ועוד ועוד משחקים שאפילו דף אינטרנטי חף ממגבלות של אורך יתקשה להכיל.
רק משחק אחד גדול וזה היה חתיכת משחק גדול הוכתם בראי ההיסטוריה.
זה קרה ב-5 באוקטובר 1985. פטרוביץ', ילד בן 21 עם ביטחון עצמי מופרז סטייל ג'ורדן, הוא כבר אגדה מהלכת. המעריצים נמצאים בכל מקום ביוגוסלביה השסועה, מסרביה ועד בוסניה. זו העונה השנייה שלו בציבונה זאגרב. בראשונה הוביל אותה לריצה היסטורית ולזכייה בטרבל עצום אליפות יוגוסלביה, גביע יוגוסלבי ואליפות אירופה. ועכשיו, אחרי שכל התארים הקבוצתיים האפשריים בעונה אחת נמצאים כבר בארון, זה זמן טוב להתחיל להגיע לקצה גבול היכולת האישית.
למשחק ההוא, מול אולימפיה לובליאנה, פטרוביץ' מגיע נחוש כדי לממש חלום ילדות. בעקבות עונש שהושת על הסלובנים, הם מורשים לעלות למשחק אך ורק עם הנוער. את מוצארט זה רק מדרבן עוד יותר. המטרה: לעקוף את ראדיבוי קוראץ', שקלע 74 נקודות במשחק בודד והחזיק בשיא כל הזמנים בליגה היוגוסלבית. האמצעים: הכל כולל הכל.
התוצאה? 40 מ-59 מהשדה. 10 מ-20 משלוש. 22 מ-22 מהעונשין. 67 נקודות במחצית הראשונה. 45 בשנייה.
112 נקודות. שיא שעד היום לא ברור עד הסוף מה היחס הראוי לו.
פטרוביץ' היה פריק של מספרים. לא פריק מודרני שמחטט בסטטיסטיקות מתקדמות למחייתו סטייל בילי בין או דריל מורי, אלא חסיד מספרים במובן הקלאסי: הוא רצה לקלוע, וכמה שיותר. המספרים היו כרטיס הביקור שלו. ז'ליקו פאבליצ'ביץ', מאמנו בציבונה, סיפר בזמנו כי גם במשחקים קלילים וחסרי חשיבות לא היה יכול להוריד את מוצארט לספסל. "פעם אחת ניגשתי אליו וביקשתי להפחית בדקות המשחק שלו כי עמדנו בפני רצף של מספרים קלים יחסית. הוא הסתכל עליי בעיניים רושפות וביטל אותי, בטענה שהממוצעים שלו יירדו ובכך הוא עלול לאבד את תואר מלך הסלים. רק אז הבנתי שדראזן מאושר אך ורק כשהוא על המגרש". במציאות הנוכחית של הכדורסל האירופי היו וודאי בזים לו ומאשימים אותו באנוכיות, אבל בזמנו, כשכדורסל קבוצתי לא היה רק מילה מכובסת לחוסר כישרון, יחיד סגולה כמו פטרוביץ' היה חייב להיות כזה.
בגיל 21 הוא רצה להיכנס לספרי ההיסטוריה, יהיו אשר יהיו הנסיבות. וכך נולד אחד השיאים הכי מפוקפקים בתולדות הכדורסל.
בשבוע שלפני המשחק, כשנודע כי אולימפיה תעלה למשחק עם חבורה של ילדים שלרובם עוד לא מלאו 17, כבר החלו להתפרסם דיווחים על כך שפטרוביץ' ינסה לשבור את השיא. דראז'ן עצמו לא הכחיש והודה כי הוא שוקל זאת ברצינות. היה לו רק תנאי אחד. "ברגע שאקלע את הנקודה ה-75 ואשבור את השיא, ארד לספסל. אין טעם להתעמר בילדים של לובליאנה", אמר לתקשורת. מסביב ניסו להשאיר את כולם במתח. דקות לפני הג'אמפ בול ראשי הליגה היוגוסלבית עדיין התלבטו אם לבטל את רוע הגזרה ולאפשר ללובליאנה לשתף שחקנים בוגרים טו סמולר דה השפלה. כשנפל הפור ונקבע שההחלטה הראשונית תעמוד בעינה, פטרוביץ' החליט ללכת על זה בכל הכוח.
"כולם התכנסו בחדר ההלבשה לפני החימום, דראז'ן התייעץ עם המאמן, והוחלט בהסכמת כל השחקנים וצוות האימון שמאפשרים לו לעשות את זה. המאמן תדרך אותנו להעביר אליו את כל הכדורים, ולתת לו להתפוצץ כמו שהוא מתפוצץ עלינו בכל אימון. כולנו הקרבנו מעצמנו למען אותה מטרה בערב ההוא", נזכר דראז'ן אנזלוביץ', ששיחק בציבונה בזמנו.
בציבונה נרתמו למען ההיסטוריה של פטרוביץ', ובמקביל תינוקי לובליאנה נתקפו חרדה. איגור ג'ורוביץ', שהופיע בסגל של הסלובנים באותו משחק, היה מהוותיקים. הוא ושני שחקנים נוספים היו בני 17 בעת המשחק, בזמן ששאר חבריהם לקבוצה היו בני 16. הוא היה אחד מתוך שלושה שניתנה להם הפקודה הבלתי חוקית בעליל לשמור את פטרוביץ' ולנסות למנוע את הבלתי הנמנע. מאז ג'ורוביץ' פרש, וכיום הוא עיתונאי. המהלומה שספג במשחק ההוא נצרבה אצלו כזיכרון שמח ועצוב גם יחד. אצלנו היו אומרים שהוא שרד כדי לספר.
"בלילה שלפני המשחק רובנו היינו "שיכורים" מהמחשבה שבעוד כמה שעות נשחק מול דראז'ן פטרוביץ'. לרובנו היו בחדר פוסטרים ותמונות שלו. אחד השחקנים אצלנו השוויץ שיש לו חתימה של דראז'ן מאחד הביקורים שלו בסלובניה, וכולנו קינאנו בו נורא", הוא נזכר. "בדקות הראשונות התרגשנו מאוד אבל הצלחנו איכשהו להגביל אותו. אפילו הובלנו 2:4 בדקה הראשונה. שלושה שחקנים שמרו עליו במקביל. השחקנים של ציבונה ויתרו על ליי אפים קלים וחיפשו אך ורק אותו. בכל פעם שמישהו מציבונה שהוא לא דראז'ן פטרוביץ' קלע סל, האוהדים שרקו בוז בקולי קולות. זה היה מוזר. ידענו בדיוק מה הולך לקרות כל הזמן, אפילו כשהיינו בהתקפה נצמדנו לגופיה של דראז'ן, אבל כלום לא עזר. הוא קלע, וקלע, ושוב קלע. בסיום שמחנו שאפשר לרדת לחדר ההלבשה. אחרי זה הבנו שהיה שווה לשחק, כי הפכנו להיות חלק ממאורע היסטורי בכדורסל העולמי".
פטרוביץ' לא הרפה משק החבטות הסלובני. כבר במחצית הגיע ל-65 נקודות, והיה ברור שישבור בקלות את השיא. אבל יצר התחרותיות שלו היה כל כך גדול שלנגד עיניו עמד כבר יעד חדש שיא 100 הנקודות של ווילט צ'מברליין. היו בעבר כמה שחקנים שקלעו למעלה מ-100 נקודות במשחק יחיד בעיקר במסגרות לא מקצועניות אבל פטרוביץ' רצה לשבור את השיאים של השחקנים הגדולים ביותר. קודם קוראץ', אליל ילדות שלו, ואחר כך צ'מברליין, אליל בליגה אותה רצה לכבוש בהמשך הקריירה.
השבועה מלפני המשחק בדבר ההנחה שיעשה ללובליאנה עם הגיעו ל-75 נקודות התפוגגה ברגע שהוצב רף גבוה יותר ושיא חדש נראה באופק. בקרואטיה טענו שבין המחציות פטרוביץ' התריע בפני מאמנו שאין בכוונתו לעצור, וכי התאכזב מכך שהמשחק לא מצולם או מועבר בשידור חי בטלוויזיה. כבר בדקה ה-24 הגיע ליעד הראשוני, עם שלשה שהעלתה את מאזנו ל-76 נקודות. משם המשיך ל-112. בסיום לוח התוצאות הראה על 77:158, ואיש הסטטיסטיקה נופף בגאווה בדף ההיסטורי שבידיו.
"עשיתי את זה! אני מאושר, אבל קצת עייף", אמר חתן השמחה המחויך שניות אחרי שההתעללות פסקה. "לאורך כל המשחק רצתי למתפרצות לפני שהיריבה זרקה כדי להרוויח כמה שניות ולא להגיע לסיום המשחק בלחץ שלא אשבור את השיא. הכאבים ברגליים יעברו והנשימה תחזור להיות סדירה. מה שיישאר מהערב הזה זה רק המספר 112. זה רגע היסטורי. המטרה הבאה היא לשבור את השיא של עצמי".
אבל בזמן שפטרוביץ' דמיין כיצד יתעלה על עצמו, ברחבי יוגוסלביה כבר השחיזו עטים. "למחרת המשחק כל העיתונים היו מלאים בביקורות מפורשות או מרומזות נגד פטרוביץ'", משחזר העיתונאי מריאן צ'רנוגאז', שכתב ביוגרפיה על פטרוביץ' בשם "דראז'ן - שנות הדרקון". "טענו שהשיא לא באמת יכול להיחשב כשיא. ש-74 הנקודות של קוראץ' היו במשחק אמיתי ולא 'מזויף' כמו במקרה של דראז'ן. שדראז'ן אגואיסט. שהוא פעל בחוסר כבוד כלפי לובליאנה. אני חושב שפטרוביץ' היה מאוד מופתע מזה, כי עד אז הוא נחשב לקונצנזוס ולא העזו לצאת נגדו".
פטרוביץ' לא התייחס ברצינות לביקורות הללו. הוא תמיד חשב קדימה, וידע ששום דבר לא ישנה את העובדה שהוא קלע 112 נקודות במשחק רשמי בליגה חזקה, הישג אדיר לכל הדעות. מול מי ובאילו נסיבות זה ככל הנראה פחות העסיק אותו. וזו, אם תרצו, תמצית הקריירה של דראז'ן פטרוביץ'.
"למרות השיא, ברור לכולם שזה לא היה הרגע הכי גדול בקריירה שלו. היו לו הצגות ענק בלי כוכבית. אבל המשחק הזה בהחלט הגדיר את המשך הקריירה שלו ואת מה שהוא ייצג כשחקן", אומר צ'רנוגאז', "כשאתה מסתכל על כל המשחקים הגדולים שלו - עשרות משחקים של 50,40 ואפילו 60 נקודות - אתה מבין שהכל התחיל שם, במשחק שנוי במחלוקת מול לובליאנה. במשחק הזה הוא הראה שהוא ישיג מה שהוא רוצה בכל דרך, ולא משנה אם היריבים הם ילדים בני 16 ו-17. כמו שלא היו לו רחמים אז, לא היו לו רחמים כל הקריירה. זה מה שהביא אותו כל כך רחוק, וזה מה שהיה מביא אותו אפילו הרבה יותר רחוק אלמלא מה שקרה".
קצת יותר משמונה שנים אחר כך, סמי טריילר בבוואריה הצליח היכן שחבורה של בני 17 מלובליאנה ומאות שומרים אומללים אחריה לא הצליחו, ועם פגיעה חזיתית הקפיא את השיאים של דראז'ן פטרוביץ' לנצח.
