פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        רוס טוב: העונה הנהדרת שעוברת על כוכב אברטון, רוס בארקלי

        בעברו הוא הושווה לסטיבן ג'רארד, והעונה הוא מוכיח שהוא עשוי להפוך לכוכב ברמתו, ואולי אף מעבר לכך. האם קשר הטופיז ינצח על התזמורת בדרבי הראשון ללא סטיבי ג'י? (15:30, ספורט1)

        רוס טוב: העונה הנהדרת שעוברת על כוכב אברטון, רוס בארקלי
        עריכה: מרום שפיצר

        בווידאו: כל מה שמצפה לנו ביום ראשון הגדול

        לפני שנתיים, בדרכו למשחק הבכורה במדי נבחרת אנגליה, ישב רוס בארקלי ליד סטיבן ג'רארד באוטובוס ושמע ממנו עצות. לא רק טיפים לגבי המשחק עצמו נתן הכוכב הוותיק לעמיתו/יריבו הצעיר מעבר לכביש, אלא גם עצה חשובה להמשך הקריירה. "הוא אמר לי שאני בחור מקומי, יליד ליברפול, שמשחק עבור הקבוצה שאני אוהד, ולא יכול להיות דבר טוב יותר. הוא אמר שאני צריך לשחק כל שבוע, ומעבר לקבוצה אחרת עלול לעצור את ההתפתחות שלי. הוא אמר שלמרות כל ההצעות השמנות שאני עשוי לקבל , כדאי לי להישאר באברטון", סיפר בארקלי, אז בסך הכל נער בן 19.

        הוא לא רק נסע עם ג'רארד, אלא גם שיחק לצידו. אנגליה היתה ביתרון 0:4 על מולדובה בוומבלי במוקדמות המונדיאל, ורוי הודג'סון לא הסתכן יתר על המידה כאשר שלח את בארקלי לדשא בדקה ה-59 במקום ג'ק ווילשר. הוא היה שם, לצד ג'רארד ופרנק למפארד, ועשה עבודה מצוינת. העיתונים שיבחו אותו, ולא היה מאושר ממנו. גם ההתאחדות נשמה לרווחה.

        חודשים ספורים קודם לכן הדהים בארקלי כאשר סיפר בראיון לאתר האינטרנט של אברטון שהוא יכול לייצג את נבחרת ניגריה. התברר כי אביו, שנטש את המשפחה כאשר רוס היה תינוק, הוא חצי ניגרי, והאפריקנים התלהבו עד הגג. האופציה הזו לא היתה, כמובן, ריאלית בכל מקרה – הרי אין לבארקלי קשר אמיתי לניגריה, ומי יוותר על האפשרות לשחק במדי נבחרת מולדתו? ובכל זאת, היה כדאי לסגור את הפינה הזו אחת ולתמיד, אז הקשר שותף מול מולדובה.

        שחקן אברטון, רוס בארקלי (רויטרס)
        סטיבן ג'רארד בכחול. ג'רארד (צילום: רויטרס)

        למעשה, לו הכל היה הולך כשורה, בארקלי יכול היה אולי ללבוש את חולצת אנגליה הבוגרת אפילו בשלב מוקדם יותר. הוא היה הכוכב בנבחרת עד גיל 17 שזכתה באליפות אירופה ב-2010, עם ניצחון בגמר על ספרד של חסה, חואן ברנאט, פאקו אלקאסר וג'רארד דאולופאו. בארקלי ידע היטב כי ויין רוני ערך את הופעת הבכורה במדי אברטון בגיל 16, וחלם ללכת בדרכו. המנג'ר דייויד מויס היה מוכן לתת לו הזדמנויות, ואפילו הושיב אותו על הספסל מספר פעמים במשחקי פרמיירליג, אבל אז אז התרחש האסון. במשחק הנבחרת הצעירה בבלגיה, התנגש הקשר בחברו, מגן ליברפול אנדרה וויסדום, ושבר את רגלו בשלושה מקומות.

        כאשר נשלח לבית החולים, אמר לו הרופא הבלגי שבדק אותו שהקריירה שלו גמורה – הוא לא יעלה יותר לדשא לעולם. זו היתה טעות. פחות משנה מאוחר יותר, בספטמבר 2011, כבר שיחק בארקלי בפרמיירליג והפגין בגרות שהותירה את האוהדים נפעמים. לרוע מזלו, מויס האמין בו עד הסוף אחרי הפציעה, ההשתלבות היתה איטית באופן מתסכלת, וכללה השאלות לשפילד וונסדיי וללידס בליגת המשנה. הפרשנים שראו את בארקלי שם, לא הבינו מה יש לו לחפש ברמה כה נמוכה. לכן, פתח מינויו של מויס כיורשו של אלכס פרגוסון את הדרך עבורו. זו היתה אולי ההשפעה החיובית הגדולה ביותר עבור הכדורגל האנגלי כולו במעבר של הסקוטי לאולד טראפורד.

        לרוברטו מרטינס, שהחליף את מויס בגודיסון פארק, לא היה ספק. הוא ראה בבארקלי כוכב על בפוטנציה והפך אותו לשחקן בטוח בהרכב. "רוס יציב מאוד מנטלית. שום דבר לא מוציא אותו מהריכוז. לא ראיתי שחקנים כאלה, הוא אחד למיליון", אמר המנג'ר הספרדי. גם מבחינת הכישורים על הדשא מעטים השחקנים בגילו שיכולים להתקרב לבארקלי. הוא הקשר המושלם – חזק מאוד פיזית, נחוש בתיקולים כיאה למי שהחל את הקריירה כבלם בקבוצת הילדים, טכני באופן יוצא דופן, עם כדרור מיוחד שמאפשר לו לעבור שחקני יריב כאילו הם לא קיימים, בעל ראיית משחק משובחת ובעיטה אדירה מהטווחים הארוכים. יש לו נוכחות כבירה בכל רגע נתון, וגם שליטה טובה בכדור בשתי הרגליים – תכונה נדירה ובעלת ערך עצום. מאמנו באקדמיה, ריי האל, סיפר: "כשביקשתי מרוס לבעוט ארבעה פנדלים, הוא ביצע שניים ברגל ימין ושניים בשמאל – והבקיע את כולם".

        בעונתו המלאה הראשונה ב-2013/14 כבש בארקלי שבעה שערים בכל המסגרות, ולא סתם שערים. כל אחד היה מעשה אמנות, במיוחד הטיל לרשת נוריץ' במחזור הפתיחה, הכדור החופשי האמנותי מול סוונסי וההקשתה החזקה הנדירה מול מנצ'סטר סיטי. הוא ביסס את מעמדו ככוכב, נסע למונדיאל בברזיל ושותף בשני משחקים. ההשוואות לא איחרו לבוא. מרטינס הגדיר את חניכו כשילוב בין מיכאל באלאק לפול גאסקוין, אבל ההקבלה המתבקשת ביותר היתה לג'רארד.

        שחקן אברטון רוס בארקלי (GettyImages)
        יכול היה להגיע לנבחרת בשלב מוקדם יותר. בארקלי במדים הלאומיים (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        יש לבארקלי גם בעיה שליוותה את סטיבי-ג'י בצעירותו – תפקידו על המגרש לא באמת מוגדר. הוא ממש לא פליימייקר, אבל גם ממש לא קשר אחורי, ובעונה שעברה הזיז אותו מרטינס ללא הרף על פני כל העמדות בקישור, כולל האגפים. לדעת חברו הוותיק לקבוצה, גארת בארי, זו היתה הסיבה לירידה מסוימת בכושרו של בארקלי, שמצא את הרשת פעמיים בלבד וסיפק רק שני בישולים, בעוד הכחולים חווים עונה מאכזבת מאוד במקום ה-11.

        "כדאי לרוס לשחק בעמדה קצת נסוגה יותר, ולא מאחורי החלוץ. הוא עדיין צעיר ולומד אספקטים מסוימים של המשחק, אבל יש לו מאמן שמנסה למצוא עבורו את התפקיד האופטימלי. בעונה הראשונה הוא הראה עד כמה יציב הוא יכול להיות, והעונה השניה היתה פחות יציבה. זה חיזק אותו, ואני לא מופתע שהוא פורץ עכשיו קדימה", אמר בארי לפני שבוע, "יש לו יכולת להפוך לסופר-סטאר ולהגיע לרמה של ג'רארד ולמפארד".

        לפי הביצועים מאז תחילת העונה הנוכחית, יש שיגידו כי בארקלי כבר לא ממש רחוק משם. הוא לא החמיץ דקה בשבעה המשחקים הראשונים של אברטון בפרמייר-ליג, והיה מעורב בכמחצית משעריה, עם שני שערים מרהיבים ושלושה בישולים. תוסיפו את הכיבוש מול רדינג בגביע הליגה, ותקבלו את אחד הקשרים הטובים באנגליה, בעיקר בזכות הדומיננטיות הג'רארדית שלו. במפגש מול רדינג חגג בארקלי את הופעתו ה-100 במדי הקבוצה, והוא רק בן 21. גם מרטינס התרשם מהנתון הסטטיסטי ושיבח: "רוס עלה לרמה אחרת לגמרי העונה. הוא שחקן אחר לחלוטין בהשוואה למה שראינו בעונה שעברה. כולנו נרגשים לראות אותו מתקדם והופך לשחקן מיוחד מאוד".

        שחקן אברטון רוס בארקלי (GettyImages)
        "רוס עלה לרמה אחרת לגמרי העונה" (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        אוהדי ליברפול היו מתים לראות את בארקלי בחולצה האדומה. הוא היורש האולטימטיבי של ג'רארד בנבחרת, ואפילו כבש את שערו הראשון במדים הלאומיים מול סן מרינו בחודש שעבר. ההכרה כי הקפטן שלהם לשעבר הוא שהמליץ לבארקלי להישאר תמיד כחול כואבת למדי. בתחילת השנה, אחרי ההודעה על המעבר של סטיבי-ג'י ללוס אנג'לס, נפוצו במרסיסייד דיווחים לפיהם מוכנה ליברפול להציע 60 מיליון ליש"ט תמורת שירותיו של הכוכב העולה, אבל לא היה לכך סיכוי. בניגוד לרוני, בארקלי ממש לא ממהר לעזוב את גודיסון פארק. הוא מבין היטב עד כמה חשוב להיות שחקן בית, ונהנה לשמוע את השירים שמחברים ביציעים לכבודו.

        מבחינת האדומים, הדרבי היום יהיה מוזר ללא ג'רארד, שכבש 10 שערים נגד אברטון במהלך הקריירה. אצל היריבה העירונית, האליל הגדול רק מתחיל את דרכו, ועדיין לא מצא את הרשת בדרבי, אבל היום הוא בהחלט מסוגל לעשות זאת, או להיות איש המשחק ללא קשר לכיבושים. סטיבן ג'רארד החדש לובש כחול, ואנגליה כולה מקווה יכולה לקוות שהוא יממש את הפוטנציאל, ואולי גם יצעיד את שלושת האריות להישגים ממשיים בזירה הבינלאומית.