מדורים ובלוגים

הגמל לא רואה את היבשת: קרלוס קאמני ואפליית השוערים האפריקאים

קרלוס קאמני היה אמור להיות אחד השוערים הטובים בעולם, אבל גם הוא, כמו כל השוערים מהיבשת השחורה, לא מצליח לשבור את תקרת הזכוכית. הבלוג של יוכין על התופעה המקוממת שמכתימה את הכדורגל האירופי ופגעה גם באניימה

27/09/2015
צילום מסך

בוידאו: ליאונל מסי אחרי הפציעה

הנה לכם נתון לא שגרתי – מאז אוקטובר 1984 לא הצליחה מלאגה לשמור על רשת נקיה בסנטיאגו ברנבאו. הסטטיסטיקה המרשימה הזו מעט מוגזמת כי בתקופה זו היו לה 16 ביקורים בלבד באצטדיונה של ריאל מדריד, אבל זה לא מוריד מההישג של קרלוס קאמני, השוער השלישי בלבד בהיסטוריה של האנדלוסים שנעל את השער מול היריבה העשירה.

הנקודה המעניינת היא שזה לא היה משחקו הטוב ביותר של הקמרוני, אפילו לא העונה. מעבר ליכולת המצוינת שלו, נעזרה מלאגה בכמויות אדירות של מזל. מספר ההחמצות של ריאל היה מפלצתי, כריסטיאנו רונאלדו התקשה לפגוע במסגרת אפילו מול שער ריק, וביום שגרתי זה היה נגמר עם חמישייה ברשת. קאמני סיפק הצגה משובחת הרבה יותר בקאמפ נואו לפני חודש, כאשר מלאגה לא היתה רחוקה מלסחוט נקודה מול ברצלונה, ונכנע רק לשער של תומאס ורמאלן בדקה ה-73. זה עדיין העמיד אותו על 253 דקות רצופות ללא ספיגה מול הקטלאנים, כי בעונה שעברה מלאגה ניצחה 0:1 בברצלונה וסיימה בתיקו 0:0 בביתה. בארבעה משחקי ליגה בלבד לא מצאה בארסה את הרשת בליגה אשתקד – מחציתם מול קאמני (!).

עוד באותו נושא

למרות 30 בעיטות לשער: ריאל לא הצליחה להכניע את קאמני וסיימה ב-0:0 עם מלאגה

לכתבה המלאה
עוד הצגה משובחת שחמקה מתחת לרדאר. קאמני עוצר את רונאלדו(צילום: GettyImages)

בינינו, זה לא צריך להפתיע איש, כי את קאמני הכיר העולם עוד באולימפיאדה בסידני בשנת 2000. כנער בן 16 הוא הפגין כישרון פנומנלי בין הקורות, והיה אחד הכוכבים הבולטים של קמרון בדרך לזכייה סנסציונית במדליות הזהב. האפריקנים ניצחו את ברזיל של רונאלדיניו ברבע הגמר, את צ'ילה של איבן סמוראנו ודויד פיסארו בחצי הגמר, וגברו על ספרד של צ'אבי וקרלס פויול בגמר בפנדלים. קאמני סומן ככוכב על בפוטנציה, אבל כיום, בחלוף 15 שנה, אפשר לקבוע שהוא לא זכה להכרה הראויה, על אף שהצטיין ברוב ההזדמנויות שניתנו לו.

אחרי שהבריק באולימפיאדה, הוחתם ילד הפלא בלה האבר הצרפתית הקטנה, וישב בה על הספסל במשך ארבע שנים תמימות. בקיץ 2004 רכשה אספניול את כרטיסו, וזו היתה זכות גדולה כי מדובר בקבוצה בה כיכב תומאס אנקונו האגדי בשנות ה-80'. קאמני עמד בכבוד בהשוואות לקודמו, והיה בעקביות אחד השוערים הטובים בספרד במשך שבע שנים, עד שאיבד מוטיבציה, הסתכסך עם המאמן מאוריסיו פוצ'טינו, נזרק לעמדת השוער השלישי שאפילו לא מקבל מקום על הספסל, וכתוצאה מכך בחר לעבור מלאגה. ואולם, גם בה הוא לא הצליח להדיח את ווילי קבאז'רו הארגנטיני מההרכב, ולא נספר במשך שנתיים וחצי.

לא נספר. קאמני(צילום: GettyImages)

זה היה עוול בלתי נתפס כלפיו, וכתוצאה מכך לא נכלל קאמני בסגל למונדיאל בברזיל. המשמעות היא כי קאמני טרם נטל חלק בגביע העולם כלל, וזה פשוט בלתי נתפס. ב-2002, כאשר היה בן 18, הוא עדיין לא שיחק בבוגרים בקבוצתו, ולכן נסע ליפן כשוער שלישי. ב-2006 לא העפילו האריות לטורניר, וב-2010 החליט המאמן הצרפתי פול לה גואן לספסל אותו בצעד שנוי מאוד במחלוקת. הוא נענש על כך, ועל מחדלים נוספים, בהדחה אחרי שלושה הפסדים בשלב הבתים.
בקיץ לפני שנה, כאשר מנואל פלגריני לקח את קבאז'רו למנצ'סטר סיטי על מנת שישמש מחליף לג'ו הארט, לא האמינה מלאגה בקאמני וניסתה למכור אותו ללא הצלחה. היא החתימה את גיז'רמו אוצ'ואה המקסיקני אחרי ההצגות האדירות שלו במונדיאל, וזה מקרה עצוב בפני עצמו. אוצ'ואה לא ראה דשא מאז, וקאמני הוכיח שהיה מוקדם מאוד להספיד אותו. הוא החזיק את מלאגה במרכז הטבלה במו ידיו בעונה שעברה, והעונה מציגים האנדלוסים מאזן סטטיסטי מופרך – הם מדורגים מעל הקו האדום על אף שלא כבשו ולו שער אחד לרפואה בשישה מחזורים. קאמני ספג שלוש פעמים בלבד, מתוכם שער עצמי אחד, ולכן יש להם שלוש נקודות. וכך, דווקא ביום בו כל אנגליה לועגת לקבאז'רו שספג רביעייה מול טוטנהאם, קאמני הוא גיבור ספרד.

כאשר מתבוננים לאחור, אי אפשר להבין כיצד קאמני, כבר בן 31, לא נהנה מקריירה מתוקשרת הרבה יותר בקבוצת פאר. ואולם, זוהי מנת חלקם של כל השוערים האפריקנים. בעוד שחקני שדה מהיבשת השחורה, בכל העמדות האפשריות, מקבלים יחס הוגן, השוערים תמיד מופלים לרעה. תנסו לחשוב על שוער אפריקני בקבוצה גדולה, ולא תצליחו. רק ז'וזף אנטואן בל הקמרוני שיחק במארסיי ובבורדו בשנות ה-80' וה-90', אבל אפילו הוא היה ראוי ליותר. הפסגה של אנקונו, שעשה עבודה פנומנלית בשני גביעי עולם, ב-1982 וב-1990 אז הגיעה קמרון לרבע הגמר, היתה אספניול, והוא לא הצליח לשבור את תקרת הזכוכית.

מודל לחיקוי. אנקונו(צילום: GettyImages)

לא צריך ללכת רחוק אחרי דוגמא טובה, כי הרי אף פעם לא הצלחנו להבין למה נתקע וינסנט אניימה בישראל למשך זמן כה רב. אפילו ההופעה הסנסציונית במונדיאל בדרום אפריקה, כולל הפסד 1:0 לארגנטינה שהיה אמור להסתיים בעשיריה בלעדיו, לא גרם להפועל תל אביב לקבל תמורתו הצעה ראויה. כאשר עזב לליל ב-2011, ישב הניגרי על הספסל במשך על העונה, נאלץ לחזור בהשאלה למכבי תל אביב, ורק לפני שנתיים, כאשר היה בן 31, קיבל סוף כל סוף צ'אנס בצרפת. היום כולם יודעים שהוא אחד השוערים הטובים בליגה, וליל קטנה פי כמה על מידותיו, אבל הוא עדיין שם, וספק אם יצליח למצוא מקום במועדון טוב יותר.

הצלחתו גם לא סייעה לחבריו. במונדיאל 2010 כל שלושת השוערים של ניגריה הגיעו מקבוצות ליגת העל הישראלית – אוסטין אג'ידה היה אז בהפועל פתח תקווה ודלה איינוגבה בבני יהודה. חמש שנים עברו, איינוגבה עדיין עם התרנגול, ואג'ידה מחפש קבוצה אחרי ששוחרר מהפועל באר שבע. לעומתם, כל שחקני השדה מהסגל הניגרי זכו לשחק במערב אירופה. חלקם הצליחו יותר, חלקם פחות, אבל זה כבר אינדיבידואלי. לשוערים אין ביקוש.

קטן עליו. אניימה(צילום: GettyImages)

לפני כחודש התבקש יאיא טורה לבחור את חמשת השחקנים הטובים ביותר איתם שיתף פעולה – שוער, שני שחקני הגנה ושני שחקני התקפה. כוכב מנצ'סטר סיטי לא התחנף לחבריו הנוכחיים, וגם לא לדידייה דרוגבה, ונקב בשמותיהם של פויול, רפא מרקס, סמואל אטו וליאונל מסי. כשוער הוא לא בחר את ויקטור ואלדס, וגם לא את ג'ו הארט, אלא את ז'אן-ז'אק טיזי. ז'אן-ז'אק מי? אין סיכוי שאתם מכירים את כוכב נבחרת חוף השנהב לשעבר, כי הוא מעולם לא שיחק באירופה, והגן על שוערה של אספראנסה הטוניסאית בשיאו, בתחילת העשור הקודם. אלא שטורה סבור כי הוא הטוב ביותר מבחינתו. למה שלא נאמין לו?

למעשה, קטנים הסיכויים שתצליחו להיזכר בשוער כלשהו מחוף השנהב. הבכיר שבהם, אשר כיכב גם בזכייה באליפות אפריקה, ששברה בצורת ארוכה מאוד מבחינת הפילים, הוא בובקאר בארי, המכונה קופה, ואת כל הקריירה הוא בילה בקבוצות בינוניות במונחי הליגה הבלגית. מצבו עוד טוב בהשוואה לשוערים האחרים באליפות אפריקה, גם אלה שמשתייכים לנבחרות הגדולות, עם שחקני שדה שמרוויחים מיליונים בליגות הבכירות.

מי היה שוער נבחרת גאנה אצל אברהם גרנט? ברימה רזאק ממעמקי הליגה השניה בספרד. כריסטופר מאפומבי הקונגולזי, בסך הכל בן 21, גילה יכולת נהדרת והוגדר על ידי פרשנים לא מעטים כתגלית הטורניר. אפשר היה לצפות שסקאוט כלשהו יבחין בו, אבל הוא עבר הקיץ מהמילואים של לאנס לקבוצה זניחה בליגה הרביעית בצרפת. רוב כוכבי סנגל משחקים באנגליה ובצרפת, אבל השוער והקפטן בונה קונדול הגיע מקבוצת תחתית בליגה הקפריסאית. את הרשימה הזו אפשר להמשיך, לאורך נבחרות רבות ושנים ארוכות.

מישהו שם לב לשוער גאנה? אברהם גרנט(צילום: GettyImages)

אולי האקדמיה של סמואל אטו תשנה את התמונה. פבריס אונדואה גדל בה והצטרף בזכות החלוץ ללה מאסיה בגיל 14. כיום הוא כבר בן 19, משתייך לסגל של ברצלונה ב', ויש הצופים לו עתיד מזהיר. אלא שאפילו הוא, עם 13 הופעות נבחרת מאחוריו, יושב כיום על הספסל בליגה השלישית, וזה ממש לא מעודד. כיצד אפשר להתפתח אם לא אתה לא מקבל אפילו דקת משחק בגיל כה קריטי?

מומחי הכדורגל באפריקה מתקשים להסביר את המצב העגום. גארי אל-סמית, המסקר את היבשת עבור BBC ו-CNN, האשים בשיחה עם וואלה ספורט את הסטיגמות הישנות. "זה קורה כי הם אפריקנים, ואולי אין להם סוכנים טובים". אז למה שחקני השדה התגברו מזמן על הסטיגמות ומיוצגים על ידי סוכני צמרת? לזה אין לאיש תשובה, ומחקר מעמיק לא נעשה מעולם. אולי הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה, תרתי משמע.

ואם כבר פתחנו עם ההיסטוריה של מלאגה, גם נסיים איתה. בעונת 1984/85, אחרי התיקו המאופס ההיסטורי בברנבאו, היא ירדה ליגה. כעת, אחרי השחזור, לא בטוח שיש לאוהדיה סיבה למסיבה.

התקווה. אונדואה(צילום: GettyImages)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully