בוידאו: הבן של לברון מחקה את התנועה של אבא
תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 42:40, מקום שביעי במזרח.
סיימו את העונה: בהפסד 4:0 לקליבלנד בסיבוב הראשון.
בוסטון התחילה את העונה שעברה עם שלט 'כאן בונים' וסיימה אותה עם יסודות חזקים מהצפוי בשלב מוקדם מהצפוי. החצי הראשון של העונה היה הגיוני, הסלטיקס הפסידו 30 מ-46 המשחקים הראשונים ובדרך נפטרו משני השמות הגדולים בסגל: רייג'ון רונדו וג'ף גרין. דווקא לאחר עזיבת הכוכבים והגעת כמה שחקני רוטציה ואיזיאה תומאס, שלא הסתדר בפיניקס, משהו טוב קרה לקבוצה של בראד סטיבנס. היא ניצחה 24 מ-36 המשחקים האחרונים בדרך למאזן כמעט מאוזן, מה שבמזרח הספיק למקום שביעי וסדרת פלייאוף נגד קליבלנד. הסוויפ בו נגמרה הסדרה משקר, זו הייתה סדרה איכותית ובוסטון נשארה קרובה בכל המשחקים, אבל התרומה המשמעותית של הסלטיקס לפלייאוף הזה הייתה הפציעה שקלי אוליניק גרם לקווין לאב כשתפס אותו ביד עד שהכתף יצאה מהמקום.
שחקני המפתח בריצה המוצלחת היו כאלה שלא מצאו את עצמם במקומות אחרים כמו איזיאה (19 נקודות ו-5.4 אסיסטים למשחק ב-26 דקות, שני בדירוג השחקן השישי של העונה), אוון טרנר (ממוצעים באיזור ה-10,5,5), ג'יי קראודר וטיילר זלר. צמד הגארדים אייברי ברדלי והרוקי מרכוס סמארט היו שחקני המפתח בהגנה איכותית שהייתה הגנת השלשות הטובה בליגה בחצי השני של העונה. אך הכוכב האמיתי של הקבוצה היה האיש על הקווים. בעונה השנייה שלו ב-NBA ובגיל 38, סטיבנס הפך לשם החם בגזרת המאמנים. המערכת ההתקפית שלו מרהיבה, היא כוללת ספר תרגילים לא נגמר, חסימות שמגיעות מוקדם כשמוביל הכדור בתנועה קדימה והרבה פעילות רחוק מהכדור. הוא הצליח לשכנע את השחקנים להאמין במערכת, לשחק את התרגילים כמו שצריך ולעבוד בלי הפסקה בהגנה.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: אמיר ג'ונסון (חופשי, מטורונטו), דייויד לי (בטרייד מגולדן סטייט), פרי ג'ונס (בטרייד מ-OKC), טרי רוזייר (רוקי, בחירה 16), אר ג'יי האנטר (רוקי, בחירה 28), ג'ורדן מיקי (רוקי, בחירה 33).
עזבו: ברנדון באס (חופשי, ללייקרס), ג'רלד וואלאס וכריס באב (בטרייד לגולדן סטייט), פיל פרסי (חופשי, לפורטלנד), לואיג'י דאטומה (לפנרבחצ'ה).
ההצלחה החלקית המוקדמת לא שינתה את הדגש של דני איינג' על הטווח הארוך. בוסטון עדיין לא חושבת בגדול ועדיין מתמקדת בצעירים. בדראפט היו לאיינג' ארבע בחירות, שלוש מהן בין 33 הראשונות, והוא ניצל אותן כדי להביא שלושה שחקנים עם נתונים נהדרים שלא צפויים לתרום יותר מדי בעתיד הקרוב. בקיץ הבא, נכון לעכשיו, יהיו לבוסטון שמונה (!) בחירות דראפט. הנכס החשוב ביותר של איינג' הוא שלוש בחירות הסיבוב הראשון הבאות של ברוקלין הדועכת ללא כל הגנה (בשתיים מהשנים בוסטון מקבלת את הבחירה של ברוקלין, באחת תהיה לה אפשרות להחליף בחירות).
עם הצעירים, בחירות הדראפט, ההייפ סביב סטיבנס והילת המועדון, בוסטון אמורה להיות היעד מספר 1 לכל כוכב שיבקש טרייד בשנה-שנתיים הקרובות. נכון לעכשיו, לאיינג' יהיה בקיץ הבא גם מקום מתחת לתקרת השכר להחתים כל שחקן שירצה, כך שכל האופציות פתוחות לפניו ואין לו כל צורך להתפשר. הוא מחכה להזדמנות וברגע שתצוץ יוכל להציע יותר מכל קבוצה אחרת. לפי הדיווחים, הוא כבר היה מוכן לקפוץ על הזדמנות אחת, כאשר במהלך הדראפט הציע לשארלוט ארבע בחירות תמורת הבחירה התשיעית כדי לקחת את ג'סטיס ווינסלו, אבל שארלוט סרבה ובחרה בפרנק קמינסקי.
אך כל זה לא אומר שבוסטון מזניחה את ההווה. איינג' דאג לחזק את הסגל בקטנה ולהשאיר שחקנים שהשתלבו ברוטציה. החיזוק החשוב ביותר הוא שחקן הפנים אמיר ג'ונסון שחתם על חוזה של 24 מיליון דולר לשנתיים, סביר בסטנדרטים של הקיץ הזה. ג'ונסון מגיע אחרי שש שנים יעילות בטורונטו, בהן עשה לעצמו שם של שומר איכותי מאוד ושחקן התקפה שלא עושה הרבה, אך מסיים באחוזים גבוהים ליד הטבעת ומסוגל לקלוע מחצי מרחק. מדובר ברול פלייר אידיאלי, כזה שרק מוסיף ולא גורע, שחקן שיודע בדיוק מה הוא מסוגל ולא מנסה מעבר לכך, מה שתרם לכך שבשש השנים שלו בקנדה הוא לא ירד מ-55 אחוזים מהשדה. הוא בעיקר פאוור פורוורד, אך בבוסטון עשוי למצוא את עצמו מתפקד יותר כסנטר.
שחקן פנים מעניין נוסף שהצטרף הוא דייויד לי, שגולדן סטייט חיפשה דרך להיפטר מהחוזה שלו בו נותרה עוד עונה. לי לא היה אפקטיבי כשחזר מפציעה בעונה שעברה, אבל בשש השנים שלפני כן לא ירד מ-16 נקודות ו-9 ריבאונדים למשחק. הוא שחקן התקפה חכם ומגוון שיוכל ללמד הרבה את הצעירים של הסלטיקס, אם יגיע לקבוצה עם רצון להשתלב ולא עם שאיפה להעביר עונה או לקבל ביי-אאוט במהלכה.
השניים האלה יצטרפו לסגל הקיים, שכולל את כל הרוטציה מהחצי השני של העונה פרט לברנדון באס. איינג' דאג לכך כשהחתים מחדש את ג'יי קראודר ויונאס ירבקו. קראודר זכה להבעת אמון נדיבה, בדמות חוזה של 35 מיליון דולר לחמש שנים, על ההשתלבות היפה ברוטציה, ההגנה והלחימה שבלטה מאוד גם בפלייאוף. ירבקו ירוויח 10 מיליון דולר בשנתיים. השניים האלה עזרו לסטיבנס להשתמש בהרכבים נמוכים שהיו מאוד אפקטיביים. השנה יהיו לו צרות טובות, כי רוטציית שחקני הפנים התעבתה ולא בטוח שהוא יזדקק להרכבים הנמוכים האלה.
מבין הרוקיז, היחיד עם סיכוי ריאלי להשתלב ברוטציה הוא הקומבו גארד טרי רוזייר (בחירה 15 בסיבוב הראשון, בוגר לואיוויל), שהרשים את הצוות המקצועי בנחישות ובנכונות לעבוד קשה. מדובר באתלט נהדר עם פוטנציאל הגנתי מהסוג של סמארט וברדלי, מה שיתאים מאוד לשיטה של סטיבנס. אם הוא יידע להשתמש במערכת ההתקפית כדי להימנע ממצבים בהם הוא נכנס עם הראש בקיר, הוא יוכל להיות שחקן רוטציה כבר השנה. אר ג'יי האנטר הוא שוטינג גארד עם סט כישורים מגוון, אך הוא קודם כל מומחה שלשות שעדיין לא קולע שלשות מספיק טוב בשביל הסטטוס, והפורוורד עם השם המבטיח ג'ורדן מיקי הוא שחקן עם פוטנציאל הגנתי עצום ובקלות החוסם הטוב בסגל, אבל קבלת ההחלטות שלו כרגע אינה ברמה של NBA וזו לא תהיה הפתעה אם הוא יפתח את העונה בליגת הפיתוח.
מה מי מו
חמישייה: מרכוס סמארט, אייברי ברדלי, אוון טרנר, דייויד לי, אמיר ג'ונסון.
ספסל: איזיאה תומאס, טרי רוזייר, אר ג'יי האנטר, ג'יימס יאנג, ג'יי קראודר, פרי ג'ונס, יונאס ירבקו, ג'ורדן מיקי, ג'ארד סאלינג'ר, קלי אוליניק, טיילר זלר.
מאמן: בראד סטיבנס (עונה שלישית).
מועמד לפריצה: כאמור, הרוטציה נשארת כמעט זהה ולא כוללת שחקנים שמסוגלים לעשות הרבה מעבר למה שכבר עשו. יוצא הדופן הוא מרכוס סמארט, היחיד בסגל עם פוטנציאל להתפתח לכוכב אמיתי בליגה. פרט להגנה האדירה, סמארט הפתיע לטובה בעונת הרוקי עם קליעה לגיטימית מבחוץ, מיעוט איבודים והבלחות של ניהול משחק, אך לא הצליח להגיע לצבע כמעט בכלל. הוא הסתפק בשתי חדירות למשחק בעונה שעברה, פחות מקלי אוליניק, וכדי לבצע קפיצת מדרגה יהיה חייב לשפר את התחום הזה ובאופן כללי למצוא דרך ליצור לעצמו מצבי זריקה. ברשימת המועמדים לפרוץ ראוי להזכיר גם את פרי ג'ונס שלא הסתדר ב-OKC, אבל אם ימצא את עצמו במערכת של סטיבנס יכול להפוך לגרסא משופרת וגבוהה יותר של קראודר.
מועמד לדעיכה: ג'ארד סאלינג'ר הגיע לעונה שעברה עם ציפיות גבוהות. שחקן הפנים המגוון הוא אחד המוכשרים בסגל, אבל הוא עלה במשקל, התקשה לעמוד בקצב, נפצע ואיבד את המקום בחמישייה. הקיץ הוא עבד קשה וירד במשקל, לפי כל הסימנים הוא מגיע עם מוטיבציה גבוהה לשנות את מצבו, אך הוא מגיע עם מעמד שונה לגמרי. ההיררכיה בין שחקני הפנים תיקבע בהמשך, החמישייה כרגע היא רק ניחוש, אך יש סיכוי סביר שסאלי ימצא את עצמו מאחורי ג'ונסון, לי, אוליניק וזלר ברוטציה (עוד לפני שלוקחים בחשבון הרכבים נמוכים). האם הוא ישמור על המוטיבציה גם כשיצטרך לגרד דקות? ההיסטוריה הקצרה שלו בליגה לא מבשרת טובות.
אקס פקטור: עם כל הסימפטיה, לסגל הנוכחי של בוסטון יש תקרה יחסית נמוכה. לכן האקס פקטור האמיתי הוא פוטנציאל הטרייד על כוכב במהלך העונה. לאיינג' יש כל כך הרבה אפשרויות, שהוא מסוגל להביא סופרסטאר בלי לגעת ברוטציה הנוכחית. אם, למשל, הבעיות בין דמרקוס קאזינס לסקרמנטו יתבררו כבלתי פתירות, הטלפון הראשון של הקינגס אמור להיות לאיינג'. שחקן בסדר הגודל הזה כבר יכול להפוך את הסלטיקס לכוח משמעותי במזרח.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: בוסטון ממשיכה מהיכן שעצרה בעונה שעברה. אמיר ג'ונסון משדרג את הגנת הצבע ויחד איתו זו כבר הגנת טופ 5, סמארט נראה כמו פוינט גארד הרבה יותר שלם, סאלי ואוליניק מבצעים קפיצת מדרגה, לרוזייר יש ימים שהוא נראה כמו ווסטברוק לעניים. השחקנים מתנפלים על העונה הרגילה, מתייחסים לכל משחק כמו פלייאוף, סטיבנס משתמש ברוטציה רחבה מאוד כדי לתת להם להשתולל. 52 ניצחונות, יתרון ביתיות בפלייאוף ועם הגרלה טובה אולי גם ניצחון בסיבוב הראשון.
תסריט פסימי: בוסטון נתקעת במקום. אף אחד לא משתפר, היריבות מתחילות ללמוד את השיטה של סטיבנס והאנרגיות יורדות כשברור שהסגל הזה לא יגיע רחוק. בלי האנרגיות ההגנה הקבוצתית קורסת וההתקפה תלויה ביכולת של שחקנים בודדים ליצור. במקום צעד קדימה בוסטון לוקחת צעד אחורה ונשארת מחוץ לפלייאוף.
תחזית: אין סיבה להניח שבוסטון תהיה פחות טובה משנה שעברה. היא נראית כמו מועמדת קלאסית להיות קבוצת עונה רגילה אנרגטית, עמוקה ואיכותית שתשיג יותר ניצחונות מהצפוי. התחזית שלי היא של 45-47 נצחונות ומקום 5-7 במזרח, אך לא אפול מהכסא אם החבורה של סטיבנס תנצח יותר ותהיה אחת מהפתעות העונה. בפלייאוף, לעומת זאת, לסגל הנוכחי יהיה קשה מאוד לעבור סיבוב.