להתרגל אליך שוב: לקראת פתיחת העונה של קליבלנד קאבלירס

בוידאו: הבן של לברון מחקה את התנועה שהפכה לסימן ההכר שלו

מאזן בעונה שעברה: 29:53, מקום שני במזרח.

סיימו את העונה: סגני אלופים לאחר הפסד 4:2 בגמר לגולדן סטייט. בדרך ניצחו 0:4 את בוסטון בסיבוב ראשון, 2:4 את שיקגו בשני ו-0:4 את אטלנטה בגמר המזרח.

השורה התחתונה החשובה ביותר היא שמשהו שם עבד טוב. למרות פתיחת העונה הבינונית והמשבר לקראת אמצע העונה, למרות רעש תקשורתי בלתי פוסק ולחץ מהסוג שרוב השחקנים לא נתקלו בו, למרות יחסים רעועים בין הכוכב למאמן שהצליחו להפתיע גם את הפרשנים הבכירים ביותר, למרות בעיות בין כוכבי הקבוצה, למרות עונה רגילה מגומגמת של השחקן הטוב בעולם, למרות שהכוכב הנוסף שהצטרף לא התקרב ליכולת שלו מקבוצתו הקודמת.

על פני השטח צצו כל הסימנים של פרויקט כוכבים כושל בהתהוות, הפציעות של שניים מהכוכבים האלה בפלייאוף נראו כמו תירוץ מוצלח לכך, אבל קליבלנד התעקשה להצליח. לא סתם להצליח, הקאבס הגיעו לפלייאוף מלאי מוטיבציה, מגובשים, עם לברון ג'יימס בשיאו (ממוצעי פלייאוף של 30.1 נקודות, 11.3 ריבאונדים ו-8.5 אסיסטים, את ההצגות בגמר אין צורך להזכיר), עם חבורה לוחמת שמוכנה לעשות הכל עבורו ועם צוות אימון, בראשות דיוויד בלאט, שהגיע לכל סדרה עם פתרונות טקטיים מבריקים. עמוק בתוך הגמר, בין המשחק השלישי לרביעי, האפשרות שקליבלנד תשלים קמפיין חסר תקדים של אליפות בלי שניים משלושת כוכבי הקבוצה נראתה הגיונית לגמרי. קליבלנד הובילה אז 1:2, גולדן סטייט נראתה על סף שבירה, אבל העייפות הכריעה את שחקניו של בלאט בזמן שסטיב קר לקח הימור גדול שהצליח בגדול והפך את הסדרה על פיה.

בחודשים הראשונים קליבלנד נראתה אחרת כל שבועיים, אך בתמונה הגדולה היא הייתה שלוש קבוצות בעונה שעברה: הקבוצה הבינונית של החצי הראשון של העונה, הקבוצה המוצלחת של החצי השני אחרי הטריידים והקבוצה הלוחמת של הפלייאוף ללא קווין לאב ורוב הזמן גם קיירי אירווינג. הראשונה כבר שייכת לעבר אז היא פחות מעניינת. השנייה קצת נשכחה אחרי הפלייאוף אז צריך להזכיר אותה: בחצי השני של העונה קליבלנד הייתה קבוצת ההתקפה הטובה בליגה, עם יעילות התקפית של 110.4 נקודות ל-100 פוזשנים, בעיקר בזכות 11.7 שלשות למשחק ב-38.2 אחוזים. זו הייתה התקפה די פשוטה שהתבססה בעיקר על פיק נ' רול, אבל המשחק זרם, הכדור זז מצד לצד והכישרון העצום של הסגל בא לידי ביטוי. איך בלאט יחבר בין הקבוצה הזאת לקבוצת ההגנה/ריבאונד/דלבדובה שהתגלתה בפלייאוף? זאת אחת משאלות המפתח של העונה הבאה.

באו: מו וויליאמס (חופשי, משארלוט), ריצ'רד ג'פרסון (חופשי, מדאלאס), סשה קאון (מצסק"א מוסקבה, בחירה 56 ב-2008).

עזבו: מייק מילר והחוזה של ברנדון הייווד (בטרייד לפורטלנד), שון מריון (פרש), קנדריק פרקינס (חופשי, לניו אורלינס).

הג'נרל מנג'ר דייויד גריפין התחיל את הקיץ עם מטרה מרכזית אחת: לשמור על הקיים. חלק גדול מהשחקנים סיימו חוזים וכדי להשאיר את כולם צריך היה לשלם משכורות גבוהות במיוחד, שיחד עם המיסים היו צפויות להגיע לשיא חדש של הוצאות של כ-200 מיליון דולר. גריפין רמז שהבעלים דן גילברט מוכן לפתוח את הכיס והקיץ התחיל עם תחושה שלא תהיה לקליבלנד בעיה לסכם עם השחקנים שלה, למצוא תוספת נחמדה בשוק החופשי ואולי גם להביא שחקן משמעותי בעזרת החוזה של ברנדון הייווד, חוזה לא מובטח של 10.5 מיליון דולר.

אך לא הכל הלך חלק. נתחיל במה שכן: לברון, כמובן, נשאר ושוב חתם על חוזה שיוכל להתיר בקיץ הבא כשמשכורת המקסימום תגדל; קווין לאב, בניגוד לשמועות על עזיבה, חתם על חוזה של 110 מיליון דולר ל-5 שנים במקביל לתחילת חוזה חמש השנים שקיירי חתם עליו בקיץ שעבר, כך ששני כוכבי המשנה חתומים עד סוף העשור על חוזים שעם הזינוק בתקרת השכר ייראו די נוחים; אימן שאמפרט קיבל חוזה של 40 מיליון דולר ל-4 שנים; ג'יי אר סמית', שהאמין שהפלייאוף יסדר לו חוזה גדול, ויתר על אופציה של 6.4 מיליון דולר, גילה שאין לו ביקוש וחתם על חוזה של כ-10 מיליון דולר לשנתיים; מתיו דלבדובה, שפרץ לתודעה בפלייאוף, חתם על חוזה מינימום לשנה. שני האחרונים קיבלו חוזים נמוכים מהצפוי, מה שעזר להוריד קצת את סך המשכורות.

גריפין דאג גם לעבות את הסגל, שהיחידים שעזבו אותו הם הוותיקים שלא היו רלוונטיים בזמן אמת. המצטרף המשמעותי ביותר הוא הפוינט גארד מו וויליאמס שהיה בקליבלנד גם בקדנציה הקודמת של לברון. אז הוא היה שחקן מפתח, הפעם הוא מגיע על תקן סקורר מהספסל, תפקיד שתפור למידותיו. מו-וויל בן ה-32 מגיע אחרי חצי שני מוצלח בשארלוט בעונה שעברה, שם קלע 17.2 נקודות ומסר 6 אסיסטים למשחק. ריצ'רד ג'פרסון הוותיק יוסיף עומק לעמדת הסמול פורוורד, בתקווה שעוד נשאר לו מה לתת, והסנטר סשה קאון, שהזכויות שלו היו שייכות לקאבס, הגיע כדי שיהיו שני טימופיי מוזגוב במקום אחד. גריפין לא מצא טרייד על החוזה של הייווד, אך השיג מפורטלנד חריגת טרייד שתאפשר לו להביא שחקן שמרוויח עד 10.5 מיליון דולר תוך שנה. זו אופציה שעשויה להיות חשובה במיוחד בגלל הפסקה הבאה.

מה שלא הלך חלק זה המו"מ עם טריסטן תומפסון. שחקן הפנים היה נהדר בפלייאוף, כשריבאונד ההתקפה שלו הפך לנשק אמיתי והוא ביצע קפיצת מדרגה משמעותית בהגנה, אך גילברט וגריפין לא מוכנים להיענות לדרישה שלו לקבל חוזה מקסימום זהה לחוזה של קיירי. טריסטן ישחק בכל מקרה בקליבלנד בעונה הבאה (אלא אם כן הקאבס יילכו על אופציה של טרייד, בדומה למה ש-OKC עשתה עם ג'יימס הארדן), אך אם לא יחתום על חוזה ארוך טווח יהפוך לשחקן חופשי בקיץ הבא והסוכן שלו כבר הבהיר שבמצב כזה הוא לא יישאר.

ההכרעה הסופית בעניין תומפסון תיפול בקרוב, כי הוא יכול לחתום על חוזה עד תחילת אוקטובר. כרגע אין התקדמות במו"מ, ומאוד יכול להיות שבצוות של קליבלנד החליטו שהם מוכנים לקחת את הסיכון שהוא יעזוב בעוד שנה. עם שלושה סנטרים לגיטימיים, קווין לאב והאופציה של הרכב נמוך עם לברון ב-4, יכול להיות שהם מרגישים שטריסטן לא מספיק חשוב בשביל לשלם לו יותר מדי. מצד שני, הוא הסנטר היחיד בסגל של בלאט שמסוגל לשמור על שחקני חוץ, מה שהופך ליותר ויותר חשוב בשנים האחרונות. התכונה הזו תרמה לכך שבלאט העדיף לסיים איתו משחקים. בהקשר העכשווי, השאלה החשובה היא איך ההסתבכות של הקיץ תשפיע על טריסטן במהלך העונה. זה יכול להשפיע לשני הכיוונים.

בהרכב מלא, קליבלנד אמורה להיראות דומה מאוד לקבוצה של החצי השני של העונה שעברה: קבוצה התקפית וגבוהה שמפגיזה מבחוץ. השאלה המעניינת היא איזו אופציה בלאט יעדיף כאופציה ב': הרכב גבוה עם תומפסון לצד סנטר, או הרכב נמוך עם לברון לצד שלושה שחקני חוץ. שני ההרכבים האלה הוכיחו את עצמם בפלייאוף. במילים אחרות, אם השחקנים שלו יהיו בריאים לבלאט יהיו בעיקר צרות טובות העונה. יש לו סגל שניתן לעשות איתו הכל.

חמישייה: קיירי אירווינג, אימן שאמפרט/ג'יי אר סמית', לברון ג'יימס, קווין לאב, טימופיי מוזגוב.

ספסל: מו וויליאמס, מתיו דלבדובה, סמית'/שאמפרט, ג'ו האריס, ג'יימס ג'ונס, ריצ'רד ג'פרסון, טריסטן תומפסון, אנדרסון ורז'או, סשה קאון.

מאמן: דיוויד בלאט (עונה שנייה).

מועמד לפריצה: מבין שחקני המשנה שבלטו בפלייאוף, שאמפרט הוא היחיד שקליבלנד עשתה מאמץ להשאיר עם חוזה משמעותי. המסר ברור: קליבלנד רואה בסטופר האנרגטי חלק מהעתיד שלה, והשנה, כשהוא פותח את העונה בקבוצה ובריא, הוא יקבל הזדמנות להוכיח שההימור עליו מוצדק. בין אם בלאט יעלה אותו בחמישייה או יעדיף לחזור לאופציית ג'יי אר שעבדה נהדר בחצי השני של העונה שעברה, הקיץ לא הותיר ספק ששאמפרט הוא השחקן הבכיר בעמדת השוטינג גארד. הוא לא יצטרך לעשות הרבה יותר מלשמור נהדר ולקלוע זריקות פנויות. אם הוא יעשה את זה הוא יוכל להפוך לשחקן חשוב בקבוצה גדולה.

מועמד לדעיכה: ההגעה של קאון מרמזת על האפשרות שגריפין ינסה להיפטר מאנדרסון ורז'או במהלך העונה. הסנטר הברזילאי כבר מעבר לשיא, ובעוד שבהתקפה הוא עדיין יעיל ההגנה שלו כבר לא מה שהייתה פעם. זה בלט במיוחד לאחר שמוזגוב הגיע ושינה את פני ההגנה הקבוצתית. אך הסיבה המרכזית שורז'או עשוי שלא להיות בתוכניות של קליבלנד היא שהגוף שלו כנראה לא מסוגל לשרוד עונת NBA שלמה. הברזילאי אמור להרוויח 19 מליון דולר בשנתיים הקרובות, בהנחה שלא תימצא קבוצה שמעוניינת בו גריפין עשוי לשחרר אותו בעזרת ה-stretch provision, בעיקר אם טריסטן כן יחתום על חוזה ארוך בסוף.

אקס פקטור: קיירי ולאב מתאוששים מפציעות וכרגע לא ברור אם יפתחו את העונה. קליבלנד תיתן להם את הזמן. בעוד שהסגל רחב ואיכותי מספיק כדי להסתדר בלעדיהם בפתיחת העונה, הקאבס יהיו זקוקים לצמד הזה בפלייאוף. מה שהספיק מול המזרח החלש ועשוי להספיק מול המזרח שוב לא יספיק מול אלופת המערב. לברון זקוק לשני כוכבי המשנה שלו בריאים וטובים בפלייאוף. בשנים האחרונות ראינו יותר מדי מקרים בהם שחקנים שפותחים את העונה פצועים מתקשים להיכנס לעניינים וגוררים פציעות לאורך העונה. מספיק שזה יקרה לאחד מהשניים כדי להוריד את קליבלנד מדרגת מועמדת בכירה לאליפות לדרגת מועמדת בכירה לאליפות המזרח.

תסריט אופטימי: עונה שקטה, בלי דרמות, משברים וחיכוכים. קיירי ולאב חוזרים מהר, קליבלנד ממשיכה היכן שהפסיקה בעונה הרגילה, טריסטן חותם ברגע האחרון לחמש שנים או נהנה מספיק כדי להישאר בקיץ הבא, מו-וויל מועמד לשחקן השישי של העונה, הלוחמים מסביב ממשיכים להילחם, לברון יכול לקחת צעד אחורה ולהתעלות רק כשממש צריך, אף אחד לא מדבר על בלאט. טיול במזרח, ניצחון על אלופת מערב מותשת, אליפות ראשונה ולא אחרונה.

תסריט פסימי: לאב חוזר בדצמבר אבל נראה חלוד ולא לגמרי בריא, קיירי חוזר בינואר וצריך ניתוח נוסף בפברואר, טריסטן חסר חשק ובאמצע העונה גריפין מחליט להעביר אותו בטרייד, לברון מוציא את העצבים על בלאט והיחסים ביניהם חוזרים להיות שיחת היום. הפעם בפלייאוף השחקנים כבר לא מצליחים לגייס אנרגיות ומפסידים לשיקגו בגמר המזרח.
תחזית: יותר קרובה לתסריט האופטימי. השנה השנייה של פרויקטים מהסוג הזה נוטה להיות הרבה יותר קלה ורגועה, וקליבלנד בריאה היא קבוצה מספיק טובה בשביל להפחיד את כל שאר הליגה. בלאט ייתן לקיירי ולאב לחזור רק כשהם באמת מוכנים וישתמש בסגל הרחב לחלוקת דקות אחרת, גם על חשבון כמה ניצחונות בעונה הרגילה. בפלייאוף, סגל בריא של קליבלנד אמור לטייל לגמר ולהרגיש מוכן לבצע את הצעד הנוסף.