שינוי. לא מהפכה: על תחילת הקדנציה של ברק בכר בהפועל באר שבע

בוידאו: תקציר המשחק בין באר שבע למכבי חיפה

אחרי ארבעה מחזורים, אפשר להתיימר לסכם באופן חלקי ולחלוטין לא מושלם את טביעת האצבע של ברק בכר בהפועל באר שבע. הסגל שלו חזק יותר משמעותית מהעונה שעברה, ההתקפה שלו מגוונת יותר ונהנית מעומק רב יותר. הקבוצה משחקת קצת יותר מהר, קצת יותר מסודר, והיא קצת יותר עוצמתית מבחינת הדומיננטיות במגרש – אבל גם לא יותר מזה.

שוב, זה מוקדם. ואולי אנחנו צופים בחלק מתהליך חיובי של התפתחות. אבל עבור קבוצה שרובה רץ בעונה שעברה וחלק כבר אפילו שנתיים – מותר לומר שלא יותר מזה. צריך לומר שעדיין זה לא מספיק. זה טוב. זה חיובי. אבל לא לגמרי. נכון לעכשיו, בכר לא מספק את מלוא השינוי שהפועל באר שבע חיפשה אחרי אלישע לוי. אתה עדיין לא רואה קבוצה שעובדת כמו מכונה, כמו קבוצה גדולה ומאומנת. אתה עדיין לא רואה מספיק תחכום בהתקפה, רעיונות מבריקים, כלים שלא מבוססים רק על כישרון לפורר הגנות צפופות – או בקיצור מאמן שהוא ערך מוסף ענק לכל קבוצה.

שוב, זה מוקדם. כבר אמרנו. ואולי השינוי הקל ברמת המשחק של באר שבע הוא באמת התחלה של תהליך בדרך לשם. אבל דבר אחד כן כדאי להזכיר לבכר ולציין זאת באופן די נחרץ: רק הוא יכול להיות האיש שיביא לבאר שבע אליפות. רק טביעת אצבע של מאמן ברמה של קשטן, גוטמן או רוני לוי תהפוך את באר שבע לסיפור המנצח של העונה. כי כמה שלא נעים, צריך לומר: לבאר שבע יש סגל מדהים. שחקנים אדירים. כישרונות נפלאים. אבל אין לה שחקן אחד או שניים שיכולים לקחת קבוצה לאליפות.

לא בוזגלו, לא ברדה, לא שהר, לא אוגו ונכון לעכשיו גם לא ראדי. לחלקם אין מספיק אופי כדי להיות ערן זהבי על מלא, לאחרים אין מספיק יכולת כדי להיות השחקן שיעשה את ההבדל. הסגל המשופר של באר שבע נותר גם העונה עם אותן הוראות הפעלה: רק מאמן על, מאמן שהוא חותמת בפני עצמה, יכול להפוך את החבורה הזו לקבוצה אלופה.

יכול להיות שכאשר בכר יוציא מחדש מראדי את האיכויות שלו ויבריג אותן לתוך הקבוצה. יכול להיות שכאשר יעשה זאת גם עם וואקמה, ויימצא סקורר להתקיים דרכו, וישפר את משחק המגנים שלו ויעניק לקבוצה את העוצמה הנדרשת מסך חלקיה – כל זה יקרה. כרגע באר שבע עוד לא שם.

הדמיון בין סיפורה של בית"ר ירושלים של אלי טביב לבין סיפורה של הפועל תל אביב תחת טביב, הוא די מדהים. תוך זמן קצר החלו אוהדי שתי הקבוצות שאוהבות לחשוב שהן כל כך שונות למרוד בבעל הבית הבעייתי והקפריזי, ובשני המקרים המחאה היתה מוצדקת. אלא שבית"ר חייבת גם ללמוד מהטעויות בקמפיין של האדומים: בלי אלימות, בלי לחלל את ביתו הפרטי של אדם, בלי לערב בני משפחה. המחאה צריכה להישאר בגבולות הספורט, באזור המגרש והמועדון, ולא להיגרר למקומות האפלים אליהם הגיעו אוהדי הפועל תל אביב או אוהדי בית"ר שניסו לגרש את איציק קורנפיין מהמועדון.

וזה הולך להיות קשה. טביב יכול לעצבן גם את הבודהיסט הכי מוצלח בעולם. הוא יתעקש, הוא לא יוותר, הוא ינקוט בשיטות מרגיזות וישלוף רעיונות ואמירות שיוציאו מהכלים את האוהד הכי רגוע. לבית"ר יש כאן הזדמנות טובה למהלך שיכול להתברר כחשוב בשלב המאוד קשה בחייו של המועדון: המחאה הזו יכולה להגדיר לא מעט מהעתיד של הקבוצה הזו. עבור קהל שלא ידע ולא יודע לשלוט בעצביו, זהו צ'אנס למחאה שתיתן תקווה קטנה, למחאה שתאחד אולי אנשים מפולגים, מחאה שתכניס מעט יותר סדר בבלבול שמלווה את שגרת יומו של אוהד בית"ר ממוצע.

אוהדי בית"ר מעולם לא גירשו בעלים פעיל בדרך כזו. הם נשכו וכאבו בעלים שמזניח באופן קיצוני, אבל לא אדם שמעמיד תקציב, ועוד בקמפיין כזה מסודר. הם צעקו, הם קיללו, הם התלוננו על רכש, על מאמן, על סוג דם של שחקן מסוים, אבל כמה שזה נשמע לא הגיוני – מחאה מסודרת, כוללת, מתוכננת, נגד משהו פעיל ועובד - לא. פעם ראשונה שאוהדי בית"ר אומרים לא למישהו שמציע להם פרוסת לחם ומתעקשים: זה לא מתאים לנו. מגיע לנו יותר. מגיע לנו משהו שונה. אולי בעצם הם אומרים – מגיע לנו משהו מתקדם.

צריך לזכור את ההיסטוריה של אוהדי בית"ר בכל הנוגע לאלימות. חייבים. אבן שאוהד בית"ר זורק היא כמו חמש אבנים של אוהד קבוצה אחרת. היחס שונה. מיד המדינה מתקוממת, מאשימה, מכלילה ומשפילה, ואסור שהמחאה הזו תסתיים באותה נקודה. גם כשטביב יתיש, גם כשטביב ירתיח את הדם, יש דרכים לגיטימיות וחוקיות להראות לו כוח ולהבהיר לו: חלקך ההיסטורי במועדון הסתיים. ואם היית מבין קודם – אז אחרי הקבוצה השלישית שלך, אף קבוצה אחרת כבר לא תתקרב אליך.

למרות שמצבה בטבלה לא כזה גרוע, היכולת של הפועל כפר סבא מתחילת העונה בהחלט לא מעודדת. אם כבר, היכולת הזו מתחברת יותר לטבלת הליגה הלאומית הנוכחית, שרומזת כבר עכשיו כמה קל לעלות ממנה. הפועל כפר סבא תצטרך להוכיח לנו העונה שהיא לא עוד סטיית תקן של הדרדרות הליגה השנייה בשנים האחרונות, הדרדרות שנובעת לא מעט מהדרדרות ליגת העל.

בשנים האחרונות ראינו מספיק קבוצות שעלו בקלות רבה מדי בגלל הליגה הלאומית החלשה מאוד. הפועל פתח תקוה היא דוגמה מצוינת. קבוצה שלא מצליחה לשרוד במקום הטבעי שלה, אבל בליגה הלאומית היא שוחה כמו דג במים בלי קשר למצבה הארגוני או המקצועי. לא נשכח כמובן את הפועל רמת גן, את ראשל"צ, שבעזרת יכולת לא מספיק טובה עלו בכל זאת לליגת העל.

עבור קבוצה שקפצה שתי ליגות בשנתיים, זו שאלת מפתח. כפר סבא בחרה לא לשנות יותר מדי הקונספט והאמינה שזה יספיק לה. דיברו שם אפילו על פלייאוף עליון בקיץ האחרון. כפר סבא היא פרח בליגה שלנו והתרבות של המועדון מעוררת גם רגש אמפטיה ותקווה שאולי זה באמת יקרה. אבל מחזור רביעי זה השלב להזכיר לה גם תקדימי עבר של קבוצות שעלו במהירות ליגה ולא ממש בצדק.

1. כשקבוצה לא כובשת שער אחד בארבעה מחזורים, זו בהחלט בעיה. רוני לוי, מאמן מכבי חיפה, טוען שכאשר השער הראשון ייכנס יבואו אחריו כל השאר, אבל סביר להניח שבפנים הוא יודע שזה הרבה יותר עמוק. במכבי חיפה משחקים שלושה מהמחמיצנים הכי גדולים בליגה, שכטר, גוזלן ותורג'מן – והבעיה עם מחמיצנים היא שהם לא משתנים. זה לא שמחר יהיה יותר טוב. אופי זה אופי. נכון לעכשיו, כל התקווה של מכבי חיפה לגשם ראשון אחרי הבצורת מבוססת על אלירן עטר, וזה, במצבו הנוכחי, לא טוב ולא נכון. כדי שמכבי חיפה תהיה קבוצה יותר מאיימת היא חייבת לקבל נתח שערים מכובד מהקשרים שלה. שם סימן השאלה הגדול: האם ידין, אוברניאק, עזרא, קריאף, עטאא, דרינצ'יץ, בניון, ומי שרוני לוי יבחר לזעזע איתו את ההרכב, מסוגלים לשחרר את הפלונטר הכי גדול של מכבי חיפה כרגע. אם הקשרים של מכבי חיפה לא ישתתפו בעול, רוני לוי ימשיך להסביר את למה הקבוצה שלו לא כובשת.

2. סלבישה יוקאנוביץ' אוהב לבקר את שחקני מכבי תל אביב אחרי תוצאות לא טובות. הבטיחו לי סגל יותר טוב, אמרו לי שיש כוכבים, אבל בוא נזכיר משהו חשוב למאמן המצוין של מכבי תל אביב: זו רעננה. זו לא פלזן. זו לא באזל. זו לא צ'לסי. זו רעננה. את רעננה מאמן ברמתך צריך לנצח עם הנוער. את רעננה מאמן ברמתך יכול לנצח רק דרך עבודה מנטלית על השחקנים אחרי החזרה מליגת האליפות. כאן זה כבר לא רמת הסגל או כמות הרכש, כאן זה בדיוק הטאץ' של המאמן. וזה השלב שבו יוקאנוביץ' חייב להפנים שהביקורת של הקיץ והגישה הלוחמנית מהשלבים המוקדמים באירופה, כבר לא תקפות עבורו ולא מנקות אותו. אם יתמיד בה, זו כבר תהיה בריחה מאחריות.