NFC: סיכום רבע

אחרי ה-AFC, הגיע גם תורה של החטיבה השנייה. מי משייט להנאתו ב-NFC? מי נתקל במהמורות בלתי צפויות? ולמה הראמס נראים כמו בדיחה? תמשיכו לקרוא ותדעו.

פילדלפיה איגלס
מאזן: 1:3
יחס נקודות: 64:140
שחקן מצטיין: נו באמת. דונובן מקנאב (קווטרבק), כמובן.
תקציר אירועי הרבע: הנשרים החליקו במחזור הפתיחה, כששמטו יתרון 14 נקודות מול טנסי. אבל מאז הם נראים בלתי פגיעים, ובשלושה משחקים הם פשוט רמסו כל מה שעומד מולם. מקנאב נפלא מתמיד, משחק המסירה של הנשרים השתפר מאד עם הגעתו של אנטוניו פרימן הוותיק והתבגרותו של ג'יימס ת'ראש הצעיר, אבל משחק הריצה עדיין לוקה והנשרים עדיין תלויים לחלוטין במקנאב. הם ילכו כמה רחוק שהוא, וההגנה המעולה יוכלו לקחת אותם.

ניו יורק ג'איינטס
מאזן: 2:2
יחס נקודות: 64:55
שחקן מצטיין: אמאני טומר (תופס)
תקציר: ההגנה של הענקים, שכולם חשבו שתמשיך להידרדר, דווקא השתפרה מאד ומשחקת נפלא. הבעיה היא בהתקפה. קרי קולינס רושם מספרים יפים במסירה, אבל טאצ'דאונים אין. אמאני טומר רושם בינתיים מספרי שיא בקריירה, אבל אם לא תופסים מדי פעם משהו גם מעבר לקו השער, זה לא שווה כלום. משחק הריצה של הג'איינטס לא זז, ונראה שרון דיין - גוף של טנק שמתעקש לרוץ כמו בלרינה - לא יממש לעולם את הפוטנציאל שהביא לו את פרס ההייזמן במכללות. המתאם ההתקפי שון פייטון מחריף את הבעיה של הג'איינטס בהחלטות תמוהות ואם הוא לא יועף עוד לפני תום העונה, פיטוריו יהיו הצעד הראשון של הפגרה.

דאלאס קאובויס
מאזן: 2:2
יחס נקודות: 86:57
שחקן מצטיין: גרג אליס (קיצוני הגנתי)
תקציר: ההגנה של דאלאס אכן השתפרה, אבל היא עוד לא התגבשה, והתקפות כמו זו של פילי עדיין יכולות למצוא שם ים סדקים. בהתקפה יש כמה בעיות. הראשונה והחמורה מכולן היא שקווינסי קרטר לא היה, איננו ולעולם לא יהיה קווטרבק לגיטימי ב-NFL. כל עוד מתעקש הבעלים ג'רי ג'ונס שהוא העתיד של הקבוצה, לקבוצה אין עתיד. בנוסף, הבוקרים מתאמצים מדי להשיג לאמיט סמית את שיא היארדים על הקרקע, וכובלים בכך את עצמם. השיא קרוב מאד, והוא יגיע העונה בכל מקרה, לא צריך בכוח. בהגנה, כאמור, יש שיפור, אבל עדיין יש הרבה טעויות של ריכוז וראיית משחק, וזה עולה ביוקר. אבל יש המון כישרון, ומבחינה הגנתית הקאובויס בדרך הנכונה.

וושינגטון רדסקינס
מאזן: 2:1
יחס נקודות: 80:48
שחקן מצטיין: סטיבן דייויס (רץ אחורי)
תקציר: ברוך הבא למקצוענים, מר ספורייר. לא קל כמו שחשבת, מה? שיטת הפאן אנד גאן של ספורייר נכשלת בגדול בינתיים - רק 16 נקודות זכות למשחק. היהירות של ספורייר באמת מרגיזה. לא רק שהוא היה משוכנע - בניגוד לדעת רוב מוחלט של מומחים - ששיטה מהמכללות תעבוד במקצוענים, הוא גם התעקש שהיא תעבוד עם נפולת של בינוניים ועלובים שנפלטו מכל שאר הקבוצות. ולמה? כי הם הצליחו אצלו במכללת פלורידה. טוב, אחרי שלושה משחקים אפשר להגיד שדני וורפל, שיין מאתיוס, ג'אקווז גרין ורידל אנתוני אכן אינם שחקני NFL ראויים. ספורייר יצטרך לעשות מסע קניות רציני, ולשכוח מנאמנות לשחקני פלורידה, אם הוא רוצה לנסות ברצינות את השיטה שלו בעונה הבאה.

רין ביי פאקרס
מאזן: 1:3
יחס נקודות: 114:111
שחקן מצטיין: ברט פארב (קווטרבק). אלא מי?
תקציר: כל עוד יש לקבוצה את ברט פארב, ותופסים שיודעים את המלאכה, יש לפאקרס התקפה. האקדוחן ממשיך בשלו, וזה מספיק טוב בינתיים בבית שנראה יותר קל מהצפיו. אבל ההגנה נראית זוועה. במשחק האחרון אמנם ניכר שיפור, אבל עם כל הכבוד, זה עדיין היה מול קרוליינה. הארדי ניקרסון, שהובא כדי לתת מנהיגות וניסיון, נראה כמו עגלה. ג'ו ג'ונסון רחוק מרמתו בניו אורלינס וכאביר כבאז'ה ביאמילה, שהוסט לצד ימין, מצליח פחות מול תאקלים התקפיים שמאליים שיכולים להסיט אותו החוצה בזרועותיהם הארוכות. אם לא יימצאו פתרונות בהגנה, גרין ביי תגיע לפלייאוף ותעוף בסיבוב הראשון נגד מי שזה לא יהיה.

שיקאגו ברס
מאזן: 2:2
יחס נקודות: 98:91
שחקן מצטיין: רוזוולט קולווין (ליינבקר) ומרטי בוקר (תופס)
תקציר: שד הפציעות משתולל בשמפיין, שם נאלצים הברס לשחק עקב שיפוצים בסולדג'ר פילד שלהם. ההגנה של שיקאגו, שלקחה אותם למאזן 3:13 אשתקד, מחוררת לחלוטין, ועכשיו שהם איבדו גם את ווריק הולדמן מצבם נראה בכי רע. בהתקפה, לחלוטין לא ברור מה חושב המתאם ההתקפי ג'ון שופ שהוא עושה. יש לו שלושה תופסים מעולים, אבל הוא מתעקש להשתמש רק באחד מהם, שאכן מביא תוצרת, אבל תופס אחד זה לא מספיק. אנתוני תומאס בינוני ביחס ליכולתו בעונת הרוקי אשתקד. שלושה יארד לנשיאה לא יביאו אותו לשום מקום. בכל מקרה, ההגנה המחוררת היא מה שיטביע את הדובים.

דטרויט ליונס
מאזן: 3:1
יחס נקודות: 138:85
שחקן מצטיין: עז-זהיר חכים, תופס ומחזיר בעיטות
תקציר: האריות מתחילים לצאת מהיאוש המוחלט. ג'ואי הארינגטון עושה קולות של הדבר האמיתי, ולמרות שזה ממש לא יעזור העונה, זה בכל זאת נותן אופטימיות מסוימת. חכים מוכיח שהוא אכן ראוי להיות תופס פותח בליגה, וגם הרץ ג'יימס סטיוארט עושה עבודה יפה, עם ממוצע 4.7 יארד לנשיאה. הליונס ימשיכו להיות סמרטוט העונה, אבל מסתמן שיש על מה לבנות.

מינסוטה וייקינגס
מאזן: 4:0
יחס נקודות: 141:99
שחקן מצטיין: אין
תקציר: גם לפני המעצר של רנדי מוס נראתה העונה שלו אישית ושל הוייקינגס בכלל כמו סרט אימה. המאמן הטירון מייק טייס עשה שגיאה פטאלית והצהיר בתחילת העונה על "מדד רנדי", שעל פיו 40 אחוז מהמסירות של הקבוצה חייבות ללכת לרנדי מוס. התברר שזה רק תוקע את ההתקפה של הקבוצה, שגם כך סובלת מהיעדרו של רץ דומיננטי (למרות שמו וויליאמס עושה צעדים יפים). רנדי מוס עובר בינתיים עונה זוועתית במושגים שלו, ואם לא יגביר את הקצב הוא יסיים עם פחות מאלף יארד, לראשונה מאז הגיע למקצוענים. הגנה אין למינסוטה בכלל, וגם לא תופס שני שיוריד מרנדי את הלחץ. לא נראה שזה הולך להשתפר העונה, ובפגרה יצטרך הבעלים של הויקינגים למצוא דרך להכניס הרבה שיפורים בסגל תחת תקרת השכר.

טאמפה ביי באקנירס
מאזן: 1:3
יחס נקודות: 47:106
שחקן מצטיין: וורן סאפ (תאקל הגנתי)
טאמפה עדיין לומדת את השיטה של גרודן, אבל היא קולטת מהר. בהדרכת "צ'אקי", טאמפה רומסת יריבות נחותות, וזה דבר שהיא לא עשתה מעולם. משחק ההתקפה עדיין פושר, אבל קינן מק'קארדל הוא שיפור על פני ג'אקווז גרין כתופס שני מול קישון ג'ונסון. ג'ונסון עצמו חייב להתחיל להתפנות באזור השער, כי כמו שאמרנו כר - יארדים לבד לא עוזרים. צריך לשים נקודות על הלוח. ההגנה של טאמפה דומיננטית כהרגלה, אבל במשחק ההפסד לניו אורלינס היא הוכיחה פגיעות למשחק התקפה מהיר. המבחן האמיתי של גרודן יהיה בינואר, ועד אז נצטרך לעוב אחרי ההתקדמות של חניכיו החדשים.

קרוליינה פנת'רס
מאזן: 1:3
יחס נקודות: 45:76
שחקן מצטיין: ג'וליוס פפרס ומייק ראקר (קיצונים הגנתיים), לאמאר סמית) (רץ אחורי)
תקציר: קרוליינה היא הפתעת הרבע הראשון. ציפינו ממנה להשתפר, אבל לא במידה כזו. המאמן הטרי ג'ון פוקס, מי שעיצב את ההגנה שהביאה את הג'איינטס לסופרבול לפני שנתיים, ממשיך להוכיח את כאונותו ההגנתית. קרוליינה מובילה את הליגה במיעוט היארדים שהיא מרשה ליריבותיה, ומדורגת שנייה במיעוט נקודות חובה. ראקר מוביל את ה-AFC עם 5.5 הפלות קווטרבק, ופפרס, עם שלוש הפלות מגשים את ההבטחה הגלומה בו ומונע מקווי התקפה יריבים להתרכז בעמיתו. הגנה שמחזיקה את גרין ביי על 17 נקודות היא כוח שיש להתחשב בו. בהתקפה, לאמאר סמית' הוא המנוע של הקבוצה. הממוצע שלו (3.8 יארד לנשיאה) לא מרשים, אבל הוא סוס עבודה שבסוף משיג את שלו, ויעידו ששת הט"ד שלו. רודני פיט הוותיק מפיק את המירב מההזדמנות שניתנה לו עם ספסולו של כריס ווינקה (שהוא כנראה בחור נורא נחמד אבל לא קווטרבק ל-NFL). פיט נמנע מטעויות ונותן ללאמאר סמית' להביא אותו לעמדה שממנה אפשר לנצח. קרוליינה עדיין יכולה להתפרק ולהסיד את רוב או כל משחקיה הנותרים, אבל בינתיים חייבים להוריד את הכובע.

ניו אורלינס סיינטס
מאזן: 1:3
יחס נקודות: 89:111
שחקן מצטיין: ג'ו הורן (תופס), דיוס מק'אליסטר (רץ אחורי)
תקציר: לניו אורלינס יש את ההתקפה הכי מסוכנת בליגה. המהירות של חוליית התופסים שלהם, והיכולת של מק'אליסטר להגיע לקו הצד ולפרוץ משם (דבר שריקי וויליאמס לא המטיין בו) מאפשרת לקדושים להלום מכל נקודה במגרש. הבעיה היא ההגנה. בשני המשחקים הראשונים הם הפתיעו לטובה, אבל מאז החלו לצוץ החורים שהשאירו לארוי גלובר וג'ו ג'ונסון (בין השאר). הקדושים פגיעים למסירה ולא מפעילים מספיק לחץ על הקווטרבק היריב. זה עשוי להספיק לכרטיס וויילד קארד לפלייאוף, אבל אם ההגנה לא תתגבש ותתעלה, לא יהיה יותר מזה.

אטלנטה פלקונס
מאזן: 2:1
יחס נקודות: 54:77
שחקן מצטיין: מייקל ויק (קווטרבק)
תקציר: אטלנטה יכלה בקלות להיות בראש הבית כרגע עם מאזן 0:3, אבל שני הפסדים צמודים שנבעו בעיקר מחוסר ניסיון ישללו ממנה כנראה את הסיכוי הקטן להתברג לתמונת הפלייאוף. מייקל ויק הוא אחד השחקנים הכי מסעירים שנראו בליגה מעולם, והוא עוד יוביל את בפלקונס להישגים, אבל כרגע אין לו תופסים ברמה גבוהה וגם הרצים שלו לא מפחידים אף אחד - לפחות לא עד שטי.ג'יי דאקט ישתפשף קצת. יהיה כיף לראות את אטלנטה, אבל קשה להניח שהיא תתקדם יותר ממקום אחד לכל היותר בטבלת הבית.

סן פרנסיסקו פורטי ניינרס
מאזן: 1:2
יחס נקודות: 47:50
שחקן מצטיין: קוואן בארלו (רץ אחורי), אנדרה קרטר (קיצוני הגנתי)
תקציר: היעדרו של תופס שני ראוי דופק את ההתקפה של הניינרס. ג'ף גארסיה לא מצליח לייצר יארדים על הקרקע, ולא מצליח למצוא את אואנס. בארלו, שרושם ממוצע של 5.8 יארד לנשיאה, ועמיתו לעמדה גאריסון הרסט, הם אלה שאחראים לרוב ההתקפה של פריסקו. נקודת האור היא ההגנה, שמתחילה להתגבש ולקבל אופי של קבוצה לפלייאוף. אבל קבוצות למדו לסגור את אואנס, למדו להלחיץ את גארסיה, ובלי מטרה נוספת שתוריד את הלחץ לא יהיה לניינרס מה למכור בפלייאוף.

אריזונה קארדינלס
מאזן: 2:2
יחס נקודות: 74:83
שחקן מצטיין: אין מישהו מיוחד.
תקציר: אריזונה ניצלה את שתי ההזדמנויות שלה, מול סיאטל החלשה והג'איינטס ביום רע, כדי להגיע למאזן הסביר שלה. אבל הגנה אין במדבר, וגם התקפה לא כל-כך. חוץ מהיום המפלצתי של ג'ונס מול סיאטל (173 יארד) הוא די מאכזב, ומרסל שיפ עדיין לא שיחק מספיק כדי לחרוץ דעה. הקווטרבק ג'ייק "הנחש" פלאמר משחק רע, וזה משפיע לרעה גם על ביצועיו של התופס המעולה דייויד בוסטון. לאריזונה יש קו התקפה מהגדולים והטובים בליגה, אבל אם הקווטרבק לא משתמש בזמן שקונים לו והרץ לא מוצא את החורים שפותחים לו, זה לא שווה שום דבר.

סיאטל סיהוקס
מאזן: 3:1
יחס נקודות: 87:84
שחקן מצטיין: רו?קי ברנארד (רו?קי, תאקל הגנתי)
תקציר: אין מזל לסיאטל. הקבוצה פתחה רע, בין השאר בגלל היעדרו של התאקל ההתקפי המעולה וולטר ג'ונס, שחסרונו מנע מהרץ המשובח שון אלכסנדר לתת תוצרת (אם אין מי שיפתח חורים, אף רץ לא יכול לעשות הרבה). ואז ג'ונס חתם והצטרף סופסוף, והכל נראה טוב, עד שהגארד המעולה סטיב האצ'ינסון נפצע וערער שוב את מצב קו ההתקפה. הקווטרבק טרנט דילפר עושה את מה שהוא יודע - מעט טעויות והרבה שקט וניסיון. אלכסנדר התפוצץ במחזור האחרון מול מינסוטה, אבל נותר עדיין לראות איך הוא יתפקד בלי האצ'ינסון, ומול קבוצה שאשקרה יש לה הגנה.

סט. לואיס ראמס
מאזן: 4:0
יחס נקודות: 88:61
שחקן מצטיין: לאונרד ליטל (קיצוני הגנתי)
תקציר: מה, הרשימה הזו הפוכה? זה לא אמור להיות 0:4 ומקום ראשון? טוב, כולנו יודעים כבר שהתהפך העולם, אבל בואו נראה למה:
1. וורנר. גם לפני שהוא שבר את הזרת, היא הכאיבה לו, הפריעה לו לזרוק ופגעה גם בדיוק וגם בעוצמה שלו. בנוסף, הוא כנראה קיבל יותר מדי מכות בשלוש העונות האחרונות, וכתוצאה החל לפחד מהצל של עצמו, לברוח מאיומים שלו היו שם ולשחרר מסירות קצרות ומוקדמות מדי במקום לחכות שמישהו יתפנה לדקור כמו פעם.
2. אייזק ברוס איבד צעד, ובהתקפה שכל הקטע שלה הוא מהירות, זה הבדל עצום.
3. גם מגן הפינה אניאס וויליאמס, מנהיג ההגנה המצוינת מאשתקד, איבד הרבה מיכולתו. יש לו חטיפה אחת, אבל הוא לא משתק תופסים כמו פעם.
4. אובדנו של ריאן טאקר בקו ההתקפה היה בורג אחד יותר מדי. מגיע שלב שבו גם פרארי תפסיד לסוסיתא אם יוציאו ממנה מספיק חלקים.

כמו שאמרנו בפתיחת העונה: הסיפור של הראמס מתחיל ונגמר בוורנר. נכון לעכשיו, הסיפור נגמר. נותר רק לראות אם לג'יימי מרטין, המחליף, יש סיפור משלו בשבילנו.

קווטרבק:
מקום ראשון: דונובן מקנאב, פלדלפיה איגלס. 1050 יארד במסירה, עוד 141 בריצה, 11 טאצ'דאונים סך הכל ורק שלוש חטיפות. אין צורך להוסיף.

מקום שני: ברט פארב, גרין ביי פאקרס. 1111 יארד במסירה, שמונה ט"ד לעומת שלוש חטיפות, ולחץ מתמיד בשל היעדר יכולת הגנתית של קבוצתו.

מקום שלישי: ארון ברוקס, ניו אורלינס סיינטס. 979 יארד במסירה, תשעה ט"ד לעומת שש חטיפות, 99 יארד ועוד ט"ד על הקרקע, ומנהיגות שקטה שמקרינה לטובה על הקבוצה.

הערה: קרי קולינס מהניו יורק ג'איינטס מוביל את ה-NFC ביארדים במסירה, אבל יש לו רק ט"ד אחד לעומת שש חטיפות, וזה מונע ממנו להיכלל ברשימה.

רץ אחורי:
מקום ראשון: לאמאר סמית', קרוליינה פנת'רס. נכון, רק 3.8 יארד לנשיאה, אבל הוא נשא את הכדור הכי הרבה פעמים (96) ורשם הכי הרבה טאצ'דאונים על הקרקע ב-NFC (שישה?).

מקום שני: דיוס מק'אליסטר, ניו אורלינס סיינטס. 338 יארד על הקרקע, עוד 125 בתפיסה, ושלושה ט"ד.

מקום שלישי: מרשל פולק, סט. לואיס ראמס. אמנם ממוצע 3.9 לנשיאה זה לא משהו, אבל קשה להתווכח עם 4 טאצ'דאון בריצה, ועוד 221 יארד בתפיסה.

תופס:
מקום ראשון: מרטי בוקר, שיקאגו ברס. הכי הרבה יארדים (425), הכי הרבה יארדי לתפיסה (17), שני טאצ'דאונים - וכל זה למרות שהוא התופס היחיד שבו שיקאגו אשקרה משתמשת.

מקום שני: דונלד דרייבר, גרין ביי פאקרס. חבלי קליטה קלים מאד למר דרייבר בקבוצתו החדשה, באדיבות ברט פארב כמובן. 320 יארד, 4 טאצ'דאון.

מקום שלישי: ג'ו הורן, ניו אורלניס סיינטס: 357 יארד, טאצ'דאון אחד, ומה שהמספרים לא מספרים: המון יארדים אחרי התפיסה.

הגנה:
מקום ראשון: רוזוולט קולווין, ליינבקר, שיקאגו. במקום שאין אנשים (כי כולם פצועים) קולווין בהחלט משתדל להיות איש: שש הפלות קווטרבק, ואיסוף השמטה שגם נגמר בטאצ'דאון, לאחר מסירת רוחב חכמה.

מקום שני: דריק ברוקס, ליינבקר, טאמפה ביי. שלוש חטיפות, שתיים מהן לטאצ'דאון, אחת ל-97 יארד.

מקום שלישי: גרג אליס, קיצוני הגנתי, דאלאס. 5.5 הפלות קווטרבק.

MVP: דונובן מקנאב. במסירה או בריצה, כוכב-על.

השחקן המלהיב: מייקל ויק. חשמל זורם בין כפות רגליו.

זהו, עכשיו הגיע הזמן לחזור לליגה, ולראות מה יביא לנו ברבע השני. צפייה מהנה.