סטיבן ג'רארד עתיד לפרסם בקרוב אוטוביוגרפיה, וב"דיילי מייל" מפרסים היום (שבת) מספר קטעים ממנה. הנה חלק מהם.
על העבירה המכוערת שביצע על אנדר הררה ממנצ'סטר יונייטד, בגינה הורחק 38 שניות בלבד אחרי שנכנס כמחליף: "בבוקר המשחק הרגשתי כמו חיה בכלוב. כשהתחממתי, אוהדי יונייטד פתחו את הגרון ושרו שירים נגדי. הכעס שבי גדל וגדל. אנפילד היה שקט מאוד, והיה ברור שאיכנס במחצית. מיד ראיתי את אנדר הררה שועט לעברי, השלמתי מסירה פשוטה ואז הוא גלש לעברי. רגל ימין שלו פגעה בכר הדשא. לא יכולתי לעצור את עצמי. אפילו בלי לחשוב הורדתי את רגל שמאל על הררה. הרגשתי את הפקקים שלי נכנסים לעור שלו, ממש מעל הקרסול. זה חייב היה לכאוב. כשעזבתי את כר הדשא אמרתי לעצמי - מה עשית? אתה פאקינג טיפש? אלה היו, בסופו של דבר, 38 שניות שהוגדרו על ידי כעס וסוג של טירוף".
על היריבות עם מנצ'סטר יונייטד: "לימדו אותי לתעב את יונייטד. זה הוכנס לנו למוח והקשיח לנו את הלב ועיצב לנו את הנשמה כאוהדי ליברפול. זה קועקע על כל אוהד ליברפול".
על ההחלקה המפורסמת נגד צ'לסי, שהביאה לאיבוד האליפות: "כדור פשוט הגיע אלי בערך בקו מחצית המגרש. זה היה רגע שולי, סתם עוד רגע במסע שלנו לא עבר האליפות. התקרבתי לכדור, והוא ברח מתחת לרגל שלי. ואז נפלתי. נפלתי לדשא. ידעתי שלא אוכל להשיג את דמבה בה. הוא הבקיע. זה נגמר. ישבתי במכונית ודמעות החלו ליזול. לא בכיתי שנים, אבל בדרך הביתה לא יכולתי להפסיק. הרגשתי כאילו איבדתי מישהו מהמשפחה שלי. הרגשתי שלא נותרה עוד הרבה תקווה. נדמה היה שאני בדרך להתאבד".
על ההצעות שקיבל מקבוצות אחרות אחרי שהודיע על עזיבתו את ליברפול: "הראשונה הגיעה מבשיקטאש. אחר כך מונאקו. גם פ.ס.ז' רצתה אותי, וגם דייויד מויס שאימן בסוסיאדד. גם כמה קבוצות אנגליות התקשרו, אבל לא רציתי לשחק מול ליברפול. היה עניין מטוטנהאם. קצת התעניינתי בפ.ס.ז' ומונאקו, אבל איך הייתי יכול לחזור לאנפילד אם היה משחק בליגת האלופות? סירבתי להצעה של 13.5 מיליון ליש"ט לשחק שנתיים בקטאר. במצב המושלם ליברפול היתה יכולה להציע לי חוזה לעוד עונה עם אופציה להצטרף לצוות המקצועי. עונה עם ברנדן והצוות שלו היתה יכולה להיות חוויה בלתי רגילה".
