אי שם באמצע הרבע השלישי, במהלך הריצה של הפינים, שון דאוסן ביצע עבירה על זריקת שלוש. לא עברה שנייה וארז אדלשטיין כבר היה בקצה השני של הספסל. הוא חיפש שם את פיני גרשון, שישב בפינה מאחורי הספסל הישראלי. המאמן הלאומי דפק צעקה או שתיים, לקח נשימה ארוכה וחזר למקומו. מאותו רגע החבר'ה בכחול-לבן התעשתו, ביצעו בריחה נוספת וסגרו את הסיפור.
ההתנהלות של הצמד אדלשטיין את גרשון מרתקת. בכל פעם שעולה הפיוז, המאמן מפנה מבט משתאה לעבר גרשון ומחווה בתנועות ידיים תוך סינון מספר מילים. ממרום שנות ניסיונו, הוא כבר לא זקוק לטיפים המקצועיים של גרשון, אף שהם מגיעים מפעם לפעם במהלך המשחקים. מספיק מבט אחד, שחרור קיטור מינימלי והראש חוזר לפעול. בין השניים הללו יש הבנה כמעט עיוורת.
זו, אם תרצו, תמצית הקסם של הנבחרת עד כה באליפות. זה הרבה מעבר לכדורסל טוב. אחרי שנים, לישראל יש סוף סוף נבחרת בריאה. יש אמון הדדי. הרמוניה. היררכיה ברורה. זה מתחיל ביחסים בין המנהל המקצועי למאמן. זה נמשך בקשר ההדוק של עומרי כספי עם גל מקל, פעם נמסיס והיום BFF. וזה עובר דרך כולם. כמעט לכל אחד יש על מי להישען. רק בנבחרת בריאה כזו יוגב אוחיון לעלות מהספסל בחדות כזו, להיות מוחלף חמש דקות לסיום, לרטון על כך לרגע מבלי שאף אחד רואה ולהיות הראשון שיקפוץ לחגוג עם החברים בהישמע הבאזר. "נראה שהם ממש נהנים לשחק ביחד, הם עושים כיף על המגרש", אמר מאמן פינלנד, הנריק דטמן, בסיום.
עוד לפני הקרדיט שמגיע לאדלשטיין על הכדורסל החיובי והשמח ועל התחבולות הטקטיות, הוא ראוי למחמאות על המעטפת החיצונית האיתנה שנבנתה בזמן המשמרת שלו.
התהליך שעבר דיאור פישר הקיץ הוא ההמחשה המושלמת לכך. בנבחרת מספרים שלאורך כל השנה האחרונה הם עקבו בדאגה אחר מצבו. החשש היה ממקרה אלכס טיוס 2. פישר ממילא מבוגר במונחי כדורסל וממילא סבל כבר מלא מעט פציעות. בכל פעם שפספס משחק במדי קאזאן, דאגו להרים אליו טלפון בהול ולדרוש בשלומו. בנבחרת עשו מאמצים כבירים כדי לעטוף אותו בצמר גפן ולמנוע עוד תרחיש של מתאזרח שלא לגמרי בעניינים, פיזית ומנטלית ואגב כך מעכיר את האווירה.
עד לפני שבוע נראה היה שגם המאמצים הללו לא ממש נושאים פרי. באחד האימונים פישר הפתיע את אנשי הנבחרת כשבא בכפכפים וטען כי הוא סוחב פציעה ברגל. בנבחרת כבר הפעילו נורות אדומות וראו את התרחיש ממנו חששו מתממש לנגד עיניהם, אבל אז קרה דבר מפתיע: בבוקר משחק ההכנה מול סרביה, פישר יצר קשר והודיע חגיגית כי בכוונתו להתלבש, למרות שלא התאמן בשלושת הימים קודם לכן.
מכאן ואילך, מספרים בנבחרת, זה היה דיאור פישר אחר מוכן יותר, מחובר יותר, ההפך מאלכס טיוס של קיץ 2013.
המשחק אמש הסיר כל ספק מהתהיות על רמת המוכנות של פישר לאליפות הזאת. במעט מאוד משחקים בקריירה פישר סיפק הצגה הגנתית משכנעת כל כך. במחצית הראשונה הוא היה האחראי לטיפול המושלם בפיק אנד רול הפיני עם יציאות חכמות ומתוזמנות היטב לגארדים. במחצית השנייה הוא חסם שלוש פעמים ושלט בריבאונד. כל זה עם רגל ימין צולעת, שמקשה על התנועה שלו.
אדלשטיין כינה את פישר בסיום "מתאזרח לכאורה". לכאורה, כי אמש הוא נתן את התחת לא פחות מישראלים ביי דפינישן. כי נראה שגם הוא נדבק ברוח המיוחדת של הנבחרת.
כששחקני ישראל ראו את ליאור אליהו מטפס את כל גרמי המדרגות מהפרקט עד גג היציע העליון במהלך אחד האימונים בארנה במונפלייה, עלתה לכולם אותה אסוציאציה. "צלמו ותשלחו מהר לדושקו", הציע יוגב אוחיון והגיחוכים נשמעו מכל עבר. היום זה יקרה שוב: אליהו יפגוש פעם נוספת את האיש שאחראי לשנה הקשה בחייו. יותר מארבע שנים עברו מאז הפעם האחרונה שדרכיהם הצטלבו בתור יריבים.
אז אליהו השיג חצי נקמה כשהדיח את דושקו וקאחה לבוראל דאז בהצלבה. מאז כל אחד מהם עבר לא מעט אליהו הספיק לעזוב את מכבי תל אביב בטריקת דלת ולמצוא בית בירושלים, איבנוביץ' פוטר מלבוראל ומפנאתינייקוס והחל לגדל רעמת שיער סטייל קריפית, שהולמת את תדמית הרס"ר האיום, אבל הזיכרונות הטראומתיים נותרו בעיניהם.
בימים האחרונים הם נמצאים לא מעט אחד בקרבת השני. אליהו מעיד כי משקעי העבר מאחוריהם וכי הם "מתחבקים ומתנשקים בלובי", אבל ברור כי לעולם לא תהיה חיבה גדולה בין השניים. איבנוביץ' התרכך בשנים האחרונות. ממאמן קשוח וטיפוס נרגן הוא הפך לדמות חביבה למדי ואפילו שיפר את האנגלית שלו פלאים. אבל שחקנים שלא מצאו חן בעיניו אז, לא מוצאים חן בעיניו גם היום. גם האליפות הנהדרת של אליהו עד כה לא תשנה כל כך מהר את הדעה של המאמן.
העונה ההיא בוויטוריה לימדה את אליהו בדרך הקשה שאין כמו הבית. משטר האימונים הקפדני והנודע לשמצה של איבנוביץ' לא השתלב בשום צורה עם הגישה של אליהו. מירזה טלטוביץ' זכה לעדיפות ברורה. "איבנוביץ' לא הסתדר עם הרבה שחקנים, אבל במקרה של ליאור אליהו היה שם חוסר חיבור קיצוני", נזכר העיתונאי הבאסקי נאצ'ו מנדזה, "דושקו חשב שאליהו מאוד מאוד רך. גם בתור שחקן וגם בתור אישיות. הם היו שני הפכים גמורים. אליהו היה זקוק לליטופים, אבל אצל דושקו מרוויחים דקות בדרך מנוגדת. איבנוביץ' שמר על מרחק מכל השחקנים, אבל על אליהו זה השפיע יותר מאחרים. זה לא היה יכול לעבוד".
אליהו לא לבד. אם ירצה לחפש, ימצא לא מעט שחקנים ששותפים לאותה דעה אודות המאמן הקשוח. פרט לטוני פארקר שממגנט את מרבית תשומת הלב הציבורית אליו, איבנוביץ' הוא אולי הדמות הכי צבעונית ומסקרנת כאן במונפלייה. הפריזורה המשונה כבר הפכה לקאלט ברשת וכשהיא מלווה בצרחות אימה ותנועות ידיים מאיימות תכופות מאחורי הקווים, היא מטפחת היטב את התדמית שלו מימים ימימה.
למרות ההתרככות שלו, מסתובבים כאן לא מעט שחקנים שישמחו בכישלונו. איי ג'יי סלוטר הכאילו-פולני שיחק אצלו בעונה החולפת בפנאתינייקוס ועבר ימים קשים. ביוון דיווחו במהלך העונה כי השניים היו לא אחת על סף פיצוץ ביחסים. לפני כמה חודשים היה סלוטר מועמד לקבל אזרחות בוסנית. הגארד כבר דמיין כיצד ייראה הקיץ בסרייבו, אך נמלך בדעתו כשהבין לפתע שיצטרך לעבוד שוב תחת המאמן האיום. בסופו של דבר הוא בחר בפולין ופגש אותו ראש בראש ביום המשחקים הראשון. גם לפלורן פייטרוס הצרפתי יש זיכרונות רעים מדושקו. הפורוורד הוותיק, שבמשך כל הקריירה היה סמל לעבודה קשה ולנחישות, נאלץ להתמודד עם סטנדרטים אחרים לגמרי של אימונים בתקופת המבחן שלו בויטוריה ב-2010 וכבר אחרי כמה ימים התייאש ועזב מרצונו.
עכשיו נראה שיש קורבן חדש בדרך, אלכס רנפרו. המתאזרח הבוסני הוכיח עד כמה הוא דעתן כשהתעמת עם מאמן עם פיוז קצר לא פחות, סשה אוברדוביץ', במהלך העונה שעברה באלבה ברלין. גם השידוך עם איבנוביץ' נראה במהלך שנועד לכישלון. בינתיים רנפרו עולה מהספסל ומנסה להתאזר בסבלנות, אבל נראה שהוא עומד להתפקע. "בינתיים איבנוביץ' מסתדר עם כולם חוץ ממנו. זה לא מפתיע, אבל כדי לשמור על הנבחרת מאוחדת, כדאי שהמתח הזה שהולך ונבנה ביניהם ייעלם. אחרת זה ייגמר ברע", מזהיר העיתונאי הבוסני איגור מארינוביץ'. אם זה אכן יסתיים בפיצוץ, ליאור אליהו יוכל לנקום פעם נוספת.