פחות משבוע לאחר שזכה במדליית ארד באליפות העולם באתלטיקה בריצה ל-110 מטר משוכות עם זמן של 13.04, עבר אריאס מריט האמריקאי ניתוח להשתלת כליה. זאת לאחר שהתמודד באליפות העולם בבייג'ינג כשהוא רץ עם כליה אחת שבקושי מתפקדת. מריט לא חגג יותר מדי זמן, כיוון שאושפז כמעט מיד לאחר מכן בבית החולים.
מריט טס לאריזונה, כשמחשבותיו נתונות רק לניתוח שלפניו ולא עם שמחת הזכייה במדליה וההישג הגדול שעשה חרף מצבו הרפואי. מיד כשחזר הביתה, עבר מריט את הניתוח בזכות אחותו הגדולה לאטויה הובארד, שתרמה לו את הכליה. "לא הייתי בטוח שהניתוח יעבור טוב", אמר מריט שתפקוד הכליה שלו ירד למתחת ל-20%, "היו עלולים להיות סיבוכים והזהירו אותי מזה. זה הפחיד אותי מעט, לדעת שזו עלולה להיות תחרות הריצה האחרונה שלי. זה ממש אכל אותי בטיסה חזרה הביתה".
אחרי שאחותו קיבלה אותו עם חיבוק בשדה התעופה בפיניקס בסוף השבוע שעבר, הם נסעו באופן מיידי למרפאה, שם עברו בדיקות אחרונות לפני הניתוחים. מריט ואחותו התראיינו ל"אריזונה ריפבליק" פחות מ-48 שעות אחרי הניתוח. הם נראו עייפים, אבל במצב רוח טוב. הרופאים אמרו שארבעת החודשים הבאים יהיו קריטיים להחלמתו של מריט. הם יצטרכו לעקוב אחרי התהליך בו גופו של מריט מקבל את הכליה שנתרמה, והוא יצטרך לקבל תרופות נוגדות דחייה כל חייו.
למרות הכול, מריט אופטימי לגבי העתיד המקצועי שלו וסימן את אולימפיאדת ריו 2016 כיעד חשוב מבחינתו. הוא אמר שימלא את ההוראות של הרופאים בקפדנות, אבל כבר התחיל לחשוב על חזרה למסלול. הוא יתחיל את החזרה לאט לאט. "כמובן שזה הולך להיות קשה, לחזור מהניתוח", אמר מריט, "עכשיו כשיש לי כליה שעובדת כמו שצריך, ברגע שאוכל להחלים ולהתאושש, אוכל לחזור ולהתחרות. אני מרגיש שאני מסוגל לזכות במדליית הזהב באולימפיאדה". ספורטאים אחרים הצליחו להתאושש מהשתלת כליה, כשהבולטים שבהם הם כדורסלני העבר שון אליוט ואלונזו מורנינג.
השנה המוצלחת ביותר של מריט הייתה ב-2012, אז זכה במדליית הזהב באולימפיאדת לונדון וירד שמונה פעמים מ-13 שניות, כולל שיא העולם שלו שעומד על 12.80. השנה שלאחר מכן הייתה מאבק גדול מבחינתו, והוא לא הצליח להבין מדוע עד אחרי שעבר בדיקות לפני שנתיים. מריט עבר לאריזונה כדי להתאמן שם ובספטמבר 2013, אחרי שחזר מתחרות באירופה, לא הצליח האצן האמריקאי להתגבר על כאבי בטן חמורים שהיו. הרגליים שלו התנפחו ורמות האנרגיה שלו ירדו מאוד. אמו הייתה בעיר ותמכה בו. מבחינה פיזית, הוא היה במצב קשה, אבל לא רצה להדאיג אותה.
"אמרתי לאמא שלי שאני צריך ללכת לרופא כי סבלתי מכאבים קשים", אמר מריט, "לא יכולתי לעמוד בזה יותר. הלכתי לטיפול נמרץ בבית החולים". אחרי בדיקות דם וביופסיה, אובחן האצן כסובל ממחלת כליות שנקראת פוקאל סגמנטל גלומרולוסקלרוסיס. מריט עבר טיפולים במשך שמונה חודשים, בהם נכנס ויצא מאשפוזים בבית החולים. למרות זאת, הוא הצליח להתאמן בצורה רצינית, אבל היה מתעייף מהר מאוד. הוא היה אנמי, כלומר סבל ממחסור בדם והכליה שלו לא העבירה חמצן לשרירים באופן תדיר מספיק.
למרות המצב הקשה, מריט לא סיפר לחבריו מדוע הוא מתקשה: "בזמנו, הם לא ידעו מה אני עובר. הם בטח חשבו: 'הבחור הזה לא בכושר, איך הוא שבר את שיא העולם'?". לאחר מכן, עמיתיו האתלטים החלו לשאול שאלות כשהוא החמיץ אימונים, וגם כשהתאמן הוא לא הצליח להגיע לרמה גבוהה. אחותו טענה שהוא לא מחפש תירוצים לעולם: "אריאס הוא מסוג האנשים שלא רוצים שאנשים ירחמו עליהם. הוא לא רוצה לתרץ בנוגע ליכולת שלו". מריט אמר שבאותה התקופה הרופאים אמרו לו שככל הנראה הקריירה שלו נגמרה: "כבר התחלתי להבין שלעולם לא אניח את הרגל שלי על המסלול".