לאחר שספגו תבוסה קשה בגמר הגביע מול מכבי תל אביב בשנה שעברה (6:2), ירדו שחקני הפועל באר שבע לחדר ההלבשה בהלם מסויים. רובם שתקו, והיחיד שפלט כמה מילים היה ג'ון אוגו. הדברים שאמר היו ברורים: "הכל היה פנטזיה. אנחנו לא במשחק הזה. לא כקבוצה, לא כמועדון, הכל הייתה פנטזיה שלנו".
אוגו דיבר מתוך תסכול. כפי שניתן היה לשמוע ממנו גם הקיץ, הוא מאוד מאמין בקבוצה שלו ובעובדה שאפשר לשנות את ההגמוניה ולזכות באליפות עם באר שבע. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם ממה שקרה לקבוצה מבירת הנגב בשנתיים האחרונות כשהיא ניסתה לעבור את הקיר שנקרא מכבי תל אביב. האם הפעם נעשו ההתאמות הנכונות כדי לחצות את הרף הזה?
20:55, ערוץ 1: באר שבע מארחת את מכבי תל אביב בטדי
מספרים
בכל שנה מדברים על משחקי העונה בין באר שבע למכבי תל אביב שבהן היא נופלת, בעיקר בבלומפילד. בפועל, משחקי הענק הם לא אלה שמכריעים את העונה, אלא היציבות ביתר משחקי הליגה. במשך שנתיים באר שבע כביכול הייתה בתמונת האליפות בחלק גדול מהשנה, אבל בעונה הראשונה היא צברה 70 נקודות לעומת 84 של מכבי תל אביב, ואילו בעונה שעברה היא צברה 62 לעומת 70.
בפועל, מכבי תל אביב ירדה משמעותית בעונה שעברה באחוזי ההצלחה שלה ובאר שבע כלל לא הייתה במשחק. דווקא ברק בכר, אז עם קרית שמונה, היה בתמונה כמעט עד הסיום וניסה לקרוא תיגר. אך הסגל היה קצר ולא הספיק לתואר.
ישנם המון משתנים במהלך העונה, כולל העובדה שהאלופה תתמודד בשלב הבתים של ליגת האלופות ועשויה לסבול מעומס, פציעות וגם מחסור באנרגיות. בפועל, מכבי התחזקה ויש לה עתודה מספקת, כך שבאר שבע צריכה לכוון לעונה של 80 נקודות לפחות אם היא רוצה להתמודד עד הסוף, כלומר שיפור של כ-25% בצבירת הנקודות ביחס לשנתיים הקודמות.
מליקסון
אין מחלוקת לגבי הכישרון של מליקסון, אך הפציעות, רף הציפיות והקושי להתאקלם בשנת החזרה הראשונה לישראל פגעו בו. הוא לא באמת הגיע לעונה שעברה, התעסק יותר בהתאוששות מפציעות, תסכול ואכזבה. אבל העונה הזו עברה, והקיץ מליקסון חזר לחיים. שחקן בבאר שבע אמר השבוע: "השנה הוא בא לקחת. בעונה שעברה הוא חיפש את עצמו. ראו שציפו ממנו להיות אלהים והיה קשה לו, במיוחד עם הפציעה על ההתחלה. הוא נראה שחקן אחר לגמרי, משחק ועושה דברים שמרימים את הקבוצה בדרגה אחת קדימה".
מליקסון הוא בחור רגיש עם הרבה עליות וירידות, אך עדיין, גם אם ייתן בחלקים מהעונה את מה שרואים ממנו הקיץ ובמחזור הראשון, הוא ישלים את מאור בוזגלו לקישור התקפי אימתני שיהיה קשה מאוד לשחק נגדו. צריך לזכור, מליקסון סיים 30 משחקים בעונה שעברה עם שלושה שערים ובישול בודד. איך הגדירו זאת בבאר שבע? "גם אם יתאמץ השנה הוא לא יוכל לעשות פחות". מליקסון בעונה סבירה שווה כמות של 15 שערים ובישולים, והוא יכול להיות החיזוק והשינוי הגדול של באר שבע.
שהר
את נושא בן שהר צריך לחבר לאליניב ברדה ושלומי ארבייטמן. ברדה הוא אבי השינוי של באר שבע בשנתיים האחרונות. ההגעה שלו החזירה למועדון את הכח וגרמה לשגרירים אחרים להצטרף אליו. יחד עם זאת, גם ברדה וגם באר שבע כמועדון צריכים להבין שהוא מעבר לשיאו. הוא אינו יכול להוביל את הקבוצה מקצועית - לא במספרים ולא כשחקן התקפה. הוא יכול לתרום, להביא ניסיון ולהביא קצת מספרים, אך הוא לא זה שצריך להוביל. הגיל, פציעות חוזרות ונשנות וגם העומס המנטאלי הלא פשוט מחייבים את ברדה לקחת מקצועית צעד אחד אחורה עבור מישהו שבאמת יכול לעשות את השינוי.
בנוגע לארבייטמן, 11 שערי ליגה בעונה שעברה זו כמות סבירה, אך בכל הקשור לדומיננטיות של שחקן התקפה -מהירות, תנועה לעומק, כח - הוא לא בלט וכנראה שגם לא יבלוט. הוא לא השחקן שבכר יכול לבנות עליו שימשוך מול קבוצות שסוגרות ויוביל ברגעי ההכרעה.
בן שהר זה סיפור אחר. בעונתו האחרונה בישראל, בהפועל תל אביב, הוא כבש 18 שערים בליגה ובאירופה. מה שאולי לא מספיק ביבשת הוא יתרון אדיר בישראל. לשהר יש מהירות וכח שאין להרבה חלוצים כאן. השילוב הזה נותן לו יתרון גדול על הגנות בישראל והופך אותו למניה בטוחה בהתקפת הקבוצה. לא סתם אלונה ברקת נלחמה עליו כל כך בקיץ. ברק בכר ראה בו כשחקן שיכול להכריע את הכף בחלק ההתקפי.
"הוא אחד השינויים הגדולים של באר שבע בקיץ", ניתח אלון מזרחי. "אולי בחו"ל הוא לא הצליח להיות גדול כמו שציפו, אבל היתרונות שלו בארץ ברורים. עם הקישור שיש בבאר שבע ושחקנים שימשכו תשומת לב וייצרו לו מצבים כמו בוזגלו, מליקסון, ברדה ו-וואקמה, הוא שווה בשקט 16-20 שערים בעונה. הוא גם ייתן לבאר שבע מימד של נוסף של משחק עם הגב לשער ומהירות בתנועה שלו לעומק, גם במתפרצות אך בעיקר מול קבוצות שישחקו צפוף, שזה הקושי הגדול ביותר".
צדק
שיר צדק הוא היציבות שהייתה חסרה להגנת באר שבע. טומיסלאב פאיוביץ הוא בלם טוב, אך ההתאמה שלו לויליאם סוארס הייתה רעה. צדק מנוסה בליגה הזו, שחקן עם אישיות שמשפיע על כל מי שסביבו, גם באימונים וגם במשחקים. הוא לא מהיר או טכני בצורה יוצאת דופן, אך שחקן חכם, בוגר, פייטר אמיתי לכל קרב ומלחמה. אפשר לסכם זאת בדרך בה הגדיר אותו רן בן שמעון בעונה שעברה כשאמר: "שיר צדק הוא סיירת מטכ"ל. הוא הבחור שלוקחים ויוצאים איתו לכל קרב ולכל מלחמה. יש לו מנהיגות טהורה על המגרש. הוא עבר תהליך ושינויים שהביאו אותו למקום הזה".
הובאן
בעונה שעברה באר שבע חיברה את הקבוצה והסגל במהלך תחילת העונה. הקיץ הדברים נראים אחרת. אם בעונה שעברה הגיעו בקישור ובהתקפה חמישה שחקנים חדשים (הובאן, אוגו, גורדנה, מליקסון, ארבייטמן), הפעם הרוב רצים כבר שנה שנייה. וזה מאוד משמעותי. הובאן ואוגו נתנו משחקים איכותיים כבודדים בשנה שעברה, אך כחומה של קישור אחורי הם כשלו לא פעם. הם לא היו מתואמים ופחות עבדו אחד בשביל השני. העונה דברים נראים שונה. הניסיון, יחד עם רועי גורדנה, בולט לעין והם הופכים לשלישייה מאוד משמעותית ודומיננטית - גם בהתקפה וגם ביצירת מרכז שדה שקשה לעבור אותו.
נראה שאחד השינויים שעוברים אוגו והובאן הוא גם בהבנה שאחד תמיד צריך להישאר מאחור, להבדיל מהעונה שעברה. אגב, גם כשהיה בפטרולול הרומנית תפקד הובאן כשחקן האחרון בקישור, כאשר לפניו כשחקן התקפי יותר שיחק פאבלו דה לוקאס מבית"ר ירושלים. השנה נראה כי ברק בכר עשה סדר ולא נראה יותר מדי סיטואציות ששני השחקנים יחד נמצאים באיזור רחבת ה-16 ומפקירים את ההגנה.
בכר
בנוגע צוות המקצועי, אפשר לראות את רמת העבודה כדי להבין שבאר שבע הייתה צריכה לעבור שינוי. כבודו של אלישע לוי במקומו מונח, אך לפחות סגל השחקנים הנוכחי של באר שבע היה זקוק למשהו אחר. בעונה שעברה ערכנו בוואלה ספורט את דירוג עשרת השחקנים שעושים את הקילומטראז' הגבוה ביותר בליגה ואף שחקן מבאר שבע לא היה חלק ממנה. היחיד שהיה בעשירייה השנייה הוא מאור בוזגלו. בממוצע, באר שבע רצה הכי מעט בליגה בעונה שעברה, יחד עם מ.ס אשדוד.
באר שבע של השנה שונה לגמרי. מעבר לכך שצירפו את מערך ה-GPS והמכשור המתקדם (מאמן הכושר דרור שמשון שעבד אצל אלי טביב בעונה שעברה והתקשה לקבל אישור לשיעורי פילאטיס ומשקאות אנרגיה, קיבל שני עוזרים ומדריך מחו"ל למיכשור החדש, והוא עדיין בהלם תרבות). כל המנגנון של בכר עובד אחרת, כמעט כמו בקרית שמונה.
באותו דירוג קילומטראז' מאשתקד, 7 שחקנים מקרית שמונה היו ב-20 הראשונים (חן דילמוני היה במקום הראשון בליגת העל) וזה לא היה מקרי. בכר שם דגש על כך שהקבוצה שלו תרוץ ותעשה תנועה יותר מהיריבות וראה בכך אולי היתרון היחיד שהיה לו. בבאר שבע כל המכשור החדש מכניס שחקנים להתלהבות ורצון לראות את הנתונים ולשפר, ולפחות בשלב הזה גורם להם לנוע הרבה יותר. אחד השחקנים סיפר השבוע: "שחקן שיודע שיש לו תחרות ובוחנים את ההשקעה והקילומטראז' שלו, זה מדרבן".
זהבי
חייבים להיות הוגנים ולומר שאם לא ההתמודדות של מכבי תל אביב באירופה, קשה היה לראות בבאר שבע יריבה אמיתית לתואר העונה. העובדה שהאלופה כבר לאחר שישה משחקים קשים באירופה ועם עוד שישה לפחות לפניה, צריכה להיות אחד היתרונות הגדולים של באר שבע במהלך העונה הזאת.
בבירת הנגב זוכרים היטב שלכל נציגה ישראלית בליגת האלופות היו שלבים של ירידה ביכולת בליגה, ושאף אחת מהן לא זכתה באליפות. בעוד שאצל חלק מהקבוצות היה זה במהלך שלב הבתים, אצל אחרות זה היה בחלק האחרון של העונה כאשר הסגל סובל מפציעות, סחוט ומרוקן מאנרגיות.
במקרה של מכבי תל אביב, היא בנתה וממשיכה לבנות סגל ארוך עם שני שחקנים בכל תפקיד ולעתים שלושה, מה שאמור לתת לסלבישה יוקאנוביץ' מרחב תמרון כדי למצוא פתרונות אם יזדקק לכך. אי אפשר לשכוח את מכבי חיפה של 2003 עם איגביני, רוסו, פראליה, עידן טל וריימונאס ז'אטאוטס שכשלה מול מכבי תל אביב האפורה של ניר קלינגר שלקחה בשיניים ועם הרבה יותר אנרגיות את האליפות בפיניש.
ג'ובאני רוסו זוכר היטב את אותה עונה: "די, לא היה חשק. אחרי ליגת האלופות יש ירידה. היינו גם בטוחים שאנחנו הרבה יותר טובים והאליפות תבוא בקלות. שחקנים כבר היו סחוטים כי גם לא היו מחליפים ברמה גבוהה כמו שיש היום במכבי תל אביב. אצלנו עידן טל הגיע בחצי השני של העונה, היה רענן ולא הפסיק לרוץ יותר מכולם. אולי זה הסיפור - מה יעשו אלה ממכבי כשיצטרכו להחליף את אלה שיהיו פצועים ועייפים. כמה שרוצים לעשות אליפות רביעית ברציפות, זה לא כמו הרעב של באר שבע לאליפות ראשונה. למכבי יש סגל שיכול לעמוד בעומס, השאלה היא כמה הצ'מפיונס ישפיע על השחקנים שצריכים להוביל. כמו שזהבי נראה שום דבר לא ישפיע עליו. לגבי האחרים אני לא יודע".