וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

זו לא תופעה, זו טקטיקה: עד מתי כדורגלנים ימשיכו להתווכח עם השופטים?

18.8.2015 / 7:00

השופט שרק? זה הזמן להתנפל עליו. הקוון הרים דגל? נופפו ביד בכעס. כדורגלנים בימינו מנסים להשפיע פסיכולוגית על השופטים ומתווכחים במכוון על כל שטות, וזה מתחיל להימאס. מיכאל יוכין על העוול הגדול שפיקה, חיימוב ודומיהם עושים לכדורגל

AP

בדקה ה-57 של משחק הגומלין בסופרקופה הספרדי קיבל חלוץ בילבאו אריץ אדוריס את הכדור ודהר לעבר השער של ברצלונה. במקום לנסות לעצור אותו, הרים ג'רארד פיקה את ידו ובהה בקוון. גם השוער קלאודיו בראבו סימן לקוון שהיה נבדל, אבל הספיק להגיב ולהדוף את הבעיטה לקרן. כאשר הסתיים המהלך, המשיך הצ'יליאני לצרוח על האיש בשחור מהרחבה שלו, בעוד פיקה הלך לסגור איתו את החשבון פנים מול פנים. ובאמת, איך הוא העז לא להרים את הדגל כאשר הבלם בכבודו ובעצמו הורה לו לעשות זאת?

ג'רארד פיקה, שחקן ברצלונה, מתווכח עם השופט. AP
איך הוא מעז להרחיק את הכוכב הגדול? פיקה עם השופט/AP

צריך לראות את התדהמה על פניו של פיקה כאשר הוא קיבל את הכרטיס האדום. הוא ממש לא ציפה לכך, ואפשר להבין אותו. הרי הוא מקלל את השופטים כל הזמן, וקבוצתו הפכה את הוויכוחים על החלטה, גדולה כקטנה, לדרך חיים עוד מימי פפ גווארדיולה. אתמול (שני) ניתן היה לחזות בתופעה כמעט מדי דקה. אנדרס אינייסטה, סרג'יו בוסקטס, חאבייר מסצ'ראנו וחבריהם באו בטענות לשופט כמעט על כל שריקה שהלכה נגדם. הם השקיעו בדיונים האלה יותר ממרץ מאשר בניסיון לכבוש, כנראה כי הניסיון מלמד כי הלחץ על השופט מניב בסופו של דבר תוצאות. ואולם, הפעם הם שילמו את המחיר בסופו של דבר, וטוב מאוד שכך.

אתלטיק בילבאו זכתה בסופרקופה הספרדי אחרי 1:1 מול ברצלונה

ג'רארד פיקה קילל את הקוון והורחק, עלול לספוג עונש כבד

אחרי איבוד התואר: עיתוני ברצלונה תוקפים את השופט

sheen-shitof

עוד בוואלה

הצטרפו לוואלה פייבר ותהנו מאינטרנט וטלוויזיה במחיר שלא הכרתם

בשיתוף וואלה פייבר
ג'רארד פיקה, ברצלונה. AP
אבל קוון, אמרתי לך שהיה אופסייד. לא ראית שהנפתי יד? פיקה/AP

מתווכחים על כל דבר

ברצלונה הפכה את הלחץ האינסופי על שופטים לחלק אינטגרלי מהאסטרטגיה, אך מובן שהיא ממש לא היחידה. נהפוך הוא – כמעט כל הקבוצות עושות שימוש בכלי הזה, ולא רק לגבי אירועים משמעותיים שמכריעים משחקים. התרגלנו כבר מזמן להתנפלות חסרת רסן על שופטים אחרי כל שריקה לפנדל, גם אם ההחלטה ברורה כשמש, גם אם ידוע שהשופט לא ישנה את דעתו, כי פעולה זו נועדה לקבל אצלו נקודות זכות בהמשך המשחק. בעיה חמורה יותר היא כי בשנים האחרונות השחקנים מרגישים מחויבות לסמן לשופטים את דעתם כמעט על כל דבר.

כאשר כדור פשוט יוצא לחוץ, שני השחקנים היריבים הקרובים אליו ירימו את ידם בניסיון לשכנע את השופט להעניק להם את הזריקה. כדור עומק לעברו של חלוץ גורם לתגובה פבלובית של הרמת יד אצל שחקני החוליה האחורית של היריב כאמצעי לחץ על הקוון. כאשר שחקן נופל אחרי תיקול, המתקל יפנה מיד לשופט ויסמן לו כי יריבו מתחזה. אתמול ראינו את אדוריס מתנפל בחמת זעם על בראבו אחרי שהשוער הקדים אותו, הרחיק את הכדור ומעד לאחר מכן. מבחינת החלוץ הבאסקי, זו היתה "התחזות" שדורשת מחאה של שניות ארוכות.

כאשר העבירה עשויה להתפרש כחמורה יחסית, יזדעקו פעמים רבות מספר שחקנים וירוצו אל השופט בדרישה לשלוף כרטיס צהוב או אדום ליריב. זכורה במיוחד ההמולה שיצרו כמעט כל שחקני צ'לסי בשמינית גמר ליגת האלופות מול פריז סן ז'רמן, ששכנעו את השופט ביורן קייפרס להרחיק את זלאטן איברהימוביץ' על לא עוול בכפו.

זו טקטיקה שנתפסת כחיונית. "הכדורגלן האנונימי" שפרסם בלוג ב"גרדיאן" לפני מספר שנים כתב כך: "השופט הוא אנושי, ולכן אפשר לשחק על הרגשות שלו. אני חייב להודות כי זה חלק אינטגרלי מהמשחק, ופעמים רבות זה היה ההבדל בין ניצחון להפסד. זו ההצדקה מאחורי צרחות בפניו של השופט, נפנופי אצבע שמשדרים חוסר שביעות רצון, ותלונות נגדו אחרי כל החלטה שהולכת נגדך". לא מדובר רק בניסיון לרמות, אלא לחץ תמידי, בלתי פוסק, שגובל בהטרדה. לשופטים דרוש חוסן מנטלי יוצא דופן על מנת להתמודד עם התופעה לאורך זמן.

שחקן פריס סן ז'רמן זלאטן איברהימוביץ' מורחק מול צ'לסי. AP
המטרה המוצהרת: להפעיל לחץ. שחקני צ'לסי מתנפלים על השופט/AP

פראייר מי שלא צועק

ההתנהגות הזו לא רק מקבלת גיבוי מלא מהמאמנים, אלא חמור מכך – מאמנים רבים מאוד דורשים מהשחקנים להשפיע על שופטים ומנחים אותם כיצד לעשות זאת. מדהימה במיוחד הדוגמה מהמונדיאל האחרון, כאשר צוות האימון של נבחרת אנגליה בא בטענות לשחקנים על כך שלא עבדו על השופט חזק מדי. כאשר דייגו גודין האורוגוואי ביצע עבירה על דניאל סטארידג', אשר עשויה היתה לזכות את הבלם בכרטיס צהוב שני ולאפשר לאנגלים יתרון מספרי, רק וויין רוני בא לשופט לדרוש להרחיק את היריב – ולא הצליח. "היינו הוגנים מדי", אמרו בסביבתו של רוי הודג'סון. בקיצור, אם אתה לא דוחף ומקלל, אתה פראייר.

יהיה מעניין לספור את ממוצע הזמן שהולך לאיבוד בגלל הוויכוחים התמידיים על כל החלטה. התוצאה עשויה להיות מרשימה – סביר להניח שהצופים מאבדים מספר דקות בכל משחק, כלומר אחוזים ניכרים מאוד מהזמן בו הכדור אמור להיות בתנועה. זו אחת הטקטיקות היעילות ביותר לבזבוז זמן, והנה לכם עוד שימוש פסול בדיבורים למען דיבורים.

חשוב להדגיש כי ההתמקדות בשופטים גורמת להיעדר ריכוז של השחקנים תוך כדי המהלך. הדוגמא של פיקה אתמול ממחישה את זה היטב. כל מה שעניין אותו כאשר אדוריס קיבל את הכדור היה להרים את היד. אנחנו עדים לכך פעמים רבות בכל משחק, והדבר שווה ערך להתמקדות חלוצים בהתחזות במקום בניסיון לעבור את היריב או לבעוט לשער. בשני המקרים, הדחף לעבוד על השופט חזק יותר מהרצון לשחק כדורגל אמיתי. איכות המשחק יורדת כתוצאה מכך, וזה עוד לפני שמתחילים את הדיון בהיבטים המוסריים.

שוער עירוני קרית שמונה, גיא חיימוב, עם השופט אוראל גרינפלד. קובי אליהו
לא מרוצה מההחלטות של השופט? רד מהמגרש. חיימוב וגרינפלד/קובי אליהו

אין כבוד לשופטים

המסר הספורטיבי והחינוכי, כך נדמה, לחלוטין לא מעניין את רוב המאמנים והשחקנים. הם איבדו את הכבוד כלפי השופטים, וכך נוצרים האירועים האבסורדיים והביזאריים כמו גיא חיימוב שמאיים לרדת מהמגרש בגלל שאינו מרוצה מפסיקות נכונות לחלוטין של אוראל גרינפלד. לפני חודש, בחצי גמר גביע הזהב, ניסו שחקני נבחרת פנמה לרדת מהמגרש אחרי פנדל שנשרק לחובתם במשחק מול מקסיקו. במקרה ההוא, אגב, השופט האמריקאי מרק גייגר אכן טעה, אך זו לא סיבה לשבות על הדשא במשך 10 דקות. העונש על כך היה צריך להיות חד ומיידי. לא רוצה לשחק? קבל הפסד טכני, בין אם מדובר בקרית שמונה או פנמה.

וזו רק ההתחלה. מאחר והלחץ הפסיכולוגי המתמיד על צוות השיפוט הוא אחת הבעיות החמורות ביותר של הכדורגל, אשר משפיעה על כל משחק ספציפי ללא יוצא מהכלל, יש להילחם בה בחומרה חסרת פשרות. ביקורת על שופטים היא, כמובן, לגיטימית, אך היא צריכה להיאמר אך ורק אחרי שריקת הסיום.

שחקן נבחרת ספרד אנדרס אינייסטה חוגג שער בגמר מונדיאל 2010. Martin Meissner, AP
הפתרון לתופעה הוא כמו בהורדת חולצה - להעניש, בלי שיקול דעת/AP, Martin Meissner

מה שעבד עם הורדת חולצות יעבוד גם כאן

לפני מספר שנים החליטה פיפ"א באופן שרירותי שהורדת החולצה במסגרת חגיגות כיבוש שערים אסורה, והעבריין חייב לקבל כרטיס צהוב. לשופט אין שיקול דעת בנושא, ואפילו אנדרס אינייסטה שהקדיש את השער בגמר המונדיאל לדני חארקה המנוח נכנס לפנקס. זהו חוק רע וחסר היגיון, שפוגע בצד האמוציונלי של המשחק, ולטעמי יש לבטלו, אבל אפשר ללמוד ממנו דבר אחד. היישום שלו עובד. כעת, שחקנים מעטים בלבד חוגגים בהורדת חולצה, ואלה שבוחרים לעשות זאת יודעים מראש את העונש שמצפה להם. במקרים אלה דווקא איש לא מתווכח עם השופט. החוק האומלל הזה ברור לחלוטין לכולם.

את הניסיון הזה כדאי ליישם ללא דיחוי ובאופן מחמיר לגבי כל ניסיון להפעיל לחץ על שופטים. כמו בראגבי, יש לאסור לחלוטין את כל הכלים בהם משתמשים השחקנים כדי להשפיע על השריקות. חייבים להקפיד שרק לקפטן יהיה מותר לדבר עם השופט. יש לאסור לחלוטין את הסימונים הדורשים לשלוף כרטיסים ליריב – הנחיה זו כבר קיימת, גם אם לא תמיד נאכפת. יש לאסור בתכלית האיסור להרים ידיים בסימון לקוון להרים דגל לנבדל. יש לאסור לספר לשופט מי צריך להוציא את כדור החוץ. יש לאסור לסמן לשופט היכן בוצעה העבירה ואיפה צריכה לעמוד החומה.

העבריינים יוענשו באופן אוטומטי בכרטיסים צהובים, ובמקרים בוטים יעמדו לוועדת משמעת ויושעו ממספר משחקים, בדיוק כפי שמעוניינים לפעול העונה בפרמיירליג כלפי המתחזים. הלמידה תהיה קשה בשבועות הראשונים, וייתכנו הרחקות שיגרמו לסקנדלים מרעישים, אך המסר יופנם במהרה, כפי שקרה עם הורדת החולצות. כאשר החוק החדש יהיה ברור לכולם, הוא יביא לתוצאה המיוחלת, והמשחק ישתפר פלאים.
תפקיד השחקנים הוא לשחק כדורגל, ותפקיד השופטים הוא לשפוט.

AP

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully