חיים בסרט אחר: המהפך אצל הקפטנים של מנצ'סטר סיטי וצ'לסי

איך שעולם מסתובב לו. לפני חודשיים וחצי היה ג'ון טרי על גג העולם, זוכה באליפות עם צ'לסי אחרי עונה נהדרת עם 38 משחקים ללא חילוף, משלים לראשונה בחייו את כל הדקות בפרמיירליג בלי פציעות או השעיות, משווה שיא פרטי של שמונה שערים בכל המסגרות. מנגד, סיים וינסנט קומפני את עונתו הגרועה ביותר מאז הגיע למנצ'סטר סיטי ב-2007, עם פציעות טורדניות, כושר לקוי ושגיאות רבות שעלו לקבוצתו ביוקר בזירה המקומית ובליגת האלופות. בתחילת מרץ הוא אפילו סופסל על ידי מנואל פלגריני, ודווקא כאשר הושבת בגלל פציעה באפריל ותחילת מאי הצליחה קבוצתו לרשום רצף ניצחונות ולטפס חזרה למקום השני.

והנה לכם – נפתחה העונה החדשה, והכל התהפך. קומפני, שלא מצא את הרשת אפילו פעם אחת ב-2014/15, צוהל עם שני שערים בשני משחקים, מפגין יכולת עילאית בהגנה, וביטל אתמול (ראשון) את החוד של צ'לסי בניצחון הגדול 0:3. לעומתו, טרי פישל בגדול בתיקו מול סוונסי במחזור הפתיחה, ואתמול הוחלף לראשונה ב-177 המשחקים שקיים בהדרכתו של ז'וזה מוריניו, ועוד במחצית. קון אגוארו התגבר עליו ללא בעיות בדרך לשער הראשון של סגנית האלופה. תוסיפו את ההפסד לארסנל במגן הקהילה, וזו פתיחת העונה הגרועה ביותר של הכחולים מאז עלה טרי לבוגרים.

אז מה בעצם קרה לשני הקפטנים? ראשית, לא כדאי למהר ולקפוץ למסקנות חותכות אחרי מספר שבועות, אך אין ספק שהמגמה השתנתה. שני המנהיגים שמובילים את קבוצותיהם חיוניים ביותר להצלחתן. אם המומנטום החיובי של קומפני יימשך, סיטי תהיה הפייבוריטית הברורה לזכות באליפות. אחרי הכל, תרומתו לשני התארים הקודמים כבירה, ולא רק בגלל שנגח את שער הניצחון בדרבי הקריטי מול מנצ'סטר יונייטד באפריל 2012, והצטיין עם שיא אישי של ארבעה שערים בעונת 2013/14, כולל הכיבוש הגורלי נגד ליברפול בדצמבר. אם המומנטום השלילי של טרי יחמיר, שלא לדבר על סכסוך אפשרי עם מוריניו שניסה אתמול את אור הזרקורים לעברו של הקפטן, גם רכש פוטנציאלי יוקרתי בדמותו של ג'ון סטונס מאברטון לא יעזור לכחולים לייצב את העורף.

לירידה החדה בכושרו של קומפני בעונה שעברה יש הסבר טבעי – העומס פשוט הכריע אותו. יש לזכור כי הבלם הבלגי אינו בלתי שביר – בתחילת הקריירה שתי עונות באנדרלכט ובהמבורג נהרסו כליל בגלל פציעות. הדרך בה הצליח לשמור על עצמו ולשפר את הכושר לאורך הקדנציה הארוכה בסיטי מרשימה ביותר, אבל הדבר דרש הכנה נכונה בפגרות, ולפני העונה שעברה האפשרות הזו נשללה ממנו בשל השתתפות נבחרתו במונדיאל – הטורניר הגדול הראשון של בלגיה מאז 2002. השדים האדומים העפילו לרבע הגמר, וקומפני
יצא לחופשה קצרצרה רק בתחילת יולי.

התוצאה היתה אומללה – הקפטן מתח שרירים שלוש פעמים בעונה שעברה עוד לפני שהגיע לחג המולד, ולרוב התעקש לחזור לדשא כאשר טרם היה כשיר לחלוטין. מותש וכואב, הוא עדיין ניסה לתת לחבריו דוגמא על המגרש ולקחת אחריות. במקרה של קומפני, זה לא תמיד עבד לטובתו, כי גם כך הנטיה הבסיסית שלו היא לפגוש את שחקני היריב רחוק מהשער, וגם להיכנס לתיקולים יומרניים. הסגנון הזה נהדר כאשר הכל הולך כשורה, אך הטעויות בולטות מאוד וגורמות נזק לקבוצה. וכך גרם קומפני לפנדל מיותר בהפסד לארסנל בינואר, חלוץ מידלסברו האלמוני לי טומלין עשה ממנו צחוק והדיח את סיטי מהגביע האנגלי, ואז הגיעה גם ההשפלה מול ברצלונה בשמינית גמר ליגת האלופות.

הביטחון העצמי של קומפני נפגע, אך אין זה אופיו לשנות את המשחק בגלל כושר בעייתי. נהפוך הוא – הוא מתעקש לקחת את המעמסה על כתפיו. בסופו של דבר, אחרי שהפאשלה שלו גרמה להפסד בליברפול, הוריד אותו פלגריני לספסל במשחק מול לסטר, וסיטי שמרה לשם שינוי על רשת נקיה. כאשר קומפני חזר להרכב, היא הפסידה לברנלי. בתקופה ההיא אפילו סומן קומפני באופן ביזארי למדי כחוליה החלשה של בלגיה לקראת המשחק מול ישראל במוקדמות יורו 2016, וזה אכן היה המצב – הקפטן הבלגי הורחק בשני כרטיסים צהובים מיותרים, וכמעט איפשר לחבורה של אלי גוטמן להימנע מהפסד.

הקיץ היה שונה בתכלית מבחינת קומפני. הוא קיבל הזדמנות למלא מצברים, ובילה עשרות רבות של שעות בחדר הכושר. ביוני אפילו פורסמה בטוויטר תמונה בה הוא רץ על הליכון בתנאים שמדמים טמפרטורה של 36 מעלות בגובה 2,300 מטרים. היו שמיהרו להספיד אותו אחרי העונה הכושלת, אבל הבלגי בסך הכל בן 29, ועם שמירה נכונה על העומסים וקצת מזל עם פציעות, יש לו עוד מספר שנים ברמה הגבוהה ביותר. "בעונה שעברה היינו מתחת לרמה הרגילה שלנו. הפעם יש כאלה שלא לוקחים אותנו ברצינות, אבל זה רק נותן לנו מוטיבציה מיוחדת", הוא אמר לפני תחילת העונה החדשה בלשון רבים, אבל יכול היה לדבר גם על עצמו בלבד.

קומפני כשיר לחלוטין הוא שחקן אדיר, במיוחד אם הקישור האחורי עושה את העבודה לפניו, והעונה החלה ברגל ימין מבחינת יאיא טורה ופרננדיניו. ואם ניקולאס אוטמנדי הארגנטיני יגיע מוולנסיה בתמורה לאליקים מנגלה חסר היציבות, הרי שהעורף של סיטי יהיה פשוט חלומי.

באשר לטרי, הרי שמוריניו החליט, לראשונה כמאמן צ'לסי, שהוא מעוניין בקו הגנה גבוה יותר, והקפטן שלו לא יכול לספק את הסחורה בגלל שאינו מהיר מספיק. הצרפתי הצעיר קורט זומה, אשר מהירותו והכוח הפיזי שלו מהווים את עיקר נכסיו, נזרק למערכה כדי להתמודד עם המתפרצות של סיטי. איטיותו של טרי אכן בלטה אתמול באופן מיידי, כי סיטי כמעט כבשה כבר בהתקפה הראשונה שלה. יש, אם כך, היגיון לא מבוטל בהסבר שהעניק המנג'ר, אך עובדה היא כי טרי תמיד היה על המגרש בעונה שעברה, והוא לא היה מהיר יותר אז. נדמה כי השינוי שבוצע כבר במחצית נועד להעביר מסר לקפטן עצמו ולקבוצה כולה. טרי הרי לא נושא בלעדית באשמה. ססק פברגאס, למשל, נראה כמו צל של מלך הבישולים בעונה שעברה, וגם לא תרם אתמול דבר בהגנה.

"בניגוד למאמנים אחרים שלא סמכו על טרי, אני לא צריך לענות על שאלות לגביו", אמור מוריניו. "אני נתתי לו לשחק, מיניתי אותו לקפטן ועזרתי לו לצאת ממצבים קשים. יש לי זכות להסתכל על המשחק ולהחליט שאני מעדיף את זומה", זה נכון, אבל דווקא בגלל הקרבה הגדולה בין המנג'ר לקפטן השאלה הזו בוערת במיוחד. אם אין לטרי מקום על המגרש כאשר צ'לסי זקוקה למנהיג כדי לחזור מפיגור, מה זה אומר על עתידו? בדצמבר הוא יחגוג את יום הולדתו ה-35, וסטונס צעיר ממנו ב-14 שנה. האם ז'וזה מסמן את ג'ון כיורשו של ג'ון?

סביר להניח כי רוב האוהדים הנייטרלים, שעדים לשינוי של 180 מעלות במצב הרוח של שני הקפטנים, מרוצים. גם מי שמתעב בכל נפשו את הפרויקט המלאכותי בסיטי מעריך את אישיותו של קומפני – אדם ישר וכריזמטי, עם כושר מנהיגות יוצא דופן וחוש הומור נהדר. פעילותו ברשתות החברתיות ראויה לציון, והוא באמת נכס למועדון לא רק ככדורגלן אלא כסמל. לעומתו, רק אוהדי צ'לסי מעריצים את טרי. כל היתר שמחים לאידו, ועל הסיבות לכך אפשר לכתוב ספר. יהיה מעניין לעקוב אחרי התנהגותו אם אכן חלה הרעה במעמדו בעיני המנג'ר ובחדר ההלבשה.