בווידאו: בן רייכרט באימון החזרה שלו להפועל תל אביב
את הסיפור הזה בהפועל תל אביב לא ישכחו עוד זמן רב. זה לא סוד שהאדומים חיפשו תקופה ארוכה בלם זר שיביא איתו בעיקר ניסיון ויכולת להנהיג את ההגנה. כשהוצע להם לוקאס וינטרה היווני בן ה-34, כולם במועדון הבינו מיד שזה האיש המתאים ביותר. המגעים עם הבלם החלו לפני מספר שבועות וכבר אחרי כמה ימים נראה היה שהצדדים מתקרבים לשידוך. אחרי עוד מספר ימים של משא ומתן, התנאים סוכמו פחות או יותר, אולם וינטרה התעקש להגיע לארץ ולהתרשם מהמתקנים של המועדון ומהעיר תל אביב, כשהוא מיידע את כל הצדדים שהדברים לא תלויים רק בו אלא גם באשתו.
לפני כשבועיים הגיע היווני לביקור חשאי ראשון בארץ. את מה שראה אהב מאוד וכבר הודיע לראשי הפועל תל אביב כי הוא מתכוון לחתום. אלא שאז חזר למולדתו וגילה כי בת הזוג לא ממש אהבה את ההחלטה. בתפנית של 180 מעלות, הבלם הודיע כי הוא דוחה את הגעתו לישראל בגלל סיבות אישיות. מאחורי הקלעים בהפועל הבינו כי יהיה קשה לשנות את ההחלטה של הבלם, אך לא התכוונו לוותר. האיש החזק במועדון, אמיר כבירי, אמר אז לסובביו: "אני אעשה הכל כדי לשכנע אותו".
ביומיים שלאחר מכן אפילו שגריר יוון בישראל התקשר לאשתו של וינטרה והבטיח לה חינוך יווני מלא, כולל המורה הפרטית של ילדיו שתעזור לבנה. עוד אנשים מעיריית תל אביב התגייסו כדי לשכנע את הבלם להגיע, וזה החליט לעלות על מטוס שוב כדי לראות את בית הספר בו אמור בנו ללמוד וגם כדי להיפגש שוב עם ראשי המועדון. היווני לא הבטיח שוב דבר, אבל בהפועל תל אביב לא התכוונו לתת לו שוב לעזוב את הארץ בלי לחתום על חוזה.
הפגישה המכרעת בין הבלם לבין הנהלת הפועל תל אביב תואמה ליום רביעי בצהריים, במלון הרודס. בכניסה לבניין נפגשו הבלם עם כבירי, ניר ענבר והסקאוט ניר אפרתי ורגע לפני שנכנסו למלון, בחורה צעירה שסבלה ממאניה דיפרסיה קפצה אל מותה מאחת המרפסות. כל הנוכחים נותרו כמובן בהלם נוכח האירוע הטראגי, ושמעו את וינטרה מסנן לאוויר: "זה ממש לא סימן טוב".
ובכל זאת הוא כאן. לוקאס וינטרה אמור להיות העוגן בהגנה של הפועל תל אביב בשנתיים הבאות. בהחלט מדובר באחד משחקני ההגנה הכי מרשימים שהגיעו לארץ, לפחות מבחינת הרזומה. הסיפור הנ"ל מוכיח כמה האדומים נלחמו על שירותיו, אך אם בלם בגיל כזה הוא הפתרון? נצטרך להמתין ולראות. מה שבטוח, לססאר מנדיונדו יש עכשיו עם מי לתקשר.
ממש בתחילת מחנה האימונים, בהפועל תל אביב הבינו שההגנה זקוקה למנהיג. אחד עם מספיק ניסיון כדי להיות הבוס בקו האחורי ולכוון את הצעירים שלידו. לא מעט בלמים הוצעו לקבוצה והיא בחנה כל הצעה בזכוכית מגדלת. ברשימות הופיע גם שמו של וינטרה. הגיל לא ממש קרץ, אך כבר בהתחלה כמעט כולם הבינו כי הוא כנראה האיש הנכון למשימה. את הדחיפה לכניסה למשא ומתן עם היווני נתן עוזר המאמן השני, וואליד באדיר, שאהב מאוד מה שראה מהבלם וגם יודע מניסיונו האישי שהגיל לא בהכרח מהווה חיסרון, אלא יכול להיות יתרון גדול כשמדובר בשחקן הגנה.
אחרי שהצוות המקצועי אמר את דברו, כבירי החל לנהל את המשא ומתן. הקלפים הונחו על השולחן כבר מהרגע הראשון, כשווינטרה יידע את כבירי בנוגע להצעה שקיבל מהליגה הסינית, אך אז אמרו בהפועל: "אם הוא ייקח את ההצעה שלנו זה אומר שעדיין יש לו דרייב לאתגרים והוא לא בא לפה רק כדי לסיים קריירה ולשלשל עוד קצת כסף לכיס. אם הוא ייבחר בהצעה הסינית, זה יעיד מה באמת מעניין אותו". אחרי כמה ימים כאמור, וינטרה חזר עם החלטה למצות סופית את המשא ומתן עם האדומים. עד שהגיעה החתימה. למרות הסחבת, ולמרות הטראומה במלון.
אז איך בלם נבחרת יוון, עם 54 הופעות בינלאומיות (שיחק ביורו 2008 ומונדיאל 2010, נכלל בסגל למונדיאל 2014 וחזר אליו במשחק האחרון במוקדמות יורו 2016) מצא עצמו ללא קבוצה בקיץ הנוכחי ונדרש להמיר את הקרבות בקאמפ נואו מול ליאונל מסי בהתכתשויות בעכו וכפר סבא?
וינטרה נולד בכלל בצ'כיה, שם ניתן לו השם לוקאש וידרה. אביו היה צ'כי, אמו הגיעה מיוון ובגיל צעיר עברה המשפחה למולדת של האם והמירה את השם לכזה שהיוונים יוכלו להגות. אז הילד לוקאש הפך ללוקאס, ואחרי שהתגבר על קשיי השפה החל לפלס את דרכו בעולם הכדורגל לעבר קריירה מקצוענית. קבוצתו הראשונה הייתה פניליאקוס, אבל את הבכורה עשה כמושאל במדי וריה מהליגה השלישית בעונת 2000/01. לפניליאקוס חזר כשזו ירדה לליגה השנייה, ובחלוף שנתיים סייע לה לעלות כששיחק בעיקר כקשר אחורי.
אחרי חצי עונת בכורה מרשימה בליגה הראשונה, פנאתינייקוס של יצחק שום שמה את ידה על וינטרה בן ה-23, שלפתע מצא עצמו באחת משתי האימפריות של יוון. הוא שותף רק בחמישה משחקים בעונת הדאבל הזכורה עם המאמן הישראלי, אבל לאחר מכן שום עזב ובעקבותיו גם המגן הימני הקבוע יורקאס סייטארידיס. האוהדים ציפו לרכש שיהווה תחליף הולם, אבל מי שהשתלט על העמדה הזו היה דווקא וינטרה.
הוא לא היה מגן התקפי כמו סייטארידיס, יכולת ההרמה שלו לקתה מאוד בחסר וכמה טעויות מרגיזות הפכו אותו לשעיר לעזאזל מבחינת האוהדים. האשם תמיד. השחקנים העריכו אותו והמאמנים שהתחלפו בסיטונות המשיכו להאמין בו, אבל אוהדי פנאתינייקוס לא ריחמו וגם התקשורת הצטרפה עם ביקורות ארסיות. היו שאמרו כי לשחקן בית יווני זה לא היה קורה, ואילו וינטרה הוא בכל זאת, לפני הכול, לוקאש וידרה.
אחרי שנים של חוסר יציבות והשמצות בלתי פוסקות, וינטרה קיבל ביטחון מהמאמן ההולנדי האנק טן קאטה, שהפסיק את השימוש בו ככלבויניק והפך אותו לבלם וגם לקפטן בעונת 2008/09. את הפירות קצרו הירוקים עונה לאחר מכן, עם דאבל נוסף, בו לווינטרה כבר היה חלק משמעותי הרבה יותר מאשר הפרק הראשון אצל שום. כאשר טן קאטה נשאל על איזה שחקן מפנאתינייקוס היה ממליץ לו היה ממונה למאמן במועדון גדול באירופה, הוא השיב: "יש רק אחד - וינטרה. הוא יכול לשחק כקשר אחורי, כמגן ימני או שמאלי וגם כבלם. הוא מהיר, הוא טוב בגובה, יש לו טכניקה טובה לשחקן הגנה, הוא מאוד טקטי - מה עוד מאמן יכול לבקש? הוא גם התחשל מנטאלית כי שיחק שנים תחת ביקורת מתמשכת ולא מוצדקת".
בשלב מסוים, וינטרה מאס בביקורת אותה הזכיר טן קאטה. באוגוסט 2011 הוא ויתר על סרט הקפטן כדי לא להיות מחויב להתייצב למסיבות העיתונאים, ולטענת האוהדים גם הפסיק באותו רגע לכוון את ההגנה או להפגין תשוקה במשחק. הקהל זיהה אותו עם הבעלים יאניס ורדינויאניס, שהפך אותו למשתכר השני הכי בכיר בקבוצה. כשבעל הבית עזב, היחס מצד האוהדים לווינטרה רק הורע. בינואר 2013 גם הונפו שלטי מחאה נגדו, וזה כבר היה הקש ששבר את גב הגמל. הבלם יכול היה להשיב לאוהדים כגמולם ולחתום אצל היריבה המושבעת אולימפיאקוס, אבל בסוף בחר לצאת מיוון. לברוח אל מקום שקט יותר. לבנטה היוותה עבורו מפלט.
וינטרה חתם לחצי עונה, בסיומה הרוויח לעצמו חוזה לשנתיים עם שכר של 450 אלף יורו לעונה. בינואר 2014 הוא זכה לפרגון יוצא דופן בתקשורת היוונית, כאשר כבש שער בכורה בספרד לרשת ברצלונה ב-1:1 הביתי, במשחק בו הוצב כימני בשלישיית הבלמים. רק השוער קיילור נבאס קיבל ציון גבוה ממנו, וביוון התגאו: "וינטרה קיבל ציון יותר גבוה ממסי". מחזור לאחר מכן מצא את הרשת גם בניצחון החוץ המפתיע 2:3 במגרשה של סביליה, וסיכם עונה מצוינת מבחינה קבוצתית (מקום 10 בלה ליגה) ואישית (33 משחקי ליגה ושני כיבושים).
העונה האחרונה הייתה כבר פחות מוצלחת, אם כי התקשורת המקומית באזור ולנסיה לא התקרבה למימדי הארס של החברים מיוון. בחודשיים הראשונים וינטרה הואשם בשערים רבים שספגה לבנטה (נגד אייבר, ראיו וייקאנו ואתלטיק בילבאו, בין היתר). הוא גם ספג כרטיס אדום ראשון במסגרת ליגה כלשהי מאז 17 בדצמבר 2006, דווקא במשחק הביתי נגד ברצלונה. הדעיכה הובילה לספסולו במשך חודשיים, וכשחזר לקראת סיום העונה כבר היה ברור שלא ימשיך. הקריירה הספרדית שלו, שארכה שנתיים וחצי, הסתיימה עם 80 משחקים, שני שערים ושני בישולים.
ביוון היו משוכנעים שווינטרה יחזור לליגה המקומית, אבל המשבר הכלכלי במדינה והזיכרונות הכאובים הובילו את הבלם בן ה-34 להמשיך בשיטוטים. אחרי לא מעט לבטים, כאמור, הפור נפל על הפועל תל אביב, שמקבלת קודם כל "איש ברזל". וינטרה לא עבר פציעות במהלך הקריירה שלו, ובלבנטה תיארו אותו כ"שחקן בעל יכולות פיזיות נדירות". הוא תמיד היה אתלט מצוין, ועל הירידה הטבעית במהירות התגובה וינטרה מחפה באמצעות שיפור בקריאת המשחק, שאולי תעזור לו להפחית את כמות הטעויות שלו כאן, בליגה נחותה יותר מזו בה שיחק בשנים האחרונות. בכל מקרה, אותו הקהל בישראל לא יכול להרתיע. החוויות שצבר חישלו אותו היטב.
