פצצה מתקתקת: דרכו של מיגל הררה לפיטורים מנבחרת מקסיקו

צפו בנשיא ההתאחדות המקסיקנית מסביר את פיטוריו של הררה

אם יש בעולם מאמן שניתן היה לצפות מראש כי יכה עיתונאי בפומבי, הרי שזהו מיגל הררה. מאמן מקסיקו שילם את המחיר על התפרצות הזעם בשדה התעופה בפילדלפיה כלפי כריסטיאן מרטינולי, השדר הפופולרי ביותר במדינה. הפרעוש, כפי שהוא מכונה מאז ימיו הסוערים כשחקן, תקף את האיש שהעז לבקר אותו ללא הרף בחודשים האחרונים, וגם בתו היתה שותפה למהומה. להתאחדות לא נותרה ברירה אלא לסיים את כהונתו, פחות מיומיים אחרי הזכיה בגביע הזהב, וכך הגיעה לסיומה אחת הקדנציות הצבעוניות והמרתקות של מאמן לאומי כלשהו.

זו לא הפעם הראשונה בחייו של הררה בה הפתיל הקצר שלו פעל לרעתו, אך אופיו הסוער גם סייע לו רבות. אלמלא היה מטורף עם קבלות, ספק אם היה מצליח על הדשא והופך לשחקן נבחרת – הרי לא היה לו כשרון טבעי יוצא דופן, גובהו בסך הכל 166 סנטימטרים, והוא תמיד היה שמנמן. הנחישות יוצאת הדופן היא שעשתה את העבודה. הפרעוש פילס את דרכו לצמרת כמגן בלתי עביר כשהוא נותן את הנשמה עבור קבוצותיו, ובמקביל גם מקלל, בועט ביריביו, מעיף אותם באוויר ומחולל אינספור פרובוקציות. תראו למשל את האירועים האלה במשחק מול הונדורס ב-1993.

יומיים אחרי הזכייה בגולד קאפ: מיגל הררה פוטר מנבחרת מקסיקו

כבר במונדיאל ההצגות של מיגל הררה על הקווים שיגעו את הרשת

מאמן מקסיקו דאז, מיגל מחיה בארון, הבטיח למגן שיכלול אותו בסגל למונדיאל 94', אך קיבל לבסוף רגליים קרות מחשש להתנהגות לא צפויה על המגרש, וחזר בו ברגע האחרון. הררה לא סלח לו על הבגידה באמון, ושונא את מחיה בארון עד היום. האכזבה הקשה, עליה התקשה להתגבר, לימדה אותו לקח חשוב לקראת הקריירה האישית שלו על הספסל – הוא הבין כי נדרשת כנות מוחלטת עם שחקניו. מאמן חייב לקבל החלטות קשות, אך אף פעם לא מאחורי הגב. את המוטו הזה יישם הררה לאורך כל הדרך, ולכן הצליח במקום בו רבים מעדו.

לקראת המונדיאל בברזיל שיכנע הררה את השוער ממו גיז'רמו אוצ'ואה לשוב למדים הלאומיים אחרי שנעדר מהם בשל יחס גרוע מצד ההתאחדות לטעמו. משימה קשה אף יותר הושלמה בהצלחה אחרי גביע העולם, כאשר קרלוס ולה הועיל בטובו לחזור לנבחרת, כאשר נדמה היה כי לא יעשה זאת לעולם. השניים נתנו אמון בפרעוש, וכמוהם עשו כל שחקני הסגל. עובדה – גם אחרי התקרית האומללה בפילדלפיה התייצבו הקפטן אנדרס גוארדדו, צ'יצ'אריטו, האחים ג'ובאני וג'ונתן דוס סנטוס, מיגל לאיון וכוכבים אחרים כאיש אחד מאחורי מאמנם הנערץ. חלקם אף צייצו את תמיכתם בטוויטר.

הו, הטוויטר! מבחינת הררה, זהו הכלי החשוב ביותר בתקשורת עם העולם, כי הוא מגיע ישירות לכל אחד, בלי סינונים ועיוותים. הפרעוש תמיד אמר את אשר על ליבו בלי לחשוב פעמיים, וכך גרם לאנשים לאהוב אותו. כאשר מונה בצעד חירום דרמטי באוקטובר 2013, אחרי שמקסיקו כמעט הודחה בבושת פנים במוקדמות וניצלה רק בזכות שערים של ארצות הברית נגד פנמה בשניות הסיום, נשאל המקסיקני אם הוא מרגיש אסיר תודה כלפי האמריקאים. "הם חייבים לנו הרבה יותר על קליפורניה", השיב בלי להסס וקנה את עולמו. הרשתות החברתיות אפשרו לו לשחרר אמירות כאלה בלי חשבון, והוא נתן יד חופשית לשחקניו לעשות כמוהו.

באופן כללי, פתיחות מוחלטת כלפי התקשורת והאוהדים הפכה לסימן ההיכר בקדנציה של הררה. בניגוד לקודמיו, במיוחד צ'פו דה לה טורה המאופק והיבשושי, מסיבות העיתונאים של הפרעוש היו שואו בפני עצמו. הכדורגל הוא קודם כל הצגה, ולכן הסגנון ההרפתקני על הדשא השתלב עם עדכונים שוטפים בטוויטר על הנעשה במחנה, כולל פרסום ההרכבים 24 שעות לפני שריקת הפתיחה. מקסיקו הלהיבה במונדיאל מכל הבחינות האפשריות. היא תקפה בכל הזדמנות, המערך 2-5-3 עבד נהדר, והמאמן בכל זאת היה הכוכב הראשי, אולי בלי להתכוון, בזכות החגיגות האמוציונליות המטורפות. לא היתה אהדה כזו כלפי "אל טרי", לא במכסיקו ולא בקרב האוהדים הנייטרלים, מאז נבחרת הקאמבקים המופלאה של מונדיאל 98'.

הררה הבטיח לנסות לשבור את מחסום שמינית הגמר אותו לא עוברת מקסיקו מאז 1994, והיה קרוב לעשות זאת, אך נעצר בזכות שני שערים מאוחרים של הולנד. על הפנדל שנשרק בגין עבירה לכאורה על אריאן רובן לא סלחו המקסיקנים עד היום – מבחינתם היה זה שוד לאור היום. אז המטרה לא הושגה, אך מעמדו של המאמן לא יכול היה להיות יציב יותר. הררה כבש לבבות, שיקם נבחרת הרוסה וליכד חדר הלבשה מפולג. עם קבלת המשרה, הוא הצהיר כי זה חלום שהתגשם עבורו, ובכל רגע נתון אפשר היה להרגיש שהוא אכן חי בתוך חלום. לרוע מזלו, הסגנון הבוטה והישיר פגע בסופו של דבר בחלום הקסום הזה.

תחילת הסוף התרחשה, איך לא, בטוויטר. ביום הבחירות לפרלמנט המקסיקני, ב-7 ביוני, בעוד הנבחרת נמצאת בקופה אמריקה בצ'ילה, צייץ הררה פעמיים קריאה להצביע למפלגת הירוקים. באחד הציוצים, "הירוקים מקיימים הבטחות", אף נעשה משחק מילים שרמז גם לנבחרת על חולצותיה הירוקות. שורה לא קצרה של ידוענים מכסיקנים עשו זאת, והדבר העלה חשד לכך שקיבלו כספים בניגוד לחוק מהמפלגה, במטרה לעקוף את איסור התעמולה ביום הבחירות. בנוסף, ההתבטאויות היוו, כמובן, הפרה של הקוד האתי של ההתאחדות אשר אוסר בתכלית האיסור הבעת דעות פוליטיות. העובדה כי הירוקים נחשבים, למרבה הצער, למפלגה מושחתת למדי במקסיקו, כלל לא תרמה. התמיכה הפומבית בה פגעה קשות בתדמיתו של הררה. והכשלון בקופה אמריקה, אליו לקח סגל משני אך הבטיח העפלה לגמר, רק החמיר את המצב.

"הררה איבד המון קרדיט בחודשיים האחרונים. האמירות הפוליטיות היו לא פופולריות, ההופעה בקופה אמריקה היתה מביכה, וגביע הזהב היה קטסטרופלי", אומר לוואלה ספורט העיתונאי המקסיקני הבכיר אריק גומס. ואכן, על אף הזכיה בטורניר, מקסיקו הציגה יכולת מאכזבת להחריד, ונזקקה לעזרה הזויה מהשופטים ברבע הגמר מול קוסטה ריקה ובחצי הגמר מול פנמה על מנת להעפיל לגמר. בהשוואה לפנדלים שהיא קיבלה, הצלילה של רובן לפני שנה נראית כמו עבירה ודאית.

על רקע המשחקים המביכים, הלכה והתעצמה הביקורת על הררה, ומרטינולי המפורסם השמיע את דעתו באופן נחרץ. המאמן הרגיש מעט נבגד מהשינוי החד ביחס כלפיו, ולא ידע לשלוט בעצביו. טוב, הוא מעולם לא השתדל לעשות זאת. הפרעוש בנה את הקריירה על התמסרות טוטלית ואמוציות. הוא התנפל על השדר כפי שהתנפל בזמנו על שחקני היריב על הדשא. "זו היתה פצצה מתקתקת", קובע גומס. באווירה הציבורית הנוכחית, היה טבעי שהפיצוץ גרם לביטול חוזהו המיידי של המאמן.

עם עזיבתו מקסיקו מאבדת המון, וספק אם תמצא מחליף שירגש כמו הררה, אבל הכדורגל לא נפרד מהדמות המיוחדת. כעת פנוי הפרעוש להצעות, ואולי ימצא את עצמו בקבוצת צמרת בליגה המקסיקנית בעוד זמן קצר. אלא שיש גם אופציה נוספת – למה לא לנסות את מזלו באירופה? הכדורגל הספרדי נראה תפור על הררה, שהוכיח את עצמו ברמת המועדונים כאשר הצעיד את אמריקה לאליפות ב-2013.

קבוצה שתמנה אותו תהמר בגדול, אבל תקבל מאמן עם גישה פנומנלית לשחקנים, טקטיקן בחסד, ואדם שמסוגל ללכד את כולם סביבו בזכות אישיותו יוצאת הדופן. הסיקור התקשורתי מובטח. זה עלול אולי להסתיים בקטטות ומכות, אך הפוטנציאל העצום בהחלט מצדיק את הסיכון. אירופה מחכה לך, פיוחו!