מדי פעם עולה מחדש הדיון סביב שאלת הרעש בטניס. רבים טוענים שצריך לאפשר לקהל לדבר, לזוז ואפילו לעודד ולצעוק במהלך נקודות. יותר מעניינים של חוסר ריכוז או הסחת דעת, הטיעון המוצדק ביותר לשמירת מסורת השקט כמו שהיא הוא שרעש, ולו הקל ביותר, עלול לפגוע קשות ביכולת התזמון של השחקנים. אם טניסאי לא ישמע את החבטה של היריב בצורה מושלמת, יהיה לו קשה לאמוד את המהירות ואת מידת הספין שיש במכה ולפיכך גם יתקשה לענות על הכדור בתזמון המוצלח מבחינתו.
מי שמעולם לא הצליח ליהנות מהיכולת הזו - לשמוע את החבטה של היריב - הוא לי דאק הי הדרום קוריאני בן ה-17. לי, שהגיע בטורניר הנוער האחרון בווימבלדון לסיבוב השלישי (שמינית הגמר שם), הגיע לטורניר כמדורג שני בדירוג הנוער. הוא לא יכול לשמוע את החבטות של היריב מסיבה אחת: הוא חירש מלידה ואובחן ככזה רק כשהיה בן שבע.
לי זכה ללא מעט תשומת לב בטורניר ווימבלדון לא רק בגלל העובדה שדורג בו שני ולא רק בשל היותו כישרון ענק וספורטאי בעל שם גדול בקוריאה. לי קיבל חשיפה עצומה כשלא אחר מאשר נובאק דג'וקוביץ' בחר להתאמן איתו לפני רבע הגמר שלו. הטניסאי הטוב בעולם אפילו הקדיש מזמנו היקר מפז (בוודאי בזמן טורניר כמו ווימבלדון) על מנת לצפות במשחק של לי בסיבוב השני של טורניר הנוער, בו ניצח הקוריאני 7:6 (6), 6:7 (3), 7:9 לאחר דרמה גדולה.
"הצלחתי להגיע ולצפות במשחק של לי אתמול והוא הצליח לרשום ניצחון יפה מאוד, גם אם די קשה", אמר הסרבי, "הסיפור שלו והיכולת שלו להתגבר על מכשולים היא משהו שיכול לתת תקווה להרבה מאוד אנשים בעולם". בשנת 2006, וכשהוא בן שמונה בלבד, זכה לי לפגוש את רפאל נדאל ורוג'ר פדרר במשחק ראווה שנערך בין השניים בדרום קוריאה. השור ממאיורקה לא שכח את המפגש ההוא כשב-2013 צייץ: "הסיפור המרגש של דאק הי לי מלמד את כולנו שאנחנו חייבים להילחם! השחקן הצעיר ביותר בסבב ה-ATP". נדאל התייחס אז למשחק הבכורה שערך הקוריאני הצעיר בסבב.
לי, שעלה מהמוקדמות לאליפות אוסטרליה לנוער כבר כשהיה בן 14, הוא ממש לא גימיק, אלא טניסאי מצוין ובגיל 17 בלבד הוא מדורג במקום ה-290 בעולם ומתחיל לעשות צעדים בכיוון הנכון. הוא משחק כבר בצ'לנג'רים ואפילו ניצח שם כמה שחקנים לא רעים כמו ג'ימי וואנג וגרר אחרים לשלוש מערכות כמו את גו סואדה. בנוסף, הוא גם הספיק לזכות כבר בטורניר פיוצ'ר ITF ביפן. יצויין כי יש טורנירים רבים בעולם שמיועדים לחירשים ויש סבב תחרויות שלהם. כל הטניסאים החירשים עד כה השתתפו בסבב הזה ולא הצליחו לכפר על המגבלה שלהם.
צפו בלי משחק מול אנדריי רובלב בטורניר מאסטרס לנוער
לעומת כל החירשים שקדמו לו, לי לא ויתר. "אנשים מתארים את החירשות כמגבלה, אבל זה לא מפריע לי. להפך, אני רואה את זה כיתרון הכי גדול שלי", אמר לי בריאיון ל-VICE השנה, "זו המתנה המיוחדת שלי שלשחקנים נורמליים אין. אני אף פעם לא מאבד ריכוז בגלל הקהל, בגלל היריב שלי או בגלל משהו אחר. אני יכול להתרכז רק במשחק שלי". דנאי אודוצ'וקה התאילנדי הוותיק התראיין לאותה כתבה ותיאר את לי כ"מי שמסוגל לשמור על ריכוז למשך תקופות ארוכות וזה עושה אותו עקבי מאוד. הוא מתאמן חזק מאוד והוא פייטר שאף פעם לא מוותר עד הסוף. כמעט בלתי אפשרי למצוא איכויות כאלה אצל טניסאי בגילו".
מעבר לעניין התזמון, ללי יש בעיה גם להבין מתי כדור בפנים, מתי הוא בחוץ ומתי השופט מבטל החלטה, משנה אותה או מבקש לחכות רגע וכו'. בווימבלדון ליוו אותו שני קוריאנים שישבו ביציע וסימנו לו מה שצריך היה לדעת. בטורניר ענק מסוג זה גם אין בעיה כיוון שיש שופט כסא ושופטי קווים שבנוסף לקריאות, גם מסמנים עם היד אם הכדור היה בפנים או בחוץ. הבעיה הגדולה היא בטורנירים היותר קטנים כשיש רק שופט כסא, או בטורנירים הממש קטנים בהם מקבלים במזכירות שלושה כדורים (שצריך להחזיר אחרי המשחק) ועולים למגרש כשכל אחד לוקח את הקריאות בצד שלו.
"אני אמנם לא שומע את הכדור, אבל אני מרגיש אותו בצורה אינסטינקטיבית", אמר לי באותו ריאיון ל-VICE, "הראייה שלי והתחושה שלי לכדור מסייעות לי להתגבר על מגבלת השמיעה שלי. אני יכול לדעת איך היריב שלי עומד לחבוט כשאני מסתכל עליו, על הצורה בה הוא חובט, איך הוא מתכונן לחבטה. העיניים שלי מחליפות את האוזניים שלי". על העובדה שיריבים עלולים לרמות אותו בטורנירים הקטנים אמר לי: "אני צריך לקבל את זה שמרמים אותי מדי פעם. זה עדיין קורה לי לפעמים ואני מתעצבן מאוד. אני לא יכול לשמוע את הקריאות של היריב, ולכן אני צריך לקוות שהם מספקים לי איזושהי אינדיקציה או מחווה לכך שהכדור היה בפנים או בחוץ כדי שאוכל לראות מה קרה. במשחקים מסוימים אני לא יכול לדעת מה הייתה ההחלטה עד שהמשחקון נגמר".
קרונודאי סינג ההודי שיחק עם לי בטורניר זוגות בסרי לנקה והודה שזה היה קשה מאוד: "זו הייתה חוויה שונה לחלוטין ממה שאני רגיל. אני אוהב לדבר עם השותפים שלי ולדון איתם בענייני טקטיקה, אבל במקרה הזה לא היה שום סיכוי לדיאלוג. השתמשנו בסימוני ידיים כדי להחליט לאן להגיש ולאן לזוז לאחר מכן. כשהוא הגיש, הצוות שלו לימד אותי איך להגיד לו עם השפתיים מילים כמו 'פורהנד', 'בקהנד' או 'גוף' כדי שנוכל לדעת לאן הוא יגיש. זו לא הייתה בעיה, הבעיה היחידה הייתה עם כדורים שהלכו למרכז המגרש והיינו צריכים להחליט מי יכה אותם. זה לא השתפר עם הזמן, אבל אני מאמין שאם מישהו ישחק איתו במשך זמן, הם יבינו אחד את השני גם בקטע הזה".
ריאן הודירנה הוא מכניסט ביולוגי במוסד לספורט בסינגפור. הוא ערך מחקר בנוגע לספורטאים חירשים והציג את ממצאיו בריאיון לאתר הרשמי של ה-ATP, במסגרת כתבה על לי ככישרון עולה, שם אמר: "לי צריך להשתמש בראייה שלו בצורה משמעותית יותר מאשר טניסאי אחר כדי לפצות על זה שאינו יכול לשמוע מתי המחבט של היריב פוגש את הכדור. זה ידוע שכאשר חוש אחד נפגע, ארבעת האחרים מתחזקים ומתחדדים". לאותה כתבה התראיין גם בריאן אהלרס, שהיה שחקן הכדורעף החירש הראשון בנבחרת ארצות הברית, שהשתתף באולימפיאדות ב-1980 וב-1984. "זה נכון שספורטאי עם תנאים התחלתיים בעייתיים, ירוויח יתרונות אחרים, אם הוא רק יבחר להשתמש בהם. אני מאמין שהחושים הפיזיים והמנטאליים האחרים נכנסים לפעולה והגוף מוצא דרך לחפות על אובדן מסוים. המוח והרגש של האתלט הופך להיות אנליטי יותר, מרוכז ויצירתי ומוצא דרך להשתמש בשאר החושים בצורה טובה יותר כדי לתקשר היטב עם הכדור".
אהלרס המשיך ואמר: "כל ספורטאי רוצה לגרום להורים שלו להיות גאים. אבל אנחנו, הספורטאים עם המגבלות, יודעים כמה אמוציונלי זה עבור ההורים שלנו לראות שלילד שלהם יש משהו שאין לילדים אחרים. העובדה שאנחנו חירשים הופכת אותנו להיות כאלה שמשקיעים ועובדים הרבה יותר חזק על מנת להראות את ההערכה שלנו להורים שלנו כי אנחנו יודעים שהם הקדישו לנו כל רגע מהחיים שלהם, הכול כדי לעזור לנו. ספורטאי חירש רוצה להשאיר חותם בעולם ויעשה את זה על ידי כך שאנשים יקבלו ויעריכו אנשים כמוהו".
לי הוא לא הטניסאי הקוריאני היחיד שמצליח היום, אלא עדיין אחד שפוסע בעקבותיו של יון צ'ונג בן ה-19, שחווה פריצה גדולה השנה ומדורג במקום ה-79 בעולם. המאמן שלו יונג איל יון התראיין לאותה כתבה וסיפר קצת על המציאות של לי: "הוא בקשר רציף עם צ'ונג ועם קוריאנים אחרים בסבב באמצעות הודעות טקסט והרשתות החברתיות. ללי יש כבר היום הרבה מאוד אוהדים שעוקבים אחריו ואחרי ההתקדמות שלו בקוריאה. בנסיעות שלי ברחבי העולם פגשתי הרבה מאוד מעריצים שלו".
סגנון המשחק של לי עדיין בעייתי בסבב, חסרה לו עוצמה. ההגשות שלו לא חזקות מספיק והוא חייב לעבוד על העוצמה בחבטות שלו. מצד שני, הוא מצליח לייצר החזרות ברמה גבוהה מאוד, תנועה בלתי פוסקת, חוכמת משחק, וכאמור שמירה מירבית על ריכוז.