נער המריבה של ולנסיה אפילו לא ידע שהוא כזה. רודריגו קאיו, קשר הנבחרת הצעירה של ברזיל, הגיע ב-29 ביוני לבדיקות רפואיות במועדון. המנהל הספורטיבי רופטה, עמיתו רוברטו אז'אלה וכן הנשיא אמדאו סאלבו, רצו בכלל את ג'יאנלי אימבולה ממארסיי, אבל המאמן נונו אספיריטו סנטו הטיל וטו ויחד עם סוכן העל ז'ורז'ה מנדש משך לכיוון ברזיל. הקשר הצעיר זכה להמלצות חמות מכדורגלן העבר דקו ורכישתו מסאו פאולו כבר סוכמה (תמורת 12.5 מיליון יורו) בזמן שסאלבו וחבורתו החליטו להציב אולטימטום לבעל הבית פיטר לים: "זה אנחנו או נונו". לים לא היסס ובחר במאמן. רודריגו קאיו אמנם כשל פעמיים בבדיקות הרפואיות בגלל בעיה בברכו ולא חתם, אבל ביקורו במועדון ציין סוף תקופה בוולנסיה.
יומיים לאחר מכן, סאלבו כינס מסיבת עיתונאים ובה הודיע על עזיבתו. המושיע של ולנסיה, אוהד מושבע שקיבל לידיו מועדון הרוס עם חובות עתק ונדרש לגייס משקיע, נפרד אחרי שנתיים. הוא סיפר על מחלת הסרטן של אביו והרצון להיות לצד המשפחה, אך התקשורת המקומית נעזרה במקורות פנימיים וגילתה כי חילוקי הדעות עם הבוס פיטר לים הובילו לפרידה. אל סאלבו הצטרפו בני בריתו: רופטה, אז'אלה ומנואל פריס. ולנסיה נותרה כמעט ללא נציגות ספרדית וללא זהות. את סאלבו החליפה לייהון צ'אן, יד ימינו של לים; על הסמכויות של רופטה השתלט המאמן נונו, שהפך למעין מנג'ר בסגנון בריטי; ומאחורי הקלעים ממשיך למשוך בחוטים הסופר אייג'נט מנדש.
החבורה הזו הובילה את ולנסיה למקום הרביעי בעונה שעברה, עם סיכוי לחזור לשלב הבתים של ליגת האלופות. לים המיליארדר, נדבן ידוע ברחבי אסיה, הבטיח עתיד טוב יותר כאשר הקבוצה עברה לידיו באופן רשמי באוגוסט 2014. הוא ביצע רכש מאסיבי ויצק את הבסיס שיסייע לוולנסיה להתייצב בצמרת הכדורגל הספרדי, לקראת הכניסה לאצטדיון החדש ב-2019, בשאיפה. בקיץ הזה, הוא כבר הבזבזן הגדול של חלון ההעברות. אלא שמאחורי כל הטוב הזה מסתתרות עסקאות סיבוביות מעורפלות, מערכות יחסים סבוכות וכמה דמויות מפוקפקות. הכול בחסות הבעלים הכי מסתורי בכדורגל העולמי.
נחזור לנקודת ההתחלה. אי שם בבוקיט הו סווי, שכונת המגורים העתיקה ביותר בסינגפור. מתישהו בין 1953 ל-1954 (גם הוא לא באמת יודע) נולד פיטר לים. אמו הייתה עקרת בית, אביו סוחר דגים. שמונת הילדים של הזוג חיו בדירת שני חדרים, ופיטר הקטן ישן בסלון. הוא השלים את לימודיו וכבר בגיל 18 החל לסחור בבורסה של סינגפור. לאחר מכן יצא ללמוד חשבונאות בפרת' שבאוסטרליה, כאשר את השכלתו מימן באמצעות עבודות זמניות כנהג מונית, מלצר או טבח ברשת מזון מהיר, אז גם למד כיצד בונים עסק. תוך כדי, הוא שכלל את התמצאותו בענייני המניות והפך ל"מלך הבורסה של סינגפור". את הונו עשה תחילה באמצעות השקעה בחברה לשמן דקלים מאינדונזיה ובהמשך בעזרת הקמת רשת בתי קפה ברחבי אסיה של המותג מנצ'סטר יונייטד, הקבוצה אותה הוא אוהד.
הכדורגל תמיד עניין אותו. לים ניסה לרכוש את ליברפול ב-2010 ולאחר מכן הגיש הצעות גם על ריינג'רס, מידלסברו ואפילו מילאן. זה לא צלח. הכישלונות גרמו לו להשקיע בקבוצת מקלארן מסבב פורמולה 1, אבל הוא המשיך לפזול לכיוון המשחק הפופולארי בעולם. הוא השקיע 10 מיליון דולר בהקמת אקדמיה לכדורגל בסינגפור, חילק מלגות והביא למדינה שמות כמו ז'וזה מוריניו, פיטר קניון, נאני, פפה ואחרים, כדי שיהוו השראה לילדים המקומיים. כולם הגיעו לסינגפור בהתנדבות, ללא כל תשלום נלווה. כולם גם הגיעו בתיווכו ז'ורז'ה מנדש.
לים ומנדש הפכו לחברים טובים, עשו עסקאות יחד וניסו למצוא מועדון כדורגל באמצעותו יוכלו להעמיק את שיתוף הפעולה. לים היה מוכן להרפתקאה שכזו. למרות שהזהירו אותו ולמרות שהעושר עלה לו ביוקר לא פעם, למשל בפרידה מאשתו הראשונה שיצאה עם הסכם גירושין נאה בשווי 50 מיליון דולר. מנדש ידע שסאלבו מחפש טייקון שיציל את ולנסיה, שידך בין השניים ותוך כמה חודשים החיבור הבשיל לכדי עסקת ענק. לים, האדם השמיני הכי עשיר בסינגפור, שהונו מוערך בכשלושה מיליארד דולרים, הגיע מבחינת ולנסיה כמו נס משמיים. האוהדים וההנהלה לחצו על "בנקיה" (אחד הבנקים הגדולים בספרד, כונס הנכסים העיקרי של המועדון) והבהירו כי הטייקון הזר הוא היחיד שיכול למנוע פשיטת רגל. המהלך אושר. לים השתלט על קבוצת צמרת באחת הליגות הטובות בעולם, ומנדש יחד איתו.
ולנסיה נולדה מחדש, אבל לא באופן שבו כולם ציפו או רצו. סאלבו, שנשאר בתפקיד נשיא המועדון והיה משוכנע שהשפעתו תישמר, ראה איך הכוח עובר לידיו של מנדש. הסוכן הפורטוגלי לא החזיק מעולם בתפקיד רשמי בוולנסיה, הרי מדובר בניגוד אינטרסים מובהק. אולם כ"יועץ אישי", הוא זה ששכנע את הבעלים למנות לתפקיד המאמן את שוער העבר נונו, מי שהיה הלקוח הראשון של מנדש. אנשי המערך המקצועי? הם רצו בכלל להמשיך עם חואן אנטוניו פיצי הארגנטינאי. אבל מי שאל אותם? זו הייתה רק יריית הפתיחה. סאלבו הפסיד עוד לפני שהבין כי נקלע למאבק כוחות.
רופטה הספיק להשאיר חותם עם צירופם של הבלמים ניקו אוטאמנדי ושקודראן מוסטפי, אבל ברגע שהמועדון עבר רשמית לידיו של לים, ולנסיה התנהלה בשוק ההעברות על פי החליל של מנדש. שימו לב למהלך הסיבובי הבא: לים קנה את כרטיסיהם של רודריגו ואנדרה גומש - בעצתו של מנדש ובאמצעות חברת מריטון קפיטל - השאיר אותם בבנפיקה, משם הם עברו בשנה שעברה כמושאלים לוולנסיה והנה הקיץ מומשה אופציית הרכישה על ידי אותו לים, בדיוק באותו מחיר. 30 מיליון יורו על רודריגו, 15 מיליון על אנדרה גומש. תוסיפו לכך 15 מיליון על ז'ואאו קאנסלו (שוב אופציית רכישה על מושאל) ועוד 25 מיליון על אנסו פרס הארגנטינאי בינואר האחרון, ותקבלו 85 מיליון יורו על שחקני בנפיקה. בקיצור: כסף שעבר מידיו של הקונה לים, בתיווכו של מנדש, לידיו של המוכר... לים.
מנדש לא הסתפק בשחקני בנפיקה ושידך לוולנסיה גם שניים מהמיוצגים הטריים שלו - סנטי מינה מסלטה ויגו וזקאריה בקאלי מפ.ס.וו איינדהובן. במקביל, אחרי הנפילה עם רודריגו קאיו בבדיקות הרפואיות, המליץ דקו על עוד כישרון צעיר מברזיל (דנילו ברבוסה) וגם הוא הונחת במועדון, שוב בתיווכו של מנדש. בתווך, כך לטענת גורמים בפורטוגל, היה רגע אחד של מחלוקת בין השניים, כאשר לים כעס על הסוכן שלא הביא לו את הכישרון העולה ברנרדו סילבה. הוא נשלח על ידי מנדש למונאקו, הקבוצה הגדולה הנוספת שנעזרת בו כ"יועץ של הבעלים" ובה הוא עושה כבשלו. בדרך כלל, אגב, תג המחיר של השחקנים הצעירים הללו הוא קבוע: 15 מיליון יורו. כולם מרוצים.
אז זהו, שלא כל כך בטוח. גם העונה הנפלאה והמקום הרביעי לא הצליחו לאחות את הקרע בין שני המחנות שניצבו בראש המועדון. ההצלחה המקצועית חיזקה משמעותית את מעמדו של נונו. הוא היה זה שהתעקש על המגן הצעיר חוסה גאיה בזמן שהממונים עליו רצו לצרף את אשלי קול. הוא גם זה שלא עשה הנחות ל"שחקנים של מנדש", השאיר על הספסל את קאנסלו ופרס, וכלל לא שיתף ב-2015 את הצעיר פיליפה אוגוסטו. בהחלטות הללו, הוא למעשה ניצח את אלו שלא רצו אותו בקיץ שעבר. לפיכך, החל ליטול לעצמו עוד ועוד סמכויות. גם בנושא הרכש, עליו היו אמונים מתוקף תפקידם סאלבו ורופטה.
החבורה הספרדית, לדוגמה, הציבה ברשימת הרכש את חרונימו רולי, אלכס סונג, אלש וידאל ולוסיאנו וייטו, כאשר עם שני האחרונים כבר הושג סיכום. נונו, עם הגיבוי המאסיבי של מנדש, הטיל וטו. "מנדש הוא כלום במועדון הזה", אמר סאלבו בתחילת יוני, בתגובה להצהרה מצד סוכנו של הבלם אוטאמנדי, אותו עשויה ולנסיה למכור בחודש הקרוב. פחות מחודש לאחר מכן, סאלבו עצמו היה מחוץ למועדון וצ'אן הפכה לאישה הראשונה שמכהנת כנשיאת ולנסיה.
לפני כשבועיים, כאשר לים הגיע להיפגש עם השחקנים במחנה האימונים באוסטריה, היה זה נונו שקיבל את פניו וליווה אותו. הוא גם זכה להבטחה מהבוס: "תעלה לשלב הבתים של ליגת האלופות, ותקבל שחקן רכש אחד גדול". בינתיים הוא קיבל שוער נוסף (מאט ריאן האוסטרלי שימלא את מקומו של דייגו אלבס הפצוע) אבל גם עוזר מאמן מפתיע. זהו פיל נוויל, מגן מנצ'סטר יונייטד לשעבר ואחד משותפיו של הטייקון בבעלות הקבוצה האנגלית סלפורד סיטי, השייכת ללים ולבוגרי מחזור 92' של השדים האדומים: האחים נוויל, ריאן גיגס, פול סקולס וניקי באט. לים כנראה הרגיש שנונו הופך להיות יותר ויותר דומיננטי, ורצה מישהו משלו בתוך חדר ההלבשה.
בסך הכול, לים הוציא כ-134 מיליון יורו על רכש בשבעת החודשים האחרונים, כאשר 109 מיליון בוזבזו בקיץ הנוכחי יותר מכל קבוצה אחרת. מתוכם, 92 מיליון הושקעו באופציות רכישה על שחקנים שכבר שיחקו בוולנסיה כמושאלים, וזאת לעומת הכנסות של 5.5 מיליון יורו בלבד באמצעות מכירתם של ויקטור רואיס ואנדרס גוארדאדו, שגם כך הושאלו לקבוצות אחרות בעונה הקודמת.
"אנחנו מצפים להיות קבוצה הרבה יותר טובה, השקענו הרבה כסף לשם כך", הצהירה הגברת צ'אן, הנציגה של לים בראש המועדון. "האמת היא שוולנסיה מעדיפה להיות קבוצה יציבה וחזקה מאשר להחתים סופרסטארים. הקבוצה הזו תמיד הצליחה כאשר היה לה בסיס איתן. אנחנו רוצים להיכנס לאצטדיון החדש ב-2019 כקבוצה השייכת לטופ האירופי".
והאוהדים? הם חלוקים בדעתם. אחרי שנים של צרות כלכליות ומכירות מאולצות של כוכבים כמו דויד סילבה, דויד וייה, חואן מאטה, ג'ורדי אלבה ואחרים, לוולנסיה יש כסף ויש יומרות. אבל היא עלולה לאבד את זהותה. לים המסתורי לא חובב תקשורת כמו אריק טוהיר מאינטר, אבל הוא גם לא באמת אוהב את המועדון. הוא בכלל אוהד יונייטד, שלאחרונה ניסה להשתלט על א.א.ק אתונה היוונית, היה מעורב בבחירות בברצלונה כאחד מתומכיו של ז'ואן לאפורטה ורכש 50 אחוזים מזכויות המדיה של כריסטיאנו רונאלדו (זוכרים מי הסוכן שלו?). אף אחד לא באמת יודע מהן כוונותיו. מלך הבורסה תמיד יכול להפתיע.