הקבוצה היא הכוכבית: בלוג הקיץ על החתמת בן שהר בבאר שבע

1. על הנייר, החתימה של בן שהר בהפועל באר שבע היא עסקת השנה הכדורגל הישראלי עד כה. נכון, המחיר שלה יקר מאוד, אולי יקר מדי, אבל היא מספקת לשני הצדדים בדיוק את מה שהם צריכים. שהר, שהיה צריך לבחור בין הפועל תל אביב להפועל באר שבע, הגיע למקום הנכון. מקום בו הוא לא יצטרך להיות ה-שחקן, עומס מנטלי לא מתאים לו. הוא יוכל להיות כלבויניק איכותי בקבוצה שהיתרון הגדול שלה הם כלבויניקים איכותיים בחלק הקדמי: מגוון של שחקני התקפה נהדרים שיכולים לשחק במגוון עמדות קדמיות. להחליף, לשנות, לחפות – יש תחרות, אבל יותר חשוב מהכל – יש עומק. בשנה שעברה היה פער ענק בין באר שבע שמשחקת עם ההרכב הבכיר שלה לבין זו שצריכה להתבסס על מחליפים, בגלל פציעות, הרחקות, או מה שזה לא יהיה. בחלק הקדמי, לפחות, הבעיה הזו הפכה להיות הבעיה של היריבות שלה.

אלא שכדי לתרגם את החתמת ההכרזה הזו של באר שבע להכרזת מלחמה מאיימת באמת על מכבי תל אביב, אסור לאלונה ברקת לעצור כאן. בן שהר נותן תשובה לצרה אחת של באר שבע מהעונה שעברה, ולא לצרה האמיתית: שאלת הקשר שיספק את המסירות ויעזור לכל הכישרון הזה לפרוח ביחד ולא רק לחוד. נכון, אחרי הוצאה כזו כמו שהר חושבים על רכש זול יותר, אבל זה יהיה הימור. באר שבע, שמתכננת גם ככה להביא עוד שחקן קישור, צריכה מישהו ברמה של שהר כדי שההחתמה של אותו שהר תהיה בעלת ערך מלא: קשר שהופך את באר שבע לקבוצה טובה יותר, עם קישור שמחלץ יותר ומוסר יותר ומפרה יותר את ההתקפה הנהדרת. אחד שמחבר טוב יותר בין הובאן לאוגו ויחד עם שני היהלומים האלה בונה אמצע שלא נופל ברמתו מהחלק הקדמי. באר שבע צריכה קישור מעולה כמו ההתקפה המעולה שיש לה. קישור שיהפוך אותה מגוף שלא רק מתבסס על כישרון אלא גם על קבוצה.

2. כדי להבין למה באר שבע צריכה שחקן שיעזור לה לשפר חולשה כמו העוצמה הקבוצתית שלה כמכלול, צריך לזכור את מי שהר מחליף: דובב גבאי. גבאי כבש בשלוש העונות האחרונות שלו בבאר שבע מספר די זהה של שערים: עשרה, תשעה, ובעונה האחרונה שוב עשרה. אם ב-2013/14 וב-2012/13 הוא עשה זאת במעל 2,200 דקות, בעונה שעברה עשרת השערים של גבאי הגיעו ב-1,250 דקות. שזה ממוצע יפה. הפעם האחרונה ששהר כבש יותר מגבאי של שלוש העונות האחרונות היתה אז שם בעונת ליגת האלופות עם הפועל תל אביב, 2010/11 – 16 גולים.

שהר שחקן איכותי יותר מגבאי, לא לטעות, אבל ההבדלים בין המספרים מסבירים מה באר שבע באמת צריכה כדי לקפוץ עוד כיתה. גבאי, מצדו, חלוץ נהדר, יוכל מדי שבוע לכרסם בביטחון של באר שבע לוותר עליו דרך בית"ר ירושלים. היום (20.00, ספורט 1), מול היריבה הקזחית, אורדאבסי, הוא יוכל לספק רמז עבה, כמה שעות אחרי ששהר יוצג באימון הראשון שלו.

נקודת המפתח בגבאי של בית"ר היא הסיטואציה השונה אליה יצטרך להתרגל: כוכב. בבאר שבע גבאי היה על תקן הגיבור המפתיע. חלוץ מחונן שתמיד מגיח מהצד ומספק מספרים של כוכב, למרות שהוא לא נחשב כזה. הלחץ היה על בוזגלו, על ברדה. לגבאי לא ספרו משחקים בהם לא כבש. מגבאי לא ציפו לסחוב את הקבוצה. בבית"ר הוא השחקן שאמור לשפר ולהוביל את חוליית ההתקפה, במועדון עם לא פחות לחץ אבל עם פחות אמצעים. אם גבאי יידע להתאים את עצמו לסיטואציה החדשה וללחץ השונה, הוא יתרום לא מעט חומר למחשבה בסוגיית אותו בן שהר שבא במקומו.

בגיל 10 ניסה פאבלו דה לוקאס להתקבל לאקדמיית "לה מאסיה" של ברצלונה. "שאלו באיזו עמדה אני משחק, אמרתי שאני קשר שמאלי, ומיד הציבו אותי בצד ימין כדי לראות איך אסתדר", נזכר בראיון שנערך עמו ברומניה. יום לאחר מכן, הילד מאלצ'ה הוקפץ לקבוצת גיל בוגרת יותר ושיחק עם אחד, אנדרס אינייסטה, אך אחרי חודש חזר מאוכזב הביתה. ב-2008 פגש שוב את אינייסטה, אך לא נכלל בסגל של ספורטינג חיחון, שהובסה בביתה 6:1 בידי ברצלונה. במחזור הבא כבר היה על הספסל במקדש הקרוי סנטיאגו ברנבאו, אבל לא שותף בשביעייה שחטפה חיחון מריאל. באותו רגע, כשהוא בן 22, נזכר בימיו כילד בן 10 והבין שאינייסטה והחברים גדולים עליו. חלום לה ליגה הסתיים, מסע הנדודים החל.

דה לוקאס עבר לאלאבס, ירד ליגה ומצא עצמו בסיטואציה כמעט אבודה. הוא שב הביתה ושיחק ללא שכר (דפוס שיחזור על עצמו) בקבוצת ויאחויוסה מעיירה שכנה. משם המשיך לסן רוקה (מאמנו היה גוסטבו פוייט) וראיו וייקאנו ב', עד שקיבל חוזה בסלמנקה והפך לאחד השחקנים האהובים במועדון. אלא שסלמנקה הייתה במצב כלכלי עגום. דה לוקאס המרשים, שגם מונה לקפטן, לא קיבל משכורת במשך שנתיים וב-2013 עזב לאחר שהקבוצה התפרקה בליגה השנייה.

הקשר מאס בכדורגל הספרדי ורצה לשנות אווירה. הוא כבר היה בדרך לבוליביה עם האח של חוסה קאייחון, אבל הדרישה לשהות שם חודשיים רק כדי להתרגל לאוויר הדליל גרמה לו לוותר. ואז הגיע קוסמין קונטרה, מגן העבר של אלאבס ונבחרת רומניה, שהכיר אותו מספרד והציע לו לשחק אצלו בפטרולול. דה לוקאס התאקלם בצורה פנטסטית. עבור הרומנים, שתחילה התייחסו כמובן בחשדנות אל הספרדי האלמוני שמעולם לא קיבל דקה בלה ליגה, הוא היה כמו צ'אבי ואינייסטה. לאחר משחק ליגה נגד בראשוב, בו כל מסירה מצאה כתובת, הגיעה ההשוואה לצ'אבי, ודה לוקאס צחקק: "כן, רק שהוא מחלק 100 מסירות במשחק ואני בקושי 40".

קונטרה עזב ופטרולול החליפה מאמנים בקצב, אבל דה לוקאס התאהב ברומניה ואחרי שנה האריך חוזה עד 2016. הוא אף שימש כקפטן בכמה משחקים, אלא שאז הקבוצה הסתבכה כלכלית עם מעצרם של בעלי הבית, האחים קפרה, והספרדי ביקש לעזוב. פטרולול קיוותה לעשות קופה עליו ועל טוטו תמוז בינואר, אבל המהלך לא צלח, שניהם נשארו ודה לוקאס רק חיכה לסיום העונה. הוא התיר את חוזהו בפטרולול ונפרד מהמועדון עם מאזן של חמישה שערים ושבעה בישולים ב-71 משחקים, לטובת אופה הרוסית. אלא שדה לוקאס שמע שגם שם מוסר התשלומים ירוד וביטל את החוזה אחרי שלושה ימים... כדי לחתום אצל אלי טביב.

כך נפל לידי בית"ר אחד הזרים הטובים בליגה הרומנית בשנתיים האחרונות. מנהל משחק משובח, מוסר בחסד, או כמו ששי חדד קרא לו: "כוכב כדורגל". בסלמנקה שיחק כשמאלי בשלישיית הקישור ("אבל הייתי חופשי לצאת קדימה ולכן כבשתי יותר"), בפטרולול היה אחד משניים (בהתחלה ליד אובידיו הובאן, בהמשך גם לצד רומאריו פירס) ונדרש למשימות הגנתיות. את הכול עשה מצוין, עד לרגע שנמאס לו לשחק בהתנדבות. אם הוא ירוויח, גם בית"ר תרוויח.

1. הפועל באר שבע (מקום 3 בפעם הקודמת): מהפך. באר שבע ניצחה את מכבי חיפה בקרב על שחקן הרכש הכי נחשק עד כה, וגם את הפועל תל אביב ואולי אפילו את מכבי תל אביב (אם ההמתנה שלה לדאבור לא תשתלם). זו לא רק הכרזה: עם מתן אוחיון, שיר צדק, אנתוני וואקמה ובן שהר זה מסע הרכש הכי טוב בליגה.

2. מכבי תל אביב (מקום 1 בפעם הקודמת): למכבי תל אביב יש עדיין את הסגל הטוב בארץ ואת השחקן הטוב בארץ, אבל אחרי שלוש אליפויות הנוסחה הישנה חייבת רענון. ואם לא יהיו הפתעות בקרוב, מכבי תמשיך להיראות אותו דבר רק אם מאמן אחר.

3. בית"ר ירושלים (לא מדורגת בפעם הקודמת): הצירוף של פאבלו דה לוקאס, אם כל הצ'יזבטים עליו נכונים, יוצר קישור אדיר, אחד מהשלושה הכי טובים בארץ: קלאודמיר, שלומי אזולאי, ודה לוקאס. עכשיו רק צריך להשאיר את אזולאי.

4. הפועל תל אביב (מקום 2 בפעם הקודמת): רשימת הרכש נראית כבר מעט מוגזמת, על כל האיכות שבה, ועדיין חייבת שחקנים נוספים בחלק הקדמי, ובעיקר: שחקן שיהיה האבא האחראי.

5. עירוני קרית שמונה (מקום 4 בפעם הקודמת): עדיין חסרה הברקה