"שש שנים של מסע קסום נהרסו בשעה אחת", ציין מורגן שניידרלין לפני שנה. קשר סאות'המפטון לא ידע את נפשו מרוב זעם. הבטחות ההנהלה לגבי שימור הסגל הופרו לחלוטין, וכל חבריו הבולטים נמכרו לקבוצות צמרת. אדם לאלאנה, ריקי למברט ודיאן לוברן עברו לליברפול, לוק שואו יצא לדרך חדשה במנצ'סטר יונייטד, קאלום צ'יימברס חתם בארסנל, והכוכב הצרפתי הרגיש שהסגל הגיע לסוף דרכו. ואם זה המצב, הרי שגם הוא רצה ללכת, אולם בפגישה שנערכה עם בכירי המועדון הובהר לו חד משמעית דווקא הוא חייב להישאר. גם כך האוהדים כעסו, ושניידרלין היה השחקן האהוב ביותר ביציעים. התחושה הייתה שמכירתו תגרום להם "לשרוף את המועדון".
אז שניידרלין נותר הבורג המרכזי של הפרויקט החדש, ויהי מה. התסכול שלו היה עצום. "למה אתם חוסמים אותי אחרי כל מה שנתתי? אתם לא מכבדים אותי, לא מכבדים את המילים שלכם. אתם רואים בי חפץ", הוא אמר להם. הוא אף שקל לשבות ולכפות על סאות'המפטון למכור אותו, אך האהבה למשחק מנעה זאת בסופו של דבר. הקשר נשאר, רונאלד קומאן בנה את הקבוצה סביבו, והחבורה המפתיעה מהחוף הדרומי סיפקה עונה נהדרת, שתוך שהיא מעפילה לליגה האירופית מהמקום השביעי.
כעת, בחלוף שנה, בגיל 25, הוא כבר יעזוב. המאמן ההולנדי השלים עם כך. "יש לנו ניסיון במכירת כוכבים, ונדרוש את הסכום שאנחנו רוצים", אמר קומאן. לפני שבועיים הגישה מנצ'סטר יונייטד הצעה של 20 מיליון ליש"ט ונדחתה על הסף. בסאות'המפטון מאמינים שהעסקה תיסגר סביב 27 מיליון, והשדים האדומים לחוצים לפעול מהר על מנת שהצרפתי יצטרף למחנה האימונים כבר ביום שני הקרוב. אם זה אכן יקרה, יהיה זה אקורד סיום אדיר לשבע שנים מרתקות. הדרך של שניידרלין לצמרת הייתה לא שגרתית באופן קיצוני הוא צמח מלמטה יחד עם הקבוצה, בהתמדה, בעבודה קשה ובנחישות, בשילוב אידיאלי של שאפתנות וצניעות.
עצם ההצטרפות לסאות'המפטון בקיץ 2008 לא הייתה צפויה. שניידרלין היה קפטן נבחרת צרפת עד גיל 19, קיבל מספר משחקים בליגה הבכירה במדי שטרסבורג אשר ירדה, והצעות לא חסרו לו. הוא בחר דווקא בסאות'המפטון בליגת המשנה מעבר לתעלה, כי התאהב באווירה הבריטית שנתיים קודם לכן. מורגן הצעיר התלהב מהאצטדיון של הארטלפול כאשר שיחק בו במדי הנבחרת הצעירה, והבטיח לעצמו להיות חלק מהחוויה כאשר יקבל הזדמנות. "כל צרפתי חולם לשחק באנגליה", הוא הצהיר, וצלל הישר למים העמוקים, מבלי לדעת את השפה, מבלי להבין לעומק את מצבו של המועדון שהחתים אותו.
המצב דווקא היה קשה מנשוא. בתחילת העונה דיברו השחקנים על עליה, אך במהרה התברר להם שהמטרה הפוכה, וגם בה הם לא מסוגלים לעמוד. שניידרלין לא הבין מילולית מה אמרו חבריו זה לזה אחרי המשחקים, אך הבחין היטב בטונים. האווירה הייתה מתוחה, והוא עצמו לא בדיוק סיפק את הסחורה. האוהדים ראו בו שחקן קצת מגושם. לא היה לו כושר לסחוב 90 דקות, אמרו עליו שהוא רזה, והוא עצמו בכלל הרגיש שמדובר בעודף משקל. עונת 2008/09 הסתיימה בירידה לליגה השלישית, ובשלב זה הופעלו על הצרפתי לחצים גדולים מצד משפחתו וחבריו להפסיק עם הפיאסקו. מורגן לא הקשיב לאיש. "איך אני יכול לבגוד באוהדים ולעזוב עכשיו?" הוא תהה ונשאר.
שם, במעמקי הליגה השלישית, חל המפנה המיוחל לו המתין הצרפתי. זה התחיל בכלל במהפך תזונתי שעזר לו להוריד שומנים ולהגיע למשקל האופטימלי. "בגיל 18 חשבתי שאפשר לזלול פיצה וטייק אוויי. עכשיו אני מבשל רק אוכל צרפתי בריא", הוא סיפר בדיעבד. הכושר הגופני השתפר, והכישרון הטכני של שניידרלין בלט מול היריבים הבריונים. עונש הפחתת 10 נקודות גרם לכך שסאות'המפטון פספסה את העלייה ב-2010, אבל לפחות היא הגיעה לגמר הגביע של הליגות הנמוכות. את האירוע הזה בוומבלי החמיץ שניידרלין בגלל פציעה, ראה את חבריו מנצחים בלעדיו ואת האוהדים ממלאים את היציעים, והבטיח לשוב בעצמו.
החוויה הזו עדיין מחכה לו, אבל הנסיקה שהחלה ב-2010 לא רק צברה תאוצה. ב-2011 שבה סאות'המפטון לליגה השנייה, וב-2012 כבר טיפסה בניגוד לכל התחזיות הישר לפרמיירליג. שניידרלין היה שחקן מפתח בקישור רץ ללא הפסקה, מרוויח כדורים ומנווט את ההתקפות. המנג'ר נייג'ל אדקינס לא הסתיר את התלהבותו. "מורגן התפתח לקשר המצטיין בליגת המשנה. כשנעלה לפרמיירליג, הוא יהיה אחד השחקנים הטובים שם. הוא בחור מוכשר מאוד, וכמו רבים אצלנו בסאות'המפטון הוא גם עובד קשה", הוא התנבא, וצדק לחלוטין.
בשלוש השנים בליגה האנגלית הבכירה, ניצב שניידרלין באופן יציב בצמרת הגבוהה בדירוג בכל הפרמטרים החשובים עבור קשר מרכזי תיקולים, חטיפות כדורים, מספר מסירות ודיוק במסירות. אדקינס טיפח אותו, אבל מאוריסיו פוצ'טינו הארגנטיני, אשר החליף את האנגלי על הספסל בינואר 2013, שכלל את משחקו עוד יותר בזכות הדגש שהושם על משחק הלחץ בחלק המגרש של היריב. בהדרגה הפנימו כל הפרשנים שמדובר ביהלום אמיתי, והיו שהחלו בקמפיין צנוע לזימונו לנבחרת אנגליה אחרי חמש שנים בממלכה הוא יכול היה לקבל אזרחות.
הרעיון היה משעשע למדי, וגם פוצ'טינו הצטרף למקהלה. "מפתיע אותי שמורגן עדיין לא זומן לנבחרת צרפת, כי הוא טוב יותר מאלה שזומנו. יש לו איכויות מדהימות, ואין לי ספק שזה יקרה. הוא פשוט צריך להתמיד במוסר העבודה שלו. הצרפתים רק צריכים להיזהר שהאנגלים לא יתפסו אותו קודם". שניידרלין עצמו לא היה שותף לו. הוא המתין בחוסר סבלנות לטלפון מדידייה דשאן, ולבסוף הוא הגיע, ממש לפני המונדיאל בברזיל. הקשר זומן לסגל המורחב, נופה, ואז נסע לגביע העולם בכל זאת בעקבות פציעותיהם של פרנק ריברי וקלמן גרנייה. חלקו הסתכם ב-90 דקות מול אקוודור במשחק חסר חשיבות בסיום שלב הבתים, אבל גם זה היה רגע עצום עבורו.
לקרוביו סיפר שניידרלין עוד כאשר שיחק בליגה השלישית, שהוא מאמין בסיכוייו לשחק במונדיאל. בטחון עצמי מעולם לא היה חסר לו, והוא גם יודע בדיוק מה הוא רוצה מעצמו. זו הסיבה בזכותה נשאר בסאותהמפטון במשך זמן כה רב, וגם התגבר על המשבר לפני שנה כדי להפגין שוב יציבות עילאית ולגבור במבחנים סטיסיטיים רבים אפילו על נמניה מאטיץ' המהולל מצ'לסי.
מאטיץ' הוא דוגמא טובה להשוואה, כי גם עבודתו המופתית נעשית הרחק מאור הזרקורים בדיוק כמו זו של שניידרלין. תשאלו אוהד ממוצע מחוץ לאנגליה על הצרפתי, ויש סיכוי סביר שהוא כלל לא יידע במי מדובר. את מורגן עצמו זה לא באמת מטריד, והוא מגדיר באופן מושלם את תפקידו. "אם היריבה החזיקה בכדור זמן רב ואני מצליח לזכות בו, אני לא אנסה מסירה ראוותנית", הוא אומר, "אני כאן כדי לתת לחבריי לקבוצה זמן לנשום. במשפחה תמיד אומרים לי תעשה משהו עם הכדור, תבעט יותר. אבל אני ממש לא כזה, ואני גם לא הולך להשתנות. אני מסתכל על שחקנים כמו צ'אבי, בוסקטס ושוויינשטייגר. הם מעבירים מסירות קצרות ורצים למקום פנוי. ככה בונים משחק. כשאני נוגע בכדור, הקהל לא צועק 'וואו'. אפשר להגיד שאני נמצא בצל, אבל אני נהנה מזה".
יש לשניידרלין גם השקפת עולם ברורה מאוד לגבי מטרת המשחק: "אני לא מסכים עם אלה שמקדשים רק ניצחון, בלי קשר לסגנון. אני אוהב כדורגל טוב. למשל, ווסטהאם מצוינת במה שהיא עושה, אבל אני לא חולם על המשחקים שלה". כאשר שומעים זאת, אפשר להאמין לדיווחים בתקשורת האנגלית על כך ששניידרלין אמר למקורביו כי היה מעדיף לחתום בארסנל.
בכלל, ארסן ונגר מסתמן כמנג'ר האולטימטיבי בן ארצו. הפילוסופיה שלהם דומה, וארסנל זקוקה מזמן לשחקן שהוא גם סוג של גרזן, אך גם אמן במידה לא מבוטלת. זאת ועוד ונגר הוא יליד שטרסבורג, שיחק בעבר בקבוצה, ומכיר יותר מכל את המנטליות של חבל אלזס על גבול צרפת-גרמניה, ממנו מגיע שניידרלין בעל שם המשפחה הגרמני. ואולם, בינתיים נראה כי השדים האדומים של לואי ואן חאל מובילים בבטחה במרוץ להחתמתו. הקשר המחונן עם סיפור הקריירה יוצאת הדופן הוא אולי לא המלפפון החם ביותר בחלון ההעברות, ובכל זאת הוא עשוי להיות הרכש החשוב ביותר של הקבוצה שתזכה בשירותיו, בדרך לצמוח לכוכב על.