וואו, סן אנטוניו. המועדון שנמצא בספרה משלו עשה זאת שוב ומצא דרך להשאיר את השושלת בחיים עוד קצת. בעידן 30 הקבוצות ותקרת השכר אנחנו לא אמורים לראות קבוצות שורדות בצמרת הגבוהה יותר מחצי עשור; אתמול, סן אנטוניו פחות או יותר הבטיחה שהיא תסגור 20 שנה של רלוונטיות למאבקי האליפות. ההחתמה של למרקוס אולדרידג' תאפשר לספרס גם להזריק דם חדש לשנים האחרונות של שלושת הגדולים - בעיקר טים דאנקן - וגם להתחיל לתכנן את היום שאחרי הביג פנדמנטל.
זה קרה בדרך לא רגילה עבור הטקסנים. לכל אורך עידן דאנקן הספרס כמעט לא היו פעילים בשוק החופשי, וכמו בבדיחה על הילד שלא דיבר עד שביקש שיעבירו לו את המלח, התברר שזה לא קרה רק כי עד עכשיו הם לא היו צריכים. כאשר אר סי ביופורד וגרג פופוביץ' הרגישו צורך בשחקן בכיר נוסף, הם הוכיחו שהם יודעים לעבוד בשוק החופשי לא פחות טוב מאף קבוצה.
המהלך שאפשר את התחמת למרקוס החל עוד בקיץ שעבר, כאשר ביופורד לא ניצל את ההזדמנות להחתים על חוזה ארוך טווח כבר אז את קוואי לאונרד, ה-MVP הטרי של הגמר, ואפשר לו להפוך לשחקן חופשי מוגבל הקיץ. מומחי תקרת השכר הבינו כבר אז את הסיבה: הפער בין הסכום שנחשב לתקרת השכר של הספרס כדי לשמור על הזכויות על קוואי (ה-cap hold שלו, ולא אכנס כאן לסיבוך של מה זה בדיוק ואיך קובעים את הערך של זה) נמוך משמעותית מהסכום שירוויח בשנה הראשונה בחוזה החדש. סן אנטוניו כבר סיכמה עם קוואי על חוזה של 90 מיליון דולר ל-5 שנים, אבל עד שאין חתימה רשמית המקום מתחת לתקרת השכר עדיין קיים ומאפשר לספרס להחתים את אולדרידג'.
סיפור דומה מתרחש עם דני גרין שסגר על שדרוג משמעותי בשכר, ויחד עם התגמשות מצד דאנקן ומאנו ג'ינובילי (שעדיין לא החליט סופית שהוא ממשיך לשחק, אבל עכשיו זו תהיה הפתעה אם לא) ביופורד החתים סופרסטאר בלי לאבד אף אחד משחקני המפתח שלו. המחיר היחיד היה ויתור על טיאגו ספליטר החביב שהועבר לאטלנטה כדי לפנות מקום מתחת לתקרה. לפי המומחים, כאשר יפורסם הסכום הסופי של תקרת השכר יידעו בספרס האם הם צריכים לוותר על שחקן נוסף, כנראה פטי מילס.
בנוסף לשימוש אידיאלי בחוקי תקרת השכר הנוכחיים, אנשי הספרס חיזרו במרץ אחר שחקן הפנים האיכותי. אפילו גרג פופוביץ' התגייס למשימה, וכמובן שגם דאנקן. בתחילת הקריירה שלו דאנקן נהנה מנוכחותו של דיוויד רובינסון, אז בשלהי הקריירה, ששימש לו כמנטור ולקח חלק בשתי האליפויות הראשונות. עכשיו תורו של דאנקן לשמש כמנטור לשחקן עם כישרון עצום שזקוק בדיוק למישהו כמו הביג פנדמנטאל ולקבוצה כמו סן אנטוניו כדי לעשות את הצעד הבא שיאפשר לו להיות אחד משני הכוכבים של קונטנדרית. דאנקן, מצידו, צפוי לעשות מה שרובינסון עשה בשנים האחרונות שלו: להתמקד בהגנה ולתרום בהתקפה רק כשממש צריך.
פופ תמיד אהב להשתמש בשני גבוהים מסורתיים, גם אם אחד לא היה שחקן בכיר, לצרכי הגנה. בשנים האחרונות דאנקן הפך יותר לשחקן פיק&רול עם יד רכה מחצי מרחק שמסוגל לשחק ליד סנטרים סטנדרטיים אפילו באקלים המשתנה של ליגה שמתבססת יותר ויותר על קליעה מבחוץ. אבל בקמפיין האליפות בשנה שעברה ובקמפיין הכמעט אליפות שלפניו התברר שברגעי האמת, בסדרות מול היריבות הכי גדולות, סן אנטוניו ממקסמת את הסגנון ההתקפי הנפלא שלה רק כאשר ליד דאנקן משחק שחקן שמסוגל לתפקד גם בחוץ.
למרקוס יאפשר לפופ ליהנות משני העולמות. הוא אחד הקלעים הקטלניים בליגה מחצי מרחק וייכנס בקלות לתפקיד של דאנקן בפיק&רול שיהפוך להרבה יותר מפחיד איתו. בעונה האחרונה הוא הוסיף לרפרטואר קליעה לא רעה בכלל משלוש. איתו, הספרס ירוויחו את היתרונות ההגנתיים של שני גבוהים אמיתיים ביחד ואת היתרונות ההתקפיים של יכולת ריווח. אם יריבות ינסו לנצל את האיטיות של צמד הגבוהים (בשנות התשעים עוד קראו לצמד כזה מגדלי תאומים) דרך הרכבים נמוכים, משחק הפוסט הנהדר של שניהם יעניש בקלות בצד השני.
סן אנטוניו בריאה הייתה קבוצה מפחידה גם לפני אולדריג', אך איתו היא תהיה אימת הליגה. למרקוס ישתלב בקלות בסגנון ההתקפי של הספרס והוא התפתח להיות שחקן הגנה איכותי וחכם בפורטלנד. חמישייה שכוללת את שני הגבוהים עם קוואי, דני גרין וטוני פארקר נראית לא הוגנת על הנייר. אבל יהיו הרבה סימני שאלה של גיל ובריאות סביב הקבוצה הזו בעונה הקרובה: יותר מדי שחקנים שבסוף יגיעו לשלב בו הגיל משפיע קצת יותר מדי; פארקר מזמן לא היה בשיאו ולא ברור אם הרגליים יאפשרו לו לחזור להיות.
נסיים בכמה מילים על הקבוצות הנוספות שחיכו להחלטה של למרקוס:
פיניקס:
באריזונה בוודאי מאוכזבים שלמרקוס לא הגיע, אך יכולים להיות מרוצים מהרצינות בה הוא התייחס לאופציה שלהם. אלמלא הסיטואציה המושלמת בסן אנטוניו הוא כנראה היה מגיע לפיניקס. ההחתמה של טייסון צ'נדלר והחוזה הגדול של ברנדון נייט מבהירים שהג'נרל מנג'ר ריאן מקדונו חושב על ההווה. אל תופתעו אם הוא ינסה להשתמש בנכסים הרבים שצבר (צעירים ובחירות סיבוב ראשון) כדי לחפש טרייד על שחקן בכיר בסיטואציה לא נוחה, בין אם בקיץ או במהלך העונה. פיניקס עשויה להיות אופציה הגיונית לדמרקוס קאזינס אם הוא יתעקש לעזוב את סקרמנטו (אל הקינגס אתייחס כשהתמונה שם תתבהר מעט יותר).
פורטלנד:
בבלייזרס ידעו שלמרקוס עוזב, אבל עד הרגע האחרון עוד ניתן היה לפנטז על טוויסט מפתיע בעלילה. בכל מקרה, בפורטלנד עסוקים בבנייה מחדש כשפרט לדמיאן לילארד החמישייה שרצה יפה ביחד כמה שנים התפזרה לכל עבר. הג'נרל מנג'ר ניל אולשיי עבר מהר וביעילות למצב צבירה של בנייה מחדש וכבר השיג שחקני רוטציה צעירים וטובים כמו מייסון פלאמלי, אל פארוק אמינו (רק בן 24) וג'רלד הנדרסון (בן 27) ופרויקט עתידי מבטיח בדמות נואה וונלה. לילארד בטח לא ישמח למצוא את עצמו פתאום באחת מנמושות הליגה, אבל יתנחם בכך שהוא נמצא בקבוצה שיודעת לעבוד ובהחלט ייתכן שבעתיד הנראה לעין תחזור להיות כוח משמעותי במערב.
הלייקרס:
גם בלוס אנג'לס עוד פנטזו שיחזרו הימים בהם שחקני הפנים הבכירים בוחרים בלייקרס, אך הסיכוי היה קלוש. מיד לאחר ההחלטה של למרקוס העלו בלייקרס הילוך בנסיון להשיג את ברירת המחדל שנותרה להם: רוי היברט. הסנטר כנראה יגיע בטרייד בו אינדיאנה בעיקר תשתמש בלייקרס כדי להיפטר מהענק שלה. עצוב שזה הסטטוס שהיברט הגיע אליו, וגם לא הכי משמח שזאת הדרך של הלייקרס להשיג שם שלא מזמן נחשב לגדול. נשארה להיברט שנה בחוזה, כך שהוא בעצם יגיע לשנת מבחן כדי לבדוק אם הוא עדיין עוגן הגנתי מוביל, אם ניתן לשלב בין הכבדות שלו לצעירים הנמרצים ובעיקר אם הקריסה המנטלית של השנה וחצי האחרונות תיעלם בסיטואציה חדשה. יהיה מעניין.
