פתיחת מועד ההחתמות וההעברות של הקיץ ב-NBA, בראשון ביולי, הפך בשנים האחרונות לאחד הרגעים שכולם מחכים לו. השבועיים הראשונים של הקיץ הם העמוסים ביותר מבחינת תזוזות שחקנים ומאז שהחוזים התקצרו, בכל שנה יש כמות עצומה של שחקנים חופשיים, כולל כמה בכירים, שחצי ליגה מתנפלת עליהם. השנה, אולי יותר מאי פעם, הימים הראשונים של יולי הובילו לטירוף מוחלט וקצב שכמעט בלתי אפשרי לעקוב אחריו.
מה שתרם לבלגן זו העלייה הצפויה בתקרת השכר בשנתיים הקרובות. עד לאמצע השבוע, איש לא יכול היה להגיד בוודאות כיצד העלייה בתקרה, שתתרחש למעשה רק בקיץ הבא, תשפיע על הקיץ הנוכחי. אלא שברגע שנפתח החלון, תוך מספר שעות התמונה התבהרה: קבוצות מוכנות לשלם יותר, מתוך ידיעה שחוזים גדולים לא יסתמו את תקרת השכר שלהן לשנים הבאות ואילו שחקנים לא מחכים להזדמנות לחוזים עוד יותר גדולים ומעדיפים את הביטחון שבחתימה על חוזה ארוך טווח. הסכומים שנשפכו בשלושת הימים האלה, כמעט שני מיליארד דולר בחוזים השונים, הם חסרי תקדים, עד הקיץ הבא.
לעומת תקופות בזבוזים בעבר, הפעם מדובר במהלך מחושב של קבוצות, שקוראות מהר ונכון את השינוי במפה. קבוצות שיש להן מקום פנוי מתחת לתקרה כרגע, יודעות שבקיץ הבא היתרון הזה יימחק כי כמעט לכל קבוצה יהיה מקום פנוי ומנצלות את היתרון עכשיו, גם במחיר של הפרזה בחוזים שהן מציעות. חשוב להזכיר שהעלייה בתקרת השכר לא מגיעה ללא סיבה והיא קשורה לעלייה עצומה ברווחי הליגה בזכות חתימה על חוזה שידור חדש ואסטרונומי. השחקנים הרוויחו את החוזים שהם מקבלים עכשיו כי הם מייצרים רווחים: משלמים מיליארדים על זכויות השידור וממלאים אולמות כדי לראות אותם, קונים את המרצ'נדייז שמבוסס עליהם, מדברים עליהם בכל העולם וחלק גדול מבעלי הקבוצות שלהם סיימו את העונה עם רווחים.
מבחוץ, הסכומים נראים מוגזמים, אך צריך להתחיל להתרגל לסטנדרטים החדשים. עד לפני שנתיים תקרת השכר נעה שנים ארוכות סביב 58 מיליון דולר. לפי תחזיות, בעוד שנתיים היא תגיע לאזור ה-108 מיליון. זו כמעט הכפלה תוך ארבע שנים וזה אומר שצריך לשפוט חוזים שנחתמים כרגע, מתוך ידיעה על העלייה הצפויה, בהתאם. חוזה שמתחיל ב-14 מיליון דולר לעונה הוא שווה ערך לחוזה שמתחיל בשמונה מיליון דולר לעונה ונחתם לפני שלוש שנים, גם באופן בו הוא ישפיע על תקרת השכר של קבוצה וגם כשיקוף של ערך השוק של השחקן. חלק מהחוזים שנחתמו הקיץ ובקיץ הקודם ייראו נוחים מאוד בעוד שנתיים, בעיקר של שחקנים ששווים חוזה מקסימום, שזה חוזה המבוסס על אחוז מתקרת השכר. בעוד שנתיים, חוזה מקסימום יהיה כמעט כפול בערכו. אפילו חוזה 145 המיליון לחמש שנים של אנתוני דיוויס, שיתחיל בשנה הבאה, ייראה קטן ליד כמה מהחוזים שיתחילו ב-2017.
זו התמונה הגדולה. בכניסה לפרטים, התרחשויות הימים האחרונים הבהירו את קווי המתאר של חלק גדול מהקבוצות לקראת העונה הקרובה. לצד ההחתמות שהתרחשו, כולם חיכו לשתי החלטות שיקבעו את יחסי הכוחות במערב לפחות לעונה הקרובה: ההחלטות של למרקוס אולדריג' ודיאנדרה ג'ורדן. DJ כבר החליט ומיד נגיע אליו, בעוד שאל הקבוצות שיושפעו מההחלטה של אולדריג' נתייחס לאחר שהוא יחליט. אי אפשר לגעת בכל מה שקרה בשלושת הימים האחרונים, אך הנה סקירה זריזה של החלטה גדולה אחת ועוד כמה קבוצות מעניינות.
דיאנדרה ג'ורדן בדאלאס
ההכרעה נבנתה בימים האחרונים ולא הייתה מפתיעה במיוחד, אך בפרספקטיבה רחבה יותר, בהחלט מפתיע ששחקן עוזב מועמדת רצינית לאליפות עבור קבוצה עם כמה סימני שאלה ולא עושה זאת משיקולים כלכליים. לפני הקבוצה אליה הגיע, ההשפעה של ההחלטה של ג'ורדן היא הרסנית במיוחד לקבוצה אותה הוא עוזב. דווקא בקיץ בו הקליפרס החלו להרכיב את הצוות המסייע הנכון, עם ההחתמה במחיר מציאה של פול פירס וההימור על לאנס סטיבנסון, הם נתקעים עכשיו בלי סנטר ובלי אפשרות להחתים סנטר בכיר או אפילו בינוני, מה שיקשה מאוד על משחק ההגנה שלהם.
מצב תקרת השכר של הקליפרס כרגע הוא כזה שלא מאפשר להם להביא שחקן ביותר מ-2.5 מיליון דולר לעונה, סכום שלא מתקרב להספיק לסנטר פותח של קונטנדרית. דוק ריברס יפעל בכל כוחו לנסות להפוך את העזיבה של דיאנדרה לסיין אנד טרייד שיאפשר לו להשיג משהו, אבל אין לו מה להציע לדאלאס שיגרום למאבס לעזור ליריבה פוטנציאלית לצאת מהבור שנקלעה אליו. ריברס עשוי לחפש טרייד על ג'מאל קרופורד ואולי כך יצליח לפחות להשיג סנטר לגיטימי. זאק לואו, פרשן הכדורסל של "גרנטלנד", הציע את הרעיון לפיו הקליפרס ישחקו יותר בהרכב נמוך עם בלייק גריפין כסנטר, אבל זו ברירת מחדל שהופכת עכשיו לאופציה מרכזית מדי. אם דוק לא ימצא פתרון לא צפוי, הסיכוי של הקבוצה שלו להתמודד על אליפות בעונה הבאה יצנח באופן משמעותי. הוא יתנחם בכך שבקיץ הבא יהיה לקליפרס מקום להחתים שחקן בכיר, אבל כאמור, זה יהיה נכון לגבי רוב קבוצות הליגה.
פרשנים שמכירים את הסיטואציה ציינו את היחסים בין ג'ורדן לכריס פול כסיבה אפשרית לעזיבה, אך יכול להיות שדווקא הנוכחות של חברו בלייק גריפין היא שתרמה יותר להחלטה. במהלך העונה, גריפין היה פצוע לחודש ובתקופה הזו ג'ורדן סיפק מספרים מפלצתיים של 14.9 נקודות ו-18.5 ריבאונדים למשחק. ההתקפה של הקליפרס השתמשה בו יותר, משחק הפיק-אנ-רול נבנה סביבו והוא שלט לבד בצבע כאשר לידו בדרך כלל ארבעה שחקני חוץ. דאלאס תספק לו סיטואציה דומה, לצד דירק נוביצקי, שמשחק מחוץ לצבע באופן קבוע. הצבע יהיה שלו גם בהגנה וגם בהתקפה, הוא ישאב ריבאונדים כאוות נפשו וישדרג מאוד את קבוצת הריבאונד החלשה בליגה בעונה החולפת והוא ייהנה ממערכת שמשתמשת בפיק-אנ-רול יותר מכל אחת אחרת ותדע לנצל את יכולת החיתוך שלו לסל גם כחוסם וגם כאופציה שנייה בפיק-אנ-פופ עם נוביצקי, שדורש עזרה קבועה.
השאלה הגדולה לגבי דאלאס היא מי יפעיל את ג'ורדן. מונטה אליס, שניהל את משחק הפיק-אנ-רול בשנתיים האחרונות, עזב לאינדיאנה ואין כרגע למאבס מוביל כדור בכיר. אחד כזה יוכל להגיע רק בקיץ הבא. בינתיים, ריק קרלייל ינסה להפיק את המרב מדווין האריס, ג'יי ג'יי בראה וריימונד פלטון. במקום אליס הוחתם ווסלי מת'יוס, במה שהייתה יכולה להיות החתמה נהדרת אם הוא לא היה בעיצומו של תהליך התאוששות מקרע בגיד האכילס, הפציעה שהכי קשה להתאושש ממנה (לפרטים: קובי בריאנט). שאלת הכשירות של שחקני הכנף של המאבס, מת'יוס וצ'נדלר פרסונס (שמסתמן כמגייס הסנטרים הבכיר בליגה, אחרי מקרה דווייט הווארד ויוסטון) תהיה קריטית לשאיפות הצמרת של הקבוצה, שיכולה להעמיד חמישייה עם שילוב מבטיח של הגנה והתקפה.
קליבלנד
אצל סגנית האלופה אין הפתעות. מהרגע שדן גילברט נתן אישור שהוא פותח את הארנק, הנהלת הקאבס התגייסה לעשות את הדבר היחיד שהיא יכולה: לשמור על הסגל הקיים ולחזק בקטנה. חוזי המקסימום של קיירי אירווינג וקווין לאב ייראו אחרת בעוד שנתיים (בעיקר של קיירי) וכך גם החוזים של שחקני המשנה. הבעיות עם טריסטן תומפסון ייפתרו. הוא שחקן חופשי מוגבל ולא יילך לשום מקום. אל אימאן שאמפרט צפוי להצטרף גם מתיו דלבדובה שיישאר וכך, השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא האם גם ג'יי אר סמית' ימשיך או לא.
בגזרת הרכש, הכלים העומדים לרשות ה-GM דייויד גריפין הם ה-MLE החלקי של קבוצה שמשלמת מס והחוזה של ברנדון הייווד. כמה שמות לא ריאליים הוזכרו ואילו השם הריאלי המעניין ביותר הוא של רודני סטאקי, התאמה טובה כי הוא מוביל כדור ועושה משחק, שגבוה מספיק כדי לשחק בשתי עמדות הגארד. אם הוא יסכים להסתפק בשלושה מיליון דולר לעונה שקליבלנד יכולה לתת לו, אולי יהיה קל יותר לוותר על ג'יי אר סמית' ולחפש עוד מחליף לעמדות הפורוורד.
מילווקי
שימו לב לבאקס. הקבוצה של ג'ייסון קיד הצליחה להחתים את גרג מונרו, שהיה מבוקש במקומות אחרים, השאירה את כריס מידלטון היעיל והביאה את גריוויס ואסקז, שיכול להיות רכז מחליף מצוין. כשמוסיפים לרשימה את מייקל קרטר וויליאמס, יאניס אנטטוקומפו וג'בארי פארקר, מקבלים את אחת הקבוצות הצעירות המבטיחות ביותר בליגה. מונרו ישחק בעיקר כסנטר והוא אומנם רחוק מלהיות סנטר הגנתי איכותי, אבל מתאים לשיטה של קיד, שרוצה להקיף גוף גדול בארבעה שחקנים דינמיים שיכולים לבצע חילופים ודאבל-טים. מונרו הוא שחקן התקפי מלוטש, שישפר מאוד את הצד הבעייתי של הבאקס ואם אנטטוקומפו ופארקר יחזקו בקיץ את הקליעה מבחוץ, יכול להיות שכבר בעונה הבאה הקבוצה הזו תתקרב לצמרת המזרח.
ניו יורק
בניו יורק היו די בטוחים שיצליחו להחתים את מונרו, אבל גם הקיץ הניקס והלייקרס לא מתקרבות לשחקנים הבכירים ואפילו לשחקני הדרג השני. מבין השתיים, נדמה שאנשי הניקס הם הראשונים לזהות את המצב החדש. ההחתמות של ארון אפללו ורובין לופז מעידות על הבנה שגם שחקנים סולידיים שחותמים על חוזים שלא יפגעו במקום הפנוי בתקרת השכר בשנים הקרובות היא דרך להתחיל לבנות משהו. עם אפללו ולופז לצד כרמלו אנתוני ועם הצעירים מהדראפטים האחרונים, הניקס צפויים להתרחק מהתחתית ולהתחיל לבנות קבוצה אמיתית עם גמישות תקציבית. זה רחוק מלהוביל לצמרת, אבל זו התחלה.